טנדרים נחשבים ובצדק לקטגוריית פועלי צווארון כחול. נטולי הילה, זוהר ופוזה. אבל טויוטה היילקס שונה קצת, שכן הוא היחיד מהם שנהנה ממעמד אייקוני ונחשק עם תדמית אמינות פנטסטית בסביבה שמקדשת את העמידות. וגם כי הוא מיוצר כמעט 60 שנה ונמכרו ממנו 27 מיליון יחידות, ואפשר לנחש שאחוז גבוה מאוד מהן עדיין בשימוש.
ועכשיו הגיע אלינו היילקס חדש. נהגנו בו אמנם בחו"ל בגרסאות אחרות, אבל עד עכשיו לא באזורי הבית, שבילי וכבישי ציון המאובקים. האם הוא מצליח לשמר את מעמדו? שאלה טובה, והנה התשובה.
סיכום: קודם כל, הבהרה. האסטרטגיה של טויוטה - וכמעט כל יצרנית שמחזיקה בדגם דומיננטי - היא שאם זה לא שבור, אל תתקן את זה. וההיילקס הקודם היה הכל, חוץ משבור. אז כן, המראה החיצוני עבר שינוי (לא כזה שאנחנו אוהבים, עניין של טעם), סביבת הנהג בגרסה הבכירה שודרגה מאוד, וכך גם איכויות הנסיעה בכביש ובשטח שנהנות כעת גם ממערכות בטיחות מתקדמות כציוד תקני.
אלא שאי אפשר להתעלם מכך שהשינויים קלים. קלים מדי. ודוגמה טובה לכך היא הדריכה במקום עם מערכת ההנעה הזהה שלפתע הופכת - לאור התחרות המתגברת - לעקב אכילס של הדגם. זה חבל, וגם קצת מוזר. לטויוטה יש כלים, למשל כאלה שהיא מציגה בלנד קרוזר, שיכולים לשדרג משמעותית סעיף זה. למה לא לנצל? וגם בעניין המחיר. או קיי, מדובר בגרסה בכירה ולכן יקרה במיוחד, אבל גרסאות הבסיס מאובזרות באופן דל ובהתחשב במחירן, כלל לא בטוח שהן מציעות תמורה טובה יותר.
השורה התחתונה היא שההיילקס ימשיך כנראה להיות הנמכר ביותר בקטגוריית הטנדרים, בוודאי במדינות בהן מחיר רכב חדש נמצא באזור השפוי של החיים עצמם. אבל, ולראשונה זה שנים רבות, ממש לא בטוח שהשינויים שעבר יספיקו לו כדי לשמור על תואר הטוב מכולם.
איך נראה: העיצוב החיצוני מאמץ חרטום דומה לרכבי הפנאי של טויוטה, עם סבכת חלת דבש ויחידות תאורה צרות עם פס שחור מבריק ביניהן. אבל כאן זה עובד פחות טוב, עוד לפני כונסי האוויר המזויפים בקצה הפגוש. הוא נראה לפתע מצועצע מדי.
סביבת הנהג ברכב המבחן מציגה פנים חדשות, והיא איכותית ומודרנית משמעותית. עם צמד מסכים ("12.3 כל אחד) שמשרתים כלוח מחוונים דיגיטלי רב נתונים ומסך מגע עם מצלמות היקפיות. סופר שימושי לנהיגה בשטח טכני, חניה צפופה או התחברות לנגרר.
טויוטה גם שמרה על מתגים פיזיים לבקרת האקלים ולהפעלת מערכות מכאניות, כך שהתפעול קל ונוח. עוד נשמרו ידיות אחיזה על קורות A ו-B המקלות את הכניסה לקבינה, צמד תאי כפפות ומחזיקי כוסות מול פתחי האוורור. טוב למשקה קר, פחות לחם.
שדה הראיה טוב מבעבר, בין היתר הודות למיקום נמוך יותר של הקונסולה הקדמית וקימור מכסה המנוע, אבל חבל שטווח הכיוון של ההגה נותר מוגבל ומחייב ישיבה עם ידים ישרות מדי. המושב נטול תמיכה מספקת בעוד זה של הנוסע אינו מתכוונן לגובה. בלם היד חשמלי כעת ויש גם יותר שקעי USB (4 לעומת אחד בדגם היוצא) ומשטח טעינה אלחוטית. אבל עדיין ללא פתחי מיזוג ליושבים מאחור.
הממדים זהים (532 ס"מ לאורך ו-308.5 ס"מ בסיס גלגלים) לדגם המוחלף, כך שמרחב המחיה ליושבים מאחור נותר זהה. מתחרים מודרניים כמו פורד ריינג'ר ופולקסווגן אמרוק מציעים יותר. גם ממדי הארגז נותרו דומים, אבל נוספו מגרעות בקצות הפגוש האחורי שמקלות את הטיפוס אליו.
