קיה נירו פלאג-אין - מבחן רכב

עיצוב

הנירו הנטענת לא נראית שונה מאחותה השגרתית והנפוצה. יש פס טורקיז דק על הפגוש הקדמי ומדבקות עם איור של תקע חשמל בצבע דומה במספר מקומות על גבי הרכב. זהו פחות או יותר. 

העיצוב החיצוני מעולם לא היה הצד החזק של הנירו: היא לא מספיק גבוהה כדי להיראות כמו רכב פנאי, לא מספיק אתלטית בשביל להרגיש כמו משפחתית קומפקטית. אבל מה שעוד איכשהו עבר במחיר של 136 אלף שקל (שבינתיים התייקר ל-143), הרבה יותר קשה לעיכול בגרסה שעולה 160 אלף שקל.

גם בתא הנוסעים הסיפור דומה: הצבעים כהים והעיצוב לא מיוחד, על אף שהחומרים טובים מאוד והכל נמצא במקום הנכון. זה לא רע בשביל רכב במחיר של משפחתית, אבל בדרך כלל בסכומים כאלו מצפים לקצת יותר.

תא הנוסעים

נעים לשבת בנירו. הכסא נוח למדי, הכניסה קלה בזכות התוספת לגובה והתחושה ביתית ומוכרת. הנדסת האנוש של קיה פשוט מצוינת: תוך דקות ספורות מבינים מיד כיצד יש לתפעל כל כפתור, את העיניים אפשר להשאיר על הכביש וגם התצוגות של מערכות החשמל - בדרך כלל תחום די מסובך - מוגשות כאן לנהג בצורה ברורה ועניינית.

אל מערכת המולטימדיה הצטרפו לאחרונה גם מערכות הפעלה של אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי. מלבד זאת יש גם אפליקציה של ווייז ואת כל מה שצריך - ובעברית מלאה. רשימת האבזור כוללת, כמו בנירו הרגילה, חיישני חניה מקוריים ומצלמת רוורס, חיישני גשם ותאורה, מראות צד בקיפול חשמלי, ריפוד בד משולב עור, הנעה בכפתור וגם מערכות בטיחות נדיבות: בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת התראת עייפות.

בנוסף למפרט של הנירו הרגילה, מוסיפה גרסת הפלאג אין הייבריד גם חלון שמש בגג, מושב נהג בכוונון חשמלי ומשטח לטעינה אלחוטית של הסלולארי. לא רע.

המרווח במושב האחורי זהה לנירו הרגילה - כלומר, טוב מאוד. ייתכן ולשלושה נוסעים יהיה צפוף יחסית, אך שניים יהנו ממרווח טוב מאוד וגם מכסאות נוחים בהחלט.

תא המטען בגרסת הפלאג-אין קטן יותר משל הנירו הרגילה: יש לו נפח של 324 ליטרים לעומת 401 ברגילה. אנחנו מכירים מצוין את הנירו אחרי שהיתה אצלנו חצי שנה במבחן ארוך טווח; לא הצלחנו להרגיש הבדל כלשהו.

קחו בחשבון שאת כבל הטעינה צריך גם כן לאחסן בבגאז' (או בבית אם יש לכם חניה פרטית ונעולה). זה עניין שעדיין לא מובן לנו לגמרי: למה שהמטענים למכוניות חשמליות לא יהיו מחוברים לשקע שבקיר? מתי בפעם האחרונה הגעתם לתחנת דלק והבאתם איתכם את הצינור?

נוחות נסיעה

לפי המפרטים הרשמיים, הנירו הנטען כבד ב-100 ק"ג בערך מהנירו הרגילה. זה לא המון - בסך הכל משקל של נוסע וקצת - אבל כנראה שהתלווה לזה טיפול נוסף במערכת המתלים, כי משהו ברכב הרגיש לנו נוקשה יותר. זה אומר שאת השיבושים הקטנים בתוך העיר מרגישים בצורה ברורה יותר בתא הנוסעים והרכב מעט יותר קופצני, אך לעומת זאת פסי האטה ומכשולים גדולים נספגים בצורה מרוסנת יותר וללא טלטולים נוספים.

בידוד הרעשים מעולה כל עוד נוסעים על החשמל במהירויות עירוניות. למעשה, הנירו מתנייד אז בדממה מוחלטת. מחוץ לעיר הוא שקט לפחות כמו הנירו הרגיל, אולי אפילו קצת יותר.

מנוע ותיבת הילוכים

אנחנו מקבלים את הרכב עם סוללה מלאה וטווח נסיעה של 55 ק"מ על השעון. מכבים את המזגן כי קצת קר, ומד הטווח עולה ל-57 ק"מ. מחליטים לצאת לנסיעה עירונית צפופה וממושכת: יוצאים מרחוב המסגר מזרחה על דרך יצחק שדה ובהמשך אלוף שדה, חוזרים לתוך גוש דן מכיוון דרך הטייסים, משם צפונה על שדרות משה דיין עד מתחם הבורסה ברמת גן, רחוב ז'בוטינסקי לכיוון פתח תקווה ומשם יוצאים לכביש 471. אחרי 20 קילומטרים כאלו, שלוקחים לנו כמעט 50 דקות, מד הטווח מצביע על 31 קילומטרים שנותרו בסוללה. כלומר - בתנאים האלו ניתן כמעט להגיע לנתוני היצרן. כמה דקות מאוחר יותר, אנחנו עם 33 קילומטרים בסך הכל ו-13 מתוכם שנצברו על הכביש המהיר. מד הטווח מראה 12 ק"מ שנשארו.

למחרת אנחנו מטעינים את הרכב שוב, ומגלים כי אם נוסעים בכבישים מהירים בלבד - הסוללה מספיקה ל-30 ק"מ בערך. קצת יותר מחצי מהטווח שהובטח.

אחרי שנגמרת הסוללה, זו הופכת להיות אותה נירו היברידית שגרתית: כזו שמציגה ביצועים טובים בעיקר אם בוחרים במצב הספורטיבי, נעימה לנסיעה רוב הזמן ומסוגלת להגיע לצריכה של 20 ק"מ לליטר. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים נותנת תחושה טובה של "רכב אמיתי", בשונה מתיבות רציפות של היברידיות אחרות.

בבית אנחנו שמים לב לנקודה מרגיזה נוספת: שקע הטעינה שלנו הותקן כאשר בחנו בעבר את מיצובישי אאוטלנדר PHEV. אצלו השקע נמצא בצד ימין מאחור, בעוד השקע של הנירו נמצא בפינה הנגדית - בצד שמאל מלפנים. מכיוון שזו חניה שניתן להיכנס אליה בקלות רק עם החזית פנימה, נדרשנו לאינספור תמרונים כדי להכניס את הנירו ברוורס. כאשר המכוניות החשמליות יהיו נפוצות ואנשים יחליפו מכוניות שונות וישתמשו באותה עמדת טעינה, נושא מיקום השקע ברכב יהיה משהו שיצריך תשומת לב ואולי גם יצירת סטנדרטיזציה.

התנהגות כביש

ושוב, ההבדל במשקל לא גדול - אבל אנחנו מרגישים שמשהו קצת השתנה. הנירו הנטען פחות רהוט ומדויק מנירו רגיל, והמשקל של הסוללה מכריע את מתלי הרכב בעומסי פניה גבוהים. במקרי קיצון זה עלול להתבטא באובדן אחיזה שמגיע מוקדם יותר, בשגרה זה פשוט הופך את הרכב לפחות דינאמי. ולא שהנירו הרגיל הוא רכב עם אופי ספורטיבי, אבל נדמה שהפלאג אין אפילו קצת פחות ממנו.

סיכום

גרסת הפלאג-אין הייבריד של קיה נירו היא ללא ספק תוספת מעניינת לנירו המוכרת. יש לה יכולת אמיתית לנסוע על חשמל, למרחק של כ-50 ק"מ אם אתם נוסעים בעיקר בעיר או 30 ק"מ בדרכים מהירות. זה אומר שרובנו יכולים להשתמש בה ביומיום ולא לתדלק כלל. זה מרשים.

אבל אז שוב נכנסת שאלת המחיר, וצריך לברר האם החסכון בהוצאות הדלק מצדיק את התוספת למחיר הרכישה. וכאן נוצרת בעיה: מי שנוסע בעיקר בעיר, נוסע בדרך כלל מעט ולא מציב את צריכת הדלק בראש סדר העדיפויות שלו. אמנם הנירו יחסוך לו כסף, אבל האם אותו לקוח ירצה לשלם תוספת גדולה כדי לחסוך חלק ממנה בהמשך?

עבור מי שנוסע למרחקים גדולים וצריך פתרון אמיתי לעלויות הדלק, הנירו הרגיל נותן פתרון טוב מאוד בדמותה של צריכת דלק ריאלית של 20 ק"מ לליטר. אותו לקוח לא יהנה כמעט מהיתרון של גרסת הפלאג-אין.

אז עם מה נשארנו? כנראה שלא יהיו לקוחות רבים שירכשו את הגרסה הנטענת, לפחות לא בשנה הקרובה. רבים יתקשו להצדיק את התוספת למחיר. אבל זו פעם נוספת בה קיבלנו הוכחה חיה ליעילותה של ההנעה החשמלית, וגם הצצה מסקרנת לדרך בה יראה העתיד שלנו. בשנים הקרובות מחירי הסוללות ירדו וטווח הנסיעה ישתפר, ואז כל הסיפור יראה אחרת לגמרי.

לדגמי קיה בישראל - קיה

למאמר זה התפרסמו 6 תגובות