שברולט אימפלה - מבחן רכב

סיבה נוספת לבילוי ארוך טווח בתא הנוסעים של האימפלה הוא כמות האבזור והגאדג'טים שיש בגרסת ה-LTZ. את המוזיקה תנגן לכם מערכת מצויינת עם עשרה רמקולים של Bose. את כל התפעול תעשו ממערכת מולטימדיה עם מסך מגע (MyLink עם הנדסת אנוש מצויינת) ויש כמובן גם דיבורית בלוטות'. את כל זה יש גם בקורולה - אבל גג שמש פנוראמי וכניסה והנעה ללא מפתח כבר פחות מקובל למצוא, ועדיין יש פה ושם רכבים עממיים שמציעים את זה. חימום וקירור למושבים, שעטויים בעור ומונעים חשמלית – זה כבר חריג, וכך גם שלל מערכות בטיחות שמתריאות על קרבה לרכב שלפניכם, סטייה מנתיב ורכבים בשטח מת. כל החבילה הזאת מגיעה בעוד כמה רכבי יוקרה, אבל ברכבים אחרים היא תעלה לכם כפול, במקרה הטוב.



לאימפלה גרסה נוספת (LT) שעולה כ-30 אלף שקל פחות. הגרסה הזאת חסרה את מושבי העור המחוממים ואת גג השמש הפנוראמי. אבל הסיבה שלא תקחו אותה היא חסרונם של מצלמת הרוורס והחיישנים. בלעדיהם חניות בתוך העיר הן כמו ניווט עם עיניים מכוסות. ואם כבר הגענו לשדה הראיה, נציין כי החלון האחורי בנוי בשיפוע היסטרי והראות ממנו החוצה פחות טובה מבצוללת. איכות החומרים טובה, אבל יכלה להיות טובה יותר. העיצוב של המחוונים מעט מיושן אבל פסי המתכת והתאורה לאורך הקונסולה המרכזית בלילה מחזירים ל"שבי" הארוכה הרבה נקודות.

תא המטען הוא ההוכחה שעדיין יש בארץ דיור בר השגה, בזכות גודלו העצום. תאי מטען ברכבים אמריקאים נוטים להפתיע בשלל תוספות מעניינות. כאן יש שטיח מקורי שמבטיח שאת הגופות יהיה במה לגלגל (בכל זאת, רכב אמריקאי עם חזית מפחידה). החיסרון היחיד הוא שפתח ההטענה מעט צר.

נוחות נסיעה
האימפלה היא מכונית אמריקאית קלאסית. כיול המתלים, שברכבים אמריקאים הפך לאחרונה ליותר נוקשה, נותר באימפלה רך יחסית. במהירויות בין עירוניות נוחות הנסיעה תלויה בכבישים שתבחרו. ב-90% מהכבישים בארץ מדובר יהיה בנדנוד קל שלא יפריע יותר מדי, אבל מי שסובל ממחלת ים לא יאהב את המפגש עם כבישים גליים במיוחד. בתוך העיר רק מפגש עם רצף של שיבושים גדולים או בורות משמעותיים יחדרו את הבידוד שמעניקה מערכת המתלים. סך הכל מדובר במכונית נוחה, אבל בסגנון אמריקאי יותר ולא בסגנון אירופאי נוקשה ומרוסן.



מנוע ותיבת הילוכים
כדי לא לשכוח פרטים אני נוהג להקליט סיכום קצר עוד בזמן המבחן. במקרה של האימפלה חזרתי פעם אחר פעם להקלטה של המבחן ולא כי לא זכרתי את מה שאמרתי. חזרתי כי זאת הזדמנות נוספת להנות מהצליל של המנוע. ה-3.6 ליטר של האימפלה עושה את זה ב-Old fashioned way. בלי מגדשי טורבו או בלבולי מוח הוא פשוט מטפס במעלה הסל"ד, בצירוף צליל שיכול לסכן אתכם בקרבתם של פעילי סביבה מיליטנטים. רצועת הכוח מאוד צרה אך המומנט זמין לאורך כל הדרך כך שבדרך כלל יש לערימת הסמ"קים הזאת מספיק כוח בכדי להזיז את הטון ושלושת רבעי הזה של האימפלה מהר מאוד מהמקום. במידה והסל"ד נמוך מדי נדרשת תיבת ההילוכים להוריד כמה הילוכים, והופ! שוב אתם על הסוס, או האנטילופה, או מה שאימפלה לא תהיה. העניין הוא שלתיבת ההילוכים יש את הקצב שלה. היא קצת איטית וכשהעומס גבוה היא עלולה לחבוט.

ללא שום קשר לרכב, יש לי שיטה לחיסכון משמעותי בדלק: 1. הרתיחו קומקום מים. 2. מלאו כוס מלאה. 3. שבו ברכב והניחו את הכוס בין הרגליים. אני מבטיח שצריכת הדלק תשאר שפוייה. לא התאפקתם ולחצתם חזק על דוושת התאוצה? למזלכם, במקרה הזה, יש לכם רכב שמאיץ ב-6.8 שניות למאה, אז לבית החולים תגיעו מהר. ובנימה רצינית יותר, בנהיגה רגועה מאוד מאוד אפשר לחלץ מהאימפלה בין 8.5-9 ק"מ לכל ליטר, אבל נסיעה רבה בעיר או נהיגה עם רגל כבדה על הגז תביא אותה בקלות למחוזות ה-6.5 ק"מ לליטר.



התנהגות כביש
השברולט הפתיעה בסעיף התנהגות הכביש, אבל זה לא אומר שמדובר במכונית שכיף לנהוג בה. זאת יותר מכונית שמענג לאתר איתה כביש ארוך, ולתת למנוע לעשות את שלו. כשמגיעים לסיבובים היא מצליחה לפנות היטב כשהמשקל עובר קדימה והאחיזה טובה. מצד שני, ההגה קל מדי, המשקל גבוה מדי והרכות היחסית מובילה לנדנודים מיותרים בתוך הפנייה. היא תסתדר בכל כביש כל עוד לא תכתיבו קצב גבוה מדי.

סיכום
שאלת התמורה למחיר היא אחת החשובות. היא הופכת מכוניות בינוניות למכוניות שיכולות לחולל מהפכה (כמו החיפושית הראשונה) ולהפוך מכוניות מדהימות ללא רלוונטיות לחלוטין מבחינה כלכלית (ראו לקסוס LFA). המקרה של האימפלה הוא מקרה מעניין במיוחד. מצד אחד, 250 אלף שקל לא הולכים ברגל (הם רוכבים על 305 סוסים). מצד שני, התמורה לסכום הזה באבזור, במרווח, באפקט ההגעה ובביצועים, היא כל כך גבוהה שהמחיר הופך לנקודת החוזקה שלה, גם אחרי שמוסיפים 30 אלף שקל על האבזור הנוסף. במכלול מדובר באחת המכוניות הכי משתלמות למי שרוצה לקבל המון על כל שקל שהוא משקיע ברכב.

לדגמי שברולט בישאל - שברולט

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות