בסובארו XV התאהבנו כבר מהפגישה הראשונה שלנו איתו, לפני קצת יותר משנתיים. כבר אז היה ברור לנו שהוא לא משתייך בטבעיות לסביבה של הג'יפונים הקומפקטיים, בה שולטים מאזדה CX5 וקיה ספורטז'. המחיר אמנם מיצב אותו אז כמתחרה רלוונטי של השתיים, וגם מנוע 2 הליטרים הגיע מאותה טריטוריה - אך ה-XV לא הצליח להעניק את אותה תחושת "מכובדות" של הג'יפונים הללו, ופיצה על כך עם יכולת שטח נהדרת, התנהגות כביש מהנה וסגנון קליל של רכב פנאי אמיתי.
כעת מגיע סובארו XV למתקפה מחודשת על השוק הישראלי, עם מנוע 1,600 סמ"ק ומחיר שמציב אותו קרוב יותר לכלים כמו שברולט טראקס וניסאן ג'וק. בסביבה של הג'יפונים הקטנים, שרובם מבוססי סופר מיני ונטולי כל יומרת שטח, לג'יפון של סובארו אמורים להיות כמה יתרונות מובהקים. יצאנו לחפש אותם.
עיצוב
סובארו XV מבוסס על האימפרזה המשפחתית בגרסת ההאצ'בק שלה (שלא משווקת בישראל). ההקשר ניכר בקלות, אך ה-XV מצליח לשדרג את המראה ולקחת את הסגנון השמרני למחוזות הרבה יותר שמחים וקלילים. הפרופיל שלו גבוה וקשוח, החישוקים מדליקים, פסי הגגון מוסיפים המון - זה רכב שפשוט מתחשק לעלות עליו עם הגלשן ולנסוע לים. בצבעים הכהים הוא פחות מרענן אבל עדיין נראה טוב.
תא הנוסעים
את ה-XV שלנו קיבלנו עם תא נוסעים בצביעה בהירה, שאמנם מעניקה מראה קצת יותר מכובד אך מתלכלכת בקלות, בעיקר כשיוצאים לטייל. מעבר לזה, מדובר באותה סביבת נהג מוכרת וקצת משעממת. התצוגות, המחוונים וקווי העיצוב מאוד שמרניים ואפילו מיושנים, בטח שבהשוואה לרכבים מודרניים כמו רנו קפצ'ור או פיג'ו 2008. גם איכות הפלסטיקה לא גבוהה, אם כי ההרכבה עושה רושם מוצק.
רשימת האבזור עניה למדי בגרסה הזו, מה שאולי מלמד על הקשיים שבהשגת המחיר התחרותי. 4 חלונות חשמל, בקרת אקלים ומערכת שמע בסיסית אמנם כלולים במפרט, אך אין שם שליטה מההגה, חיבורים לנגני שמע או כל פריט אחר שהיום כבר הפך לדרישת חובה בשוק הישראלי. ברכב המבחן נוספה מערכת מולטימדיה עם דיבורית בלוטות' ומצלמת רוורס (4,000 שקל) שבהחלט משדרגת את החוויה.
תנוחת הישיבה נמוכה יחסית, כמו שאנחנו אוהבים, ובכך נבדל ה-XV מרכבים מתחרים. הוא מרגיש יותר פרייבט מאשר ג'יפ, אבל עדיין מאפשר שדה ראיה טוב בזכות קו חלונות נמוך. הכסאות הקדמיים נוחים במידה סבירה ואפשר לסמן V גם בספירת תאי האחסון. במושב האחורי יש פחות מקום, והכניסה אליו מעט מסורבלת בגלל דלתות קטנות יחסית, רצפה גבוהה וגג נמוך. המרווח לרגליים טוב אך הספסל קצר ולא יהיה נוח לנסיעות ארוכות. במושב האמצעי ניתן להושיב ילדים בלבד - שכן תעלת ההינע הגדולה תפריע לנוסעים מבוגרים. תא המטען קטן יחסית והגישה אליו לא נוחה כשהמדף במצב פתוח. קיפול שלו יגדיל את הנפח וישפר את השימושיות.
נוחות נסיעה
סובארו XV כיום הוא רכב נוח יותר מכפי שזכרנו אותו במפגשי העבר. הוא רך מעט יותר אך עדיין מרוסן היטב, סופג מצוין את שיבושי הכביש הקטנים בעיר ונותר יציב גם על גלים ומהמורות בכבישים בין עירוניים. אמנם הוא לא "מעלים" לחלוטין את בורות הביוב והסדקים, אלא רק מרכך את הפגיעה; על שיבושים גדולים ופסי האטה, אם תגיעו במהירות גבוהה מדי, תשמעו את הבולם נסגר בחבטה עזה; אך בסך הכל מדובר בג'יפון נוח מאוד לנסיעה, בטח שבהשוואה לכלים קופצניים כמו ניסאן ג'וק ושברולט טראקס.
בידוד הרעשים, לעומת זאת, לא מצטיין. בשיוט רגוע עולה תהודה מציקה מהכביש שלא פוסקת גם על אספלט איכותי, ובהאצה מתערבב קולו המתחנן של המנוע עם הניסור המתכתי של הגיר הרציף. ועכשיו בדיוק אנחנו מגיעים לזה.
מנוע ותיבת הילוכים
החידוש המרכזי פה, שאפשר את ההוזלה של סובארו XV לטווח המחירים של המכוניות המשפחתיות, הוא המנוע: במקום 2,000 סמ"ק עם 150 כ"ס יש כאן 1,600 סמ"ק עם 114 כ"ס. על פניו, כלי רכב בגודל של ה-XV אמור להסתפק בנתונים של המנוע הקטן; אבל סובארו XV הוא רכב כבד יחסית, כמעט טון וחצי, ועם הנעה כפולה ותיבת הילוכים שביצועים לא עומדים בראש סדר העדיפויות שלה.
היציאה מהמקום וההאצות בעיר דווקא מתבצעות בזריזות האופיינית לרכבים יפניים, עם תגובת דוושה נמרצת ותחושה של קלילות. כל זה נגמר מהר מאוד כשיוצאים מהעיר, אז ה-XV מרגישה איטית ומתקשה לטפס למהירויות השיוט בקצב מהיר. שלא תבינו לא נכון: אין פה שום בעיה לשמור על מהירויות התנועה המקובלות, וגם הרבה מעבר לכך; אבל כדי להגיע לשם בקצב טוב תצטרכו למעוך את הדוושה עד הסוף ולחכות שהמנוע יוציא את מה שיש לו. וזה לא הרבה.
תיבת ההילוכים הרציפה לא מסייעת למנוע, אלא להיפך. היא מסרסת את כוחו, מציבה אותו בתחומי סל"ד לא יעילים ובעיקר עושה המון המון רעש בהאצות. צריכת הדלק, במהלך כמה מאות קילומטרים שרובם היו בכבישים בין עירוניים ורק מעט מהם בשטח, עמדה על 9.2 ק"מ לליטר. בנהיגה רגועה יותר אפשר אולי לשפר את המספרים, אבל גם צריך להתקדם לאנשהו, לא?
לפני שאתם רצים לשבור את החזרזיר ולגרד עוד כמה שקלים כדי לרכוש את גרסת ה-2.0 ליטר, נזכיר שגם היא לא מצטיינת בביצועים. אנחנו ממליצים על הגרסה הידנית, שלפחות מאפשרת להוציא מהמנוע את מה שיש לו לתת.
התנהגות כביש
היכולת הדינאמית של סובארו XV עומדת בסתירה גמורה לתחושה העצלה שמקנה המנוע. ההנעה הכפולה והצמיגים הרחבים מקנים אחיזת כביש מצוינת, ולמרות שמדובר ברכב גבוה יחסית - מרכז הכובד שלו נמוך ביחס לג'יפונים מקבילים, והוא מרגיש יציב ובטוח גם כשהקצב עולה. ההגה לא מאוד מתקשר אך משקלו טוב והוא מדויק, השלדה לעומתו מזינה את הנהג במידע אודות מצב הגלגלים, ובסך הכל מתקבל פה ג'יפון מאוד מהנה לנהיגה.
יכולת שטח
להשוות בין סובארו XV לבין ג'יפונים קטנים מתחרים, כשמגיעים לשטח, זה קצת כמו להשוות בין מכונית פורמולה 1 לגולף GTI על מסלול המירוצים. כל הג'יפונים מסוגלים לרדת לשבילים קצת מעבר לתחום של המכוניות המשפחתיות, אבל סובארו XV הוא היחיד שמגיע עם יומרות ויכולות אמיתיות לטיולי שטח.
זה מתחיל ממרווח הגחון, שעומד על 22 ס"מ - בדיוק כמו של טויוטה לנדקרוזר, למשל. זה ממשיך במהלך מתלה ארוך באופן מפתיע, מה שאפשר לנו לצלוח בורות ומהמורות מבלי להיקלע להצלבות. גם זוויות המרכב טובות מאוד, ואם לא היינו חוששים לשלומו של רכב המבחן אולי היינו מגלים שהמגבלות שלו רחוקות אפילו יותר. ברשימת "טעוני השיפור" ישנה רכות מסוימת של המתלה שאילצה אותנו להוריד קצב כדי להימנע מסגירת מתלה וחבטה, וגם הצמיגים הם לא מהזן חובב הבולדרים. ולמרות החסרונות הללו, סובארו XV הוא רכב שבאמת אפשר לטייל איתו בשטח.
סיכום
כמו הג'יפונים הקטנים האחרים, סובארו XV הוא לא תחליף מושלם לרכב משפחתי, פשוט כי הוא לא מספיק מרווח למשפחה בהרכב מלא. כאן בערך מסתיים הדמיון בין ה-XV לבין החבורה של ניסאן ג'וק ושות'. הייחוד של ה-XV הוא ביכולת לשלב בצורה מצוינת בין נוחות והנאה מנהיגה בכביש, לבין יכולת שטח שכיום פשוט לא קיימת כמעט באף ג'יפון. בזכות היתרון הנדיר הזה קל לסלוח לו על הביצועים הפושרים, ולהמליץ עליו בחום למי שמחפש רכב לטיולים במחיר שקרוב לרכב משפחתי סטנדרטי. ומי שלא אוהב לטייל? ובכן, הוא יכול לקנות את ה-XV ולגלות שפתאום יש לו תחביב חדש.
ומה אנחנו חושבים על גרסת ה-2,000 סמ"ק? צפו בסרטון:צפייה בתוכן סובארו XV מנוע 1.6 - מבחן רכב
לדגמי סובארו בישראל -
סובארו למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
