סיאט לאון 1.5 ליטר - מבחן רכב

עיצוב

סיאט לאון היא מכונית יפה. כשמגיעה למבחן מכונית בצבע אדום יין עמוק, קשה שלא להתאהב. המראה של הלאון מוצלח גם בלי הצבע הזה. מצד שני, הגרסה שנסעה איתנו בימי המבחן היא גרסת ה-FR, וזה אומר שהיא צריכה להיות ספורטיבית יותר. ואכן, היא נראית ספורטיבית אבל היא לא שונה מספיק מגרסת הסטייל ובטח לא קרבית ונושכת כמו שגרסאות FR היו בעבר. סוג של כבש עצבני בעור של כבש רגיל.

תא הנוסעים, למרות נגיעות מתבקשות בסעיף הספורטיבי, מרגיש קצת שחרחר ופשוט למרות כמה נגיעות של תיפורים אדומים, כמה ניקלים, וכמובן המושבים הנפלאים. כן, בעבור סכום דומה תקנו ג'יפון בגודל מלא, אז בהחלט ניתן היה לצפות לעיצוב יותר מושקע. במקרה הזה לא מדובר באשמת הגרסה הנוכחית אלא בליין הכללי של הלאון שאף פעם לא הפתיע בתחום הזה.

תא הנוסעים

המרווח בלאון טוב למדי כשזה נוגע לארבעה מבוגרים. מקדימה המרווח מספק ומאחור שניים ישבו בנוחות - אך גבוהי קומה עלולים לסבול ממרווח ראש מוגבל. לנוסע שלישי יהיה צפוף מאוד. הכניסה והיציאה, בעיקר מהמושב האחורי, לא הכי נוחות בגלל דלת קטנה וגג נמוך. מי שצריך להכניס ולהוציא ילדים יעבוד קשה.

תא המטען בגודל טוב אך עם סף גבוה. תאי האחסון מגוונים ורבים. חסר קצת מקום במרכז בין הנהג לנוסע, אבל זה לא עניין רציני.

נקודה שצריך לציין היא תנוחת הישיבה. היא נמוכה מאוד מצד אחד, אבל קו מותניים לא גבוה מדי מאפשר ראות טובה קדימה ולצדדים. הראות לאחור פחות מוצלחת.

מפרט האבזור הבסיסי של הלאון מציע כבר בגרסת הכניסה גג שמש פנוראמי, בלם יד חשמלי, בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית ובקרת אקלים מפוצלת עם פתחים מאחור.

האבזור בגרסת ה-FR הוא סוג של אנומליה. מצד אחד, את לוח המחוונים המוכר מחליף כאן לוח מחוונים וירטואלי ומוצלח. למערכת מספר מצבים שונים וכל אחד מהם מציג גרפיקות נפלאות ומידע ברור ועשיר.

מצד שני, היתרון של ה-FR על הגרסה הפשוטה יותר - עם אותו המנוע - לא מספיק בולט. יש פנסי LED ויש את מושבי הספורט, וגם מסך גדול יותר, שליטה מההגה על תיבת ההילוכים ושתי כריות אוויר נוספות - אבל אלו ההבדלים המרכזיים. מהפרש של כמעט 20 אלף שקל ציפינו ליותר. במפרט האבזור היו כמה חוסרים משמעותיים - למשל כניסה והנעה ללא מפתח. גם בקרת סטייה מנתיב היתה מתקבלת בברכה.

לכל זה מצטרפת מערכת ההפעלה של המולטימדיה שפיתח היבואן, שמצטרפת למערכת מולטימדיה מעולה של היצרן. למרות שהמערכת של היבואן איחרה להגיע, היא ללא ספק אחת הטובות בסביבה עם חיבור כמעט מושלם בינה לבין המערכת המקורית של הרכב ופעולה חלקה לחלוטין. רק שפוגשים מערכות של המתחרות אפשר להבין עד כמה מוצלחת היא - למרות שהיא לא תמיד הכי לוגית ואינטואיטיבית.

נוחות נסיעה

צמיגי "18 עם מעט מאוד גומי בגרסת ה-FR, מתלים שאמורים להיות יותר ספורטיביים ומשקל לא גבוה. הכל מכין אותך לנוקשות, חבטות ורעש. וכאן מגיע הנקודה הייחודית ביותר של הסיאט לאון בדור הנוכחי: השלדה המעולה מאפשרת לה להיות נוחה מאוד. איכשהו, לא משנה באיזה מכשול מדובר, כמעט תמיד הלאון יודעת לטאטא את החבטה בזלזול. גם מה שמצליח לעבור את מערך המתלים, בעיקר דברים בולטים ממש בתוך העיר, לא מצליח לגרום לאוטו לקפץ או להעביר מכה חזקה פנימה לנוסעים ברכב.

לצד מערכת המתלים הטובה בידוד הרעשים אף הוא ברמה גבוהה, אפילו יותר ממה שזכרנו בגרסאות אחרות של הלאון. השקט היחסי נפגם מעט במהירות גבוהה, בעיקר בגלל רעשי רוח ולעיתים בגלל רעשי כביש, אבל הכל נמצא ברמה שמזכירה יותר מכוניות פרימיום ופחות משפחתיות מהשורה.

מנוע ותיבת הילוכים

זאת הפעם המי יודע כמה שאנחנו פוגשים את הדור הזה של הלאון. אין סוף מנועים פגשנו איתו: 1.0 ליטר טורבו, 1.2 טורבו (שבא לפניו), 1.4 ליטר עם 150 כ"ס, 1.8 ליטר עם 180 כ"ס, 2.0 ליטר עם 280 ואפילו 290 כ"ס; הבנתם את הנקודה.

אז עכשיו גרסת ה-1.4 הוחלפה במנוע 1.5 ליטר טורבו חדש, והעסק עלול לבלבל. למנוע החדש יש 100 סמ"ק יותר אבל נתוני המומנט ורצועת הכוח זהים לחלוטין. כך גם נתון ההאצה ל-100 קמ"ש, ורק צריכת הדלק מעט טובה יותר.

אבל הנקודה המרכזית שהשתנתה היא האופי של המנוע. כבר הרגשנו את זה במקרים קודמים בהם פגשנו אותו, אבל כאן זה מתחדד. המנוע ליניארי, נעים ומאוד רגוע. הוא משייט על גלי המומנט ונעזר ברצועת כוח מאוד רחבה כדי להתקדם ללא מאמץ. זה אומר שמתקבלת פה מכונית בעלת אופי נינוח מאוד.

אבל זאת FR, וממכונית עם אספירציות ספורטיביות אתה מצפה למנוע עצבני. הוא לא. גם במצב ספורט (בורר מצבי הנהיגה הוא אחד מפריטי האבזור הנוספים של ה-FR). זה לא שהיא לא תעקוף בקלילות או תטפס עליה תלולה בקושי. ה-FR טסה קדימה, אבל פשוט לא מרגישים את זה תוך כדי נסיעה.

מי שכן מפגינה פעולה עצבנית היא תיבת ההילוכים – בעיקר בעיר. התיבה הרובוטית מתחברת באופן נקודתי וקופצני. זה הופך את הנסיעה בעיר לפחות חלקה ונעימה מצד אחד אבל לא נותן דבר בצד הספורטיבי של הנהיגה – לפחות כל עוד אתם לא צריכים החלפת הילוך מהירה כברק בכביש המפותל.

צריכת הדלק לא רעה. בשיוט רגוע אפשר בקלות לפגוש את ה-15 ק"מ לליטר ובסך הכל במבחן היא עמדה על כ-12.5 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

ה-FR מצליחה להיות מכונית טובה, אבל עם מנוע לא ממש ספורטיבי ונוחות נסיעה מעולה - נראה שיש איום משמעותי על הטיקט הספורטיבי שלה. כבר אמרנו שאנחנו אוהבים את השלדה של הלאון ובכביש המפותל היא מוכיחה שוב את היכולות הגבוהות שלה. יש לה זווית גלגול נמוכה, אחיזה גבוהה מאוד והתנהגות צפויה. מתכון נפלא כדי לעבור כביש מפותל בקצב גבוה.

התגובה של השלדה להרפיית גז בסיבוב או להעברת משקל קדימה נעשית מהר אבל ללא הפתעות והרכות (היחסית כמובן) הופכת אותה לצפויה מאוד במגבלות האחיזה. לצד אלו ההגה מדויק מאוד.

נו, אז היא הספורטיבית שלה חיכינו? ובכן, לא ממש. היא תעשה את כל המוטל עליה ביעילות, אבל בלי שאר הרוח הנדרש ממכונית לנהג. ההיגוי והשלדה לא מתקשרים מספיק וה"נשיכות" הקטנות שמכונית ספורט נותנת כדי לחדד את מעשה הנהיגה פשוט לא באות פה - את כל אלו תקבלו, בריבית דריבית, בקופרה המטריפה.

סיכום

ה-FR היא סיאט לאון על כל מעלותיה. היא נוחה, חזקה, חסכונית, מעוצבת ואת רשימת החוזקות שלה פשוט אין לכם זמן לקרוא. באמת שמדובר במכונית מהטובות שיש ולא בגלל מחיר אטרקטיבי או אבזור שופע; הסיבה שבגללה אנחנו אוהבים אותה היא העובדה שהיא תוכננה על ידי צוות מהנדסים מוכשרים שהעניקו לה כיול מתלים מדויק ודאגו לבידוד טוב ויחידת הנעה איכותית.

אבל כל אלו נוגעים לכל סיאט לאון שתפגשו, ואילו המבחן הפעם התבצע בגרסת ה-FR. לגרסה הזו יש תג מחיר שגבוה בכמעט 20 אלף שקל מגרסת הסטייל שמציעה את אותו מנוע ואותה מערכת מתלים ומרכב. האם תוספת האבזור, והנגיעות העיצוביות שוות את פער המחיר? זאת שאלה שרק הלקוחות הרלוונטיים יכולים לענות עליה.

לצפייה בכל דגמי סיאט בישראל

למאמר זה התפרסמו 8 תגובות