ב.מ.וו סדרה 3 (2.0 ליטר, 318i) - מבחן רכב

העיצוב הפנימי של ב.מ.וו מתקדם עקב בצד אגודל, וככזה הוא לא פורץ דרך או גורם ליושבים ברכב לפעור עיניהם לעומת המצב בדגמי מרצדס למשל. מדובר בעיצוב ב.מ.וו קלאסי שלא שונה ממש מזה של גרסאות הפלאג-אין הבכירות. גימור השחור פסנתר לא משתלט (וזה נאמר באופן חיובי כמובן) והצבע הבהיר תורם לתחושה היוקרתית.

תא הנוסעים

הכניסה למושב הנהג דורשת התכופפת, אך המושב עצמו נוח ותומך. תנוחת הישיבה מעודדת את הנהג לשבת "בתוך" הרכב ולח"מ שחובב ישיבה מסוג זה התנוחה הרגישה טבעית, אך גם מי שאוהב לשבת גבוה יותר ימצא תנוחת ישיבה נכונה בלי בעיה. ההגה נוח לאחיזה (ופחות עבה מגרסאות ה-M-Sport למשל), המרוווח לברכי הנהג טוב וגם המרווח לצדדים.

שדה הראיה לא מצטיין, אך גם לא מדובר בקושי מהותי. השמשה הקדמית צרה יחסית ובמבט לצדדים ולאחור לא מתגלה שטח חלונות נרחב. שווה לתת מבט נוסף בצמתים למשל, ובחניות חיישני ומצלמת הרוורס (רק ברמת הגימור הבכירה, ולה צג קטן) מסייעים להיכנס בקלות.

לאותו עיצוב פנים שמרני של ב.מ.וו יש יתרון בהנדסת אנוש. לרוב, התפעול קל וברור - מערכת המולטימדיה פשוטה להבנה וניתנת לתפעול במגע או מהגלגלת שבין המושבים. אבל לא הכל מושלם: כפתורי בורר מצבי הנהיגה דורשים הסטת מבט כדי לעבור ביניהם ולוח השעונים הדיגיטלי (ללא תצוגות מתחלפות ולמען האמת הוא נראה רגיל לחלוטין עד שאפילו במפרט היבואן הוא מוגדר כאנלוגי) הופך בלתי קריא בשמש ישירה.

המושב האחורי לא מהמרווחים בקטגוריה. הוא יתאים בעיקר לשני נוסעים שיהנו ממרוח טוב לצדדים ולרגליים, אך מרווח הראש מצומצם יחסית. נוסע שלישי יתמודד עם תעלת הינע בולטת ובנוסף, אללי, בגרסאות ה-318 לא תמצאו פתחי מיזוג מאחור.

ב.מ.וו סדרה 3 בעלת הנעת הבנזין הבסיסית מגיעה בשתי רמות גימור. גרסת הכניסה "ביזנס" מציעה אבזור כגון חלון שמש, מסך מולטימדיה בגודל 8.8 אינץ' (ללא קישוריות לטלפון הנייד), תאורת לד, חיישני חנייה אחוריים וקדמיים, מראות פנים וצד נגד סנוור, בלם יד חשמלי עם פונקציית עמידה וחישוקי 18".

בבטיחות ישנה מערכת בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, תיקון סטייה מנתיב, התרעת רכב בשטח מת, התרעת תנועה חוצה מאחור, התרעת עייפות והתרעת לפני פגיעה מאחור.

גרסת ה-M-Design בתוספת של 14,000 שקלים (נכון למועד המבחן) משדרגת את הרשימה עם מצלמת רוורס ומערכת חניה אוטומטית, מערכת זיכרון לנסיעה לאחור למרחק של 50 מ', פנסי ערפל לד, תאורה אווירה וכמובן עיצוב חיצוני M-Sport. לגרסה זו מערכות בטיחות נוספות כגון בקרת שיוט אדפטיבית ובלימת חירום אוטונומית בנסיעה לאחור (במהירות חניה).

מרבית מערכות הבטיחות פעלו בצורה מדוייקת להפליא, פרט למערכת השמירה על נתיב הנסיעה שהתקשתה בזיהוי סימוני כביש שונים, גם כאלו ברורים למדי שמזוהים במכוניות אחרות.

איכות החומרים והרכבה טובה מאוד. גם הפלסטיקה בקו התחתון של תא הנוסעים הרגישה איכותית ובאופן כללי אין פה תחושה של "גרסת בסיס", נהפוך הוא.

תא המטען בנפח 480 ליטרים והוא שימושי מאוד. הוא נהנה מפער משמעותי של 105 ליטרים לעומת גרסאות הפלאג-אין. פתח ההעמסה צר יחסית כמקובל במכוניות סדאן, אך הוא רחב ואין בעיה להכניס עגלות ילדים למשל ועוד המון ציוד.

נוחות נסיעה

הנוחות העירונית מצויינת. סדרה 3 נטולת עודף המשקל של הסוללות, מצליחה לסנן מפגעים קטנים וגדולים כאחד. נסיעה ברחוב משולב למשל, עוברת בצורה חלקה, גם מעבר פסי הרעדה (אותם במפרים צרים) משוכך היטב.

הנוחות הבין-עירונית ממשיכה את הקו המרשים עם נסיעה מפולסת ובידוד רעשים טוב למדי.

מנוע ותיבת הילוכים

לב ליבה של ה-318i הנבחנת הוא כמובן המנוע. מדובר במנוע מוכר של היצרן הבווארי - טורבו-בנזין, 4 צילינדרים, בנפח 1998 סמ"ק. ההספק בגרסה זו עומד על 156 כ"ס והמומנט המירבי הוא 25.4 קג"מ. ההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 8.4 שניות (0.8 שניות יותר מגרסת ה-320e המחושמלת).

המנוע בגרסה זו לא מרגיש עוצמתי ולא תקבלו דחיפה בגב בכל קיק-דאון, אבל הוא לגמרי מזיז את ה-3 באופן נחוש ושיוט במהירות כביש 6 וצפונה מתבצע בלי שום בעיה. עקיפות בדרך מהירה ידרשו לחיצה עמוקה יותר על הדוושה, אך לא מעבר לכך. היציאה מהמקום זריזה, לפחות במהירויות נמוכות, ורק כשרוצים באמת לסחוט ביצועים - מרגישים מחסור מסוים בכוח. התחושה באופן כללי ליניארית ומספקת, כשאפילו יש לו צליל ספורטיבי משהו.

תיבת ההילוכים גם היא מוכרת - אוטומטית פלנטרית עם 8 הילוכים. פעולתה חלקה ברוב המצבים ורק לעיתים היא מגיבה בהשהייה קלה. ובכל זאת תרשו לנו להתלונן – בסופו של דבר זו ב.מ.וו שחרטה על דגלה הנאה מנהיגה, וחסרונם של מנופי העברת ההילוכים בהגה הורגש. זאת לצד התפעול הידני של הידית עצמה שלא הרגיש אינטואטיבי במיוחד.

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 11.2 ק"מ לליטר. סביר ביחס לאופי המבחן, אבל לא מרשים כמו בגרסאות הפלאג-אין.

התנהגות כביש

מחד, ברור לנו שהמנוע קטן על השלדה הזו, אבל יש לזה גם יתרונות. ראשית, ה-318i קלה ב-292 ק"ג מהפלאג-אין וזה מורגש מאוד. מרבית המשקל הוסר מהחלק האחורי של הרכב, כך שגם במהירות איטית לחיצה קטנה על דוושת הגז וה-3 בנזין תוציא זנב באופן מדוד. אם תעמיקו את הלחיצה הזנב יצא עוד יותר - כיף אמיתי. ההגה מדויק ומגיב במהירות, הרכינה מנימלית, הבלמים לא נשכניים אך עדיין יודעים לחתוך במהירות והשלדה יודעת לשדר לנהג בדיוק מה המצב. אם כמובן הרגל כבדה יותר, אז התגובות גם חדות יותר.

ה-318 אולי לא חדה כמו אלפא ג'וליה או מופרעת כמו ג'נסיס G70, אבל היא מהנה יותר מגרסת הפלאג-אין הייבריד. למרות המחסור בכוח.

סיכום

ב.מ.וו סדרה 3 בגרסת 318i מספקת חווית נהיגה שלמה למדי. היא עושה זאת דרך איכות תא נוסעים גבוהה, אבזור מכובד, נוחות נסיעה מצויינת וכמובן התנהגות כביש מהנה. אלו גם יתרונותיה מול המתחרות השונות, כאשר היא פחות מצטיינת במרווח מאחור ויש שיאמרו שגם עיצוב הפנים דורש עדכון.

פרט לתחרות הצפופה מול מתחרות וותיקות וגם כאלה חדשות, יש לה גם תחרות ביתית - בתוספת מחיר קטנה יחסית של 21,000 שקלים (בין רמות גימור מקבילות) תוכלו לרכוש את גרסת הפלאג-אין 320e המצויידת כאמור ביחידת הנעה מתקדמת שתחסוך בצריכת הדלק, תשדרג את הביצועים וגם תוסיף עוד כמה פרטי אבזור.

לצפייה בכל דגמי ב.מ.וו בישראל

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות