אודי RS Q3 ספורטבק - מבחן רכב

מהצד תהנו ממרכב הקופה הספורטיבי ומחישוקים גדולים שמבליטים קאליפרים אדומים לבלמים.  מאחור ישנו זוג כונסים ענקיים וספויילר שמבהיר היטב עם מה יש לכם עסק. אם זה לא מספיק, לגרסת המבחן הצטרפו זוג חישוקי 21 אינצ' מהממים (אופציה), חזית מושחרת עם סמל שחור וצבע "מלט" ייחודי. 
 

אם ה-Q3 הרגילה היא העובד שמגיע למשרד עם מכנס אלגנטי וחולצה מכופתרת, ה-RS היא המתמחה הטרי שמתייצב ביום הראשון לעבודה עם שיער מחומצן, מכנסיים קצרים, כפכפי אצבע ובלי חולצה. כן, זה צעקני, אבל התגובה של הסביבה הרבה יותר דרמטית לבחור הזה. 

לאורך כל ימי המבחן זכינו להצעות במקרה הטוב והצקות במקרה הפחות מוצלח. האודי הספורטיבית מושכת המון תשומת לב מכל עוברי הדרך.

תא הנוסעים

בניגוד לצרורות שהעיצוב החיצוני יורה, כניסה פנימה מרגישה כמו ירי בבודדת. קשה כמעט למצוא אזכור לעובדה שמדובר במכונית קיצונית. הדשבורד השחור והקונסולה המרכזית לא מאזכרים את ה-RS באופן דרמטי. ההגה ספורטיבי ויש עליו כיתוב RS ענק, יש דוושות אלומיניום ויש כיסאות ספורט מחבקים בדגמאות חלת דבש, אבל כל השאר פשוט ואנונימי. גם איכות החומרים לא מהמעולות ונמצאו ברכב יותר מדי פלסטיקים שלא הולמים רכב עם תג מחיר של כמעט חצי מיליון שקל. 
 

תנוחת הישיבה מצויינת והישיבה עמוקה עם קו מותניים גבוה. למרות זאת, אי אפשר לפספס  שמדובר בג'יפון והוא מרגיש גבוה מהכביש ביחס לרכבים פרטיים. התחושה הספורטיבית ממשיכה גם מסביב לנהג עם ידית הילוכים קרובה וקונסולה רחבה בין המושבים שמעניקה תחושה חזקה עוד יותר של קוקפיט קרבי. להגה טווח תנועה רחוק החוצה שמאפשר להגיע לתנוחת ישיבה מדוייקת. לנוסע יש מרווח טוב ולמעלה מכך. 
 

מאחור החסרונות של מרכב הספורטבק נוכחים. הדלת קטנה יחסית והכניסה היא לא הנוחה ביותר. הגג המשתפל פוגם קצת במרווח הראש אך מרווח הרגליים סביר: נוסע בגובה 1.80 מ' עדיין הצליח לשבת מאחורי עצמו. הרגליים התקרבו למושב מלפנים והראש גירד את התקרה אבל אפשר להעביר שם נסיעה ארוכה. התלונה המרכזית שלו היתה דווקא החלון הקטן, למרות שפגשנו חלונות רעים מזה. 
 

תא המטען בעל הפתיחה החשמלית מציע נפח מאוד נדיב של למעלה מ-530 ליטרים עד המדף הגבוה. אכן, מדובר בתא גדול בעל פתח הטענה לא גבוה מדי. יש כאן כל מה שצריך לרצפה כפולה המאפשרת שינוי גובה של רצפת תא המטען, אבל בפועל המבנה הייחודי של ה-RS (או במקרה הזה גלגל חלופי וסאבוופר) לא ממש מאפשרים לרצפה להשאר במצבה הנמוך יותר. 

האבזור ברכב המבחן טוב אך לא מצויין. מערכות הבטיחות הבסיסיות ישנן: בקרת שיוט אדפטיבית מעולה, בקרת סטייה אקטיבית מנתיב ובלימה אוטונומית, אך מערכת להתרעה על רכב בשטח מת לא קיימת. ברכב יש כמובן בקרת אקלים, גג שמש קטן יחסית, מושבים עם כוונון חשמלי ומערכת שמע מעולה של באנג & אולפסן. 
 

התפעול טוב מאוד. בקרת האקלים עדיין מתופעלת באמצעות כפתורים פיזיים אז קל לשלוט בה תוך כדי נסיעה. מסך המולטימדיה מעולה, קל לגשת לקיצורי דרך או לשנות את המיקום של האייקונים. כניסה לתפריטים יותר מורכבים לא מומלצת תוך כדי נסיעה והיא גוזלת זמן יקר שבו העין לא על הכביש אבל מעבר לזאת מדובר במערכת שקל ונוח לתפעל. לוח המחוונים הוירטואלי מתחיל לחשוף את גילו והוא פחות דינאמי לעומת מקבילים חדשים ומקדמים יותר. יש בנוסף מסך תצוגה יעודי למצב RS שהיינו שמחים אם היה אפשר לשנות בו אובייקטים באופן יותר מגוון.

נוחות נסיעה

אודי מציעה ב-RSQ3 בחו"ל בולמים אדפטיביים, כתוספת שלמרבה הצער לא מגיעה לארץ. בלי המערכת נוחות הנסיעה העירונית ב-RS לא מבריקה. עם מתלי ספורט קשיחים וחישוקי 21 אינץ' עצומים הרכב הגבוה מאוד עסוק. מרבית התופעות שנמצאות על הכביש, בגלל שיש לכם עירייה לא משהו, עוברות ישירות לנוסעים ברכב. מילה שלנו – עם RSQ3 אתם תאהבו פחות את ראש הרשות המוניציפלית שלכם. אבל למרות העובדה שמדובר ברכב עסוק מאוד, המתלים מתנהלים בבגרות מרשימה. המרכב זז ממקום למקום אבל המתלה לעולם לא נסגר בחבטה עזה. במקום זאת, המתלה מונע את הסגירה באמצעות "באפר" רך יותר. 
 

כשיוצאים מהעיר אפשר לקלל את 'נתיבי ישראל', אבל לא ממש צריך. הריסון של האודי הספורטיבי אולי לא מרשים כמו חבר כנסת שהחליט לא לקחת תפקיד של שר, אבל  מרשים מאוד בפני עצמו. ספיגת מהמורות במהירות גבוהה נעשית טוב וכמעט שאין תנודות מיותרות של המרכב. מי שכן נוכחים ובאופן פחות מוצלח הם רעשי הדרך, בעיקר על משטחים שאיכות סלילתם לא גבוהה. הצמיגים הגדולים מעלים שאון נוכח ובמהירות גבוהה גם מעט רעשי רוח מצטרפים. מרכב ברמת המחיר הזאת ציפינו לבידוד מעט יותר מוצלח. 
 

מנוע ותיבת הילוכים

כמה שהדרך תהיה רועשת, רעש המנוע הוא הדבר האמיתי ב-RSQ3 והוא נפלא. עוד לפני שעוברים למצב RS הוא מגרגר לו בהנאה ומגיב בטון נעים לכל נגיעה במצערת. תלחצו על הכפתור הקטן בהגה שעליו כתוב RS, ולפתע המנוע הופך מכפיר צנוע לאריה בוגר ומאיים. למנוע הזה יש 5 צילינדרים ונפח של 2.5 ליטרים – מבנה ייחודי שמזכיר נשכחות באודי. הצליל הבריטוני שאותם 5 צילינדרים מייצרים הוא פשוט מענג. המנוע נוהם לו בצליל העמוק שהולך ומתחזק ככל שהסל"ד מטפס מעלה. רמיסה של הדוושה תקפיץ את העומדים מסביב ותפנה את כל תשומת הלב לנוהג/ת ברכב, כשרצף הפיצוצים והיניקות מספר על מה שהולך לקרות.
 

שיא המומנט (48.9 קג"מ) מגיע ב-1,950 סיבובי מנוע ונמשך עד תחילת שיא ההספק (400 כ"ס) שמגיע ב-5,850 סל"ד. משם המנוע ממשיך בחגיגה היסטרית עד ל-7,000 סל"ד! הנתוך הזה מופרע על הנייר והרבה יותר מופרע במציאות. צריך לשבת בתוך הג'יפון השמנמן (שוקל כמעט 1.8 טון) כשבקרת השיגור מופעלת כדי להבין עד כמה המנוע הזה יעיל בהטסת ברזלים ובשר נע (הטעות מכוונת) ממקום למקום.
 

בקרת השיגור היא פלא בפני עצמו. התפעול פשוט – ביטול בקרת האחיזה, בחירה במצב RS, רגל שמאל על הברקס והשנייה רומסת את הגז. כשעוזבים את דוושת הברקס לוקחת חצי שנייה לקלאצ' להתחבר כמו שצריך, חצי שנייה בה הכל רועם אבל אין תזוזה... ואז המצמד נתפס והברייה האפורה נשלחת קדימה במהירות שתפתיע רקטות של SpaceX. על הדרך מתקבלת חבטה אדירה מההילוך – כשנכנס השני – ואנחנו לא מבינים איך התיבה עדיין איתנו. את קו ה-100 קמ"ש היא חוצה בקלות ונתון של 4.5 שניות מרגיש קצת איטי לעומת המופע שהרגע קרה ושלח את משקפי השמש שלנו אי שם לתחתית המושב האחורי. 
 

הבחירה של אודי בתיבה כפולת מצמדים קצת לא ברורה. התיבה פחות בנוייה לעומסים הגבוהים שהמנוע הזה זורק עליה. בנהיגה במהירות גבוהה היא מעבירה הילוכים מהר וחלק, אבל פעמים רבות ביציאה מהמקום או כשנדרשת הורדה של 2-3 הילוכים ב"קיק-דאון" היא מהססת ופועלת לאט מהמצופה. למרבה המזל, יש לה בן זוג שמחפה עליה יופי כי ברגע שהתיבה סיימה את ענייניה המנוע נכנס בכל הכוח ושולח את הרכב קדימה בטיסה. 
 

את המבחן אפשר לחלק לשניים: כבישים מפותלים וכבישים מהירים. על כבישים מהירים צריך להיזהר שלא לנסוע מהר מדי – בטח כשהמכונה בה אתה נוסע מדווחת בשאגות לכל שוטר שנמצא בסביבה שהנה אתה בא ושכדאי, ממש עכשיו, להפעיל את הממל"ז. בשל כך הצלחנו להשיג צריכה של בערך 10 ק"מ לליטר בכבישים המהירים, אך יחד עם נהיגה ספורטיבית בכבישים הנכונים הסתיים המבחן עם צריכת דלק של 7.5 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

הציפייה מרכב שגם יהיה גבוה וגם יתנהג באופן מוצלח מבחינה דינאמית, היא ציפייה מיותרת. לא מדובר בעניין של תפיסת עולם אלא במדע פשוט – חוקי הפיזיקה. אבל האודי הזו עושה הכל כדי להוכיח שהיא מסוגלת לעקם את הדרך בה העולם פועל. על המחיר כבר קראתם, המתלים נוקשים מאוד ונוחות הנסיעה לא מוצלחת בגלל טווח תנועה קצר ובולמים קשוחים. בכביש המפותל ה-RS מסבירה מאוד מהר (תרתי משמע) מה היא יודעת לעשות - גם לאלו שמבינים לאט. 
 

הסיפור פה מורכב יותר כי ל-RSQ3 יש אופי שונה ממה שבדרך כלל מציעות חטיבות הספורט השונות של אודי וקונצרן פולקסווגן בכלל. ל-RS אין אחיזה אבסולוטית או את תחושת ה-"כוון וסע" או "כוון ושכח" שכל כך מקובל למצוא במכוניות אחרות שנושאות את סמל הטבעות. את הסגנון הזה מחליפה מכונית תובענית שדורשת הרבה יותר מהנהג. 
 

לא נכנסת עם מספיק משקל קדימה? ה-Q3 תסרב באופן מנומס לפנות. היא לא תיכנס לתת היגוי מוחלט וטרמינאלי אבל היא תבהיר לך שהיא פשוט לא הולכת לשבת על הקו הנבחר לסיבוב. במקום זאת צריך בלימה חזקה קצת לפני שדורשים ממנה לפנות. הבלימה דואגת להעביר מסר ברור למתלים הנוקשים ולשלוח משקל רב אל הגלגלים הקדמיים. אחרי שנוצרה אחיזה צריך הפניית הגה מהירה ששולחת את האף לתוך הסיבוב. ה-RSQ3 תענה במצב כזה בהתלהבות של ילד שקיבל זה עתה רישיון. הבלמים מדהימים בהחלטיות ובעוצמה שלהם. למרות שרכב המבחן הגיעו עם בלמים שידעו ימים יפים יותר וגם הרעישו, באף שלב במבחן הם לא דעכו. ראויים לצל"ש. 
 

גם היציאה מהסיבוב דורשת את אותו הדיוק ויכולת קריאת המצבים שאנשים שאוהבים לנהוג רוכשים לעצמם עם השנים. אם תחליטו לצאת מוקדם ועם הרבה גז מהסיבוב, תיענו מיד בתת היגוי ברור. לא בסגנון החד והמעצבן אלא בתת היגוי עגול יותר שילמד אתכם להיות סבלניים עם דוושת התאוצה להבא. אפשר להתלונן על ההנעה הכפולה או על הדיפרנציאל האלקטרוני שמגיב לאט ולא מנטרל את תת ההיגוי, ואפשר להיות קצת פחות מנומסים ולהציע לאוחז בהגה פשוט ללמוד מתי ועם כמה גז נכון לצאת מהפנייה. 

ההגה עצמו מדוייק מאוד והמשקל שלו, בטח במצב RS, מדוד במדוייק. במהירות נמוכה יחס ההעברה שלו קצר בהרבה ונדרשים כ-2 סיבובים כדי להפנות את הרכב במהירות ובחדות. במהירויות גבוהות היחס משתנה וכך מתקבל הגה שמסייע לרכב להיות מרוסן ויציב גם בטיסה מהירה. 
 

כאן חייבים להתלונן על משהו. נכון שהשלדה חדה יחסית ונכון שההגה המהיר מפנה את הרכב בחדות, אבל היינו שמחים אם שינוי הכיוון ובעיקר ה-Turn In של הרכב היה נובע פחות מטריק בהיגוי ויותר מאיכויות השלדה (שהיא ממש לא רעה בפני עצמה). 

ואם מדברים על השלדה חייבים לציין את הזנב. לא מדובר בזנב שמח שזז בהנאה בכל פעם שאתם מרפים מדוושת התאוצה בסיבוב. היכולת הזאת שמורה למכוניות יותר דינאמיות. מצד שני, אם אתם מסוגלים לזהות את הרגע שבו המשקל "מתיישב" על הציר הקדמי וממש אז לעשות פרובוקציה ברורה עם ההגה – הזנב יגיב בתנועה קטנה הצידה או "החלקונת" מהנה שחושפת שוב שלא מדובר במוצר חסר אופי ומשעמם. 
 

סיכום

"מתוך שלא לשמה בא לשמה". ממש כמו המשפט ההגותי הזה, רכב הפנאי הספורטיבי של אודי מציע חווייה ייחודית דווקא בגלל שנתוניו הבסיסיים מקשים עליו. 

אודי RSQ3 היא חווייה נפלאה. לא מדובר במכונית הכי דינאמית בסביבה וברמת המחיר שלה תוכלו לנהוג על כמה מכוניות שמציעות התנהגות כביש מדוייקת ומהנה יותר. מצד שני, היא לא עוד מוצר ספורט גנרי ומשעמם שמציע אחיזה מוחלטת, היענות לשטות של כל טמבל וביטחון מוחלט ללא קשר למתרחש מתחת לגלגלים. 

נציין גם כי מדובר במכונית שימושית למטרות משפחתיות שנופלת מעט בסעיפים כמו נוחות נסיעה ובעיקר בידוד רעשים ואיכות חומרים, דברים שדווקא ממכונית יוקרתית כמו אודי ציפינו לקבל.  

אבל בשורה התחתונה, דווקא השעטנז המוזר בין רכב פנאי קטן למנוע אדיר ושלדה שצריכה לאפשר נהיגה ספורטיבית, מעניקים לנו מכונית עם הרבה אופי. המנוע הוא מאלו שאתם פשוט לא יכולים להניח לו לשבת רגע בשקט. כמו חבר שובב הוא מעודד אתכם לדבר עבירה בכל הזדמנות. התנהגות הכביש רחוקה משלמות אבל יש לה אופי ייחודי והיא תובעת מהנהג או הנהגת לדעת מה הם עושים – וזה הרבה מאוד בימינו.

לדגמי אודי בישראל - אודי

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות