אופל מוקה חשמלי - מבחן רכב

מעבר לעובדה שהיא תמיד תגיע בגרסה היפה ביותר שלה, לא תוכלו לגלות הבדלים משמעותיים בין הגרסה הידידותית לסביבה לזו הידידותית לכיס. סמלי התקע והאות e קיימים, אבל קל לפספס אותם.

תא הנוסעים

כניסה פנימה מבהירה שהצבעוניות נשארה בחוץ. במבט ראשון סביבת הנהג מאוד מרשימה עם שני מסכים גדולים, אחד ללוח המחוונים ואחד למסך המולטימדיה, אבל במבט מעמיק יותר אפשר לראות שלא הכל מושלם: הגוונים בתא כהים מדי, מסך המולטימדיה גדול אבל חלק ניכר ממנו לא מנוצל היטב וגם איכות החומרים לא מבריקה בהרבה מקומות, אך זה עניין ידוע ומקובל בקטגוריה. 

אבל פה בערך נגמרת הביקורת המשמעותית על סביבת הנהג. לוח המחוונים מציג מספר תצוגות שונות וברורות, מסך המולטימדיה ברור מאוד ויש הרבה מאוד כפתורים פיזיים שמאפשרים לבצע את רוב הפעולות בקלות ובאופן אינטואיטיבי. ויהיו הרבה פעולות כי האבזור ברכב עשיר במיוחד. 

מה יש? מה אין? לוח מחוונים דיגיטלי כבר אמרנו, ואליו מצטרפים גם קישוריות לאנדרואיד ואפל, בקרת אקלים, בלם יד חשמלי (בלי פונקציית Auto Hold), פנסי מטריקס לד נדירים, מצלמת חנייה, חיישנים מלפנים ומאחור, חניה אוטומטית, חימום למושבים הקדמיים ולהגה, תאורת אווירה ועוד. גם סעיף בבטיחות די מלא עם בקרת סטייה מנתיב (אקטיבית), בקרת שיוט אדפטיבית, התראה על רכב בשטח מת ובלימה אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים. 

תנוחת הישיבה עצמה מעניינת – בואו נתחיל ככה. הכניסה פחות נוחה כי צריך לדלג מעל סף הכניסה הגבוה. גם הרצפה עצמה של הרכב די גבוהה ומאלצת את הנהג להגביה את הכיסא או לחילופין להרחיק אותו מההגה. כשמוצאים תנוחה טובה מגלים שהתחושה היא של רכב גדול, חסון ועוטף. תנוחת הישיבה עמוקה בתוך הרכב אך במבט החוצה היא עדיין מרגישה מעט יותר גבוהה מפרייבטים ורכבי פנאי קטנים אחרים.  מכסה המנוע משתרע לפנים וקו בולט במרכזו מעניק סוג של "כוונת" או תחושת ישיבה ברכב שטח. לצד אלו קורות A מאסיביות יחסית ומראות צמודות מקשה על התצפית לצדדים וגם באלכסון לאחור יש שטח מת גדול. הרמזים היחידים שחושפים את העובדה שהמוקה היא מכונית קטנה הם המרחק בין הנהג והנוסע והקרבה של החלון האחורי כשמביטים לאחור. 

המושב מאחור מבהיר, ממש כמו העיצוב, שמדובר ברכב לצעירים ושדיירים בחלק האחורי יהיו מזדמנים בלבד. דלתות הצד קטנות ועם גג משתפל צריך להשתחל לתוך הרכב. לזה צריך להוסיף את אותו סף גבוה מעליו צריך לדלג. זה לא הרכב להסיע בו את סבא וסבתא וגם לא כזה שיקל על הכנסת וחגירה של ילדים. בפנים המרווח לרגליים סביר בלבד וכך גם לראש. המיקום הנמוך של המושב (או הגבוה של הרצפה) מכתיבים תמיכה בינונית בירכיים. יש פה 2 יציאות USB וזהו פחות או יותר. 

תא המטען בגרסה החשמלית קטן ביחס לגרסה עם מנוע הבנזין (310 ליטרים). בניגוד לגרסה עם המנוע המזהם יש פה רצפה כפולה שמאפשרת ליישר את רצפה עם הכיסאות האחוריים שהם מקופלים. כשהרצפה במצבה העליון נפח האחסון די גבולי. במצבה התחתון יש יותר שטח הטענה אך חלק ניכר ממנו תופס כבל הטעינה הגדול. גם סף ההטענה גבוה.

נוחות נסיעה

רכבי פנאי קטנים נוטים להיות פחות נוחים בנסיעה עירונית. שילוב של מרכז כובד גבוה (שמכתיב מתלה קצר ונוקשה יותר), בסיס גלגלים קטן וחיסכון בעלויות מכתיבים נסיעה קופצנית יחסית. ברכבים חשמליים המצב עוד יותר בעייתי בגלל המשקל הגבוה איתו המתלים צריכים להתמודד. 

לכן, הופתענו מאוד מהמוקה החשמלית. היא לא המכונית הכי נוחה בעולם אך היא בהחלט מטפלת ברסק האספלט העירוני באופן טוב. פסי האטה נבלעים באופן מרוסן, נוקשה ובוגר, בלי זעזועים שעוברים פנימה. גם שיבושים קטנים עוברים בצורה מאוד מעודנת את המתלים ולתוך הרכב. בשלב מסוים חשבנו שהבעיה הייתה בכבישים שבחרנו, אז סטינו לכבישיו של מושב לא הכי מטופח בשפלה ועל ערמת השברים שלו בדקנו שוב. כן, בורות ממש קשים יעברו פנימה, כל השאר הרבה פחות. 

המשקל הכבד של המוקה לצד המתלה המרוסן מספקים חוויית נסיעה טובה גם מחוץ לעיר. השליטה של המתלים בתנועות המרכב מאוד מוצלחת וגם כאן רוב השיבושים מטואטאים באופן מספק. בידוד הרעשים סביר. יש רעשי כביש ורעשי רוח נוכחים מ-100 קמ"ש וצפונה, אבל בידוד הרעשים הכולל עומד בציפיות ואולי אף מעבר.

יחידת הנעה

כבר פגשנו לא פעם את היחידה החשמלית של קונצרן סטלנטיס (פיג'ו, סיטרואן, אופל, פיאט וכו'). מכיוון שאותה יחידה עם מנוע 100 קילו-וואט (136 כוחות סוס) וסוללה של 50 קוט"ש מופיעה כמעט בכל רכב של הקונצרן - החל מאופל קורסה, דרך סיטרואן C4 ועד לג'מפי ולפיג'ו בוקסר (עליהם עוד לא נהגנו).

מבחינת ביצועים נטו, האופל עושה עבודה טובה. היא מאיצה באופן נחוש למרות המשקל הנדיב (1.6 טון), מספקת הרבה מומנט ובהחלט אפשר לשייט איתה גם במהירות גבוהה יחסית בקלות.

עם סוללה של 50 קוט"ש הטווח המובטח של הרכב הוא 338 קילומטרים לא ממש מרשימים – בטח לאור המחירים והטווחים של המתחרים הסיניים. אבל האם הרכב באמת יכול לספק את הטווח המובטח?

בחלק הראשון של הנסיעה נהגנו במתווה עירוני / בין עירוני פקוק מאוד לפרקים, ולעיתים רחוקות כזה שמאפשר להאיץ למהירות בין עירונית מותרת – 110 קמ"ש. במתווה הזה הרכב עמד בדיוק בציפיות עם כ-154 וואט-שעה לק"מ והוא עשוי להגיע קרוב מאוד ל-330 הקילומטרים המובטחים. 

בחלק השני כבר הגברנו קצב ושייטנו במהירויות גבוהות בעבור רכב חשמלי – סביב 120 קמ"ש בכביש 6 – ואז צריכת החשמל קפצה באופן מיידי לאזור ה-200 וואט-שעה לק"מ והטווח התקצר לאזור ה-250 ק"מ. 

טעינה ב-AC מתבצעת בקצב של 11 קילוואט, מה שמאפשר השלמת טווח בזמן השיטוט בקניון או טעינה יחסית מהירה של 5 שעות בבית. הטעינה המהירה גם היא לא רעה עם קצב של 100 קילוואט שמאפשר הגעה ל-80% בתוך חצי שעה.

התנהגות כביש

התנהגות הכביש של האופל החשמלית היא בדיוק מה שרוב הלקוחות ירצו והרבה פחות ממה שחובבי הנהיגה יעריכו. התחושה ה-"כבדה" על הכביש והאופן הצפוי בו האופל הקטנה מתנהגת מעניק שפע של ביטחון לנוהגים ברכב. 

גם לחיצה חזקה על דוושת התאוצה לא גורמת לפרפור של הגלגלים, למרות ההנעה הקדמית. האחיזה טובה מאוד ויש מעט פרובוקציות שהרכב יגיב אליהן באופן חריג. אובדן אחיזה מתחיל בעיקר בתת היגוי לא חריף ושינויי כיוון נעשים באופן איטי ולא חד. 

לרכב עצמו יש מעט יותר רכינה ממה שציפינו אבל לא מדובר במשהו חריג. ההגה מנותק ומרגיש כמעט כמו ג'ויסטיק בקונסולה. הבלמים עוברים באופן לא לגמרי חלק בין מצב הרגנרציה ובין בלימה רגילה ולעיתים זה מתורגם לנשיכה מיידית מדי. 

מצב B שמאפשר רגנרציה מוגברת אולי לא מאפשר 'נהיגה מדוושה אחת' אך אם אתם נוהגים רגוע ושומרים מרחק הוא עשוי לתפקד מאוד קרוב לכך. ההבדל בין מצבי הספורט והאקו מורגש מאוד והרכב נמרץ באחד ודי מאולחש בשני. מצב נורמל יספק את צרכיהם של רוב הנהגים ברוב הזמן ומצב B יוכל להשתלב בכל מצבי הנהיגה ולסייע באגירת עוד כמה שברירי קילווואטים.

סיכום

לא כל מכונית צריכה לעשות הכל. לא כל מכונית חייבת להיות מרווחת, בעלת טווח יוצא דופן (בחשמליות) או מהנה מאוד לנהיגה. לקהלים שונים יש דרישות שונות ויש מכוניות שמתאימות לדרישות הללו. 

וזאת בדיוק אופל מוקה החשמלית. ה-SUV הקטן של אופל מכוון לקהלים צעירים ואורבניים. עבור הקהל הזה החסרונות בתא המטען ובעיקר במושב האחורי לא יהיו דרמטיים. גם הטווח לא אמור להיות בעיה למי שמסתובב רוב הזמן במטרופולין הכמעט יחיד במדינת ישראל. העיצוב, האבזור, שלל עזרי החנייה והחסכון שמספקת ההנעה החשמלית - כולם יהיו יתרונות משמעותיים לקהל היעד. 

המחיר לא זול - ב-160 אלף שקלים כבר אפשר לקנות הרבה רכבים חשמליים מעולים עם טווח עדיף ושימושיות גבוהה יותר. אבל לאף אחד ברמת המחיר הזאת אין את אפקט ההגעה והאופי הצעיר של המוקה.

לצפייה בכל דגמי אופל בישראל

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות