קיה ריו (1.0 טורבו) - מבחן רכב

עיצוב

כשמביטים בריו לא ניכר כל שינוי שמסגיר את השדרוג הטכני המשמעותי שעברה. הריו בדור הנוכחי הפכה למכונית בעלת עיצוב בוגר, אלגנטי ובעיקר סולידי. מכונית המבחן שהגיעה בגוון כסוף-ליסינג התקשתה להתבלט אף יותר. אך עם זאת, במבט מעמיק, אין ספק שמדובר בסופר-מיני נאה שנראית גם גדולה מבחוץ - כמעט משפחתית האצ'בק. 

פנים הרכב סולידי אף יותר ובעיקר חסר ייחוד. הגוון השחור שולט ביד רמה בתא הנוסעים, ורק מספר נגיעות בסגנון מתכתי שוברות את השגרה השחורה. עם זאת מדובר בתא נוסעים אלגנטי ונעים לשהיה. מסך המולטימדיה הגדול בעל הגרפיקה הנאה תורם להרמת רמת ההגשה. איכות החומרים סבירה בלבד ומורגש החוסר בשילוב חומרי דיפון רכים או חומרי בד עוטפים. איכות ההרכבה, לעומת זאת, טובה מאוד.

תא הנוסעים

מכיוון שנוחות המושב היא עניין סובייקטיבי, נציין עובדתית שהמושבים בריו נוקשים למדי. אוהבים או לא? זה כבר עניין שלכם. אין בנמצא כוונון נפרד לתמיכה בגב התחתון ובאופן כללי הריפודים מרגישים פשוטים ומבנה המושב שטוח למדי. תנוחת הנהיגה טובה אך לא אופטימלית. יש משענת למרפק ימין של הנהג אך היא מתכווננת רק קדימה ולא כלפי מעלה. 

ממשק המשתמש הכללי, ובמיוחד זה של מערכת המולטימדיה, מוצלחים וקלילים להשתלטות מבחינת תפעול המערכות השונות. חבל שבקרת השיוט חסרת אינדיקציה למהירות המוגדרת. 

מבחינה פרקטית תא הנוסעים מתבלט לטובה עם תאי אחסון רבים ונוחים, כגון תא ייעודי עבור בקבוק בדלתות, תא גדול למדי בין המושבים מתחת למשען המרפק ותא דו-קומתי בקונסולה המרכזית, כאשר רק הקומה התחתונה גדולה דיה כדי להכיל בקלות טלפון וארנק. אפילו יש כאן תא ייעודי למשקפיים הממוקם בתקרה. 

בספסל האחורי אפשר למצוא שקע USB נוסף המשרת את היושבים מאחור. אם כבר קפצנו לאחור, נדווח כי המושב מציע מרווח מעולה עבור שני נוסעים - הן עבור הברכיים והן לראש, גם אם כל ארבעת הספונים ברכב יהיו גבוהים מהממוצע. אם מתעקשים להושיב שלושה מבוגרים בספסל האחורי זה בהחלט אפשרי גם אם לא נוח במיוחד, אבל ביחס לקטגוריה מדובר בספסל אחורי מרווח במיוחד. בכלל, מדובר באחת מהסופר-מיני המרווחות והפרקטיות בקטגוריה, כזו שיכולה אף להוות אלטרנטיבה ראויה למשפחתית קטנה. 

תא המטען גם הוא בולט ביתרונותיו הפרקטיים עם נפח מרשים ומבנה יעיל, ורק שפת הטעינה מעט גבוהה. 

כרגע הריו מגיעה בגרסה אחת בלבד (זו הנבחנת כאן) רשימת האבזור שלה התעדכנה כאמור. אל המפרט נוספו מערכות בטיחות אקטיביות שהיו חסרות בריו עד כה, כמו בלימת חירום אוטונומית, מערכת לתיקון סטיה מנתיב, התראת עייפות ותאורה אוטומטית הכוללת אורות גבוהים. מרשים.

מלבד זאת המפרט כולל בקרת אקלים, חיישני חניה אחוריים, בקרת שיוט, קיפול מראות חשמלי, מסך מגע בגודל "7, מצלמת רוורס וחישוקי "15 קלים.

נוחות נסיעה

הריו לא מתהדרת ברמת נוחות גבוהה, אך גם אינה נכשלת בסעיף זה. הכיול יחסית נוקשה, כך שכל עוד תנאי הכביש לא מתעללים בה, נשמרת רמת נוחות טובה. ברגע שגלגליה פוגשים שיבושים מתגלים פגמים ביכולת של מערכת המתלים להתמודד איתם. רצף שיבושים בעיר יכול להוכיח זאת. 

מחוץ לעיר המצב משתפר והקשיחות הבסיסית מייצרת ריסון של תנועת המרכב, אבל בכביש המהיר למשל פגשנו חריץ בכביש שהביא לחבטה לא נעימה הכוללת סגירת מתלה. בעיר פסי ההאטה מורגשים בצורה פחות נעימה בעת נטישה, וגם מבחינה ווקאלית - פעולת הבולמים נוכחת בתא הנוסעים. 

גם מבחינת בידוד הרעשים אין כאן כשלים משמעותיים, אך יש מתחרות שקטות ונעימות ממנה. זה המקום לציין ששיוט מחוץ לעיר על 120 קמ"ש מייצב את מחט הסל"ד על 2,500 בלבד. לסיכום סעיף הנוחות, הריו לא תאיים על המצטיינות בקבוצה - למשל סיטרואן C3 או פולקסווגן פולו - אך גם לא תדשדש ביחד עם הכושלות בקבוצתה.

מנוע ותיבת הילוכים

מערכת ההנעה החדשה בריו היא הסיבה העיקרית למפגש החוזר עימה. מנוע ה-1.4 ליטרים האטמוספרי המיושן הוחלף במנוע ליטר בודד הכולל מגדש טורבו. הנתונים על הנייר מרשימים ביחס לנפח המנוע הצנום, וגם ביחס למנועי הקטגוריה בכלל; לריו הספק של 120 כ"ס ב-6,000 סל"ד ומומנט של  17.5 קג"מ בטווח שבין 1,500 ל-4,000 סל"ד. בקיה לא הסתפקו בשדרוג המנוע ושידכו לו גם גיר חדש, כפול-מצמדים בעל 7 הילוכים - סטנדרט טכנולוגי גבוה נכון להיום ובוודאי בקטגוריה. 

בפועל מדובר במכונית זריזה ומעודנת. דווקא היציאה מהמקום מלווה בהתמהמהות שפוגמת ברושם הטוב, עקב תהליך מתמשך של חיבור המצמדים להילוך. ברגע שהתהליך מסתיים הכל מרגיש זורם ומגיב היטב. המנוע מסתדר מצוין בכל טווחי הסל"ד, ומושך את הריו בקצב משביע רצון. זו מכונית קטנה וזריזה למדי.

מחוץ לעיר נתקלנו בהססנות נוספת של הגיר בהורדה להילוך המתאים כשיוצאים לעקיפה. אין כאן אפשרות להגדיר מצב ספורט, אך לפחות המעבר הקליל למצב הידני יכול לפתור זאת. על המנוע, כאמור, התקשינו למצוא טרוניות, והוא מהווה את המרכיב המרשים יותר של מערכת ההנעה הזו ומצליח, בזכות כוח זמין בסל"ד נמוך, לחפות לרוב על חולשות הגיר שצוינו.

במהלך המבחן העמסנו על הרכב אתגרים כגון נסיעה מחוץ לעיר עם 5 מבוגרים וכן נסיעה מרובה בדרך עירונית, ובסופו נרשם נתון צריכת דלק ממוצע של 14 ק"מ לליטר. בנסיעה שערכנו עם הריו לאילת לאחרונה הגענו למספרים מרשימים אפילו יותר.

התנהגות כביש

אמנם מערכת ההנעה החדשה תורמת במשהו לחווית הנהיגה ביחס לעבר, אך היא בהחלט לא משנה את ארשת פניה הרצינית של הריו. מדובר במכונית בטוחה ונשלטת היטב. משקל ההגה מצוין, קליל יחסית אך לא מדי.

המשובים המגיעים מההגה והשלדה הם מהסוג שמספק את המינימום הנדרש כדי ליצוק ביטחון בנהיגה, אך ללא שמץ של אופי ספורטיבי. זוויות הגלגול הסבירות למדי והאחיזה הטובה מאפשרות לתקוף סיבובים במהירות וללא דרמות מיותרות תוך נטיה טבעית לתת היגוי הדרגתי ונשלט היטב. תחושת בלימה טובה ונשלטת מוסיפה גם היא לתחושת הביטחון בנהיגה.

סיכום

במקביל לחידושים החשובים שמקבלת קיה ריו, ובמיוחד לאחר עדכון נוסחת המס הירוק, גם המחיר התעדכן כלפי מעלה - אך כיום קל יותר להצדיק זאת עם המפרט המשודרג של הרכב. מערכות הבטיחות האקטיביות הפכו לשיקול משמעותי ברכישת רכב, אפילו בקטגוריה של הקטנות והזולות שבמכוניות, וטוב שכך. הנושא השני והמשמעותי לא פחות הוא מערכת ההנעה העדכנית, שמספקת ביצועים מצוינים לצד צריכת דלק חסכונית.

אך עם כל זאת לריו נותרה בעיה, שידועה בכינוי "רכבי הפנאי". אז נכון שלמרות עליית המחיר שהריו ספגה היא עדיין זולה יותר גם מהג'יפונים הקטנים והזולים ביותר, אך בניגוד לעבר המחירים כבר ממש קרובים. ואם מכוניות כמו סיאט ארונה או אפילו המתחרה מבית קיה סטוניק נמצאות במרחק של אלפי שקלים בודדים, תמורתם ניתן לקבל עוד קצת גובה וסקס-אפיל, הקרב של הריו ימשיך להיות קשה במיוחד.

לדגמי קיה בישראל - קיה

למאמר זה התפרסמו 9 תגובות