קטגוריית רכבי הפנאי הגדולים היא אחת מהמגוונות ביותר בשוק הישראלי. ניתן למצוא בה רכבים קוריאניים מגודלים עם 7 מושבים כמו שברולט קפטיבה וקיה סורנטו, לצידם מסתובבים כלים יפניים קטנים וזולים יותר כמו ניסאן קשקאי+2 או מיצובישי אאוטלנדר בגרסת 7 המושבים, ובאותה נשימה אפשר להזכיר גם מכוניות מהודרות יותר עם 5 מושבים כמו פורד אדג' או סובארו אאוטבק. למעשה, בטווח המחירים של 200-250 אלף שקל אפשר לקנות אפילו את פורד אקספלורר או שברולט טראוורס העצומים, וגם את ג'יפ צ'ירוקי ליברטי שפונה לקהל חובבי השטח. אם כל זה לא מספיק, בחודש שעבר נזרקה אל תוך הקלחת המבעבעת יונדאי סנטה פה החדשה, עם תג מחיר יומרני שמגיע עד ל-265,000 שקל. האם יש לג'יפ של יונדאי את הכלים בכדי להתבלט בשוק הצפוף הזה? והאם הוא מצליח להצדיק את המחיר הגבוה?
| יונדאי סנטה פה, טורבו-דיזל 2.2 ליטר, 197 כ"ס, אוטומטית, 265,000 שקל |
| יתרונות | חסרונות |
| מרווח פנים מעולה | לא מתאים לשטח |
| מנוע דיזל חזק וחסכוני | לא מרגיש יוקרתי |
| תא נוסעים איכותי ומאובזר | מחיר רכישה גבוה לעומת המתחרות |
יונדאי סנטה פה המחודש. מזכיר את האח הקטן ix35 / צילומים: נועם רייןהעיצוב המחודש של הסנטה פה קצת מאכזב. מלפנים הוא קיבל את החזית הנאה והעדכנית של דגמי יונדאי, בתוספת של פנסי לד כמובן, אבל מאחור הוא נראה דומה ל-ix35 הקטן ובאופן כללי הוא לא מחדש הרבה לעומת דגמים אחרים של יונדאי. גם תא הנוסעים ממשיך בעיצוב המוכר עם לוח שעונים המורכב משתי טבעות כסופות ופתחי מיזוג היוצרים צורת V, שבתוכה ממוקמים פקדי המיזוג ומערכת השמע. זה נראה טוב, אבל כבר במבחן ליונדאי i40 התלוננו על השבלוניות ואמרנו שרכב יקר צריך להיראות קצת אחרת. זה נכון גם כאן.
שילוב הצבעים הבהיר של מכונית המבחן נראה טוב יותר באופן משמעותי לעומת הגרסה עם הפלסטיקה השחורה של המכונית הניצבת באולם התצוגה בתל אביב. יחד עם ריפודי העור הבהירים נוצרת תחושת אווריריות ומרחב בתא הנוסעים. גג השמש הפנוראמי, שזמין ברמות הגימור Supreme ו-Elite, מוסיף לתחושות אלו. למבחן התייצבה הסנטה פה בגרסת הדיזל שמשווקת אך ורק ברמת הגימור Supreme. בגרסה זו יש אבזור נדיב הכולל מושב נהג חשמלי, ריפודי עור, בקרת אקלים (כולל מזגן נפרד לשורה השלישית) בקרת שיוט, חישוקים קלים, מערכת מולטימדיה עם שליטה מההגה, חיישן תאורה ועוד. הרשימה הזו מכובדת עבור רכב שעולה מעל רבע מיליון שקל, אך גרסת ה-Premium הבסיסית דלילה מאוד באביזרים: אין בה ריפודי עור, דיבורית בלוטות' ואפילו החישוקים עטויים בצלחות פלסטיק זולות. ומדובר ברכב שעולה 225,000 שקל.
שילוב הצבעים הבהיר מחמיא לתא הנוסעים / תמונת יצרןשבעת המושבים של יונדאי סנטה פה מצליחים לספק את מה שאינו מובן מאליו: מקום לשבעה נוסעים. כמו בקיה סורנטו המקבילה, שורת המושבים השלישית של הסנטה פה מרווחת למדי ותאכלס אפילו נוסעים מבוגרים. ניתן להגדיל את מרווח הרגליים מאחור על ידי הזזת השורה השניה לפנים על המסילה הייעודית, ועדיין ישאר הרבה מקום בשורה זו. המרווח טוב מאוד גם לראש וגם לכתפיים, ומדובר ביתרון משמעותי על פני שברולט קפטיבה ובנוק-אאוט מוחץ לניסאן קשקאי+2 ולמיצובישי אאוטלנדר החדש. זוג המושבים הקדמיים אף הם מרווחים מאוד, כאשר בין הנהג לבין הנוסע שלצידו יש מרווח רב שלתוכו נכנסים תאי אחסון גדולים ומשענת יד רחבה. תא המטען קטן מאוד כאשר כל המושבים בשימוש, אך עם קיפול השורה השלישית נוצר חלל הטענה עצום שמאובזר בשקע מצת לחיבור של מקרר נייד ובתאורה עצמאית.
כאמור, יונדאי סנטה פה התייצבה למבחן בגרסת הדיזל - וזו הגרסה המומלצת מבין השתיים. את מנוע הבנזין של הסנטה פה, שעבר עדכון במסגרת מתיחת הפנים האחרונה, פגשנו לפני זמן קצר כשנהגנו על הגרסה החדשה של קיה סורנטו. מדובר במנוע לא רע בסך הכל: חזק למדי, שקט בדרך כלל ונעים לשימוש (אם כי לא מספיק חסכוני). מנוע הדיזל, לעומת זאת, לא עבר שינויים מאז הושק ב-2010. לא היה בכך צורך, שכן מדובר במנוע יוצא מן הכלל: חזק מאוד כבר בסיבובי מנוע נמוכים, שקט להפליא, פועל באופן חלק ובהרמוניה מושלמת עם תיבת ההילוכים. ליטוף קל של הדוושה מזניק את הג'יפ הכבד למהירויות גבוהות בשקט מוחלט, וקל מאוד לעבור את המהירות המותרת בלי לשים לב. חיפשנו בנרות אחרי רמזים לכך שמדובר בדיזל: רעשים, רעידות, אולי כושר נשימה לקוי - אבל כלום. זהו אחד מהמנועים הטובים שפגשנו, ואת המשמעות של לגימת הסולר קיבלנו בתחנת הדלק. אחרי יומיים של מבחן אינטנסיבי שכללו נסיעות בין עירוניות ארוכות, שיטוטים ארוכים בפקקים של גוש דן וגם עמידה ממושכת עם מנוע פועל, נמדדה צריכה של 10.7 ק"מ לליטר. ברכב ששוקל כמעט 1,900 ק"ג, מדובר בנתון מעולה.
במהלך הנסיעות העירוניות המרובות נהנינו מנוחות נסיעה טובה, אף כי היונדאי לא היטיב לגהץ את כל שיבושי הכביש. מהמורות קטנות הצליחו לחדור אל תא הנוסעים בשל הנוקשות היחסית של המתלים, ובהיבט הזה קיה סורנטו יהיה עדיף. מן הצד השני של אותו מטבע, היתרון של המתלים הקשים מתבטא בנסיעה בין עירונית, שם שמר הסנטה פה על יציבות מרשימה במהירויות גבוהות ולא התנדנד גם על כבישים מרובי טלאים. עוד אלמנט שבא לידי ביטוי בנסיעות העירוניות הוא שדה הראיה המוגבל של הרכב ויכולת התמרון המגושמת, מה שנובע כמובן מהמימדים הגדולים. מי שזקוק לרכב פנאי בעיקר עבור נסיעות עירוניות יעדיף כנראה את אחד מהג'יפונים הקטנים יותר.
את יכולות השטח של הסנטה פה לא בדקנו לעומק - הוא פשוט לא נראה כמו אחד שרוצה את זה. מרווח הגחון שלו מוגבל, מהלך המתלה קצר והצמיגים עדינים. זה לא הרכב שאיתו תרצו לטפס את מעלה יאיר, ואם אתם לא יודעים איפה המקום נמצא אז כנראה שתסתדרו היטב עם יכולת הטיולים המוגבלת של יונדאי סנטה פה. מי שמכיר את המקום מוזמן לעבור לסקירות שערכנו לפאג'רו וללנד קרוזר.
בשורה התחתונה, יונדאי סנטה פה לא נכשל כמעט באף סעיף. הוא מרווח מאוד, מאובזר היטב, נוח לנסיעה ומצויד במנוע דיזל סופר-יעיל. אז האם מדובר בקניה מומלצת? בכלל לא בטוח. למרות כל המחמאות שמגיעות לסנטה פה, הוא מתקשה להצדיק הוצאה של 265,000 שקל. בסכום הזה ניתן לקנות מכוניות יוקרתיות הרבה יותר (פורד אקספלורר ושברולט טראוורס למשל), ובטווח המחירים של גרסאות הבסיס יש לג'יפ של יונדאי בעיה הרבה יותר קשה: בת הדודה קיה סורנטו. תמורת 190,000 שקל תקבלו אותה עם מנוע בנזין זהה ועם הנעה קדמית, ובראיה צרכנית זו תהיה רכישה נכונה הרבה יותר.
לדגמי יונדאי בישראל - יונדאי
למאמר זה התפרסמו 4 תגובות
