1. צריך לחמם את המנוע לפני שיוצאים לדרךזוכרים את הימים שבהם כל נהג ונהגת היו מחממים בקולי קולות את מנוע הרכב לפני שיצאו לדרך? ובכן, אפשר להתקדם. יש מי שמצדד בזה שצריך לחמם את המכונית, ואף מוסיף שכאשר שמן המנוע קר, הוא צמיגי מדי ולא מספיק אפקטיבי. זה אולי נכון, אבל מה הקשר בין זה ובין עמידה במקום תוך כדי בזבוז חסר תכלית של בנזין? תנו למנוע כמה דקות להתחמם ולשמן כמה דקות לטובת הנזילות, אבל אפשר בהחלט לעשות את הפעולה תוך כדי תנועה. רק סעו רגוע, לפחות בכמה דקות האלה.
לא להגזים עם חימום המנוע / צילום: Stevan Sheets. בכותרת: מת'יו דויל2. אין מה לעשות עם מכונית ספורט בכבישי ישראלהרשו לנו לצטט את שמש העמים, מורנו ורבנו, ג'רמי קלארקסון (מנחה תוכנית הטלוויזיה "טופ גיר", BBC), שטיפס במעלה רמת הגולן מכיוון חמת גדר עם שני חבריו היציבים ואמר "זו שערורייה, זה מדהים, הכביש הזה, אני רוצה להתחתן איתו וללדת את ילדיו", וריצ'רד האמונד שותפו צרח מאושר: "תראו את זה, איזו רצועת כביש!" ובכן, כוח מנוע אינו חזות הכל. נהיגה במכונית הנכונה תסב אושר לכל מי שיגיע לכבישי הנגב והגליל, להרי יהודה או הכרמל ולכל אחת ואחת מהעליות לגולן. יש, בהחלט יש מה לעשות בכבישי ישראל עם מכונית ספורט משובחת.
בהחלט יש איפה לנהוג בישראל. מזהים את הכביש? / צילום: יתיר דוידוביץ
3. איכות הסלילה בישראל גרועה ביחס לעולם המערביקצת קשה להוכיח או להפריך טענה כזאת. ובכל זאת, נהגי ישראל וגם עיתונאי הרכב, אוהבים להתלונן על איכות הסלילה של כבישי ישראל. אז לא שהכבישים כאן הם למופת, אבל כל מי שהתנסה בנהיגה בצרפת, ארה"ב, ספרד, איטליה ועוד אינספור מדינות מערביות ואחרות, יודע שאיכות הסלילה משתנה מאזור לאזור ומכביש לכביש. גם בישראל התמונה אינה אחידה. ברבים מהכבישים העירוניים, הפרבריים, הכפריים והבינעירוניים ניכרת איכות סלילה נמוכה, עם טלטולים ובורות מקוממים - ממש כמו כבישים מקבילים באירופה ובאמריקה. מצד שני, רבים מהכבישים הבינעירוניים המהירים סלולים היטב, ברמה שאינה נופלת גם מהכבישים הגרמניים המהירים המפורסמים ("האוטובאן"), שבחלקם המהירות המרבית אינה מוגבלת. בקיצור, גם בתחום איכות הסלילה אנחנו אוהבים להתלונן (לפעמים בצדק, לפעמים לא).
יש מקומות עם איכות סלילה גרועה יותר / צילום: Martin Luff4. צריך לאחוז את ההגה בסידור "עשרה לשתיים"בוודאי שמעתם את הנחיית הנהיגה הזאת, להניח את יד ימין על גלגל ההגה, במקום המקביל לשעה "שתיים" על השעון, ואת יד שמאל על מקום ה"עשר". אנחנו לא יודעים מאיפה באה ההנחייה, אולי מהימים שבהם נהיגה לוותה בהחזקת מושכות ושוט. כל מקצועני הנהיגה ממליצים להחזיק את ההגה במבנה "רבע לשלוש" (יד ימין במקום המתאים לשעה שלוש במעגל השעון, יד שמאל על תשע). ההחזקה הזאת מאפשרת שליטה גמישה ומדויקת הרבה יותר, עם כוח שווה שמופעל על ההגה גם בפניות חדות. בידקו כל תכנון הגה מקצועני - מהגאי מירוץ של מכוניות פורמולה 1 ושאר הגאי מירוצים ועד להגאי מטוסים (במקומות שבהם הם אינם משתמשים בג'ויסטיק) - בכל אלו מפנים את הנהג או הטייס להציב את הידיים שלו בתצורת "רבע לשלוש". ואפרופו ג'ויסטיק, עולם הרכב ניסה כמה פעמים להציע מעבר לג'ויסטיק לנהיגת מכוניות, אבל בינתיים הציבור מצביע ברגליים.
לא משנה צורת ההגה - האחיזה נשארת זהה5. כדאי להעביר להילוך ניוטרל בעמידה או בירידה, כדי לחסוך בדלקכשהמכונית בהילוך מתבזבז דלק, וכשהיא בהילוך סרק, ניוטרל, היא לא, נכון? טוב, יש כאלה שחושבים ככה כנראה, כיוון שהם מעבירים את ידית ההילוכים להילוך סרק כשהם עומדים ברמזור, או אפילו יורדים בירידה שאינה דורשת לחיצה על דוושת ההאצה. העניין הוא שהדלק זורם בעזרת דוושת ההאצה ולא באמצעות ההילוך. העברה לניוטרל וחזרה להילוך דווקא עשויה ליצור שחיקה ונזק גדול יותר, בעיקר אם לא חיכינו בסבלנות לכניסה מלאה של ההילוך ברמזור הירוק, לפני שלחצנו שוב על הדוושה. ההמלצה הברורה היא לוותר על מעבר מהילוך לסרק וחזרה. אם כבר, אפשר לשקול כיבוי מוחלט של המנוע בעת עצירה של דקה-שתיים ויותר, כיוון שאז כבר ישנו רווח מההפסקה המוחלטת של השימוש בדלק במשך זמן העמידה.
לכתבות נוספות בסדרה:5 מיתוסים מופרכים על
צריכת דלק5 מיתוסים מופרכים על
בטיחות5 מיתוסים מופרכים על
מכוניות5 מיתוסים מופרכים על
תחזוקת רכב למאמר זה התפרסמו 1 תגובות
