פורד פומה - מבחן רכב

עיצוב

כמו שטענו רבים, מדובר בפורד פיאסטה שנשכחה בערב ליד מתקן מילוי האוויר בתחנת הדלק. עיצוב החזית של הפומה מאוד פורדי. יש פנסים קצת חייזריים ומאוד בולטים, סבכה קדמית גדולה ומגוון צבעים שנראים מצוין.

העיצוב הבולבוסי מצליח להיראות טוב לטעמנו בזכות חישוקי 18 אינץ' גדולים, פרופורציות נכונות ובעיקר רוחב משמעותי מהמתחרות שנותן לה יציבה טובה ותחושה יותר ספורטיבית וממוקדת.

החלק האחורי של הרכב לא בהכרח נראה כמו החלק הקדמי. הוא מרגיש ספורטיבי יותר ופחות עגלגל. האופן שבו קו המותניים מטפס, הספויילר הקטן או היחס שבין החלון האחורי לתאורה האלגנטית מאחור - כולם מספרים על מכונית יותר ספורטיבית.

רכב המבחן התייצב בצבע בטון מרהיב עם גג שחור. הצבע הנפרד לגג מוצע בתוספת תשלום של 4,000 שקלים.

עיצוב תא הנוסעים דומה לפוקוס ולעומת העיצוב החיצוני הססגוני - הוא קצת אפרורי. מדובר בסביבת נהג פשוטה יחסית. אנחנו נהגנו בגרסת הכניסה; גרסאות ה-ST Line מציגות מעט יותר שאר רוח בזכות תיפורים אדומים ונגיעות יותר ספורטיביות בהגה ובדוושות.

תא הנוסעים

לצד העיצוב הבסיסי של סביבת הנהג, איכות החומרים גם היא לא מתעלה. חלק מהפלסטיקים והבדים מרגישים טוב, אך כמקובל בז'אנר האיכות לא מבריקה. איכות ההרכבה טובה.

מערכת המולטימדיה (8 אינץ') נהנית ממערכת הפעלה חדשה ומוצלחת. היא מהירה והתפריטים בה ברורים ונאים למרות שעדיין מומלץ לשלוח את אנשי ה-UI של פורד לקורס מזורז בעיצוב מודרני. בסעיף התפעול הם דווקא מקבלים ציונים יותר גבוהים. יש שילוב נכון בין כפתורים פיזיים לוירטואלים ובאמת שאחרי 5 דקות בתוך הרכב כל שאלות התפעול נפתרו.

האבזור של גרסת הכניסה סביר בלבד. מעבר לציוד המתבקש, כמו דיבורית בלוטות' וקישוריות לאנדרואיד ואפל, אין הרבה דברים חריגים. בלם היד הוא מכאני וכך גם מערכת המיזוג ומפתח ההנעה. למעשה, הסעיף המרכזי שעשיר פה הוא סעיף החניה עם חיישנים מלפנים ומאחור, מצלמת רוורס ומערכת לחניה אוטומטית. פריט אחר שזאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בו בקטגוריה, הם מושבים עם עיסוי לגב הנהגת והנוסע. העיסוי עובד מעולה אך מוצע כאופציה בתשלום של 4,500 שקלים.

מערכות הבטיחות רבות: יש בלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, בקרת שיוט אדפטיבית, בקרה אקטיבית לסטייה מנתיב כולל פונקציית מרכוז, התרעה על רכב בשטח מת, התרעה על רכב חוצה מאחור כולל בלימה אוטונומית ומערכת אקטיבית להתחמקות ממכשול. כל הכבוד פורד!

בגרסאות המאובזרות יותר האבזור משתפר כמובן. בגרסה הבאה בהיצע תמצאו בין היתר לוח מחוונים דיגיטלי, הנעה ללא מפתח והחלפת הילוכים מההגה. בגרסה היקרה ביותר יש מערכת שמע מעולה של B&O, גג פנוראמי, בקרת אקלים מושבים עם ריפוד עור בחלקו ועוד ועוד.

תנוחת הנהיגה מצויינת. על פניו, הפומה היא לא מהמכוניות הגבוהות בקטגוריה והנקודה הזאת מורידה לא מעט מתחרות מרשימת האופציות של קונים פוטנציאלים. החרטום של הספק נמר ספק חתול משתפל בחדות, ומעניק שדה ראיה מצויין לקצה הרכב. מראות דגל מונעות שטח מת נרחב ואפילו קו החלונות הלא נמוך לא ממש מפריע, ואולי אפילו להיפך: הוא מעניק תחושה חסונה ובטוחה. המושב במצבו הנמוך ביותר מרגיש גבוה יחסית והתנוחה היא יותר ג'יפונית בהשוואה ללא מעט מתחרות האחרות בקטגוריה.

ההגה מתכוונן למרחק רב החוצה וטווח התנועה של הכיסא לרוחק ולגובה יבטיחו ישיבה מוצלחת כמעט לכל נהג. בנוסף, המושב עצמו די נוח ותומך היטב בגוף אך הוא מעט צר. המרווח לרגליים טוב והמרווח לראש טוב מאוד בזכות שתי בועות קטנות בגג שמאפשרות זאת.



המרווח מאחור לא מציב את הפומה עם הטובות שבקבוצה. הדלת לא גדולה במיוחד והמרווח בפנים הוא סביר לכל היותר. מבוגר בגובה ממוצע יכנס אך יחוש בצפיפות מסויימת. המצב ישתפר ככל שהנהג/ת יעדיפו לשבת גבוה יותר וקרוב יותר. מרחב הראש מאחור גבולי. גם הרוחב של המושב האמצעי לא יעודד מבוגר להתנחל שם לאורך זמן. העניין האחרון די מפתיע כי הפומה היא מהמכוניות הרחבות בקבוצה ובפער די משמעותי.

תא המטען מציע נפח של 410 ליטרים. המבנה שלו קופסתי ונגיש יחסית, יש בו נקודות עיגון, ווים לשקיות, שקע 12 וולט וחלל הטענה גדול נוסף מתחת לרצפה שנתפסת בעצמה על שני קליפסים שימושיים. כאשר מרימים גם את האחרון נמצא מתחתיו גלגל רזרבי.

נוחות נסיעה

לפומה מתלה קצר יחסית. הוא מחזיר דיבידנדים בנהיגה דינאמית, אך ככל שזה נוגע לנוחות - השילוב של המהלך הקצר עם מתלה מעט רך ובולם שנחוש להחזיר את הגלגל למקומו מהר, מייצר מכונית עסוקה מאוד שנעה על מתליה באופן קבוע. לכל אולו מצטרפים גם חישוקי 18 אינץ' שבתוך העיר מקשים עוד יותר על הספיגה.

צריך לשים דברים בקונטקסט הנכון. הפומה, באופן מפתיע ולמרות המתלה הקצר, אף פעם לא מתרסקת על בורות ושיבושים ומכות חדות לא עוברות פנימה לרכב. לעומת זאת, הפומה קופצת על כל שיבוש וקשה לפספס את העובדה שהמכונית מגיבה לכל פרט דפוק באספלט העירוני בישראל - וכאלה לא חסר. על שיבושים שאפשר לצפות מראש - נניח פסי האטה - היא דווקא מתנהגת באופן סביר ומעלה.



מחוץ לעיר הרושם נשמר. לא עוברות מהמורות כואבות פנימה, אך ה-SUV הקטן מגיב לכל קמט ושבר באספלט ונע על המתלה הרך בתוך טווח תנועתו הקצר עד שהבולם מתערב בחדות ומחזיר אותו למקומו. על כבישים ברמה גבוהה באמת המתלים נרגעים ומקבלים מעט מנוחה מהתנועה האינסופית.

בידוד הרעשים די בינארי. מצד אחד, רעשי רוח נשמעים היטב החל מ-100 קמ"ש. מדובר באוושה קבועה אך לא חזקה מדי. על רוב הכבישים רעשי הדרך מבודדים די טוב - הם כמובן נשמעים אך לא הופכים לשאון בלתי נסבל והרעש הופך מוחשי יותר רק על אספלט ישן ורע. רעשי המנוע, לעומת זאת, נוכחים באופן כמעט קבוע בשיוט במהירות גבוהה.

מנוע ותיבת הילוכים

המנוע מוכר מהפוקוס סדאן: יש לו נפח של 1,000 סמ"ק בלבד, עם מגדש טורבו והספק מרשים ביותר של 125 כוחות סוס בשיא סל"ד גבוה של 6,000. המומנט הנדיב - 17.3 קג"מ - מגיע כבר ב-1,400 סל"ד. רצועת הכוח הרחבה הזאת הופכת את המנוע לאחד המוצלחים בסביבה. באמת שמדובר במנוע מפתיע לטובה.

ראשית, לא מדובר באחת המכוניות הקלות בקבוצתה, ולמרות זאת, כל עוד תהיו בדיוק בתוך רצועת הכוח (בין שיא מומנט והספק) תרגישו שמדובר במנוע בשרני וגמיש שמניע את הרכב הפנאי הקטן ללא כל בעיה. בסל"ד גבוה, לקראת שיא ההספק ומעבר לו, המנוע מרעיש ברעש מכאני יותר משהוא באמת מתקדם לאיזשהו מקום. מצד שני, אם תשמרו אותו בתוך רצועת הכוח הרחבה הוא יצבור קצב באופן עקבי ועם דחיפה נעימה בגב שהתרגלנו לקבל ממנועי טורבו בעלי נפח גדול בהרבה.



המקום בו מרגישים את כוחו של המנוע באופן ייחודי הוא דווקא במהירות שיוט גבוהה. שם, כאשר לוחצים בלי משים על הדוושה, הרכב מטפס בקלילות למהירויות שלא נעים לדבר עליהן רק מתוך השיוט הרגוע על גלי המומנט.

למנוע משודכת תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים בעלת 7 יחסי העברה - תיבה שאנחנו פוגשים בפעם הראשונה בישראל. לא מדובר בתיבה מהירה ובתחילת נסיעה בעיר החיבור של המצמד נעשה לאט ובזהירות, כאילו מדובר בהזדווגות של שני קיפודים. מעבר לאיטיות הזו ולרעידה קלה בשילוב ההילוך הראשון, התיבה בסך הכל חלקה מאוד ולעיתים קל לשכוח שמדובר בתיבה רובוטית.

השילוב בין מנוע גמיש ובשרני ובין תיבת הילוכים כפולת מצמדים מבטיח צריכת דלק טובה. לא נסענו לאט במבחן הזה, והוא כלל קטעים עירוניים לצד נהיגה דינאמית, אך למרות הכל את הימים עם הרכב הקטן סיימנו עם נתון של 13.1 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

לפורד, פורד אירופה כמובן, יצא שם של חברה שיודעת לייצר מכוניות די דינאמיות. הפומה לא שונה מהבחינה זאת. המתלה הקצר מבטיח רכינה מעטה מאוד והשלדה מגיבה היטב להעברות משקל, וכך רכב הפנאי הקטן מעניק תחושה בטוחה מאוד וצפויה מאוד בכביש המפותל או החלק. עם הפומה אפשר גם לבחור כביש נהיגה של ממש ולהתקדם בו בקצב מרשים.



הדחיפה החזקה ממנוע הטורבו תוביל לתת היגוי, אך הוא צפוי ונשלט עם תגובות בוגרות של השלדה. ההגה הוא החוליה החלשה בנהיגה שכזאת - הוא קל מדי למרות שהוא מדוייק ומהיר.

הבלמים, מצרך נחוץ בכל כביש בישראל ובטח בתל אביב רוויית רוכבי הקורקינט האובדניים, מציגים מהלך ארוך מדי אך בסופו מתקבלת עוצמת בלימה טובה. התחושה הכללית בנהיגה מהירה היא של מכונית הגדולה בהרבה מסך סנטימטריה. היא בוגרת, צפוייה וחזקה בדיוק במקומות הנדרשים באוטוסטרדה ובכביש המפותל.

סיכום

פורד פומה היא מכונית רבת ניגודים. יש לה עיצוב שונה ויוצא דופן, היא לא גדולה פיזית והמרחב בה מצומצם, אך היא מרגישה גדולה בכבישים מהירים ומציגה התנהגות כביש משובבת. נוחות הנסיעה היא כנראה נקודת החולשה המשמעותית שלה. האבזור אולי לא עשיר בסעיף אביזרי הנוחות, אך מבחינת אביזרי הבטיחות והחניה היא מציעה מעל ומעבר.

למרות שעל הנייר היא נופלת ממרבית המתחרות ב במרחב במימדים ובאבזור, לאחר המבחן אפשר להגיד שהשלם בהחלט גדול מסך חלקיו.

בזכות יחידת הנעה טובה מאוד והתנהגות כביש בוגרת הפומה בהחלט הופכת לשחקנית לגיטימית ומעניינת בקטגוריית רכבי הפנאי הקטנים. אם מרווח הוא לא עניין אקוטי עבורכם ורכב פנאי קטן הוא מה שאתם מחפשים - הפומה צריכה להיכנס לרשימת המכוניות שעליהן תרצו לקחת נסיעת מבחן.

לצפייה בכל דגמי פורד בישראל

למאמר זה התפרסמו 8 תגובות