יונדאי i10 (מנוע 1.2, ידני) - מבחן רכב

עיצוב

יונדאי i10 היא מכונית די נאה. הפנים החדשות של יונדאי מרגישות קצת יותר עגלגלות ומודרניות. אנחנו זכינו לגרסה בצבע אדום ובולט שבהחלט קשה לפספס. בניגוד לגרסאות הבכירות יותר, הגרסה הידנית מגיעה עם חישוקי 14 אינץ' קטנים בעלי צלחות פסלטיק. בין הדלת האחורית וקורה C יש פאנל שחור עם הכיתוב i10 למי שבטעות פספס. למרות שיש גרסאות נאות ממנה בהיצע, קשה שלא להתרשם מהעיצוב החיצוני החביב.

מבפנים הסיפור טיפה שונה. העיצוב הכללי לא רע, עם מסך מולטימדיה הניצב על הקונסולה ובמקביל לוח המחוונים. בצדדים יש פתחי מיזוג בעיצוב טורבינה ועל הדלתות יש גימורי פלסטיק בצורת "כוורת". העניין הוא שהכל שחור משחור. כל הפלסטיקה מגיעה בצבע אחד ולא ממש מרשים - ומה שמציל את המצב הוא ריפוד גג בצבע בהיר יותר.



בדור הקודם גם בגרסאות הזולות ביותר היו נגיעות שהפכו את הרכב למעט יותר צעיר וחביב. בכל הגרסאות היה שילוב צבעים בצבעי שחור-כחול או שחור-קרם וגימור כסוף לידית ההילוכים. פה האופציה מוצעת רק בגרסאות האוטומטיות.

תא הנוסעים

אם כבר מדברים על פשטות, נדלג לסוף ונציין כי בתא המטען אפילו אין חוטים שמחזיקים את המדף ובכל ניסיון להכניס ולהוציא ציוד צריך להרים אותו ידנית. נפח תא המטען סביר עם 251 ליטר ויש בו ווים לשקיות.

ועכשיו אפשר להתחיל מחדש את הפרק הזה. אחת הנקודות הייחודיות ב-i10 הידנית החדשה היא בתחום האבזור. אם התלוננו קודם על עיצוב קצת אפלולי, רשימת האבזור במכונית הזולה ביותר של יונדאי בהחלט מספקת פיצוי הולם. מסך המולטימדיה, בגודל 8 אינץ', כולל כמובן בלוטות', מצלמת רוורס ובעיקר אפשרות להפעלה של אנדרואיד אוטו או אפל קארפליי, מה שמאפשרים הקרנה של Waze ושלל אפליקציות אחרות. יש ברכב גם 4 חלונות חשמל, כיוונון חשמלי למראות הצד ומפתח מקורי עם שלט. למי שרגיל לנסוע ברכב מקטגוריה גדולה יותר זה עשוי להישמע כמו מעט מאוד, ומקובל אך בקטגוריה הזו מדובר באבזור לא רע, וזה לפני שדיברנו על הבטיחות.



ל-i10 אפילו בגרסה הפשוטה ביותר יש 6 כריות אוויר, מערכת אקטיבית למניעת סטייה מנתיב, מעבר אוטומטי בין אור גבוה ונמוך, בלימת חירום אוטונומית והתרעה על תחילת תנועה של הרכב מלפנים. מרשים במיוחד ברכב כל כך קטן וזול.

התפעול של מכלול המערכות נעשה בקלילות. הנדסת האנוש מצויינת ובאמת שלא צריך הרבה הפניות מבט כדי להבין איפה נמצא כל כפתור. אותו הדבר נכון למערכת המולטימדיה, שמציעה איקונים גדולים ונוחים יחסית - אבל עם גרפיקה שמזכירה משחקי מחשב ישנים מאוד.

תנוחת הישיבה נותרה זהה לדור הקודם. הנהגת או הנהג ממוקמים גבוה יחסית, קו חלונות הצד נמוך מאוד. שדה הראיה לכל כיוון מעולה. ההגה מתכוונן רק לגובה והקלאץ' עמוק כך שצריך לשבת קצת קרוב מדי. ידית ההילוכים ממוקמת על הדום קטן מתחת לקונסולה ונופלת ישר ליד.

נדווח גם כי ברכב יש לא מעט תאי אחסון שימושיים. איכות החומרים לא ממש גבוהה, עם המון פלסטיק שחור ומחוספס, אך הכל מורכב ברמה טובה.

המרווח לנהג/ת ולנוסעים טוב מאוד. ליושבים מאחורי ההגה אין מחסור אמיתי במקום לראש או לרגליים ובטח שלא לנוסע לצידם. מאחור היונדאי הקטנה מפתיעה עם אחד המושבים המוצלחים בסביבה. מרווח הרגליים והראש סביר ומעלה, בטח בהתחשב בקטגוריה. כבר פגשנו מכוניות סופר-מיני שהציעו סביבה יותר צפופה מזאת. 4 נוסעים בגובה ממוצע ואולי אפילו טיפה מעבר יוכלו להעביר גם נסיעה ארוכה ביונדאי הקטנה. בנוסף, בסיס המושב רך וארוך והוא תומך היטב בירכיים. חלונות הצד גדולים ומכניסים מספיק אור פנימה.

כמובן שהרוחב המצומצם לא יאפשר הסעה של שלושה מבוגרים או אפילו ילדים בגיל העשרה בלי תלונות אחרי זמן מסויים. גם הרעיון של יותר משני כיסאות בטיחות הוא לא המוצלח ביותר שיש.

נוחות נסיעה

קשה לייצר מכונית מיני נוחה. בסיס גלגלים קצר מאוד, מערכות מתלים פשוטות ופחות חומרי בידוד מקשות על המכוניות הקטנות להציג איכות נסיעה גבוהה. למרות זאת, יונדאי i10 מצליחה להוכיח שאם באמת רוצים אפשר לגרום למכונית מיני להיות נוחה יחסית.

גרסת ה-Supreme המאובזרת ביותר אותה בחנו בעבר הראתה שהמיני הקוריאנית מרשימה בנוחותה. לגרסה הידנית יש יתרון נוסף: חישוקים קטנים עם יותר "בשר" על הצמיג. החישוק הצנוע מאפשר לרכב לספוג מהמורות בתוך העיר טוב יותר. המכונית הקטנה אולי לא מושלמת ועל רצף מהמורות היא יכולה להרגיש קצת עסוקה, אך בכל מקרה היא ככל הנראה מהטובות שבקבוצתה עם יכולת טובה לטפל בשיבושים, מתלה רך יחסית וריסון מרכב מספק.

בורות עמוקים ובעיקר מהמורות קצרות ומרושעות יעברו פנימה אך לא באופן חריף. במקביל, ריסון המרכב לאחר מעבר על מהמורות נשמר. כשממשיכים למהירויות גבוהות יותר הרכות הבסיסית נחשפת במקרים חריגים ועדיין היא מצליחה לשמור על נינוחות טובה ובעיקר מעניקה תחושה של מכונית גדולה ממימדיה האמיתיים.

נקודה נוספת לטובתה היא בידוד רעשים מרשים עבור מכונית מסוגה. רעשי רוח נוכחים החל מ-100 קמ"ש וצפונה, ואילו רעשי כביש מופיעים בעוצמה נמוכה והופכים מציקים רק על כבישים באיכות ירודה מאוד.

מנוע ותיבת הילוכים

ליונדאי i10 הידנית מנוע זהה למנוע הגרסה האוטומטית. המנוע מספק 84 כוחות סוס ב-6,000 סל"ד ו-12 קג"מ ב-4,200 סל"ד. על הנייר הגרסה הידנית זריזה מאחותה האוטומטית בלא פחות מ-3 שניות במאוץ ל-100 קמ"ש.

בסביבה עירונית הקוריאנית מרגישה זריזה מאוד והיא לא מהססת לטפס במעלה הסל"ד. ההילוכים הראשונים קצרים יחסית ומאפשרים לנצל את מלוא כוח המנוע. מהלך ידית ההילוכים קצר ומדוייק וקל לעבור בין ההילוכים השונים. אולי הנקודה היחידה שאינה מוצלחת בסביבה עירונית היא הקלאץ' הגבוה שמונע חיבור מהיר בין המנוע והגלגלים.

השילוב בין הילוכים קצרים ומנוע חזק מצליח לנייד את המכונית הקטנה מהר מאוד. ככל שהמהירות עולה, כך הביצועים של ה-i10 מרגישים פחות נחושים. ההילוכים הגבוהים, רביעי וחמישי, ארוכים יחסית ויוצרים בור עמוק (נפילה חדה בסיבובי המנוע) בין ההילוך השלישי לרביעי. הדבר לא מורגש באופן דרמטי כאשר הרכב לא מלא או כשלא מדובר בעליה חדה.

בעליות תלולות אותו פער בין ההילוכים מורגש וכדי לשמור על קצב סביר צריך לנווט באופן תכוף בין ההילוך השלישי והרביעי. כך, דווקא במקומות שבהם כוח המנוע נדרש, הרכב מתקשה לנצל אותו בגלל סידור לא מוצלח של יחסי ההעברה.



צריכת הדלק מצידה יוצאת נשכרת מאוד מההילוכים הארוכים. למרות מבחן לא פשוט בעבור מיני קטנה, המכונית סיימה אותו עם כ-16.4 ק"מ לליטר. נתון מכובד למדי.

צריך לציין שרכב המבחן הגיע אלינו עם מעט מאוד קילומטרים על השעון, וסביר שצריכת הדלק תשתפר מעט בהמשך.

התנהגות כביש

במכונית מיני קטנה אין ציפיות להתנהגות כביש טובה במיוחד, וה-i10 רוכנת באופן די מוחשי בסיבובים. גם ההגה שלה קל מאוד וקשה להגיד שהוא מדוייק באופן יוצא דופן. באופן מפתיע, האחיזה של המכונית הקטנה לא רעה בכלל, אפילו עם הצמיגים הצרים של הגרסה הידנית. בנוסף, התגובות של המכונית להעברות משקל טובות והיא יודעת להכניס את האף לפניה בהרפיה ברורה של דוושת התאוצה או בבלימה. הבלמים עצמם סבירים למדי.

סיכום

כשמביטים על ה-i10 הידנית לעומת אחותה הרובוטית אפשר לזהות כמה הבדלים משמעותיים. המכונית הידנית נופלת מאחותה הבכירה בעיקר בתחושות בתא הנוסעים ובעיצוב החיצוני, אך הדבר נכון גם לגבי גרסאות הבסיס הרובוטיות. בכל פרמטר אחר של אבזור, מרחב ונוחות נסיעה היא זהה לאחותה.

יחידת ההנעה, למרות שאינה מושלמת, עדיפה משמעותית. היא חסכונית מאוד, חזקה מספיק למהירויות עירוניות ופרבריות וזריזה בהרבה מהאחות הרובוטית. אותה חלוקת הילוכים לא מושלמת קיימת גם בגרסה הרובוטית כך שלא מדובר בחיסרון ייחודי לגרסה הזאת.

בסופו של יום היא אולי תתאים לפחות לקוחות, אבל הגרסה הידנית מציגה איכויות גבוהות יותר בעיקר בכל הנוגע לביצועים. האם זה מצדיק ויתור על הנינוחות של התיבה האוטומטית - רובוטית? התשובה תלויה בהעדפות האישיות של הצרכן.


לדגמי יונדאי בישראל - יונדאי

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות