ב.מ.וו i3 - מבחן רכב

קו החלונות המשונה, פתיחת הדלתות הייחודית, המבנה הצר והגבוה וצמיגי הענק הצרים - כל אלה, ועוד פריטים רבים אחרים, משווים ל-i3 מראה חריג ושונה. זו אולי הדרך המעניינת ביותר לחמוק מהאפרוריות העיצובית שמאפיינת מיקרוואנים מסוגה, ולהצהיר לעין כל: "תראו! אני חשמלית!".

גם מבפנים היא נראית כמו חללית. גלגל ההגה שנראה כאילו מרחף, החלל הריק ברצפת הרכב מלפנים, המסך הצף והשימוש בגוונים בהירים ובחומרים כמו-ממוחזרים, בגווני עץ ונייר, מראים לנו תחזית אופטימית לגבי העתיד. זו מכונית נקיה וירוקה, שמעניקה לבעליה את הזכות הכמעט-לגיטימית להתנשא על שורפי הבנזין שמסביב.

תא הנוסעים

אז על העיצוב כבר דיברנו, והתמונות יעבירו את יתר האינפורמציה הדרושה. אחרי שנכנסים ל-i3, מגלים באכזבה מסוימת שהרכב אמנם נוסע על חשמל - אבל הכסא זז מכאנית עם ידית הפעלה רגילה, ואפילו כפתורי הרדיו מסודרים בצורה שגרתית עם הספרות המוכרות. זו אולי התזכורת שמדובר עדיין במכונית, שנוהגים בה עם רשיון סטנדרטי ועוברים איתה טסט במכון הרישוי כמו כולם.

רשימת האבזור כוללת פריטים כמו בקרת אקלים, חיישני חניה היקפיים עם מצלמת רוורס ומערכת חניה אוטומטית, מראות עם קיפול חשמלי, וגם בקרת שיוט אדפטיבית - פריט שהולך ונעשה נפוץ כיום, אבל היה נדיר למדי כאשר הושקה ה-i3 בשנת 2013. הגיל הלא-צעיר של המכונית הזו אולי מסביר את חסרונן של מערכות כמו התראת סטייה מנתיב או ניטור רכב בשטח מת במראות.



הנדסת האנוש כוללת מספר פריטים מורכבים לתפעול, כמו תפריטי מחשב הדרך הרבים או ידית ה"הילוכים" שנמצאת מעל מנוף המגבים ומסודרת הפוך (קליק למעלה ל-D, שני קליקים למטה ל-R). מצד שני, יש כאן את מערכת ה-iDrive המוכרת של ב.מ.וו שפועלת היטב ושולטת ביד רמה בתפריטי המדיה, הניווט (ללא Waze), הגדרות הרכב ואפילו מאפשרת להכתיב מראש את שעות הטעינה לתעריפי החשמל הזולים יותר של היממה.

מושב הנהג גבוה וזקוף, לא רך במיוחד וגם לא תומך בצורה יוצאת דופן - אבל מגוון אפשרויות הכוונון מאפשרות למצוא תנוחה מתאימה בקלות. מאחור הכניסה לא קלה: צריך לפתוח את הדלת הקדמית כדי לפתוח אחריה גם את האחורית, ואז תידרשו לגמישות מסוימת כדי להשתחל פנימה. דווקא בפנים המרווח מפתיע לטובה, ויש די מקום לשני נוסעים מבוגרים - אך המושב קטן ונמוך. לח"מ היה קשה מאוד להכניס פנימה מושב בטיחות גדול.

תא המטען ממוקם מעל לסוללות, כך שסף ההטענה גבוה וקל להוציא ממנו ציוד כבד. מצד שני, נפח הבגאז' לא גדול, וחבל שלא חשבו על מקום אחסון יעודי לכבל הטעינה.

נוחות נסיעה

צמיגי 19 אינץ' לא מבשרים טובות בכל מה שנוגע לציפיות שלנו מרמת הנוחות, אך הקוטר הענק מגיע כאן במימדים משונים: הרוחב הוא 195 מ"מ בלבד, והחתך גבוה למדי. זה מאפשר ל-i3 לספוג לא רע שיבושים קטנים למיניהם, אך המשקל הכבד של הסוללות הציב דרישה למתלים קשוחים - ואלו פחות מיטיבים לספוג פסי האטה ובורות גדולים. גם מחוץ לעיר הב.מ.וו לא מתמודדת באופן אידיאלי עם שיבושים.

אבל הרבה לפני שתתעסקו בחטטי הכביש, תתרשמו לטובה מהשקט הנפלא שיוצרת ההנעה החשמלית. מי שמורגל במנועי בנזין או סולר, ידהם מעוצמת החוויה. מי שרגיל למכוניות היברידיות יופתע בעיקר מהעובדה שהשקט הזה נמשך לכל אורך הדרך. הב.מ.וו החשמלית נוסעת באופן חרישי לגמרי, ואפילו רעשי מתלים וצמיגים כמעט ולא נשמעים ברכב.

כושר התמרון של ב.מ.וו i3 פשוט מעולה. כמו במכוניות הנעה אחורית רבות, לגלגלים הקדמיים יש חופש תנועה רחב שמאפשר קוטר סיבוב נפלא. לכך מוסיף גם שדה הראיה הרחב.

יחידת הנעה

קודם כל, נתונים: המנוע החשמלי של ב.מ.וו i3 מציע הספק מרשים של 170 כ"ס ומומנט של 25.5 קג"מ. אלו זמינים כבר מסל"ד אפסי, ומעניקים ל-i3 תאוצה של 7.3 שניות בלבד ל-100 קמ"ש.

חלף לא מעט זמן עד שהרגשנו בטוחים מספיק בטווח הנסיעה שהוצג לפנינו כדי לבדוק את נתון התאוצה המרשים. בנסיעה עירונית נהנינו בעיקר מהשקט, והירידה האיטית מאוד בטווח הנסיעה שהציג המחשב גרמה לנו תחושה בטוחה ונינוחה. ביציאה מהסוכנות נרשמו 229 קילומטרים על השעון, והצפי הזה כמעט ולא השתנה גם לאחר שעה ארוכה של שיטוט ברחבי גוש דן. הנהיגה המתונה נתנה את פירותיה והניבה שיפור עקבי בטווח הנסיעה.

אבל ברגע שיצאנו מהעיר והמהירות עלתה, הקילומטרים החלו להתקזז. מצב "אקו פרו" הסופר חסכוני שבו השתמשנו בעיר, התגלה כלא מספק על הכביש המהיר - שכן הוא מגביל את הרכב ל-90 קמ"ש. אגב, בקיץ הוא לא יתאים גם בתוך העיר, שכן הוא מנתק את המיזוג ברכב. מצב "אקו" האמצעי מציב מגבלה סבירה יותר של 130 קמ"ש, ואמנם לא מאפשר ביצועים זריזים כמו של מצב ה"קומפורט" - אך מאפשר קצב נסיעה מוצלח.



בשעות הראשונות של הנהיגה מחוץ לעיר, נצמדנו לנתיב הימני ונעקפנו בידי משאיות. הטווח ההולך ויורד, יחד עם העובדה שלא ניתן "לתדלק" את הרכב בתוך זמן קצר בתחנה הסמוכה, יצרו חשש מתמיד והובילו לנהיגה הססנית. בהמשך התרגלנו לעובדה שהטווח יורד בקצב ליניארי ומותאם לצבירת הקילומטרים על הכביש, והחששות התפוגגו מעט.

ביום המבחן השני למדנו להכיר טוב יותר את קצב הירידה בטווח הנסיעה, והאמון במכונית גבר. זה הוביל לנהיגה בטוחה בקצב מהיר יותר, שהשתלב לא רע עם התנועה שמסביב.

לזמן קצר פגשנו גם עמדת טעינה אחת, בקניון של פתח תקווה. לקח לא מעט זמן עד שהחניה הסמוכה למטען התפנתה - המקומות האלו לא שמורים לרכב חשמלי - אבל בסוף הצלחנו להתחבר לעמדה, ובחלוף שעה של שופינג חזרנו לרכב וגילינו כי לטווח הנסיעה נוספו כ-50 קילומטרים. זה לא נוח כמו תדלוק בתחנה, וגם לא מקבלים עיתון ביציאה, אבל ככל שיפרשו יותר עמדות טעינה כאלו ברחבי הארץ - כך יהפכו המכוניות החשמליות לשימושיות יותר.

לקראת סוף המבחן, כשהבנו שהטווח הנותר מספיק כדי להגיע בשלום לסוכנות ב.מ.וו בתל אביב, לחצנו קצת יותר לעומק על הדוושה הימנית. זה לא היה צפוי, למרות הנתונים הטובים על הנייר: לב.מ.וו הזו יש חתיכת ביצועים. התאוצה מתבצעת בקצב מהיר במיוחד, ה-i3 מזנקת באופן כמעט ספורטיבי ועושה את הכל באותה דממה שבה היא נכנסת לחניה. וזו אולי החוויה העוצמתית ביותר, של האצה במהירות מסחררת מבלי להשמיע קול.

התנהגות כביש

ב.מ.וו עם ביצועים מעולים והנעה אחורית? נשמע כמו המתכון המוכר והאהוב, לא? ובכן, לא בדיוק. הצמיגים הצרים והמרכב הגבוה של ה-i3 פוגעים באחיזת הכביש ומייצרים רכינת מרכב משמעותית. ההגה גדול ולא מדויק או מתקשר כמו הגאים אחרים שב.מ.וו יודעת לייצר, ובאופן כללי זו לא מכונית שניקח כדי לתקוף פניות. מצד אחד, אלו לא תכונות קריטיות למכוניות מסוגה של ה-i3. מצד שני, זה ה-DNA של ב.מ.וו, זה מה שמייחד אותה על פני יצרניות אחרות והיינו שמחים לראות את זה גם בב.מ.וו i3.

סיכום

כמו לכל מכונית אחרת, גם לב.מ.וו i3 יש רשימה ברורה של יתרונות וחסרונות. לצד החיוב נציין את קלילות התנועה בעיר, ביצועי המנוע הנהדרים, רשימת האבזור הארוכה והשקט המופתי. לשלילה נציין את המושב האחורי הלא-שימושי, התנהגות הכביש המאכזבת וטווח הנסיעה המוגבל ביחס לכל מכונית שאיננה חשמלית.

אבל סיכום כזה לא יכול באמת להעביר את המסר שמשדרת ב.מ.וו i3. המכונית הזו מעניקה לנו הצצה מסקרנת לצורה שבה יראה העתיד של עולם הרכב, ולדרך בה נשתמש במכוניות. הרבה יותר בעיר, כנראה, עם המון סטייל, פחות יכולות דינאמיות - וכמובן, על חשמל. טווח ריאלי של 230 ק"מ, שיהיה פחות טוב בימי הקיץ עם מיזוג פועל, עדיין לא יכול להוות תחליף של ממש למכונית בנזין רגילה. בעתיד זה כנראה ישתנה. ובכלל, מכונית שעולה רבע מיליון שקל היא לא הפתרון האידיאלי למי שמנסה לחסוך בעלויות התחבורה.

אז מי הלקוחות הפוטנציאליים שלה? אנחנו רואים בעיני רוחנו לקוח אמיד שמחזיק בב.מ.וו סדרה 5 או 7, ומעוניין ברכב נוסף לבני המשפחה שישמש בעיקר ככלי לתחבורה עירונית. בסכום של 250 אלף שקלים הוא יוכל לרכוש גרסה חזקה ומאובזרת של סדרה 1, או גרסה בסיסית של סדרה 3 - אבל אף אחת מהן לא תעניק לו את החוויה, התחכום והרושם האדיר שיוצרת ב.מ.וו i3.


לדגמי ב.מ.וו בישראל - ב.מ.וו

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות