יונדאי באיון - מבחן רכב

תא הנוסעים

הכניסה למושב הנהג נוחה, אך מיד מגלים שהבאיון פחות גבוה מג'יפונים אחרים. אפילו הוניו הקטן גבוה ממנו בכמעט 10 סנטימטרים. עם זאת, הראות החוצה טובה והישיבה נעימה, הודות למושבים גדולים עם תמיכת צד מוצלחת.



סביב הנהג פזורים תאי אחסון בכמות מספקת. שני שקעי USB מלפנים ועוד אחד מאחור, יחד עם שקע 12 וולט מלפנים, יספקו את מנת החשמל הדרושה למכשירים הניידים.

סביבת הנהג תהיה מוכרת לכל מי שישב באחד מדגמי יונדאי מהשנים האחרונות. מסך המולטימדיה אמנם לא עתידני במראה, ועדיין מציע שני גוונים על המסך וכפתורים פיזיים, אך הוא נוח מאוד לתפעול וכולל גם קישוריות סלולאר מתבקשת. רק חבל שיבואנים מקבילים כבר הסבו את המערכות האלו לעברית (בדגמים אחרים), בעוד אצל היבואן הרשמי האופציה לא קיימת. גם לוח המחוונים הדיגיטלי קריא ופשוט לתפעול.



באופן חריג, רשימת האבזור כמעט זהה בכל הגרסאות, לפחות בכל הנוגע לאביזרי הנוחות. מלבד צמד המסכים מציע הבאיון טעינה אלחוטית לסלולארי, בקרת אקלים לא מפוצלת, קיפול מראות חשמלי, חיישני חניה היקפיים, מצלמת רוורס וכניסה והנעה ללא מפתח (כפתור ההנעה ממוקם מאחורי ההגה, בפינה לא נוחה). באופן משונה, תאורת לד קדמית תמצאו בגרסת הבסיס או בגרסה הבכירה ביותר, אך לא בגרסת הביניים בה נהגנו. נציין גם כי מגרסת הביניים תקבלו את הגג בצבע שחור.



ההבדלים (הקטנים) נמצאים בעיקר במפרט הבטיחות. בגרסת הכניסה "פרימיום" (שם מעט מבלבל) תמצאו בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל, רוכבי דו-גלגלי ותנועה חוצה בצמתים, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת עייפות, אורות גבוהים אוטומטיים והתרעה על שכחת ילד במושב האחורי. גרסת הביניים "פריים פלוס" מוסיפה ניטור שטחים מתים במראות (כולל תיקון היגוי) והתרעת תנועה חוצה מאחור, בעוד ה"סופרים" הבכירה מוסיפה גם זיהוי תמרורים.

על אף מפרט הבטיחות העשיר, הבאיון זכה בציון של 4 כוכבים בלבד במבחן הריסוק האירופי. הסיבה? ב-EuroNCAP טענו כי במבחן ההגנה על מבוגרים ישנו סיכון לפגיעת הרגליים בצד הנהג ודירוג פגיעה באיזור החזה הוגדר כגבולי.



מעבר למושב האחורי חושף הפתעה. למרות בסיס גלגלים קצר של 258 ס"מ בלבד, הבאיון מציע מרווח נדיב לשני מבוגרים, הן לברכיים והן לראש. גם המושב עצמו גבוה יחסית ונוח לישיבה. נוסע שלישי במרכז יחוש כמובן בצפיפות רבה. פתחי מיזוג אין, אך יש שקע USB לטעינה.



תא המטען מציע נפח כמעט משפחתי של 373 ליטרים. סף ההטענה אמנם מעט גבוה, אך הגישה נוחה וישנו גם מדף לחלוקת הגובה הפנימית. ושימו לב: בגרסת ה"סופרים" ישנה מערכת הנעה מיקרו-היברידית, כך שנפח תא המטען מצטמצם ב-40 ליטרים והגלגל החלופי מפנה את מקומו לטובת הסוללה.

נוחות נסיעה

התמרון בעיר קל ונוח הודות למימדים הקומפקטיים ולהגה הרך. אבל רמת הנוחות לא מושלמת: בדרך כלל הנסיעה נינוחה, אך על פגמים קטנים מורגשת נוקשות מסוימת, בעוד פסי האטה גדולים יגרמו לטלטלה של המרכב. לא מדובר בחריג לרעה ביחס לג'יפונים קטנים רבים, אך פגשנו נוחים ממנו. כנראה שגם אופציה לחישוקים קטנים יותר היתה יכולה לעזור.



מחוץ לעיר רמת הנוחות משתפרת, והבאיון נוח כמעט תמיד - למעט אולי בכבישים גליים במיוחד. בידוד הרעשים גם הוא מוצלח. צליל מחוספס של מנוע שלושת הצילינדרים נשמע בעיקר בהאצות חזקות, בעוד רעשי צמיגים וכביש מופיעים בעוצמה נמוכה במהירויות תלת ספרתיות.

מנוע ותיבת הילוכים

יונדאי וניו, האח הקטן, מגיע עם מנוע מיושן משהו, אטמוספרי בנפח 1.6 ליטרים עם תיבה רציפה; את יונדאי קונה אפשר לקבל בישראל עם מנוע 1.6 טורבו, חזק מאוד (אפילו מדי) אבל גם בזבזן, או עם יחידת הנעה היברידית במחיר יקר. הבאיון מציע אפשרות שלישית, מאוזנת יותר.

יש כאן מנוע טורבו-בנזין עם 3 צילינדרים בנפח 1,000 סמ"ק, בהספק של 100 כוחות סוס בשתי גרסאות הבסיס או עם 120 כ"ס ומערכת מיקרו-היברידית בגרסה הבכירה. נהגנו בשתיהן.



בגרסת ה-100 כ"ס פגשנו ברעידות קלות במהירויות זחילה, עניין אופייני למנועי 3 צילינדרים - במיוחד כאלה שמשודכים לתיבה כפולת מצמדים. בזינוק הראשוני ישנה השהיה קלה באספקת הכוח, אך לאחר מכן הופך הבאיון לרכב זריז למדי, שעוקף בקלות ומשייט ללא קושי במהירויות גבוהות. מצב ה"ספורט" מחדד את התגובות והופך את הבאיון לרכב נמרץ מעט יותר.



בגרסה המיקרו-היברידית הרעידות במהירות איטית נותרו ללא שינוי, שכן תחילת הנסיעה לא כוללת שימוש בלעדי בחשמל. אבל היציאה מהמקום נחושה וזריזה בהרבה - אולי בשל זמינות הכוח החשמלית, אולי בשל ההספק העודף - והיא ללא ספק מרגישה חזקה יותר. במדידות התאוצה, הצליחה הגרסה החזקה להאיץ ל-100 קמ"ש מהר יותר בשתי שניות מאחותה החלשה. לא מעט.



מלבד הביצועים העדיפים, הגרסה המיקרו-היברידית מאפשרת גם ניתוק של מנוע הבנזין לפרקי זמן קצרים, בעיקר בגלישה לקראת עצירה או בהאטה בזמן שיוט נינוח. כאשר זה קורה השקט מורגש באופן מיידי, ואליו מתלווה הכיתוב "שיוט" עם ציור של סירה בלוח המחוונים. בתוך זמן קצר מורגש גם הניתוק של מדחס המזגן, שמתלווה לדימום מנוע הבנזין...



התיבה כפולת המצמדים מתפקדת באופן יעיל רוב הזמן, מגיבה במהירות לפקודות הדוושה ומחליפה הילוכים באופן חלק.

את מרבית המבחן ביצענו בגרסה הרגילה, שרשמה צריכת דלק סבירה בהחלט של 13.5 ק"מ לליטר. הגרסה המיקרו-היברידית לא הצליחה להראות יתרון של ממש בצריכת הדלק, כפי שמשתקף גם מנתוני היצרן.

התנהגות כביש

הבאיון לא ספורטיבי כמו הקונה, אבל מתנהג באופן רהוט יותר מהוניו. אחיזת הכביש שלו גבוהה והרכינה לא מוגזמת, כך שתחושת הבטחון בהחלט מושגת. מנגד, התחושות מההגה ובעיקר מהשלדה מעורפלות מאוד, והכניסה לעיקולים דורשת העברת משקל ברורה, שכן הנטיה הבסיסית היא להרחבת קו הפניה.

סיכום

חיילי התותחנים יודעים שכדי לפגוע בול במטרה, צריך לירות שלושה פגזים - עם השניים הראשונים לומדים ומתקנים את הסטיות, השלישי אמור לפגוע בול. ויונדאי באיון פוגע בול. עבור הקהל הישראלי, זהו מוצר מדויק ומתאים יותר משני אחיו: לעומת הוניו, הוא מרווח הרבה יותר, נוח יותר, מאובזר יותר ונהנה מיחידת הנעה חזקה וחסכונית יותר; לעומת הקונה הוא מציע מרווח דומה, נוחות נסיעה משופרת, תמחור ידידותי יותר וצריכת דלק עדיפה מזו של הקונה-טורבו.

שלא תטעו, יש לו גם חסרונות: איכות החומרים לא מצטיינת, הביצועים של גרסת ה-100 כ"ס לא מבריקים, הנוחות בעיר בינונית וכך גם התנהגות הכביש. אך למרות אלו, יונדאי באיון הוא רכב מאוזן ומגובש, שיתאים לקהל הלקוחות ההולך וגדל של סגמנט הג'יפונים הקטנים.

לצפיה בכל דגמי יונדאי בישראל

למאמר זה התפרסמו 11 תגובות