טויוטה היילנדר (2.5 הייבריד) - מבחן רכב

גם מבפנים, למרות המסך הצף, אין חדשנות בעיצוב. זהו תא הנוסעים המוכר שפגשנו גם בדגמים אחרים של המותג היפני, עם צבעי פנים כהים וקווים ישרים שמעניקים את תחושת הגודל המתבקשת. דיפוני העץ המעטים על הקונסולה המרכזית משפרים במעט את תחושת היוקרה.

תא הנוסעים

מושב הנהג מתגלה מהר מאוד ככורסא אמריקאית אופיינית: הוא רחב, רך ובעל אפשרויות כוונון נדיבות, גם אם התמיכה מעט מוגבלת וגם אם בסיס המושב מעט קצר. לא נורא. גם כך נוח כאן מאוד, אפילו בנסיעות למרחקים ארוכים. 

הקונסולה המרכזית הגבוהה, יחד עם קו החלונות הגבוה, יוצרים תחושה של רכב קטן יותר מכפי שהוא באמת. זה דווקא נחמד: הוא מרגיש יותר כמו SUV קומפקטי ולא כמו אוטובוס זעיר, כפי שלעיתים מרגישים חלק ממתחריו. היצע תאי האחסון נדיב וכולל תאים גדולים בדלתות שמכילים בקבוקי ליטר וחצי, מדפים לטלפונים הסלולאריים (כולל משטחים נגד החלקה וחריץ להשחלת כבל הטעינה), מחזיקי כוסות רבים ותא גדול בין המושבים מלפנים עם מדף פנימי לטעינה אלחוטית.

המולטימדיה מצוינת, כפי שהיא גם בדגמים  אחרים של המותג. המסך בגודל 8 אינץ', הצבעים לא מגוונים והגרפיקה אולי לא החדה ביותר, אך התפעול שלו ידידותי והוא יעיל מאוד. מצלמת הרוורס היא אמצעי חיוני, אך היינו שמחים גם למצלמת "מבט על" בהתחשב בשדה הראיה המצומצם. חיישני חניה מלפנים ומאחור הם פריט שכדאי לטעמנו לשלב גם בגרסת הבסיס ולא רק בזו הבכירה.

מפרט האבזור נדיב, כמקובל ברכבים מסוגו של ההיילנדר. כבר בגרסת ה-"אמושן" הבסיסית ניתן למצוא תאורת לד מלאה, חישוקי "18, מושבי עור עם כוונון חשמלי לכסא הנהג וחימום לצמד המושבים הקדמיים, כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי עם פונקציית "אוטו הולד" (שצריך לדרוך בכל נסיעה מחדש) וגם אינספור שקעי USB.

גרסת ה-"אקסלוסיב" הבכירה שנבחנה כוללת חישוקים בגודל "20 ומציעה בנוסף לגרסת הבסיס גם גג שמש פנוראמי ענק, זכרונות למושב הנהג, חיישני חניה מלפנים ומאחור ודלת תא מטען חשמלית.

מפרט אביזרי הבטיחות זהה בשתי הגרסאות וכולל בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי דו גלגלי, תיקון סטיה מנתיב, ניטור שטחים מתים במראות, התרעת תנועה חוצה מאחור, בלימה אוטונומית גם בנסיעה לאחור, אורות גבוהים אוטומטיים וזיהוי תמרורים. יפה.

במושב האחורי יש שלושה מושבים רגילים, ללא אופציה לצמד "מושבי קפטן" כמו אצל חלק מהמתחרות. מדובר במושבים מרווחים ונוחים במיוחד, שאכלסו בימי המבחן גם שלישיית מבוגרים בנוחות רבה. רוחב המושב נדיב, הרצפה שטוחה כמעט לגמרי ואת זווית משענת הגב ניתן לכוונן. האבזור מאחור כולל וילונות צד, משענת יד עם מחזיקי כוסות, יחידת מיזוג נפרדת וצמד שקעי USB לטעינה.

שורת המושבים השלישית צפופה ביחס למקובל אצל רכבי הענק. המרווח כאן יספיק לנערים, בדומה למצב אצל יונדאי סנטה פה או סקודה קודיאק; רכבים כמו סובארו איוולטיס או שברולט טראוורס יציעו מרווח עדיף לנוסעים 6-7. בנוסף, לא מצאנו בשורה השלישית פתחי מיזוג או שקעי טעינה. 

תא המטען מציע נפח לא רע בכלל כאשר כל המושבים בשימוש, על אף שהנתון הרשמי קרוב לזה של קיה פיקנטו. קיפול של המושבים יחשוף חלל הטענה ענק.

נוחות נסיעה

כבר במטרים הראשונים של הנסיעה, קשה שלא לשים לב לכיול הרך של טויוטה היילנדר. כרכב שמיועד בראש ובראשונה עבור השוק האמריקאי, ההיילנדר מציע נסיעה בסגנון רך מאוד, כמעט "ספינתי". הכיול הזה מסייע לספיגה מצוינת של השיבושים בעיר, אך גם מייצר נדנוד מסוים במעבר על פסי האטה. הגיוני.

מחוץ לעיר הנוחות נותרת מעולה וגם בידוד הרעשים יוצא מן הכלל, אך כבישים מפותלים יובילו לרכינת מרכב בולטת ואילו כבישים גליים יצרו תחושת נדנוד.

מנוע ותיבת הילוכים

טויוטה היילנדר מצויד ביחידת הנעה היברידית, שדומה לזו שאנחנו מכירים מהראב 4 ומהקאמרי - אך כאן יש לה יכולות משופרות. הנפח עומד על 2.5 ליטרים, הספק של 244 כ"ס מושג ב-6,000 סל"ד ומומנט מירבי של 27.5 קג"מ מגיע ב-4,400 סל"ד. יחד עם תיבת הילוכים רציפה והנעה כפולה (שמתבססת על מנוע חשמלי), מתקבלת כאן תאוצה של 8.3 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, בדרך למהירות מירבית שהוגבלה ל-180 קמ"ש.

התחושות בנהיגה יומיומית מוצלחות מאוד. זו יחידת הנעה חלקה ונעימה מאוד לשימוש עירוני, כאשר מנוע הבנזין משתלב בצורה חלקה יותר מזו שזכרנו בראב 4. גם מחוץ לעיר הנסיעה נעימה, עם תאוצה ליניארית ויחסית שקטה, שמניבה מספרים נאים על השעון בלי לייצר דרמה.

ויש "אבל", בכל זאת. כאשר רוצים תאוצה חזקה, היא מתקבלת בעיקר בסל"ד גבוה מאוד - ואז תיבת ההילוכים מייצרת רעש מתכתי נוכח. אין כאן דחף של מנועי טורבו או מנועי V6 שקיימים אצל מרבית המתחרים; במקום זאת יש כאן תחושת מאמץ מסוימת, שאמנם מניבה בסופו של יום תאוצה ראויה - אך החווייה הכוללת של הביצועים פחות מהנה. בנוסף, בורר מצבי הנהיגה יוצר שינוי זניח בלבד בתגובותיה  של יחידת ההנעה.

עם זאת, יש כאן בהחלט בשורה בהיבט של צריכת הדלק. בנסיעה מתונה מדדנו נתון של 12.5 ק"מ לליטר, לא רע בכלל כשזוכרים מהו גודלו של טויוטה היילנדר. זהו נתון עדיף בכ-50% על פני מנועי V6 של המתחרים, ודומה למעשה לזה של מכוניות משפחתיות מלפני שנים בודדות.

התנהגות כביש

ההנעה הכפולה והצמיגים הרחבים מספקים אחיזת כביש מצוינת, והעניקו לנו תחושת בטחון גם בתנאי מזג האוויר הסוערים ששררו בימי המבחן. עם זאת, התחושות אינן דינאמיות במיוחד: כאמור, ההיילנדר רוכן באופן מוחשי בעיקולים, ובנוסף ההיגוי מעורפל והתחושות מהשלדה לא ממש קיימות. 

סיכום

טויוטה היילנדר עושה את המצופה ממנו באופן ראוי ואף למעלה מכך, לפחות במרבית הסעיפים. הוא מאובזר היטב, נהנה מהנדסת אנוש מוצלחת, מרווח (לפחות לחמישה נוסעים), נוח מאוד במרבית תנאי הדרך, שקט, נעים לנהיגה וגם חסכוני בדלק. קשה לבקש הרבה יותר מרכב מסוגו.

באגף החסרונות ניתן למנות את העיצוב המאופק, המרווח המוגבל בשורה השלישית וחוויית הביצועים הפושרת. חלק מהמאפיינים האלו מוכרים גם מדגמים אחרים בקטגוריה, כך שבסופו של יום מדובר ברכב פנאי שבהחלט יכול לתת מענה לתחרות הגוברת - ולהשלים את הלנדקרוזר במקומות בהם הוא מאותגר.

לצפייה בכל דגמי טויוטה בישראל

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות