וולוו XC40 (הנעה קדמית, T4) - מבחן רכב

עיצוב

הוא נראה פשוט מצוין. אפשר לאהוב אותו ואולי גם לא, אבל אין חולק על העובדה שמדובר ברכב מסובב ראשים - במיוחד בצביעת הדרדס של רכב המבחן, עם הגוף התכלכל והגג הלבן. יש בו משהו קשוח יותר מה-XC60 וה-XC90: המימדים הקטנים מכתיבים מכסה מנוע שנגמר נמוך יותר, החלק האחורי מפוסל בזווית מעניינת, מעל החצאיות השחורות ישנו שקע שרירי בצידי הרכב וקו החלונות של דלתות הצד מטפס כלפי מעלה ומתאחד עם הגג באופן מיוחד.

מבפנים אהבנו את הקווים הנקיים, המינימליזם האלגנטי והשילוב הנאה בין הצבעים הכהים, הבהירים והמתכות שביניהם. איכות ההרכבה לא רעה, אך איכות החומרים נמוכה ממה שפגשנו עד היום אצל וולוו. יש ברכב פלסטיקים רבים שמרגישים פשוטים, החל מהמפתח ועד לדשבורד. נדמה שאצל אודי וב.מ.וו, בדגמים המקבילים, המצב טוב יותר.

תא הנוסעים

מסביב לנהג יש מעט מאוד כפתורים, כמקובל בדגמים האחרונים של וולוו. כמעט כל הפונקציות מופעלות מתוך מסך המולטימדיה - וזה לטעמנו פחות מוצלח. כדי לשנות טמפרטורה במזגן, למשל, נדרשת הורדת המבט מהכביש. עם זאת, ככל שאנחנו מתרגלים למסכים האלו של וולוו, הפעולות נעשות פשוטות וטבעיות יותר.

רשימת האבזור נהדרת אפילו בגרסת הבסיס. יש כאן מערכת שמע נהדרת עם 8 רמקולים, לוח מחוונים דיגיטאלי, טעינה אלחוטית לסלולארי, בקרת אקלים מפוצלת, בקרת שיוט, מראות נגד סנוור במרכז ובצדדים (פריט נדיר), בלם יד חשמלי, מצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, חיישני חניה מאחור, קיפול מראות חשמלי, גג שמש פנוראמי, מושב נהג חשמלי עם זכרונות, חיישני גשם ותאורה ותאורת לד מלאה. נדיר לפגוש מפרט עשיר כל כך בגרסת כניסה של רכב יוקרתי.

בתחום הבטיחות אנו פוגשים מערכת בלימת חירום אוטונומית, 7 כריות אוויר, מעבר אוטומטי לאורות גבוהים, תיקון סטיה מנתיב והתרעת עייפות. בקרת שיוט אדפטיבית זמינה רק בגרסאות היקרות יותר.

הישיבה גבוהה, וזה בולט במיוחד לאור העובדה שהמתחרים הקטנים בסגמנט לא תמיד מציעים את אותו מימד גובה מתבקש. קחו למשל את מרצדס GLA או ב.מ.וו X2, ולא בטוח שתרגישו שאתם נמצאים בג'יפון. מושבי הוולוו נוחים במיוחד. הם מציעים איזון מעולה בין רכות לתמיכה, מפנקים עם כוונון חשמלי, חימום וזכרונות ונעים להעביר בהם שעות ארוכות. היינו שמחים אם היתה גם אופציה להארכת בסיס המושב.

מהבחינה הפרקטית הוולוו מצליח להרשים. סביב הנהג פזורים תאי אחסון רבים, חלקם אפילו מקוריים יותר מאלו של סקודה היצירתית. דוגמאות יש בשפע: מתחת למושבים הקדמיים ישנן מגירות נשלפות; בין המושבים, חוץ מהתא עם משטח הטעינה לסלולארי ומחזיקי הכוסות, יש גם פח אשפה נשלף עם מכסה קפיצי; מתוך תא הכפפות יוצא וו לתליה של תיק או שקית ובדלתות ישנם תאי ענק לאחסון. 

תא המטען נהדר גם הוא. יש לו נפח של 460 ליטרים, תאורת פנים מעולה בזכות שלוש נורות משלושה כיוונים, רצפה מתרוממת עם זרוע שמחזיקה אותה (כמו במכסה המנוע), שטחי אחסון מתחת לרצפה ועוד.

במושב האחורי המרווח טוב מאוד. יש מספיק מקום גם לגבוהי קומה. הנוסעים יהנו גם ממשענת יד עם מחזיקי כוסות ופתחי מיזוג, אך בסיס המושב קצר גם פה והישיבה זקופה למדי.

נוחות נסיעה

נפתח בציטוט מהמבחן שערכנו לגרסת ה-T5 עם חבילת ה-R-Design: "גם בגרסאות ה-R דיזיין הספורטיביות, הרכב משופע בגומי שמרכך ומפנק בנסיעה נעימה, גם בתנאים עירוניים מורכבים. בכל זאת מרגישים כמעט כל חריץ ושבר בעיר, אבל ה-XC40 מרכך אותם והופך אותם לנעימים. הגרסה הספורטיבית מכוילת לקשיחות כך שאם אתם מחפשים את הגרסאות הנוחות ביותר, חפשו את האחרות".

אז הפעם אנחנו עם הגרסאות האחרות, ויכולים להסיר את הכוכבית הקטנה שרשמנו לו אז. הוולוו רך, נעים, נוח מאוד ומשכך היטב את השיבושים הקטנים. הגרסאות הרגילות פחות מוקשחות ויותר נוחות מגרסאות העיצוב הספורטיבי, ובתוך העיר מקבלים את התמורה המלאה לכך.

מחוץ לעיר רמת הנוחות המצוינת נשמרת. גם בידוד הרעשים טוב מאוד, אם כי מעט רעשי רוח חודרים לחלל הרכב בכל זאת. רק על כבישים גליים במיוחד, כאלה שניתן לפגוש בכבישים צדדיים העוברים בין מושבים וקיבוצים, נוטה הוולוו לנדנוד מסוים. לא עניין רציני במיוחד.

מנוע ותיבת הילוכים

גרסת ה-T4 של וולוו XC40 מצוידת במנוע טורבו-בנזין בנפח 2.0 ליטרים, עם הספק של 190 כ"ס ומומנט של 30.6 קג"מ. ההנעה היא קדמית ולתיבת ההילוכים 8 יחסי העברה. זאת לעומת גרסת ה-T5 אותה בחנו בעבר, שמייצרת 247 כ"ס ו-35.6 קג"מ ומורידה אותם לכל ארבעת הגלגלים. הפערים על הנייר: 8.4 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש ב-T4 לעומת 6.5 שניות ב-T5.

נאמר זאת בצורה ברורה: קשה למצוא סיבות שיצדיקו את התוספת למחיר עבור ה-T5, שכן גרסת ה-T4 הבסיסית מייצרת ביצועים נהדרים. התאוצה מהמקום זריזה, עקיפות מתבצעות בקלות, תמיד יש עוד רזרבות של כוח במחסנים. מנוע פשוט נהדר, גמיש וחזק. 

אמנם, צליל המנוע מעט מחוספס וגם תיבת ההילוכים לעיתים מגיבה באיטיות, אבל כוח באמת שלא חסר פה. אפילו לא אם אתם נהגים שאוהבים תמיד להיות הכי מהירים בסביבה או לעקוף בכל מצב. מה שכן, גרסת ה-T5 מהירה קצת יותר - וגם נהנית מיכולת גבוהה יותר לנסיעה בשבילים, הודות להנעה הכפולה. 

צריכת הדלק במהלך המבחן, המאומץ בחלקו, נעה סביב ה-10 ק"מ לליטר. נתון סביר בהתחשב בביצועים ובמימדים, אם כי יש ג'יפונים חסכוניים יותר.

התנהגות כביש

אחיזת הכביש של ה-XC40 מצוינת. זה לא מפתיע כשזוכרים שוולוו הוא יצרן שמתעדף את הבטיחות על פני האופי הספורטיבי. יש אמנם נטיה קלה לתת-היגוי, שפחות מורגשת ב-T5 כפולת ההנעה, אך הוולוו מצליח לשדר בטחון ויציבות. ספורטיבי הוא לא: ההגה חסר משקל, השלדה מאלחשת את התחושות. הוא קליל וזורם, מייצר מין אשליית שובבות, אבל ב.מ.וו X1 או יגואר E-Pace יהיו מהנים ממנו.

סיכום

וולוו XC40 הוא כל מה שרכב פנאי יוקרתי צריך להיות: מעוצב ואלגנטי, מאובזר לתלפיות, מרווח ושימושי, זריז ובטיחותי. יש לו כמובן גם חסרונות - איכות החומרים לא מושלמת, התנהגות הכביש לא חדה, גם צריכת הדלק היתה יכולה להיות טובה יותר; אבל אם מנסים לבטא את סדרי העדיפויות עבור הצרכן הישראלי, נראה שיש כאן מוצר מאוד בשל. 

ה-XC40 הוא רכב איכותי, מוקפד, מצטיין - ומה שמרשים יותר מכל, זאת העובדה שאת המחמאות האלה הוא מקבל כבר בגרסת הכניסה.

לדגמי וולוו בישראל - וולוו

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות