בעוד מאה שנים פחות או יותר, כשיעבירו באוניברסיטה הרצאה על ההיסטוריה של תעשיית הרכב, באחת השקופיות במצגת תופיע טויוטה פריוס. למען האמת, אנחנו לא בטוחים שמצגות פאוור-פוינט עדיין יהיו אז בשימוש, וגם סביר להניח שהסטודנטים לא יגיעו לקמפוס במכוניות היברידיות (או במכוניות בכלל), אבל הפריוס? היא כנראה תהיה בחומר הלימודים. קצת אחרי השקופיות של פורד מודל T והחיפושית של פולקסווגן, ושקופית אחת לפני טסלה.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, טויוטה פריוס היא לא המכונית ההיברידית הראשונה. רחוק מכך. כבר בשנת 1900 (!) פיתח פרדיננד פורשה מכונית עם הנעה היברידית, ולא מטעמים של חסכון בדלק (ותודה לאסף בר-שי על פריט המידע המעניין). אבל למרות שהטכנולוגיה כבר היתה שם, טויוטה פריוס היא ללא ספק זו שהביאה את הבשורה ההיברידית להמונים. הדור הראשון שהושק ב-1997, והשניים שבאו אחריו, זכו להצלחה מסחרית כמעט בכל איזור בעולם. הפריוס היא המכונית שהפכה את ההנעה ההיברידית לאופציה ריאלית כמעט לכל רוכש רכב, מיתגה את טויוטה כיצרנית עם טכנולוגיה מתקדמת וחשיבה סביבתית והכשירה את הדרך לדגמים היברידיים רבים שבאו אחריה.
היום, כמעט 20 שנה מאוחר יותר, כבר לא חייבים לרכוש דווקא פריוס כדי ליהנות מהטכנולוגיה ההיברידית. זו מוצעת כמעט בכל דגם אחר של טויוטה, החל מהיאריס והאוריס, דרך הראב 4 והקאמרי ועד לדגמי היוקרה של לקסוס. בהתאם לכך, המכירות של הפריוס נדדו למספר דגמים גדול יותר בשנים האחרונות - כאשר אצלנו נמכרו ב-2015 בסך הכל כאלף פריוסים, זאת לעומת כ-4,000 מכוניות היברידיות מדגמי היאריס והאוריס. וחשבתם שרק אצלנו זה נראה כך? ובכן, השוק הישראלי תופס כ-15% ממכירות הפריוס באירופה, והוא השני בגודלו לדגם הזה אחרי אנגליה.
ביקור קצר בולנסיה, על החופים שטופי השמש של הים התיכון, הפגיש אותנו עם הדור הרביעי והחדש של טויוטה פריוס. אבל האם בשנת 2016 טויוטה בכלל צריכה מכונית כזו?
כמו בדורות הקודמים שלה, גם העיצוב של פריוס החדשה הוא משב רוח מרענן - או לחלופין סטירת לחי מצלצלת, תלוי איך מסתכלים על זה. למרות שגם דגמים אחרים של טויוטה עברו לשפת עיצוב מעט יותר דינאמית בשנים האחרונות, הפריוס מצליחה להפתיע, לחדש ובעיקר להתבלט. הפנסים המשוגעים מלפנים ומאחור הם האלמנטים הבולטים ביותר, אבל כבר בקווים הבסיסיים הבהירו היפנים שכאן זה לא מחלקת הקורולות. קו החזית הונמך ביחס לדור הקודם, שיא הגובה של הגג מגיע מוקדם מאוד ומעניק לו מראה של "טיפה" מהצד, והחלק האחורי עדיין לא החליט אם הוא סדאן, האצ'בק או ויטרינה. המראה של הפריוס לא קל לעיכול, אבל צריך לזכור שגם סטייק טוב מתעכל לאט יותר לעומת חביתה.
גם מלפנים נמשך העיצוב הלא-שגרתי, אם כי כאן הסגנון מזכיר קצת יותר את מה שראינו בדור הקודם. לוח המחוונים, דיגיטלי לחלוטין, פרוש לרוחב הדשבורד ולא ממוקם ישירות מול הנהג. לא תמיד זה נוח, אך הנתונים העיקריים מופיעים גם בתצוגה עילית שמשתקפת על השמשה מול עיני הנהג. הדשבורד הוא ללא ספק האלמנט המרכזי ברכב, ולא משנה אם תקבלו אותו בגרסה הבהירה או השחורה. חומרים רכים במיוחד לא מצאנו בפריוס, בטח שבהשוואה לאוריס האיכותית. היצע תאי האחסון מוגבל, ואלו שישנם קטנים בדרך כלל.
***
בימי ההשקה התבשרנו כי משלוח ראשון של הפריוס כבר הגיע לישראל, מה שאומר שניתן לדווח על רשימת האבזור שנקבל: יש מערכת מולטימדיה מקורית עם מצלמת רוורס ודיבורית בלוטות', שבקרוב תכלול גם ניווט של Waze בהתקנה מקומית (שיגיע גם לדגמי טויוטה אחרים), יש בקרת אקלים מפוצלת, כפתור התנעה ובקרת שיוט. במכוניות אותן בדקנו היה גם משטח טעינה אלחוטי לסמארטפון (טוב שוויתרו עליו, קצב הטעינה איטי להחריד) וגם מערך מקיף של אביזרי בטיחות מתקדמים הכולל בקרת שיוט אקטיבית, בלימה אוטונומית, זיהוי תמרורים, התרעה על סטיה מנתיב וניטור רכב בשטח מת במראות. מכיוון שמדובר בפיתוח מקורי של טויוטה, ולא במערכת מבית מובילאיי כמו במותגי רכב אחרים, היבואנית ממתינה לביצוע התאמה של המערכות לתמרורים ולכבישים בישראל. אם יגיעו המערכות החשובות לשוק הישראלי, זה יקרה רק בעוד חודשים ארוכים.
***
גם בכל מה שנוגע להיבטים הפרקטיים, פריוס דור 4 מציגה שיפור משמעותי. מושב הנהג הונמך משום מה, בעידן שבו כולם אוהבים לשבת גבוה, אך שדה הראיה שופר משמעותית הודות לשטח החלונות שגדל ולדשבורד שעוצב מחדש. המושב עצמו אוחז היטב את הגוף, אך לטעמנו הוא היה קשה והבסיס שלו קצר. הירידה בגובה לא מקלה על הכניסה והיציאה מהרכב.
מאחור המצב לא שונה בהרבה: המרווח לנוסעים מעולה, אך הכסאות עצמם נמוכים ולא תומכים בירכיים. למרות הביקורת על הכסאות, המושב האחורי בפריוס עדיין עדיף על זה הצפוף שבאוריס.
הסוללה של מערכת ההנעה יצאה סוף סוף מתא המטען ופינתה מקום נוסף לאחסון - וכעת מציעה הפריוס נפח הולם של 412 ליטרים (עם גלגל חלופי בגודל מלא). דלת תא המטען שנפתחת כלפי מעלה (בסגנון סקודה אוקטביה) מקלה מאוד על ההעמסה.
***
בדור הקודם, אחת מנקודות התורפה הבולטות של הפריוס היתה התנהגות הכביש, ואנחנו בכוונה קופצים לנושא הזה לפני שניגע בענייני המנוע למיניהם. הסוללה, שהתמקמה מאחורי ציר הגלגלים האחורי, הפכה בדגם הקודם למעין "מטוטלת" ששיחקה עם הזנב בקלות רבה מדי, והוציאה את הרכב מאיזון באופן די מפתיע.
טויוטה לא רק טיפלה בנושא הזה, והעבירה את הסוללה הכבדה אל מתחת למושבים האחוריים, אלא בכלל שמה את הנושא הדינאמי בעדיפות גבוהה הרבה יותר. הפלטפורמה החדשה של הפריוס, ה-TNGA (Toyota New Global Architecture) מופיעה כאן לראשונה ובקרוב תושתל כמעט בכל מכונית של היצרן היפני. העקרון ההנדסי מדבר על שלדה קשיחה יותר ומרכז כובד נמוך יותר, שני אלמנטים שאמורים להפוך את הפריוס למכונית שמרגישה "כמו אוטו" ומתנהגת הרבה יותר טוב.
השינוי מורגש כבר בעיקול הראשון, והפריוס נוסכת בנהג בטחון שהולך וגובר ככל שהכביש מסתלסל. היא עדיין לא ספורטיבית, רחוק מכך, אבל היא אוחזת מצוין את הכביש, מגיבה באופן צפוי ובטוח להעברות משקל, ולא מתרגשת גם משינויי כיוון מהירים במיוחד. כיול מצוין.
כיול מתלים נוקשה מבעבר משפר אף הוא את היכולת הדינאמית של הפריוס, אם כי הוא פוגע מעט בנוחות הנסיעה. הפריוס נוחה במהירויות גבוהות, אך לא סופגת מספיק טוב שיבושים חדים במהירויות בינוניות ומטה. סביר להניח שעם חישוקי ה-15 אינץ' שישווקו בישראל היא תהיה נוחה יותר לעומת רכבי ההשקה שהתגלגלו עם 17 אינץ'.
***
עכשיו, אחרי שהבנו שטויוטה פריוס היא מכונית לא רעה בכלל בתור מכוניות נוסעים סטנדרטית, הגיע הזמן לדבר על מה שהופך אותה מסתם טויוטה משפחתית - לטויוטה פריוס. הכוונה, כמובן, היא ליחידת ההנעה ההיברידית.
כמו בדור הקודם, הפריוס מצוידת במנוע בנזין בנפח 1.8 ליטר שמשודך למנוע חשמלי - אך הפעם מדובר ביחידת הנעה חדשה, שאמורה להשתמש עוד יותר בכוח החשמל ולשפר את תצרוכת הדלק, וגם להפוך את חוויית הנסיעה לנעימה יותר וקרובה לזו של מכונית בנזין רגילה.
נגיד את זה בפשטות: הצליח להם. בנסיעה עירונית הפריוס מסתדרת כמעט ורק בכוח החשמל, ואנחנו הצלחנו לנסוע רק על הסוללות למהירות של 60 קמ"ש לפחות. בדור הקודם לא עברנו את ה-40 קמ"ש לפני שמנוע הבנזין נכנס לפעולה. השילוב של המנוע המסורתי נעשה באופן חלק ושקט, ותחושת הכוח המתקבלת היא יותר ממספקת. הפריוס כבר לא מנסה להסוות ביצועים חלשים על ידי חינוך של הנהג לסגנון מתון. היא מאיצה בלי רעש ודרמות מיותרות, משתלבת בקלות בקצב התנועה, ואם תעבירו אותה למצב הספורטיבי - היא תהפוך בתוך שניות לאחת המכוניות הזריזות בסביבה המשפחתית. נתון תאוצה של 10.6 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש הופך אותה לזריזה יותר מהקורולה, הונדה סיוויק או מאזדה 3. כל זאת, כאמור, בלי הרעש המרגיז של הגיר הרציף, שעדיין ישנו אבל כבר לא צורח את נשמתו לבורא בכל לחיצה הגונה.
העובדה שהפריוס הפכה למכונית זריזה, ואפילו קצת מהנה, מקבלת משמעות נוספת כשמביטים על השיפור בנתוני צריכת הדלק. היצרן מדווח על כ-33 ק"מ לליטר בממוצע, ואנחנו אמנם לא הגענו לשם - אבל מדדנו נתונים טובים בהרבה מאלו שהשגנו בדור הקודם. בתוך העיר רשמנו כ-20 ק"מ לליטר, בנהיגה מאומצת על כבישים מפותלים מדדנו 18.1 ק"מ לליטר, ובנהיגה משולבת הגענו עד ל-21.2 ק"מ לליטר.
***
אז האם טויוטה פריוס החדשה היא מכונית טובה יותר מבעבר? בכך אין ספק. היא נוחה ומרווחת יותר, מעוצבת ומאובזרת, והשיפורים הדרמטיים שחלו בהתנהגות הכביש וביחידת ההנעה הופכים אותה ממכונית שהיא פיצ'ר עתידני של ירוקים וחובבי טכנולוגיה, למכונית משפחתית טובה בכל קנה מידה. ואפילו יותר חסכונית וירוקה.
לישראל היא צפויה להגיע במהלך חודש מרץ, כאשר היבואנית מדווחת שהמחיר הסופי עדיין לא נקבע - אך הוא צפוי להישאר דומה לזה של הדור הקודם, בסביבות ה-150,000 שקלים. המחיר הזה העביר בשנים האחרונות לא מעט לקוחות אל האוריס הזולה יותר, אך כאשר הפריוס החדשה מציגה יחידת הנעה עדיפה, מרווח פנימי טוב במעט ובעיקר עיצוב מרשים ונוכחות בולטת על הכביש, לנו זה נשמע כמו תמורה ראויה למחיר.
לדגמי טויוטה בישראל -
טויוטה למאמר זה התפרסמו 9 תגובות
