"אל תנסה את זה אפילו. זה לא בשבילך, ולא בשביל הטנדר שלך". מי שישב מאחורי הנאום ההחלטי הזה הוא דייב, רופא בכיר באחד מבתי החולים הנחשבים בחוף המזרחי, לא בדיוק מי שהייתם מגדירים כשועל שטח מנוסה. הוא כן מכיר את מיטב מותגי הלבוש הטכני האקזוטיים והסופר יקרים מקנדה ופורטלנד. זה כן. אבל זה לא מספיק כדי למזוג אמינות לדברים כשאתה בקצה פסגה בגובה 4 ק"מ פלוס-מינוס עם שלג עמוק, על גבי ציר צר שמחבק הר, כשלא ברור כמה הם חברים. מצד שני, הוא נואם ממרום מושבו בפורד ברונקו מוגבה עם ג'ריקנים, צמיג רזרבי על הגגון, שנורקל בגובה של רידינג וצמיגים עם קוביות שאפשר להחביא ביניהן חתיכות סלע בגודל בינוני. ככה שאולי הוא בכל זאת יודע על מה הוא מדבר.
"כמעט ולא עברנו שם" צפצף פתאום מישהו שהתחבא בכיסא לידו. האמת, די השתכנעתי כבר ב"אל תנסה". אבל כשאתה נוהג בטנדר טויוטה טקומה TRD Off-Road בצבע חמרה עם צמיגי כמעט-כביש, מקבל מבטי הערצה מרנגלריסטים בקיבינימט של הלופ האלפיני בקולורדו של פאתי החורף, אתה לא באמת יכול שלא לנסות. אתה כן יכול לשלב לניהול מערכות מתאים ולזחול אל הציר החצי חסום. כי מי יכול עליך.
בחזרה לכמה קלישאות לעוסות היטב אבל נכונות. אם תחשבו על זה רגע, אין באמת כלי רכב אחר שמגדיר גבריות כמו טנדר. או קיי, D9 ברפיח, משאית עפר במחצבה עמוקה. אלה מתחרים. טנדר, וכמעט לא משנה מהיכן הוא מגיע ואיזה לוגו תקוע לו על הפרונט, מסמל עבודה, אפילו קשה. יחד עם קשיחות לא מתפשרת ויעילות. וואט יו סי איז וואט יו גט כזה, בטח כשהוא משאיר על עצמו שפריצים של בוץ מהחורף שעבר שהגרניק כבר לא מצליח להוריד ומי המשוגע שיעבור על טנדר עם מטלית. עם אבק שמכסה את הדשבורד הפלסטי השחור ושטיחים מגומי עם שאריות חציר. לא סתם יש משאית, ומונית, ומכונית. ואין טנדרית. כמו טרקטור, הוא עצם ממין זכר. זהו, נגמרו הקלישאות לבינתיים. ואתם יודעים שזה נכון. גם אתן.
אין מדינה עם יותר טנדרים לנפש מאשר צפון אמריקה. אולי חלקים מסוימים באוסטרליה, אבל מי סופר שם. ובאמריקה קונים סדרה F של פורד. גם של שברולט, GMC, ראם, אבל פורד שולטטטטת! עם כמעט מיליון טנדרים בשנה, כן? ובשאר העולם יש טויוטה. וזהו. כבר מזמן עברה את ה-20 מיליון היילקסים, רובם עדיין נוסעים. גם אם יש להיילקס כבר שבע ספרות פועלות במד המרחק והוא בן עשרות שנים. אינספור אגדות הוצמדו לו, ואינספור עובדות שאי אפשר להתווכח איתן. אף לא אחת מתעסקת בנוחות או הפינוק או האבזור או המראה או כל דבר אחר שאינו אמינות. ועוד פעם אמינות. ואמינות אחת נוספת לסיום. כי הוא אמין. ממש.
באמצע הסיקסטיז, מעט אחרי שטויוטה חצתה את הפאסיפיק ושמה צמיג על אדמה אמריקאית, הגיע גם טנדר ראשון שהיה, איך לא, היילקס. אז עדיין קראו לו, כדי שחלילה מישהו לא יתבלבל ויחשוב שמדובר במכונית קופה ספורטיבית, פשוט טויוטה פיקאפ (Pickup). עם כל החידושים שהביא וכל הפטנטים והטריקים, הוא לא הצליח. הפור-ראנר שהתבסס עליו מאמצע שנות ה-80 דווקא כן, אבל הוא מסיפור אחר. בכל מקרה, ב-1995 טויוטה החליטה לנסות משהו שונה ונתנה לטנדר שלה שם. כן, רעיון מטורף. השם הנבחר היה טקומה, עיר במדינת וושינגטון שיושבת למרגלות הר רייניר, זה שהמון אנשים עם יותר מדי זמן פנוי מחליטים לטפס עליו.
הטקומה הראשון לא פספס את המתכון הרצוי. מכלולים מכאניים חסונים, אופציה ל-V6 כמו שהאמריקאים (הצנועים שבהם) אוהבים ועיצוב שהגיע היישר מהסטודיו החדש של טויוטה בקליפורניה. שרירי, כוחני, עם מספיק ניקל בשביל הטקסנים ובאריזה מספיק קומפקטית שלא תבהיל את הדמוקרטים. הוא הצליח, עד כדי כך שבדור השני הוא כבר עקף את מכירות הדגם המתחרה של לא אחרת מפורד הגדולה. ב-2025 נמכרו 275 אלף טויוטה טקומה לגרסאותיו, יותר ממה שהמתחרים הישירים מפורד ושברולט מכרו ביחד. זה גם מה שמכניס אותו לרשימת עשרת הדגמים הנמכרים ביותר באמריקה, עם יותר מכירות מהקורולה.
וזה לא שבדרך נחסכו מטויוטה תקלות מביכות. המפורסמת ביותר היא החלודה בשלדות של הדגמים בין 2005 ל-2010, עניין שעלה ליפנים 3.4 מיליארד דולר ביישוב תביעות ייצוגיות. טויוטה, מה שאי אפשר לומר על רבות ממתחרותיה - וגם על לא מעט נבחרי ציבור ברחבי העולם - לקחה אחריות מלאה על הכשלים. במשך שנים בדקה באופן קפדני שלדות עד 12 שנים מיום רכישת הטנדר. כל שלדה שהתגלתה בה חלודה הוחלפה בחדשה. מי שנדרש לעשות זאת בעצמו לפני ההחלטה על הריקול, קיבל החזר כספי מלא. הקטע הזה שעלול היה לפגוע אנושות בתדמית האיכות של המותג, הזניק את המוניטין.
הטקומה כבר סופר דור רביעי, כעת כבר עם יותר גרסאות מכל מתחרה. הוא היחיד שמוצע בתצורת קבינה וחצי וקבינה כפולה עם ארגז ארוך, וכעת גם היחיד עם אופציה למערכת הנעה היברידית. הוא גם נמכר במגוון רמות אבזור וגימור, כולל ספרטניות להפליא ומפוארות, ייעודיות לכביש, ייעודיות לשטח עם חלוקה לתתי-ייעוד. טרייל האנטר לעבירות, ו-TRD פרו למי שרוצה טנדר עם יכולת של רכב מירוץ מהבאחה 1,000, תשובה לפורד ריינג'ר ראפטור ושברולט קולורדו ZR2. טרייל האנטר לא היה זמין, TRD פרו גם לא. אז שיהיה TRD Off-Road, על הנייר פחות מרגש, אבל דווקא סוג של סוויט ספוט. עוד מעט אגלה עד כמה מתוק הספוט הזה.
בפקק הארוך אחרי היציאה משדה התעופה של דנבר אני מרגיש מצד אחד כמו אותו ילד שעדיין לא התפתח ורטיקלית בכיתה ח', ולכן אף אחד לא רוצה לבחור אותו לקבוצת הכדורסל בהפסקה. לא שאני מכיר את ההרגשה, אבל יכול לתאר אותה לעצמי כשאני מביט בממותות העצומות לצדי, חלקן משאיות לכל דבר ועניין. מצד שני, אף אחד לא באמת יחשוד בי שאני חייב פיצוי כלשהו. כי הדור החדש של הטקומה נראה כמו טנדר של הארד וורקר אמריקאי מפרסומת לרשת כלי עבודה, חומרי בניה או ציוד חקלאי. מסיבי, שרירי, בלי הניקל ומדרכות הצד שאפשר לארגן עליהן מסיבה. ובגלל זה אני מוכן לסלוח לו על זיוף כונסי האוויר בפגוש הקדמי. בצבע חום עבודה עם חישוקי "18 מושחרים וצמיגים דו-שימושיים, הוא מסביר למה כתוב לו על הארגז שהוא TRD לשטח.
הפקק העצום הזה, שלאט לאט מתפתל קדימה וחושף את פסגות הרוקיז שאוטוטו אפגוש, נותן לי עוד זמן לגלות מה קורה מסביבי. ומה שקורה די סבבה. אין כאן פאר והדר ואבזור שופע, יש כאן את כל מה שצריך ועוד קצת. על לוח המחוונים הדיגיטלי ("12.3) אפשר להציג כל נתון חשוב לנהג שעובד עם הרכב ולא נוסע עכשיו להביא חומוס מאבו חסן. למשל לחץ טורבו, טמפרטורת מים ושמן במנוע ובגיר, לשטח עם מצב מערכת ההנעה, מד אופק מלאכותי לזווית השיפוע על ציר האורך והרוחב (תודה רבה באמת על הדיווח, אני כבר אתהפך לבד) ולחץ אוויר בכל אחד מהצמיגים. יש גם מסך מגע ענק ("14) עם מערכת מצלמות היקפיות מתקדמת לכל זווית שחוסכת מכם את הצורך לצאת מהקבינה ולבדוק שאתם עוברים את החריץ או מטפסים על המדרגה בלי להשאיר צלקות, או מאפשרת לכם לחבר את הייצול לעגלה במומחיות של בן משק, או סתם להסתכל אחורה על ההונדה סיוויק המונמכת שנדבקת לכם לפגוש.
ובמיטב המסורת האמריקאית וגם במיטב ההתייחסות למי שאשכרה עובד עם טנדר ומוצא את עצמו עם כפפות מגושמות, יש מתגים בגדלים שונים ובסידור מצוין להפעלת כל אחת מהמערכות, כולל מתגים וחוגות גדולות לטמפרטורת בקרת האקלים. ליד ידית הילוכים מסיבית עליה לא התאפקו וחרטו TRD בבירור, ניצבת חוגת מצבי נהיגה עם ארבעה לכביש (אקו, רגיל, ספורט וגרירה) וחמישה לשטח (אוטומטי, כורכר, חול, בוץ ושלג עמוק) וסביבה פזורים מתגים נוספים למערכות משנה כך שקל מאוד למצוא כל דבר שאתה רוצה. בבקשה, בבקשה יצרני רכב מעצבנים - קחו שיעור ומספיק עם השטויות. תפעול מערכות צריך להיות משהו זמין, אינטואיטיבי, נוח למגע וממוקם היטב. לא ה"בואו נתחכם כאן כי אחרת איך נקבל הערות מעצבנות". משמאל להגה יש מפסקי AUX לחיבור מערכות חיצוניות (כננת, פרוז'קטורים וכו') וכמובן המון תאי אחסון בכל מקום אפשרי, כולל מתחת לספסל האחורי עם מספיק מקום לפק"ל קפה, ערכת חילוץ, כלי עבודה ומחצלת מגולגלת.
עוד טיפונת על הקוקפיט. מתג התנעה אדום הוא סוג של הלצה כנראה כי אין לו קשר לכלום כאן. הפלסטיק לעומת זאת, יוצר כנראה באותו מפעל שמייצר את כל הפלסטיקים של טויוטה שנראים ומרגישים שלצד תיקנים הם אלה שישרדו שואה גרעינית, אם וכאשר תתרחש כזו. ועד אז אתם יכולים לשפוך עליהם כמה כוסות קפה שתרצו (כמו שגיליתי), להכתים אותם בשוקולד הרשי שנמס וזינק על הדשבורד באחת הקפיצות ושום דבר לא באמת יזיז לה. שום דבר גם לא יזיז לידיות מגבים ומאותתים שנגנבו כנראה מטויוטה יאריס בת 15. מצד שני, יש מערכת שמע משודרגת של JBL עם 10 רמקולים, אחד מהם נשלף מקדמת הדשבורד ומשמש, ובכן, כרמקול נשלף שמתחבר לבלוטות' של הטלפון שלכם אם ממש תרצו. השמיע יופי במינוס 5 מעלות על פסגת הרי סאן חואן את חיים אוליאל. מצד שלישי יש אמנם מדרס לרגל שמאל אבל לחובבי הישיבה הקרובה להגה כמוני נותר מעט מדי מקום לברכיים. וזה מעצבן.
בשונה מההיילקס החדש שנשאר די ישן לפחות ביחס לשלדה, לטקומה יש שלדת סולם חדשה ומתקדמת (TNGA-F אם אתם מתעקשים) שבטויוטה נשבעים שהיא הרבה יותר קשיחה, ובנוסף היא משלבת חלקי מרכב מאלומיניום ככה שהיא גם לא נורא כבדה. בדרך כלל, קשיחות כזו מאפשרת להשתמש במתלים שמוזמנים להתעסק רק עם שיכוך, ולכן העבודה שלהם קלה ומוצלחת יותר. כאן יש עצמות עצה כפולות מלפנים וסרן חי מאחור כמו שכתוב בתנ"ך הטנדרים, אבל שלא כמו שכתוב שם, עם קפיצי סליל מאחור במקום עלים. זה אמור לשפר את הנוחות. ואוהו כמה שזה משפר, אבל תיכף.
ב-TRD Off-Road יש גם בולמי זעזועים של בילשטיין עם מיכל חנקן חיצוני ששומר על יעילות בעומס וחום גבוה. מנוע? הלך ה-V6 והגיעו ארבעה צילינדרים בנפח 2.4 ליטר עם הגדשה ועזרה חשמלית. היברידי נו. זה 326 כ"ס ומשהו כמו 64 קג"מ במרתף סל"ד (1,700). גיר 8 הילוכים אוטומטי, הנעה אחורית או כפולה עם הילוך כוח. וגם, לא לא מעניין, שאיפות מגדש קולניות ונשיפות פריקה נהדרות. הפעם האחרונה שבה שמעתי את הצליל הזה כל כך מודגש הייתה ב-GT טורבו הלבנה מנוחתה עדן שלי.
אם אתם בעניין של גודל, אז לא, הוא לא מרשים ביחס למפלצות רישיון ג'. אבל בהשוואה להיילקס שכולכם מכירים הוא ארוך ורחב ב-9 ס"מ (541 ו-198 ס"מ) ועם בסיס גלגלים ארוך בלא פחות מ-26.5 ס"מ (335 ס"מ). מה שהופך אותו לדי נוח מאחור, רק אל תבנו על מרחב פנים של קאמרי. זה מקום שהיושבים בו מנמנמים ב-5:30 בדרך לאתר הבניה, לא הנוער בדרך לסבתא בשבת. הארגז ברכב המבחן קטן יותר מההיילקס, אבל אפשר לבחור באמבטיה גדולה יותר למי שחובב. בכל מקרה, כושר ההעמסה דומה.
אני רואה את דייב במראה. הוא מוציא את הראש מהמפלץ שלו ומביט בי. בטח מתפלל נואשות שאתקע כדי שיוכל גם לומר "אמרתי לך", גם להרגיש טוב עם זה, וגם להגיע לחלץ אותי ולספר אחר כך לחבר'ה בפינת קפה שאיזה לפלף עירוני נתקע במעבר הרים אינג'ינר, ואם הוא לא היה שם ממש במקרה כדי לחלץ אותו, היו מוצאים את הלפלף שהוא אני בעוד חודשיים, קפוא באיזה טנדר עם שוקולד הרשי על הברכיים. העניין הוא שבשלב הזה אני כבר אחרי משהו כמו 2,500 מייל עם הטנדר היפני-אמריקאי הזה, ואני יודע שאם החמוד והברונקו עברו שם, יש לי סיכוי לא רע להסתדר. ואם לא, תמיד יש את הכננת הבי דיוטי של דייב. זה המקום להזכיר שהציר הזה היה חסום יום קודם לכן, בגלל שני טנדרים שנתקעו שם וחסמו, שם? פה בדיוק.
הטקומה שלי מתגלגל על BF טרייל-טריין, בעגה העממית צמיג 30-70 עם העדפה ברורה לכביש. וזה בסדר. כי מצד אחד הוא לא מווברץ על האספלט, ומצד שני, הוא מסתדר לא רע עם השטח ועם לחץ אוויר קצת יותר נמוך. העניין שהוא לא מסתדר טוב עם בוץ למשל וזה מה שיש כאן. אבל כמו עם כל אתגר עבירות שפגש במהלך הכמה ימים האחרונים, הטקומה המשיך בשלו. זז קדימה בעקשנות של מכבש על מצערת קבועה, נאנח טיפונת, מפרפר לרגע גלגל באחת הפינות ובגדול ממשיך לקרוא ספר בזמן שאחרים היו מחשבים את קיצם לאחור.
זה בשטח, ותיכף נחזור לשם. על הכביש הוא קסם. כן, אני יודע, לא משהו שאתם מכירים מטנדרים בגודל בינוני-קומפקטי. אבל זה כמעט לא הוגן להשוות את נוחות הנסיעה בו, את אחיזת הכביש ותחושת הביטחון הכללית לזו של ההיילקס למשל. אין כאן בעיטות מאחור כשהאמבטיה ריקה, אין כאן צווחות של חוסר אחיזה ביציאה מהירה מפניות, ויש משמעותית פחות גלגול על הצירים שאחראים לאותו אובדן אחיזה.
הוא לא מרגיש כמו רכב פרטי מאחורי ההגה. את המעשייה הזו שמפציעה מדי פעם אפשר לזרוק החוצה מהחלון. טנדר לא יכול להרגיש ככה. לא כשהוא נשען על מבנה קלאסי ומערך מתלים חסון. אבל הוא ללא ספק הטנדר הראשון שגרם לי לחשוב ש"וואלה, לא נורא. אפשר לשים גם אחד כזה מתחת לבית". אה, וגם עם מיכל של 70 ליטר הוא מייצר כמעט 500 ק"מ טווח בגובה של קילומטר וחצי והלאה. מניח שנמוך יותר הוא מסוגל לתת עוד איזה 10-15 אחוז. סביר לגמרי.
בחזרה לשטח, ובחזרה גם לנוחות. אחת הבעיות היותר קשות של טנדרים בשטח, בניגוד לכלים שממש נולדו לשם, היא עבודת המתלים. רז הימן בטח היה מתקן אותי ומסביר למה אפשר טוב יותר עם בולמי פוקס אקזוטיים, אבל גם הבילשטיינים כאן עשו עבודה מדהימה. דוגמה לכך קיבלתי בקטעי הדהירה המהירה, ממש מהירה. עם ערפל מסביב, ולא מעט בוץ, וגם שמש מסנוורת ויכולת ראייה של האיש המתבגר שאני, פה ושם מפספסים חריץ סורר, או בור פוחז. בהיילקס אתם זוכים לזוגייה מהאחוריים שמקפיצה לכם את המוח החוצה, או לבומבה עוקרת לב מקדימה. אבל כאן יש איזון טוב כל כך בין הציר הקדמי לאחורי, וסיוע כל כך נמרץ מהבולמים, שאפשר גם פשוט לזהות, להתכונן לסטיה קלה אחרי הפיצוץ ולהמשיך הלאה. זה לא TRD פרו ואין כאן מתלים של באחה 1000. אבל הוא כנראה נוח יותר מלנד קרוזר. עד כדי כך.
בקטעים הטכניים יותר, היחידים שבאמת גרמו לי לאי נוחות זמנית עם שיפועי צד די קיצוניים, הוא המשיך להפתיע לטובה. עם מיגון גחון מקורי רציני, ניתוק למוט המייצב הקדמי שמאריך מהלך מתלה ונעילת דיפרנציאל אחורית שנמצאת שם אבל לא נדרשה לפעול אפילו פעם אחת, השקט הפנימי מאחורי ההגה מבוסס לגמרי. מהלך המתלים ארוך מספיק כדי לייצר מגע כמעט בלתי נתיק בין גומי לאדמה וכשכבר מפציעה איזו הצלבה, בקרת משיכה יעילה מחסלת אותה.
טנדרים הם לא זן מוטורי אהוב עלי. בניגוד לכמה מחברי הטובים מאוד, וגם לרבים אחרים, כי טנדר נראה לי תמיד כמו חיה מיותרת. כמו אופנוע צ'ופר, כמו אופני הרים חשמליים, כמו שווארמה עם עמבה, ואני יכול להמשיך ככה ולחסל את יחסי עם שאר האנושות, אז אני עוצר. אבל הטויוטה טקומה הממזר הזה שכנע אותי. עזבו שלא הייתי קונה כזה אלא אם הייתי מחליט על הסבת מקצוע למניח פרקטים. אבל אם כן, זה היה הרכב שלי.
עם ממדי אמצע, בין הטנדרי משאיות שאני עדיין מתעב להיילקס הספרטני, עם יכולת מעשית להיות האופנוע אדוונצ'ר של הארבע גלגלים, עם נוחות שדי הותירה אותי בלי מילים ועם יכולת שטח שאיך לומר, תראו לי משהו שג'יפ רנגלר מסוגל לו וטקומה לא.
מבאס לדעת שכל עוד יש היילקס בארץ, לא יהיה טקומה. כי טויוטה מתעקשת על שיווק של אחד מהשניים בכל שוק ולא על שניהם ביחד. אבל אם וכו', תרשמו אותי. מקסימום סתם נשפיל בעזרתו ג'יפאים בסופי שבוע.
פורסם לראשונה ב- 09.09.26
קראו את חוקי הקהילה שלנו בתנאי השימוש של iCar
לא פורד, לא שברולט ולא נעליים.
איזה רישיון צריך לדבר הזה והאם אפשר לייבא ביבוא אישי.
3. לא יצליח בארץ משני סיבות
גולני, 10-09-2026
1. לא בקטגוריה של רישיון ג והכרה במס.
2. צריכת דלק גבוה.
יקר מאוד לטנדר, ארגז לא גדול יותר ואין שום יתרון בארצנו הצפופה והקטנטונת.
4. הרכב כבר בארץ ונמכר מוזמנים לסוכנות וטורא בית שמש (לת)
., 10-09-2026
5. אין על היילקס
רון, 11-09-2026
כבר 30 שנה שאני עם היילקס - פחות מספר שנים באמצע עם די מקס - וזה סוס עבודה ושטח הכי מוצלח שיש.
טאקומה זה מרשים (ויצא לי לנהוג עליו) אבל לא מחליף את ההילקס בעד שום הון שבעולם.
074-799-1900 
בשיתוף לובינסקי
קבלו ייעוץ מומחה
* אני עדיין בתקופת למידה של התוכן באתר וייתכנו טעויות