רשימת האבזור ברכב המבחן כוללת בין היתר ריפודי עור, כיוון חשמלי למושב הנהג, חימום למושבים הקדמיים והאחוריים ומערכת שמע משודרגת (JBL עם 9 רמקולים). אבל גרסת הבסיס ערומה יחסית עם מסכים קטנים משמעותית ("7 בלוח המחוונים ו-"9 למולטימדיה), הגה מצופה פלסטיק וללא כיוון גובה למושב הנהג.
מעבר לתגבור חשמלי להגה (הידראולי בעבר) מאפשר מערכות בטיחות מתקדמות יותר, כולל שמירת נתיב (התראה ותיקון באמצעות הבלמים בעבר), בקרת שיוט אדפטיבית עם יכולת זחילת פקקים, והתרעת שטח מת - כולל בעת פתיחת דלת. חבל רק שנטרול מערכות ההתרעה (כמו סטייה מנתיב, תמרורים ועירנות נהג למשל) מחייב כניסה לתפריט ייעודי בלוח המחוונים, פעולה מסורבלת למדי.
איך נוסע: מנוע טורבו-דיזל הוותיק נותר ללא שינוי, עם 4 צילינדרים בנפח 2.8 ליטר (204 כ"ס), תיבת 6 הילוכים אוטומטית ותיבת העברה עם הנעה אחורית לכביש, כפולה לשטח והילוך כוח. יש כעת גם מערכת היברידית מתונה (48V), שבפועל מאפשרת רק דימום המנוע בעצירה ונמצאת שם כך נראה רק כדי לעמוד בתקינת זיהום אירופית. עבור הנהג היא די מיותרת וגם לא מסייעת לצריכת דלק, שכן 7.6 ק"מ לליטר בממוצע המבחן הוא נתון דומה לדגם היוצא בתנאים דומים.
הביצועים נותרו דומים והם סבירים בעומס נמוך, אבל בעומס גבוה, עם נגרר במשקל 1.8 טון בכביש הררי, הם כבר ראויים לתואר "עצלים". בירידה הוא מתקשה לספק בלימת מנוע יעילה, ומחייב שימוש מואץ בבלמים. טויוטה כן הצליחה לצמצם את הטרטור והרעידות המוכרות של מנוע הדיזל בסל"ד נמוך עד בינוני, אבל בטורים גבוהים הוא כבר מסגיר את מוצאו. נעים לגלות כי המרכב העדכני מצליח לנטרל רעשי רוח ודרך טוב יותר.
בשונה מהטקומה, האח האמריקאי שעבר לשלדת סולם חדשה (TNGA-F) ומצוינת, ההיילקס ממשיך לעשות שימוש באותה שלדה ותיקה של קודמו עם מערך מתלים זהה (עצמות עצה כפולות וקפיצי סליל מלפנים, סרן חי וקפיצי עלים מאחור) אבל בכיול שונה.
וזה עובד. נוחות הנסיעה שופרה, עם איזון טוב יותר בין הציר הקדמי לאחורי ופחות קפיצות מאחור כמקובל בטנדרים ללא מטען בארגז. זה מורגש בעיקר ביכולת טובה משמעותית בנסיעה מהירה בשבילים משובשים.
אפרופו, גם היכולת הדינמית בכביש טובה יותר, בעיקר הודות למערכת ההגה החדשה ומדויקת יותר על אספלט, עם פחות רעידות בשביל משובש. מערכת הבלימה טובה יותר הודות למעבר לדיסקים מאחור, אבל רק בגרסה הבכירה שכן הבסיסית ממשיכה עם בלמי תוף.
אם על הכביש ההיילקס עשוי למצוא עצמו בתחרות לא קלה, בשטח טכני הוא מרגיש עדיין טוב במיוחד. מהלכי המתלה נדיבים ומאפשרים שמירה של מגע רציף של הצמיגים עם הקרקע, עם נעילת דיפרנציאל אחורית כציוד תקני כמו בדגם הקודם.
בגרסה הבכירה בה נהגנו נוסף גם בורר עם ארבעה מצבים לנהיגת שטח (אוטומטי, חול, בוץ וסלעים) המתאים את מערכת ההנעה והאלקטרוניקה לתוואי הנבחר. חבל רק שאופי פעולת ה-ABS בשטח מציג כיול לא מוצלח.
תודה גדולה למיני סיידוף מאופנטורק, סוכנות משנה של עופר אבניר בבית שמש, על הסיוע במבחן הגרירה
074-799-1900 
קבלו ייעוץ מומחה
* אני עדיין בתקופת למידה של התוכן באתר וייתכנו טעויות
