וולוו XC40 (היברידי-נטען) - מבחן רכב

עיצוב

כשמסתכלים על הרכב אין ספק. ה-XC40, גם בגרסה הנטענת וגם בגרסתו הפשוטה עם גג בצבע גוף הרכב, פשוט נראה נפלא. יש משהו כמעט מושלם בפרופורציות של רכב הפנאי הזה. הוא מרגיש קשוח בגלל קורת ה-C הגדולה והחרטום האנכי, ולצד זאת, בזכות פנסים היי-טקיים ושלל נגיעות קטנות ומדויקות, הוא נראה מודרני ומתוחכם.

אם מעניין אתכם לדעת באיזו גרסה מדובר, הביטו על קורה C שם כתוב בטקסט עדין Recharge. גם פתח למטען החשמל יכול לסייע לזהות את הגרסה הספציפית.

אם תרצו לשפר הופעה כמעט מושלמת – עלו לגרסת ה-R וזכו בגג בגוון שונה מצבע הרכב ובחישוקי 19 אינץ'.

תא הנוסעים

תא הנוסעים מרשים לא פחות מהעיצוב החיצוני. ראשית, מדובר באחד התאים הנקיים, היפים והאלגנטיים שיש. מעט כפתורים, מסך אנכי, לוח מחוונים דיגיטלי, עיצוב דו גווני ועוד ועוד. יש מעט מאוד רכבים שיכולים להציע לכם סביבת נהיגה טובה יותר.

זה ממשיך גם לאיכות החומרים. האיכות גבוהה כמעט בכל נגיעה. יש מסגרות מתכת איכותיות לכפתורים, פלסטיקה רכה במקומות רבים ואפילו דוגמא מעניינת בדלתות ובקונסולה (שנראית טובה יותר בגרסת ה-R) ובדים נעימים. איכות ההרכבה גם היא מצוינת.

האבזור מרשים. זה מתחיל במערכת שמע מצויינת של הרמן קרדן, טעינה אלחוטית, חיישני חנייה מלפנים ומאחור, מצלמת רוורס, כניסה והנעה ללא מפתח, תא מטען חשמלי, בלם יד חשמלי + פונקציית Auto Hold, חלון גג פנוראמי ענק ועוד.

גם בצד הבטיחותי הוולוו מצויידת באופן מלא. מעבר למה שנראה כבר רגיל כמו בלימה אוטונומית, בקרה אקטיבית לסטייה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית, יש גם זיהוי תמרורים, התרעה והכנה לפגיעה מאחור, ניטור רכבים בשטח מת, ניטור תנועה חוצה מאחור ועוד.

העניין הוא לתפעל את כל הטוב הזה. העיצוב המינימליסטי מכתיב ריכוז של הרבה מהפונקציות בתוך מסך המולטימדיה. המסך עצמו לא ענק אבל ברור. הכפתורים ברובם גדולים וברגע שמבינים שצד אחד שלו אחראי על תפעול מולטימדיה והנעה וצד שני על מערכות בטיחות הכל נהיה פשוט יותר. אבל ברגע שצריך להיכנס לפעולות פחות נפוצות כל העניין הופך מסובך יותר ותובע הרבה יותר תשומת לב מהרצוי.

בנוסף, ובאופן מפתיע, השילוב של המערכת עם אנדרואיד אוטו פשוט לא עובד טוב. חלק מהפונקציות לא עובדות והתצוגה לא תמיד שלמה.

לוח המחוונים מצידו נראה נפלא. הגרפיקה חדה ומרשימה. גם התפעול שלו לא מבריק וביחס למערכות דומות מבית אודי או מרצדס אין מספיק אפשרויות לקסטומיזציה שלו.

המרווח לנוסעים מרשים מאוד. לנהג ולנוסע יש המון מקום, לרגליים, לראש. המושבים גדולים ונוחים מאוד, גם בנסיעות ארוכות. ממושב הנהג אפשר לראות את החרטום. בזכות המבנה של מכסה המנוע אפשר להרגיש כאילו יושבים על ג'יפ מגודל ולא ברכב פנאי קומפקטי. העובדה שהוולוו הקטן הוא אחד הגבוהים בקבוצתו מוסיפה לתחושת הישיבה השלטת. הנקודה היחידה בה שדה הראיי קצת פחות מוצלח היא המבט באלכסון לאחור, שם קורות ה-C הגדולות מסתירות הרבה.



לפני שנעבור למושב האחורי נספר שכמו ברכב משפחתי טוב יש פה המון תאי אחסון, מלפנים ומאחור, כך שבאמת כל דבר שתצטרכו ימצא לו מקום בתא הנוסעים השימושי הזה.

המושב האחורי מציע חלונות גדולים, פתחי מיזוג ומרחב ראש ורגליים מצויין. ילדים יהנו מאוד מהאור הרב שנכנס דרך חלון השמש או בזכות קו החלונות הנמוך. כיסאות בטיחות ממש לא קשה להכניס לפה ומישהו רזה גם יכנס בין כיסאות בטיחות. המינוס המרכזי מאחור הוא הבסיס הקצר של המושב. המשמעות היא תמיכה לא מספיק טובה לירכיים. למבוגרים זה עשוי להפריע בנסיעות ארוכות.



תא המטען נפלא. יש לו רף העמסה מעט גבוה אך כל השאר מושלם: נקודות עיגון, תאורה, שקע 12V, נפח הטענה נדיב ודלת חשמלית הנפתחת ונסגרת בהושטת רגל.

נוחות נסיעה

הגרסה הנטענת של ה-XC40 היא מכונית שמנמנה: למעלה מ-1,710 ק"ג סוחב רכב הפנאי הקטן. בדרך כלל משקל נוסף גורר הקשחת מתלים, אך בוולוו העדיפו לשמור על מתלה רך. בפועל זה לא עובד בצורה מושלמת. בנסיעה עירונית המכונית זזה על מתליה יותר מהרצוי. היא מרגישה עסוקה ולא מצליחה לסיים את תנועת המתלה לפני המהמורה הבאה. ככל שהמהמורות גדולות יותר זה מורגש יותר. למרות זאת, היא לא מתרסקת או חובטת בשום שלב אז אפשר להגיד שהנוחות טובה אבל רחוקה משלמות.

אותה רכות ממשיכה גם מחוץ לעיר עם תנודות נוכחות מדי על גלים ומהמורות שונות. למרות התנודות הללו, יש בקצה המתלה סוג של נקודה שבה הרכות מתחלפת בתגובה יותר מדודה של מהלך הבולם. כך, למרות הרכות והתנועה, הרכב לא מרגיש לגמרי כמו ספינה. גם כאן כמו בעיר, לא מדובר ברכב לא נוח אלא ברכב פחות נוח מהטובות בקבוצה.

בידוד הרעשים, לעומת זאת, מציין. לאורך כל הנסיעה, גם בכבישים בין עירוניים מהירים, גם בעיר וגם בכפר, המכונית מבודדת מרעשי רוח ורעשי מנוע בצורה טובה מאוד. רעשי כביש מבודדים טוב ולבטח מעל הממוצע. כדי לוודא שהרכב אכן מבודד טוב חזרנו מאחת הנסיעות בקצב מהיר על כביש 6 וגם שם רעשי הרוח הופיעו רק במהירות שהס מלהזכיר.

מנוע ותיבת הילוכים

יחידת ההנעה היא סיבה למסיבה. על הנייר המנוע החשמלי מבטיח כ-50 קילומטרים נטולי רעש וזיהום, שמתכווצים ל-37 קילומטרים על המסך כאשר אנחנו אוספים את הרכב - תוצאה של הנהג הפחות עדין שהיה כאן לפנינו. כדי לבדוק כמה אמיתיים קילומטרים מחושמלים, בחרנו באפשרות של "שמירת סוללה" והמתנו עם החשמל לשלב מאוחר יותר של המבחן.

עכשיו, מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטרים,  עם 180 כוחות סוס, נדרש להסיע את הג'יפון השמנמן קילומטרים רבים בשיוט עד שנגיע לעיר. באופן מפתיע, למרות 0 קילומטרים שנסענו באמצעות חשמל, צריכת הדלק היתה טובה מאוד ועמדה על 14.2 ק"מ לליטר במתווה בין עירוני רגוע יחסית. המנוע עצמו, גם בלי סוסי החשמל, מרגיש גמיש וליניארי.

לנסיעה החשמלית בחרנו מתווה נסיעה עירוני-פרברי, במהירות יחסית איטית לטווח לא רחוק. יצאנו לנסיעה על נתיבי איילון והמשכנו בנסיעה עירונית צפופה ופקוקה. בבוקר הרכב הבטיח 30 ק"מ של טווח חשמלי ואחרי 28.5 ק"מ מנוע הבנזין נכנס לפעולה.

לא כל הקילומטרים עם החשמל זהים. בין הרמזורים וה-"גז ברקס" צריכת החשמל מינימלית ממש. היינו שמחים לבלימה רגנרטיבית (כזאת שמאחזרת חשמל) הרבה יותר חזקה. ובכל זאת, מד הקילומטראז' כמעט ולא משתנה. כשאיילון קצת נפתח והקצב עולה לאזור ה-100 קמ"ש הקילומטרים מתחילים להתאדות במהירות. ככל שהנסיעה תהיה יותר איטית ופקוקה כך הטווח יגדל. בנסיעה חשמלית הוולוו מרגיש חזק והמומנט זמין מאוד. 

ברגע שנגמר הקסם החשמלי נותרנו עם מנוע היברידי. המנוע טוב ומשלב היטב בין יחידת הבנזין והמנוע החשמלי. בהאצות חזקות, בעיקר במצב Power, מרגישים שתי תופעות מעניינות. הראשונה היא דחיפה חזקה מאחורה (המנוע החשמלי יושב על הסרן האחורי) שבועטת את הרכב באופן מהיר מהצפוי.

התופעה השנייה היא התנהגות מנוע שמזכירה תיבה רציפה. המנוע החשמלי מגשר על הפער שבין החלפות ההילוכים ואין את ההפוגות בכוח שאנחנו רגילים לקבל ברכבים עם תיבות הילוכים.

עוד נקודה מעניינת היא העובדה שיש פה תיבת הילוכים כפולת מצמדים, אך בזכות אותו גישור של מנוע החשמל בין ההילוכים ההחלפות מרגישות חלקות מאוד.

צריכת הדלק בסוף המבחן, אחרי 30 קילומטרים חשמליים (שהיוו נתח קטן מאוד מסך המרחק שעברנו), עמדה על 16.4 ק"מ לליטר. כמובן שככל שהנסיעות הקבועות שלכם יותר עירוניות כך הרכב יותר משתלם אך גם כך מדובר בצריכת דלק מצוינת לרכב מסוגו.

התנהגות כביש

לכל שבת יש מוצאי שבת ולכל רכב עם מתלים רכים יש סיבוב. וולוו XC40 הוא רכב כבד והמתלים שאינם מרוסנים מובילים להרבה תנועה עודפת על המתלה. בסיבובים הוא רוכן באופן משמעותי ובכלל הוא לא מנסה להבטיח חוויית נסיעה דינאמית במיוחד עם ההגה הקל והגדול.

אחיזת הכביש, לעומת זאת, מעולה. באמת שאין חשש שהוא יחליק ואם משהו יקרה ככל הנראה זה יהיה תת היגוי עדין וקל לתיקון. התנהגות הכביש צפויה מאוד, והעברות המשקל, למרות הרכות של המתלים, מדודות.

יש מרכיב אחד מהותי שפוגם בחוויית הנהיגה הכוללת ואלו הם הבלמים. בגלל שמדובר ברכב שבו הבלמים גם טוענים את המנוע החשמלי וגם עוצרים את הרכב – מתקבלת התנהגות בלמים מאוד מוזרה.

בבלימה רגילה הרכב מאט אך לא בולם חזק מספיק. התגובה הטבעית אחרי שמבינים זאת היא לבלום חזק יותר, מה ש"מדלג" על אחזור האנרגיה ומכניס את הבלמים הרגילים בכל הכוח ובאופן מאוד לא אלגנטי. כך מאוד קשה להגיע לבלימה רגילה ותמיד יוצא שתגובת הבלמים חלשה מדי או חזקה מדי. בנוסף מתקבלת לקראת העצירה הסופית מכה קטנה כשהמערכות מתחלפות בניהן.

סיכום

הבלמים של הרכב הם כנראה הנקודה היחידה בה הוא באמת מבצע פעולה מסוימת באופן לא מוצלח. כי מעבר לזה, וולוו XC40 גם בגרסה הנטענת מציג חבילה שלמה, אלגנטית, מרשימה, מעוצבת ואפשר לשפוך עוד המון מילים אך מה שיתאר אותו באופן הנכון ביותר הוא המשפט "שלם מסך חלקיו".

מדובר ברכב פנאי משפחתי נפלא עם תא מטען גדול, תא נוסעים מפנק, אבזור מעולה גם בגרסת הכניסה, עיצוב מרהיב, צריכת דלק טובה, יכולת חשמלית מכובדת ונוחות נסיעה סבירה ומעלה.

המינוסים שלו, למעט הבלמים, מסתכמים בנושאים כמו תפעול לא מושלם וחיבור לא מבריק לאפליקציות חיצוניות. בנוסף נתלונן מעט על בסיס המושב האחורי ועל לוח מחוונים דיגיטלי לא מספיק מגוון. אם זאת הביקורת שנותרה, אתם יכולים להבין עד כמה מוצלח ה-XC40 הנטען.

לדגמי וולוו בישראל - וולוו

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות