אופל קסקדה - מבחן רכב

9:00 בבוקר, סוכנות אופל
אתמול בערב צלצלו מהסוכנות ובישרו שהאוטו הגיע, ואתם לא בזבזתם דקה והתייצבתם מיד עם הפתיחה לאסוף את המכונית החדשה. הנציג מסביר לכם על הפונקציות השונות של תא המטען, אבל אתם לא באמת מתעניינים בהסברים על תאי האחסון והמתגים השונים. 17 שניות חולפות מהרגע בו נלחץ הכפתור על השלט ועד לפתיחה המלאה של הגג, ואתם מתרשמים לטובה מהוירטואוזיות של הפתיחה. מדפים מתרוממים, ברזלים מתקפלים, והגג נישא לגובה כדי שאף אחד לא יפספס את הביצוע המרשים של הקסקדה. אתם הולכים לעשות את זה עוד הרבה פעמים בזמן הקרוב.

היא נראית טוב, האופל הזו. יש בה משהו שמזכיר את הברלינה - לא שזה רע - אבל הגג עושה את ההבדל בין מכונית ליסינג של 3000 שקל בחודש לבין מכונית שמגיעים איתה למגרשי הגולף בקיסריה. ברמזור הראשון אנשים כבר מתחילים עם השאלות. גנן עם איסוזו די מקס ונגרר קטן שואל כמה עולה. 300 אלף אתם עונים, וממהרים להעסיק את עצמכם בסמארטפון או משהו. לא נעים להכניס את כולם לעו"ש.



10:30, החניון מתחת למשרד
תדלקתם את האוטו, בדקתם שוב ושוב שהכל עובד, שלחתם תמונה לאישה. בכניסה לחניה בחור ערבי על טרקטור מציע לכם להתחלף. שוב צריך לחייך בנימוס ולהוריד את הראש. לפחות יש מזג אוויר יפה היום, כך שכל עוד אין נודניקים בסביבה נעים לנסוע עם גג פתוח. בחניון התת קרקעי אתם נעמדים ליד אסטרת-ליסינג אופיינית. קללה חרישית נפלטת לכם כשאתם מזהים שיש לבחור את אותו תא נוסעים, עם עומס כפתורים מוגזם ותחושה של מכונית עממית. לו זה בטח לא מפריע, אפילו שמאזדה 3 נראית טוב יותר מבפנים לעומת האוטו שלו. אבל אתכם זה מעצבן.

רשימת האבזור שיש בקסקדה נדיבה יותר, וזה קצת מרגיע. מושבי עור חשמליים עם קירור וחימום, פנסי קסנון, חיישנים מכל הסוגים ובלם יד חשמלי - וזה כמובן בנוסף לפריטים הסטנדרטיים כמו בקרת שיוט וחיבורים שונים למערכת השמע. מערכת מולטימדיה לא מופיעה במפרט, אבל היבואן מעניק מערכות כאלו למי שכבר טורח ומגיע לקנות. חסר להם שלא היו נותנים.

אתם עולים למשרד ומתחילים לדאוג. ומה אם איזה ונדליסט יחליט לחתוך בסכין יפנית את הגג? והחתולים, שתמיד מטפסים על המכוניות, לא ישאירו שם שערות? לעזאזל. עם הפאסאט זה לא היה כל כך מדאיג.

18:00, בדרך הביתה
החורף של 2014 הוא לא באמת חורף, אבל בשעה הזו כבר נהיה קצת קריר בחוץ. אתם נשארים עם המעיל, אבל עדיין קר עם גג פתוח ב-100 קמ"ש. החימום למושבים עושה קצת נעים בישבן, המזגן עובד על עוצמה מקסימלית ועוטף את הידיים בקצת אוויר חם, אבל הרוח מלמעלה מזכירה לכם שכבר לא נשאר שם כל כך הרבה שיער. ממחר אתם מגיעים עם כובע צמר לעבודה.

על הכבישים השבורים שנמצאים ביציאה מהמשרד, הקסקדה מתגלה כמכונית מאוד נוחה. קראתם פעם באיזה מגזין שמכוניות פתוחות בדרך כלל מוקשחות כדי לשמור על התנהגות הכביש, אבל נדמה שאת הקסקדה דווקא ריככו ביחס לאסטרה. התוצאה היא ספיגת שיבושים מצוינת, ואתם מחמיאים לעצמכם על הבחירה המבריקה ברכב הזה. יותר אין צורך בתלונות לעיריה. שישאירו את הכבישים ככה גם עוד 100 שנה.

ליד הבית שלכם, כמובן, הסלילה הרבה יותר טובה. פה משלמים את הארנונה הכי גבוהה באיזור, ובקצה הרחוב נמצא הבית של ראש העיר. פסי האטה בגובה מוגזם משובצים לאורך הרחוב, ועם זה הקסקדה קצת פחות מסתדרת. אחרי המעבר נוצר נדנוד של כמה שניות, ואם לא האטתם מספיק אז יש אפילו חבטה קלה. לאט לאט אתם לומדים להסתגל לרכות הזו.



20:00, בדרך לתיאטרון הקאמרי
כבר לפני חצי שנה קבעתם ללכת עם הפלדמנים להצגה, ואתם דווקא מרוצים מהתזמון. "אנחנו נאסוף אתכם, תהיו למטה בשמונה". יואל מתלהב מהאופל החדשה שלכם, ועדינה אשתו מוציאה את האייפון ומצלמת לילדים. "איזה יופי!", היא אומרת. "חזרנו להיות בני 16, אה?" זורק יואל. אשתך קצת מתרגזת כשהיא צריכה לצאת מהמושב כדי לאפשר להם להיכנס, אבל ברגע שמקפלים את הכסא הוא זז בעצמו קדימה ועושה מקום לישבן הגדול מדי של עדינה. היא סוגרת את המעיל קצת יותר טוב, ומעקמת את האף כשאשתך חוזרת להתיישב על הכסא הקדמי. "קצת צפוף פה, אתם יודעים? אבל באמת שנחמד מאוד. תראה, יואל, הנה אנדריי מהמכולת! תעשה לו שלום!".

אחר כך אתה בודק בעצמך, ותוהה מה חשבו לעצמם הגרמנים כשהם הגדירו את הקסקדה כמכונית לארבעה נוסעים. הילדים שלך לא יתלוננו פה, למרות שהם כבר עברו את גיל 12; אבל למה אתה צריך שעדינה תספר לכולם שאין מקום לרגליים באוטו שלך?

10:00 בבוקר, כביש החוף
אשתך נורא רצתה ללכת לבית הפתוח של האמנים בעין הוד, ובדרך כלל אתה מתחמק אבל הפעם זה דווקא נשמע כמו הזדמנות טובה לבדוק את הרכב בדרך לכרמל. אתה סוף סוף עולה על כביש החוף ונותן קצת בגז. הקסקדה, בלי דרמות מיוחדות, מגיעה בקלילות למהירות החוקית. בדרך כלל אתה נוסע קצת יותר מהר, אבל הרעש והרוח גורמים לך להסתפק בזה. כמה דקות מאוחר יותר, איפשהו באיזור שפיים, אתה מסתכל על המחוג וקצת מרגיש מתוסכל. אתה מוסיף עוד 30 קמ"ש, ומרגיש קצת יותר טוב עם עצמך (אבל גם קצת יותר קר). האשה מבקשת ממך להאט, ואתה מסכים. עם מכונית ספורט אמיתית, ובעצם גם עם הפאסאט, אין סיכוי שהיית יורד מתחת ל-100 קמ"ש, אבל פה זה מרגיש קצת יותר רגוע.

פה ושם אתה יוצא לעקיפות, ומנסה לסחוט מהמנוע קצת יותר. תיבת ההילוכים חושבת יותר מדי לפני שהיא מורידה הילוך ונותנת לך כוח. יכול להיות שגם לה קצת קר? בסוף היא מורידה הילוך, והסל"ד עולה, והאוטו נוסע מהר - אבל זה עדיין לא כיף מספיק. הקסקדה חזקה אבל לא מאוד, ובטח שלא נותנת תחושה של כוח מתפרץ. אחר כך אתה מסתכל בקטלוג ורואה שלוקח לה 9.9 שניות להאיץ ל-100 קמ"ש. זה לא מהר. לא בסטנדרטים שאתה רגיל אליהם במחירים האלה.



11:30, בית אורן
הורדת את האשה בעין הוד, ויצאת לחפש חניה. זה לפחות מה שהיא חושבת. ציורים של אמנים מעניינים אותך בערך כמו הציורים של הילד כשהיה קטן, ואתה באופן כללי מעדיף את מושבי העור של הקסקדה על פני עמידה ממושכת בבתים של זרים. אז נתת גיחה קצרה לכיוון בית אורן, בכביש שפעם ביקרת בו עם חבר שיש לו גולף GTI ועשיתם כיף חיים.

לוקח לאופל זמן לטפס שם בעליות. אמנם אין לך גג, אבל אתה מרגיש שהאוטו כבד. הקטלוג מדבר על משקל עצמי של יותר מ-1,700 קילו, וזה הרבה. בפניות הראשונות אתה מנסה להיזכר בטכניקות שלמדת פעם. מבט, בלימה, הפניה, האצה. הקסקדה נעה בכבדות בין הפניות התזזיתיות, מרגישה קצת מגושמת ולא מספיק חדה. ההגה לא מתקשר, ובכלל יש לו מימדים גדולים מדי שמסרבלים את הנהיגה. הרכות של המתלים לא מוסיפה לחוויה, והיעדר מוחלט של תקשורת מהשלדה מודיע לך סופית שלא רכשת מכונית ספורט. אולי בקטלוגים היא נכנסת תחת ההגדרה הזו, אבל זה סתם כי אין לה גג. הקסקדה היא יותר מכונית סאלון יפה מאשר רכב ספורטיבי.



14:30, חוזרים הביתה
אחרי שאספת את אשתך, התנצלת בשפה רפה ולקחת אותה לצהריים בדליית אל כרמל, אתם מתגלגלים בחזרה לכיוון המרכז. עכשיו, כשאתם קצת עייפים, אתם נוסעים עם הגג סגור. נעים יותר ככה, הרבה יותר שקט ואף אחד לא דוחף את הראש ושואל שאלות. במצב הזה אתה מרגיש טוב עם האוטו. הסביבה מוכרת והתחושה דומה מאוד לזאת שהיתה לך בפאסאט. דווקא עכשיו, כששקט מסביב, אתה מרוצה מזה שקנית את הקסקדה. את החוויה של הגג הפתוח היא נתנה לך, ובגדול. השמש, הרוח והמבטים של כולם עושים לך טוב. עם הגג הסגור היא לא שונה בהרבה מסתם מכוניות סגורות ונינוחות, והיכולת הספורטיבית? נו, מילא. אתה כבר מזמן לא בן 21. למרות שהקסקדה לפעמים נותנת לך תחושה שאתה כן, וזה בעצם מה שאתה כל כך אוהב בה.


לדגמי אופל בישראל - אופל

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות