קיה סורנטו (2.2 דיזל) - מבחן רכב

למשל בפרופיל, באזור קורה C, יש את השפיץ שחודר פנימה אל אזור החלונות המושחר ומייצר מעיין משולש ייחודי (אלמנט המאפיין גם את הפרוסיד החדשה). יש גם את העיטור האלגנטי מתחת למראות הצד, גריל גדול, מודגש  ומרושת בשחור מבריק מלפנים ועיצוב אחוריים מרובע עם צבירי הפנסים המלבניים שצועקים "אמריקה". עיצוב החזית מוכר מהאח הקטן - הסלטוס, מחזיר את זהות המותג הקוריאני למודעות. 

קו העיצוב החיצוני המרשים ממשיך גם כשנכנסים פנימה אל תא הנוסעים. גם פה הסגנון רבוע ומשדר קשיחות. רכב המבחן הגיע בשילוב מקסים של גוונים בהירים וכהים וגם כאן ההשקעה העיצובית ניכרת. דיפוני הדלתות מרשימים עם תיפורים ודוגמאות מהודרות בסגנון של מושב מטוס במחלקת עסקים. אהבנו גם את האלמנטים המתכתיים במראה של מעויינים רקועים המעטרים את הדלתות ואת הדשבורד בצד הנוסע. שילוב האלמנטים והגוונים מגבשים תא נוסעים מרשים ונעים לשהיה. איכות החומרים לא תמיד אחידה וחלק מהחומרים המרשימים מאוד למראה מעט פחות מרשימים למגע, אך בסך הכל איכות ההרכבה טובה מאוד ורמת ההגשה של תא הנוסעים בסטנדרט גבוה ביחס למתחרות הישירות בקטגוריה.

תא הנוסעים

בגרסה זו המושבים מתכווננים באמצעים ידניים בלבד ואין כאן תוספות מפנקות או כריות מתנפחות לגב. הכל פשוט, אבל המושב מרגיש מספיק רחב, נוטה לצד הנוקשה ותומך היטב. חומרי הציפוי והדיפון נעימים למגע. כשמטפסים למושב הנהג התחושה גי'פאית - כלומר ישיבה שלטת, על הגובה, אוורירית בזכות שטח חלונות גדול. 

כרגיל אצל קיה, ממשק המשתמש מאוד ברור וקל לשליטה ולזה מצטרף גם תא נוסעים מאורגן היטב ופרקטי בסך הכל. הסורנטו משווק בארבע גרסאות, שכל אחת שונה במערכת ההנעה וברמת האבזור (והתמחור כמובן בהתאם). גרסת הדיזל הנבחנת כאן מכונה URBAN (כמו גם גרסת הבנזין-טורבו שחולקות גם רשימת אבזור די זהה), נכון להיום היא במיקום השלישי מבחינת מחיר ואחרון ברמת האבזור, ועם זאת הגרסה הזו לא מרגישה עירומה. רמת ההגשה של תא הנוסעים מפצה גם על החוסרים היותר מורגשים באבזור, כמו למשל היעדרם של פיצ'ר מבט-על למצלמת החניה, גג שמש, לוח שעונים דיגיטלי או מושבים חשמליים. רק נדגיש שכל אלה כלולים בגרסה הבכירה (ההיברידית-נטענת) בלבד. מה כן יש פה? לא מעט: נזכיר את מסך המולטימדיה הגדול (כ-10 אינץ'), פתחי המיזוג בספסלים האחוריים, כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי עם פונקציית ה-Auto Hold, תאורת אווירה ומראות צד מחוממות ומתקפלות. 

בהיבט הבטיחות רשימת ה-V המסומנים במפרט ארוכה וכוללת בין היתר זיהוי תמרורים, התרעת תחילת תנועה של רכב מוביל, התרעת פתיחת דלת בזיהוי רכב חולף והתרעת שכחת ילד מבוססת חיישן. זאת בנוסף לפריטים נפוצים יותר כמו בלימה אוטונומית ושמירת נתיב.

כצפוי מרכב גדול מימדים שכזה, מרווח הפנים נדיב. הספסל האמצעי מציע איכות חיים גבוהה עם מרווח טוב לכל כיוון ופיתחי מיזוג ייעודיים. הספסל האחרון מיועד לשני נוסעים ועל פי חוקי הקטגוריה תואם לשני ילדים ופחות למבוגרים וגם תא המטען מאבד משמעותית מנפחו עד כדי 187 ליטרים בלבד אם הצמד-חמד בשימוש, אך כשהמושבים מקופלים הנפח גדל ל-821 ליטרים. המודולריות רבה וניתן לכוון את מיקום הספסל האחורי על ציר האורך וגם לקבוע את זווית משענת הגב. כפתורים הממוקמים על הספסל האחורי מאפשרים קיפול מהיר ויעיל של המושבים.

נוחות נסיעה

מתחילת הנסיעה התחושות ברורות. מדובר כאן במכונית נוחה, כאשר הכיול נוטה לכיוון הרך והסופג. בתוך העיר חד-משמעית הסורנטו מעניק איכות נסיעה גבוהה. גם בורות אכזריים נספגים היטב ורמת הריסון מדויקת עד כדי מעבר מהיר על פס האטה שלא מייצר נדנוד מיותר. לכל הטוב הזה מצטרפת גם עבודת המתלים השקטה שתורמת להתנהלות עירונית נעימה ונינוחה. מנגד, נדווח על יכולת תמרון פחות יעילה, שכן בכל זאת המימדים כאן תובעניים, ההגה נוטה לצד הכבד יותר של הפעולה וגם לא היתה מזיקה כאן מערכת מצלמות שמדמה מבט-על בחניונים צפופים. 

רמת הנוחות מחוץ לעיר טובה גם היא, אבל שם רצף שיבושים אינטנסיבי עלול לייצר לא פעם תחושת נדנוד מעט מורגשת. תחושת השקט והנינוחות בסך הכל נשמרת היטב גם במהירויות גבוהות. גם מנוע הדיזל בקושי נשמע בחלל תא הנוסעים, אפילו תחת מאמץ. 

מנוע ותיבת הילוכים

מעבר לרמת האבזור, מה שמייחד את גרסת URBAN של הסורנטו זו מערכת ההנעה. מדובר במנוע טורבו-דיזל בנפח 2.2 ליטרים, שמוכר מהסורנטו הקודם וגם מבן הדוד יונדאי סנטה פה. 

הנתונים שהוא מפיק מרשימים: 202 כוח סוס ומומנט של 45 קג"מ הזמינים במלואם כבר ב-1,750 סל"ד. המנוע משודך לתיבה רובוטית כפולת מצמדים עם שמונה יחסי העברה, כאשר בגרסה הזו ההנעה היא קדמית בלבד, אבל גם כך הסורנטו שכח את טעמי השטח כבר לפני עשור.

יש כאן הרבה גמישות בפעולת המנוע, תגובה מהירה ונעימה של הגיר לכל פקודת דוושה ובעיקר זריזות. אין תועלת בטיפוס גבוה במעלה הסל"ד, שם תקבלו פחות כוח ויותר רעש, ולכן תיבת ההילוכים ממהרת להתקדם אל ההילוך הבא, ובצדק. כצפוי, הגדרת מצב ספורט סוחטת הרבה יותר כוח ותזזיתיות, אך יכולות ספורטיביות אין כאן. גם בלי זה הביצועים טובים. 

צריכת הדלק מפתיעה לטובה בהתחשב בגודל הרכב ובעובדה שהמבחן בוצע עם רכב מלא בנוסעים. בסוף המבחן מדדנו נתון של 12.7 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

הסורנטו הוא חבר ותיק בקטגוריית רכבי הפנאי הגדולים העממיים, וככזה הוא אינו מתאמץ להיות רכב דינאמי במיוחד. אמנם משקל ההגה וההתנגדות די נוכחים אבל התקשורת לא ממש קיימת. גם הרכינה בסיבובים די מורגשת. עם זאת, אחיזת הכביש טובה מאוד והתחושה בטוחה גם כשהנהג מחליט ללחוץ את הסורנטו לפינה.

סיכום

הסורנטו מייצג צעד גדול קדימה עבור קיה. מדובר ברכב פנאי מרשים, כזה שמסוגל להתחרות אפילו ביקרים ממנו. העיצוב החיצוני מביא עימו משהו חדש, אמריקאי וקשוח, כמעט על סף הפרימיום. פנים הרכב תואם את החיצוניות, מרשים בפני עצמו, אפילו בגרסה הצנועה יחסית שנבחנה כאן. 

מהבחינה הפרקטית מקבלים פחות או יותר מה שמצפים מרכב בקטגוריה הזו, וגם בהיבט איכות ונוחות הנסיעה, הסורנטו ממשיך למלא את טבלת היתרונות. הגרסה הזו מציעה יתרון אחד משמעותי בהיבט צריכת הדלק בזכות מנוע הדיזל ונמכרת במחיר נמוך יותר ביחס לטכנולוגיות החשמל הירוקות יותר וגם ביחס לגרסת הדיזל של היונדאי המתחרה. אם מתגברים על ענייני הזיהום ועל הרצון להצטרף למהפכה החשמלית, מדובר בגרסה שתהווה תמורה מצוינת למחיר.

לצפייה בכל דגמי קיה בישראל

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות