סיאט איביזה Evo (טורבו ידני 1.5 ליטר) - מבחן רכב

עיצוב

הדור החדש של האביזה לקח את המתכון המוצלח של הדור הקודם וחידד אותו רק במעט. לחבילה מצטרפות תוספות עיצוביות שמוצעות עם הגרסה היקרה ביותר: חישוקי "18 עם קליפרים אדומים, וכמו בגרסאות ה-FR האחרות - גם כאן יש תאורת לד מלאה, אגזוזים מעוצבים וגם עיצוב פנימי מעט יותר מחודד. התוצאה מעולה. ביחס למחיר, התגובות שקיבלנו ברחוב היו נלהבות במיוחד. נציין כמובן שהתגובות הגיעו מפלח אוכלוסיה שלא עלה על גיל 30 ולא כלל את בנות המין היפה.

תא הנוסעים

תא הנוסעים לא מציע את אותה רמה של נראות. מבחינת עיצוב המצב לא רע, התא נראה בוגר (אם זה טוב) ויש הרבה תפרים אדומים בכל מקום. מסך המגע הגדול מוסיף לתחושה המושקעת. מנגד, איכות החומרים חושפת שמדובר במכונית קטנה שגם אמורה להיות זולה. הפלסטיקים ברובם קשים ומחוספסים. פה ושם איזו חתיכת עור משפרת את המצב, וגם המושבים, עם האלקנטרה שלהם, מרגישים נפלא. אבל ביותר מדי מקומות נותר פלסטיק קשה ושחור. חבל, וזה בטח לא מיישר קו עם מה שמקובל ברמת המחיר הזו.

רשימת האבזור ארוכה מספיק. יש בקרת אקלים, חיישני אורות, גשם, חיישני חנייה מלפנים ומאחור, כניסה והנעה ללא מפתח וגם מצלמת רוורס. אגב, זו הגרסה היחידה שבה המצלמה מגיעה כסטנדרט. על מושבי העור / אלקנטרה כבר דיברנו.

ויש פה כמה הערות קטנות. זה נוח שאפשר להשאיר את המפתח בכיס, אבל למה הפתיחה רק בצד של הנהג? אם הנהג רוצה להוציא חפץ מהצד של הנוסע, הוא חייב להוציא את המפתח מהכיס וללחוץ על הכפתור. ואם כבר שמתם בקרת שיוט אדפטיבית ועוד שלל מערכות בטיחות, היינו שמחים לקבל גם מערכת בקרת סטייה מנתיב מקורית שתחסוך התקנה של מערכת "מובילאיי".

תנוחת הישיבה באיביזה מעולה. הרבה פעמים במכוניות ידניות הקלאץ' עמוק ואז צריך לשבת קרוב מדי. כאן המצב טוב ואפשר להתמקם באותה הזווית כמו בגרסה האוטומטית. ההגה יוצא הרחק החוצה וזה מעולה ולא מקובל בקטגוריה. המרווח מקדימה טוב מאוד.

מאחורה המרווח טוב גם כן. שני מבוגרים יוכלו לשבת בכיף אם הם או הנהג לא גבוהים מדי. להושיב שלושה זה כבר יותר מורכב. תא המטען גדול מאוד ביחס למקובל בקטגוריה.

נוחות נסיעה

לא יכולתם למצוא מכונית יותר גרמניה מהאיביזה הזו. וככל שזה נוגע לנוחות הנסיעה, זה לא כל כך רע. נוחות היא עניין של טעם, אך למי שאוהב שילוב של מרכב מרוסן היטב יחד עם ספיגת מהמורות סבירה, האיביזה הזאת היא בהחלט מקום טוב לנסוע בו. הצמיגים עם החתך הצנוע מעבירים מהמורות, ולא מעט מפני הכביש חודרים פנימה. למרות זאת, היכולת של הסיאט לדווח על כל מהמורה מבלי שהמתלה יסגר ושהמכה תקרע את הנוסעים, היא בהחלט מרשימה.

מי שאוהב רכות, סיטרואן C3 סטייל, ממש לא יאהב את הסגנון הזה שהוא קשוח וישיר לעומת אותה סיטרואן מפנקת. כמו שאמרנו, עניין של טעם.

אבל כשהמהירות עולה, נחשף צד אחר של הסיאט, והוא בידוד הרעשים. הוא נחשף בקלילות כי היא פשוט לא מצליחה לבודד באופן מספק את רעשי הרוח והכביש. אחרי שבעבר החמאנו לאיביזה על השקט בתא הנוסעים, כנראה שכאן הצמיגים הגדולים אחראים על חלק מהרעשים.

מנוע ותיבת הילוכים

כיאה לגרסה החזקה יותר של האיביזה, בחזית ניצב מנוע גדול וחזק יותר. יש כאן 150 כוחות סוס ממנוע טורבו בן 4 צילינדרים בנפח 1.5 ליטר. המנוע מוצלח. כבר בסל"ד נמוך מאוד הוא מתחיל למשוך והמומנט המכובד (25.4 קג"מ) מתחיל נמוך נמוך ונמשך עד 6,000 סל"ד. הגמישות מופלגת והרכב נע לו בקלילות במעלה הסל"ד. כאשר מעפילים לכיוון שיא ההספק הוא מאבד קצת אוויר, ומעל ל-6,000 סל"ד הוא מאבד בחדות קצב עד למנתק ההצתה שנמצא 500 סל"ד מאוחר יותר. בשיוט רגוע הוא יודע לנתק 2 צילינדרים שנותנים לו עוד קורטוב של חיסכון.

אז המנוע מצוין, אבל צריך שניים לטנגו, או למערכת יחסים מוצלחת. ולצערו של המנוע החביב, הוא זכה לשידוך לא מי יודע מה. למרות האהבה שלנו לתיבות ידניות, התיבה הזאת פחות טובה בהרבה משציפינו.
זה מתחיל בתחושה קצת אלסטית בהעברת הילוכים. גם מהלך הידית ארוך ולא מספיק מדויק. אבל זה מילא, כי יחסי ההעברה הארוכים כבר ממש מפריעים לנצל את כוחו של המנוע.

כבר בהילוך שני, ממש על המנתק, מגיעים ל-100 קמ"ש; ההילוכים הגבוהים (חמישי ושישי) נועדו לשיוט בלבד. המשמעות היא שכדי לעבור משיוט רגוע לעקיפה מהירה והחלטית צריך להוריד לרביעי ולעיתים גם לשלישי כדי לקבל קצב התקדמות ראוי.



חייבים לסייג ולומר שהאיביזה בגרסה הזאת היא לא מכונית איטית בכלל. מדובר במכונית מאוד מהירה, אבל ההילוכים כל כך ארוכים שהם אפילו לא מצליחים לנצל את הגמישות המופלגת של המנוע. הרכב לא מרגיש מהיר או החלטי כמו שהמנוע הגמיש מאפשר ויכול.

אבל התיבה כן מצליחה לעשות משהו אחד טוב. כפועל יוצא של ההילוכים הארוכים וחוסר היכולת למצות את הביצועים, צריכת הדלק פשוט מעולה. במבחן שלנו, שהיה תובעני ועמוס מהרגיל, צריכת הדלק נעה סביב 11.5-12.5 ק"מ לליטר. נהיגה מתחשבת ורגועה יכולה להביא את נתון צריכת הדלק צפונה בקלות, ולא נופתע גם מ-15 ק"מ לליטר במצטבר.

התנהגות כביש

המאפיינים הלא ממש ספורטיביים של האיביזה באים לידי ביטוי גם בהתנהגות הכביש. זה לא שהיא רעה. ממש לא. האיביזה אוחזת את הכביש באופן שמזכיר מכוניות הרבה יותר גדולות. היא פונה היטב אבל בלי הנחישות שמפגינות פיג'ו 208 או מאזדה 2. חוסר הנחישות נובע מהגה איטי וקצת ארוך, ובעיקר ממעבר קצת איטי של המשקל קדימה ומנטייה מובנית לתת היגוי קל.

אבל בדיוק אותם מאפיינים הופכים נהיגות מהירות על כבישים פתוחים לחוייה מוצלחת. העובדה שהיא מרגיש גדולה מעניקה תחושת ביטחון יוצאת דופן למכונית כזאת ופשוט מעודדת להעלות את הקצב בלי שום חשש.

סיכום

כמכונית סופר מיני סיאט איביזה היא מכונית מעולה. מרווחת, נוחה יחסית, מאובזרת ובטוחה. אבל דווקא בגרסה הזאת היא קצת מתפספסת ולא מממשת את ההבטחה הספורטיבית. הסיבות מגוונות: התנהגות הכביש בוגרת מדי, חסרה את הקלילות האופיינית למכוניות סופר מיני, ושילוב המנוע והתיבה פשוט לא עונה על הציפיות.

אבל לאיביזה יש בעיה הרבה יותר גדולה, והיא המחיר. ב-135 אלף שקל אפשר לקנות לא מעט מכוניות. מי שממש רוצה את החוויה הספורטיבית יכול למצוא במחיר דומה את פיג'ו 208GTI.

מי שמחפש מכונית ידנית מעוצבת ומהירה יוכל לרכוש באותו סכום את הונדה סיוויק בגרסת ה-1.5 ליטר הידנית. מכונית שלא מפספסת שום דבר בסעיף ההופעה, מציעה מרכב גדול יותר, מנוע חזק יותר והמון אבזור בדיוק באותו מחיר. אפילו האופי יהיה דומה.

אבל האתגר המשמעותי של האיביזה היא אולי דווקא האחות הגדולה סיאט לאון. יש לה מנוע עם הספק זהה, תיבה אוטומטית, מרכב גדול יותר ואיכות תא נוסעים עדיפה. כל הטוב הזה מגיע בכמה אלפי שקלים פחות.

למרות הרושם הטוב שהאיביזה משאירה כמכונית, והרושם היה באמת מוצלח, במחיר הזה היא תתקשה להפוך לפופולארית. אם נפגוש אותה במחיר שנע סביב ה-115 אלף שקל, אנחנו מעריכים שהיא תוכל למשוך הרבה יותר לקוחות למרות האתגרים התחרותיים.

לדגמי סיאט בישראל - סיאט

למאמר זה התפרסמו 2 תגובות