מבחן השוואתי: סקודה אוקטביה, יונדאי איוניק, פורד פוקוס וניסאן סנטרה

לאיוניק מראה מוכר ונעים, כאשר במתיחת הפנים האחרונה שבוצעה לפני כשנה השתנה עיצובם של פנסי תאורת היום ולשבכה הקדמית ישנו גימור "יהלומים". היא נראית פחות "סדאנית" מהאוקטביה, למרות ששתיהן מוצעות בתצורת נוצ'בק. מבפנים השינוי בולט יותר וכולל מסך צף מקורי, פתחי מיזוג מחודדים בצדדים ופס כרום שחוצה את הדשבורד לרוחב ויוצר תחושת מרווח.

הפוקוס אלגנטית מבחוץ, עם חזית א-לה אסטון מרטין וחישוקי גלגלים נאים, אך תא הנוסעים שלה מסגיר את סימני הגיל. אמנם הפוקוס הזו הגיעה לישראל רק לאחרונה, אך בעולם היא כבר משווקת מזה כמה שנים והמראה לא מודרני כמו במתחרות. איכות החומרים מצוינת, בולטת על רקע עיצוב הפנים הפושר.

ניסאן סנטרה, שבדור הקודם היתה עוד משפחתית ליסינג אפרורית, מבריקה כאן עם עיצוב ספורטיבי ומרשים, לא רק בזכות הצבע הכתום של רכב המבחן. החרטום נמוך ומאיים, הגג משתפל לאחור בסגנון דמוי-קופה ומאחור ישנו דיפיוזר שמשלים הופעה קרבית. נציין כי הצביעה הדו-גוונית היא אופציה בתשלום נוסף. גם מבפנים הסנטרה מרשימה עם פתחי מיזוג עגולים בסגנון מרצדסי, הגה עם תחתית קטומה ואיכות חומרים גבוהה.

הסגנון הייחודי של הסנטרה מזכה אותה כאן בציון המירבי. שניה לה האוקטביה, עם אופי פחות יחודי אך לא פחות אלגנטי; האיוניק והפוקוס פחות מרשימות מבחינה עיצובית.

אבזור ותפעול

לכל הדגמים במבחן מסכי מולטימדיה בגודל 8 אינץ' (לאוקטביה רבע אינץ' נוסף) ולכולם תמיכה בקישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי. לכולם גם יש הנעה בכפתור, מצלמות רוורס, חישוקים קלים ובקרות אקלים מפוצלות. יפה.

האוקטביה מצטיינת, גם פה, בפרטים הקטנים: המולטימדיה שלה דוברת עברית מלאה (אם כי התפעול הבלעדי במגע לא מאוד נוח), יש לה 5 שקעי USB כולל אחד שצמוד למראה המרכזית לטובת חיבור מצלמת דרך, יש לה מראה מתכהה גם בצד הנהג, כניסה ללא מפתח מכל הדלתות וחיישני חניה שגם מסוגלים לבלום את הרכב בנסיעה לאחור. החסרון העיקרי הוא במערכת המיזוג - הפתחים שלה נמוכים מאוד ומכוונים היישר למותני הנהג, והתפעול מתבצע מתוך תפריטי המסך. לא נוח. בתוספת תשלום לא גדולה ניתן לקבל אותה עם לוח מחוונים דיגיטלי מרהיב, ובגרסת הדיינמיק (141,000 שקלים) מקבלים עוד פרטי עיצוב ספורטיביים וגם כיול שונה למערכת המתלים, על כך נרחיב בהמשך.

גם לאיוניק מפרט נדיב כבר בגרסת הכניסה, עם מסך ידידותי למשתמש, שאמנם דובר אנגלית אך תומך באנשי קשר בעברית; המיזוג מופעל בכפתורי מגע נוחים פחות. ביחס למתחרות אין לה קיפול מראות חשמלי וגם לא חיישני חניה, אך שני אלו מוצעים ללקוחות הפרטיים בגרסת ה"סופרים", שבתוספת של 1,000 שקלים בלבד מעניקה גם מושב נהג חשמלי ולוח מחוונים דיגיטלי. המפרט כולל גם בלם יד חשמלי עם פונקציית עמידה ברמזור ומערכת שמתזכרת את הנהג כאשר הרכב לפניו התחיל בתנועה.

הפוקוס היא היחידה שמציעה כאן טעינה אלחוטית לסלולארי, ויש לה גם תאורת לד מלאה ומראה נגד סנוור, אך התחושה פשוטה יותר מאשר במתחרות בשל המולטימדיה המיושנת שאיננה תומכת בעברית ומקמצת באפשרויות התפעול, ובשל המסך הקטן והעמוס בלוח המחוונים. 

הסנטרה היא היחידה כאן שמציעה הנעה בשלט רחוק, פיצ'ר מקובל באמריקאיות, אך היא גם היחידה עם שלא מציעה בלם יד חשמלי ובמקום זאת מציעה בלם חניה בתפעול רגלי. נציין גם כי המולטימדיה שלה פשוטה למראה והמסך לא קריא תחת אור השמש.

בתחום הבטיחות אין תלונות: לכולן יש בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל וגם בקרת שיוט אדפטיבית. האיוניק, הפוקוס והאוקטביה מציעות גם תיקון אקטיבי לסטיה מנתיב הנסיעה, בעוד הסנטרה מסתפקת בהתרעה בלבד - אך מפצה עם מערכות חשובות להתרעה על שכחת ילד במושב האחורי ולניטור שטחים מתים במראות הצד. את האחרונה מציעה גם הגרסה הבכירה של האיוניק.

לסיכום פרק האבזור, האוקטביה מובילה כאן בזכות מפרט עשיר, חשיבה מקורית וגם רמת ביצוע גבוהה וירידה לפרטים. האיוניק שניה בזכות מפרט נדיב של אביזרים, תפעול נוח מאוד וגם תוספות אטרקטיביות שמוצעות בתוספת מחיר כמעט זניחה. לפוקוס מפרט נדיב אך מולטימדיה מיושנת, ואילו בסנטרה יש כמה אביזרים יחודיים - אך גם חוסרים בולטים לצד מולטימדיה פחות מוצלחת.

שימושיות ומרווח

האוקטביה מקדמת את פניו של הנהג עם שפע עצום של תאי אחסון, כולל מגירה מתחת למושב הנוסע ותא למטריה בדופן דלת הנהג. המעבר לבלם יד חשמלי ולידית הילוכים זעירה אפשר לפנות לא מעט שטח לאחסון. רבים מהתאים מצופים בד עבה להפחתת רעשים. במושב האחורי הסקודה מציעה את המרווח הטוב ביותר לשני נוסעים, הן במרווח לרגליים והן במרווח לראש, כאשר המושבים נוחים במיוחד ומעניקים תמיכה מצוינת לגוף. דא עקא, התמיכה הזו פוגעת באפשרות לאכלס נוסע שלישי, שכן המושב בנוי כשני כסאות כמעט מופרדים. תעלת הינע גבוהה תפריע גם היא לנוסע שבמרכז - כך שלמרות המימדים הנדיבים - לא בטוח שזו האופציה העדיפה להסעת חמישה. הנוסעים מאחור יהנו מצמד שקעי USB לטעינה, פתחי מיזוג, תאורת לד שמופעלת במגע ואינספור פתרונות אחסון. 

הפוקוס תהיה מרווחת יותר לשלושה נוסעים, בשל המבנה השטוח יחסית של המושב ובשל תעלת ההינע הנמוכה. שני נוסעים יהנו ממרווח נדיב לרגליים ולראש ומראות טובה החוצה, וגם יפגשו שקע 12 וולט לטעינה, אך פתחי מיזוג לא נמצאים כאן. חבל.

האיוניק תהיה צפופה לשלושה, אך היא מציעה מרווח בהחלט סביר לשניים. מבנה המושב נמוך וקצר, כך שהוא יתאים יותר לעיגון כסאות בטיחות ויהיה פחות נוח למבוגרים. יש כאן מיזוג, אך אין שקעים לטעינה.

הסנטרה, עם העיצוב הדרמטי והגג הנמוך, היא המכונית הצפופה ביותר במבחן הזה. המרווח לראש מוגבל, המרווח לברכיים סביר בלבד ויש כאן שקע USB בודד אך אין פתחי מיזוג. התקרה הנמוכה מקשה על חגירת ילדים במושבי בטיחות.

האוקטביה מנצחת בענק בסעיף תא המטען, עם נפח העמסה עצום ודלת חמישית גדולה שמקלה מאוד על הגישה לחפצים. שפע של ווי תליה, תאי צד ושקע 12 וולט הופכים את הבגאז' שלה לבלתי מנוצח. גם לאיוניק דלת חמישית שמקלה על הגישה, ויש לה מדף נגלל שמאפשר העמסה לגובה בקלות, אך סף הטעינה שלה גבוה והנפח קטן מזה שבסקודה (אם כי גדול בהחלט לכשעצמו). לפוקוס ולסנטרה יש תצורת סדאן קלאסית עם דלת תא מטען קטנה ופתח צר יחסית. הפוקוס מציעה נפח מעט יותר נדיב וגם תחושת איכות מוצלחת, לעומת ברזלים וחוטי חשמל חשופים שפגשנו בבגאז' של הסנטרה.

למרות מרווח מוגבל לשלושה מאחור, האוקטביה היא המכונית הבולטת ביותר כאן בהיבטי השימושיות. את המקום השני חולקות הפוקוס והאיוניק, כאשר הפורד מציעה מושב אחורי עדיף ואילו ליונדאי יתרון בתא המטען ובמיזוג מאחור. הסנטרה היא הצפופה מכולן, הן במושב האחורי והן בתא המטען.

נוחות נסיעה

הדור החדש של האוקטביה משנה את המתכון המוכר, ולא מציע את הכיול המוצק-מרוסן שאנחנו רגילים לפגוש בדגמי קונצרן פולקסווגן. המתלים החדשים מציעים אופי רך הרבה יותר, שמאפשר ספיגה לא רעה של השיבושים בעיר - אך היעדר הריסון יוצר תחושת נדנוד וטלטלה במעבר על רצף שיבושים או אחרי פסי האטה גדולים. מחוץ לעיר הנוחות טובה כל עוד הכביש איכותי, אך על כבישים גליים התחושה פחות מוצלחת. גרסת הדיינמיק עם המתלים המוקשחים אמורה להציע אופי שונה, אך גם שם כבר פגשנו ביקורות לא טובות בנוגע לרמת הנוחות. מצד שני, בידוד הרעשים מצוין בכל תנאי הדרך.

הפוקוס שקטה מאוד, כמו האוקטביה ולפעמים אפילו יותר. רמת הנוחות שלה היא ללא ספק הטובה ביותר במבחן עם שילוב נהדר בין רכות לריסון, עבודת מתלה אלגנטית שמצליחה לטאטא את שברי האספלט מבלי לנדנד את יושבי הרכב.

גם הסנטרה היא מכונית נוחה מאוד. היא רכה ונעימה, סופגת היטב שיבושים מכל סוג ומעניקה תחושה בוגרת ואיכותית. עם זאת, בידוד הרעשים שלה לא מוצלח: במהירות עירונית נשמעים רעשים מכיוון מערכת המתלים, ובמהירות גבוהה חודרים לא מעט רעשי כביש ורעשים מכיוון יחידת ההנעה.

האיוניק היא המכונית הנוקשה יותר בחבורה. היא פחות מרככת את השיבושים בנסיעה עירונית, אך גם שומרת על ריסון ולא מרבה להתנדנד. מהלך המתלה הקצר מגביל את יכולת הריסון, כך שבמהירות גבוהה על כביש גלי נרשמו לא מעט תזוזות וקפצוצים. בידוד הרעשים שלה טוב מזה של הניסאן, אך פחות מוצלח בהשוואה לפוקוס ולאוקטביה.

לסיכום, קשה שלא להתפעל מאיכות הנסיעה שמציעה פורד פוקוס - וקשה גם שלא להיות מופתעים מהכיול הלא מרשים של האוקטביה. הסנטרה שניה עם רמת נוחות נהדרת שנפגעת בשל בידוד רעשים לקוי; האיוניק אמנם שקטה, אך פחות נוחה ממנה (ויותר מהאוקטביה).

מנוע וביצועים

לאוקטביה, כמו בדור הקודם, יש מנוע טורבו-בנזין בנפח ליטר בודד עם הספק של 110 כ"ס. למנוע משודכת מערכת מיקרו-היברידית שמעדנת את פעילותה של המערכת לדימום מנוע בעמידה וגם מאפשרת ניתוק רגעי של מנוע הבנזין בשיוט. ביחס לדור הקודם וגם ביחס למתחרות, האוקטביה לא הרשימה בביצועים. לפעמים היא אפילו הרגישה איטית. אמנם, תיבת ההילוכים כפולת המצמדים מגיבה היטב, במיוחד במצב הנהיגה הספורטיבי או כשנעזרים במנופי החלפת ההילוכים שמאחורי ההגה, אך בתאוצות ביניים וגם בזינוק מהמקום היא לא היתה חזקה מספיק, במיוחד מול האיוניק והסנטרה הזריזות. למי שלא מחפש חוויית ביצועים זה בהחלט עשוי להספיק  - האחרים ימתינו לגרסת ה-1,500 סמ"ק עם 150 כ"ס.

גם לפוקוס יש מנוע מוגדש בנפח 1,000 סמ"ק, אך לעומת התיבה כפולת המצמדים של הסקודה - כאן יש תיבת 8 הילוכים פלנטרית. יחידת ההנעה הזו מספקת פעולה שקטה וחלקה בדרך כלל, אך בכל הנוגע לביצועים זו המכונית האיטית ביותר במבחן. ההילוכים ארוכים וההחלפות מתבצעות באיטיות, וללא פקדים על ההגה ואפילו בלי שליטה מידית ההילוכים עצמה. נראה כי חובבי הביצועים יעדיפו את גרסאות ה-1.5 ליטרים של הפוקוס, שזמינות בתצורת האצ'בק או סטיישן.

לעומת האוקטביה, יונדאי איוניק נהנית מהנעה היברידית "אמיתית" עם מנוע חשמלי שמסוגל להניע את הרכב לבדו למרחקים קצרים וגם מסייע בביצועים. ההספק כאן עומד על 141 כ"ס והמומנט הוא 27 קג"מ, נתונים מכובדים שמאפשרים ליונדאי המשפחתית להאיץ בזריזות יחסית. בתוך העיר החשמל מספק נסיעה חלקה וחרישית, ובמהירות גבוהה במצב הספורטיבי מתקבלות החלפות הילוכים מהירות ויעילות.

ניסאן סנטרה מציעה מתכון מסורתי יותר, עם מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 2,000 סמ"ק שמייצר 149 כ"ס ועם תיבת הילוכים רציפה. השילוב הזה אולי לא פוליטיקלי קורקט, אך הוא מעניק לסנטרה את הביצועים הטובים ביותר במבחן הזה. היא מאיצה בנחישות ועוקפת בקלילות, אך גם נדרשת לסל"ד גבוה על מנת לספק את הסחורה - ושם היא מייצרת רעש רב, שמגיע בעיקר מכיוונה של התיבה הרציפה.

כצפוי, יונדאי איוניק היא המכונית החסכונית ביותר במבחן עם צריכה פנומנאלית של 21.9 ק"מ לליטר בשיוט מתון ו-15.1 ק"מ לליטר בסוף היום, לאחר הפרק הדינאמי. האוקטביה גם היא חסכונית למדי, עם 15.7 ק"מ לליטר בשיוט ו-12.9 בסיכום. הפוקוס רשמה 14.1 קמ"ל בשיוט ו-9.9 קמ"ל בסיכום, ואילו הניסאן היתה הבזבזנית ביותר עם צריכה של 13 ק"מ לליטר בשיוט ו-9.7 בסוף יום המבחן.

את הציון הגבוה ביותר כאן מקבלת יונדאי איוניק, שמוכיחה כי חסכון בדלק לא צריך לבוא עם פשרה בתחום הביצועים. אחריה נמצאת הסנטרה, פחות חסכונית אך עם הביצועים הטובים ביותר כאן. האוקטביה שלישית עם צריכת דלק מוצלחת וביצועים פושרים, והפוקוס רביעית עם אכזבה מסוימת בשני הסעיפים.

התנהגות כביש

יכולת ספורטיבית מושחזת היא לא דרישת סף ממכונית משפחתית, אך חובבי ההגה ישמחו בכל זאת לסיבוב עם הפוקוס בכבישים מפותלים. יש לה אחיזת כביש מצוינת ושלדה מתגמלת, היא נכנסת בחדות לפניות ורק ההגה המעורפל שלה פוגע בחוויה. ההגה והביצועים הפושרים, כמובן.

האוקטביה פחות ספורטיבית אך לא פחות בטוחה. יש לה אחיזת כביש טובה ואופי צפוי ונשלט, למרות רכינה מסוימת שנובעת מרכות המתלים.

האיוניק נייטראלית, אוחזת את הכביש בצורה מספקת אך לא מעבירה לנהג את התחושות מהשלדה או מההגה.

הסנטרה, בהיבט הזה, היא הפתעת המבחן: יש לה שלדה נהדרת שיוצרת לא מעט תקשורת עם הנהג, היא נכנסת בחדות ובמהירות לעיקולים ולעיתים גם יוצאת מהם עם החלקת זנב אלגנטית ומשמחת - לפחות עד שהבקרות האלקטרוניות מתערבות וקוטעות את החגיגה. היא אולי פחות מלוטשת מהפוקוס, אבל לא פחות ספורטיבית באופיה.

בציון המירבי חולקות הפוקוס והסנטרה, שתי משפחתיות עם אופי שנדיר למצוא כיום. האוקטביה שלישית עם תחושה בטוחה שתספיק למרבית הנהגים, כאשר גם האיוניק בטוחה לכשעצמה - אך לא אבסולוטית כמו הסקודה.

סיכום

ניסאן סנטרה מסיימת את המבחן הזה כהפתעה מוצלחת במיוחד. היא אולי לא מספיק מרווחת ושימושית למשפחה, לא נהנית מיתרונות בולטים באבזור וגם לא מצריכת דלק חסכונית, אך מי שמחפש את החוויה בעיצוב, בביצועים או ביכולת הדינאמית - יכול למצוא בה שותפה מוצלחת. מעין גרסה אמריקאית למאזדה 3, עם מאפיינים חופפים בתחומים רבים.

פורד פוקוס, שהצטיינה במבחן הקודם, נהנית מיתרונות ברורים בנוחות הנסיעה וביכולת הדינאמית - אך הביצועים שלה פושרים, תא הנוסעים מיושן, תא המטען פחות שימושי וצריכת הדלק גבוהה. למזלנו, על מרבית החסרונות היא מצליחה לכפר בגרסאות האחרות שלה, אך בגרסה הזו לא מדובר בחבילה המשפחתית הטובה ביותר.

האיוניק כמובן מצטיינת בצריכת הדלק, אבל לא רק. יש לה גם ביצועים טובים ותא מטען שימושי, ואסור לשכוח את הטבת 500 השקלים בשווי השימוש - מה שעשוי לחסוך אלפי שקלים בשנה למי שיקבל אותה ממקום העבודה. עם זאת, היא לא המכונית המרווחת ביותר כאן, לא הכי נוחה ושקטה ובטח שלא מבריקה בתחום הדינאמי. 

גם לאוקטביה יש לא מעט חסרונות, חלקם בתחומים חשובים: היא לא מספיק זריזה, כיול המתלים המרוכך שלה פוגע ברמת הנוחות וגם מערכת המיזוג שלה פחות יעילה, בשל מיקום הפתחים ובשל התפעול מהמסך. עם זאת, ביתר התחומים מדובר במכונית מוקפדת ומלוטשת, שמצליחה להפתיע בפרטים הקטנים מבלי לוותר על העיקר. היא מרווחת מאוד (לפחות לארבעה), מאובזרת היטב, נהנית מתא מטען ענק, שקטה למדי וגם חסכונית בדלק. שאפו.

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות