רכבנו על רויאל אנפילד בולט 650. ויש לנו מה להגיד על פול מון

רויאל אנפילד מציינת השנה 125 שנות ייצור. כמו לא מעט יצרני אופנועים, זה התחיל כיצרנית אופניים, אבל מאז 1901 היא מייצרת אופנועים ברציפות, מה שמעניק לה את תואר של יצרנית האופנועים הוותיקה ביותר בעולם שפועלת באופן רצוף מאז היווסדה. כבוד.

וכדי לחגוג את האירוע הציגה גרסה חדשה לבולט 650, הדגם הוותיק ביותר בעולם המיוצר ברציפות (מאז 1932). האם הוא נשאר נאמן למקור ולסלוגן ולמה רצינו לנטוש אותו בהתחלה, וסרבנו להחזיר אותו בסוף? או קיי, אז ככה.

• על מה רכבנו: רויאל אנפילד 650 בולט
• המתחרים: BSA גולדסטאר 650, טריומף בונוויל 650, קאוואסאקי 650R
• מה אהבנו: מראה, מחיר, מראה הגנגס בארבע בבוקר
• מה פחות: מישקה עם הקלנועית עקף אותנו 
• מחיר: 46 אלף שקל

מודה, ההזמנה להצטרף לטיול השנתי של מועדון רויאל אנפילד תפסה אותי קצת לא מוכן. מה זה לא מוכן, קצת מלחיץ. מה לי ולזה. נכון, אופנוע, שני גלגלים, כידון ומנוע, אבל זה לא האופנוע של החבר'ה שחזרו מגואה קצת מבולבלים ומנסים למשוך עוד קצת את חוויית מסיבות הפול מון? ובכלל, מה לובשים כדי לרכוב עליו. ברכיות המגן צריכות להמצא מעל או מתחת לשרוואל? ואם כבר, לבוא עם קסדה? הם בטח כולם עם ראסטות. מגפי רכיבה או סנדלי שורש? ערכת קפה או שמציעים שם רק צ'אי מסאלה? בקיצור, מתחמקים או מתגברים? יאללה, נלך על זה ונזמזם לעצמנו איזו מאנטרה מרגיעה.

נפגשים באשרם, או ביקב

מפה לשם אני מתעורר בבוקר האירוע כשמחוץ לדלת ממתין לי בולט 650. עכשיו, בגלל השכמה עצלה והתארגנות איטית אני מרגיש צורך לכסות את ה-60 ומשהו קילומטרים לנקודת המפגש על כביש מהיר. אני מאלה שלמרות העצלות לא אוהב לאחר. עניין שמוביל בדרך כלל לרכיבה מהירה מדי ושקולה פחות, עם קבלת החלטות שמתבססת על הרצון לעמוד בזמנים ופחות על להישאר בחיים.

אבל למזלי אני על כלי שאמנם נקרא בולט על שם קליע הנורה מתותח, אבל בתכלס הרישיון שלי די בטוח איתו. הדו"ח היחיד שאולי תקבלו זה על עיכוב התנועה. אני סוחט את המצערת עד הסוף וכן, הוא זז במהירות תלת-ספרתית, אבל ממש לא אוהב את זה.

אני נשען קדימה ואוחז את הכידון כי אין מיגון רוח ואני צריך להשאר איכשהו על המושב. תנוחה לא נוחה במיוחד. הכלי גם כבד ומטרטר ואני מתחיל לשקול עצירה בצד והמתנה לתחבורה ציבורית. בינתיים הקילומטרים חולפים ועוד קצת מאמץ ונשיכת שפתיים וקללות על ההחלטה הלא חכמה לקחת חלק באירוע והופ, אני שם.

מגיע ומתחיל להתלונן, כמובן. אלא שחבר בעל ניסיון עם הבולט ניגש אלי ובעדינות של מי שמדבר עם חסר מוח הוא מסביר לי שאני לא רוכב נכון. "זה רויאל אנפילד" הוא מסביר לי לאט. "אתה צריך לרכוב עם הרוח, לא להילחם בה. תוריד לחץ, תנשום עמוק, שחרר את היד מהגז, ס'תכל מסביב על הנוף, סע רגוע". כמו כל בן אנוש, ההרצאה הזו עושה בדיוק ההיפך. כי רגוע ואופנוע מבחינתי לא הולכים ביחד.

אבל משהו בכל זאת עוצר אותי מבריחה מהירה. כי אני מביט מסביב ורואה מאות רוכבים ואופנועים, מכל המינים, הסוגים והגדלים (האופנועים), עם מכנה משותף של חיבה לז'אנר רכיבה מסוים. אין ראסטות, אין שרוואלים ואין מצנפות שאנטי באנטי על הראש. שותים אספרסו כפול ואף אחד לא מסתובב עם באנג ביד. על מושבי האופנועים אין מסמרים ואני לא מזהה אף יוגיסט שחושב שהוא יונה.

התותח והקליע

הבולט נולד ב-1932 תחת הסלוגן של החברה make like a gun goes like a bullet בשרות צבא הוד מלכותה, ומאז מיוצר ברציפות בגרסאות שונות. הנוכחי נשען על המנוע המוכר והטוב של החברה, טווין מקבילי בנפח 648 סמ"ק שמייצר ביום טוב 5.3 קג"מ ו-47 כ"ס שצריכים להזיז 243 ק"ג של ברזל וניקל. כן, הרבה מהחומר הכסוף והנוצץ הזה יש על האופנוע וקשה להגיד שזה מיותר. הוא נראה נהדר ונוצץ למרחקים כמו חבריו האמריקנים עתירי הנפח וכמו מגדל השמש בתחנת הכוח של אשלים.

מדובר בכלי מעוטר אבל לא עתיר מדי בטכנולוגיות או כוח, מזלג קידמי טלסקופי 43 מ"מ ומאחור זוג בולמים, דיסק קידמי בקוטר 320 מ"מ ו-300 מ"מ בגלגל האחורי וכל החבילה יושבת על גומי 100-90-19 קדימה ו-140-70-18 אחורי, חישוקי שפיצים, גובה המושב 800 מ"מ, מכל הדלק 14.8 ליטר, סוויץ' מעוצב מגניב להנעה, רגליות רוכב (מאסיביות מדי לטעמנו), לוח מחוונים אנלוגי למהירות וקטנצ'יק דיגיטלי לשאר המידע ההכרחי וזהו פחות או יותר. בסיסי אבל מושך. פשוט אבל עם נוכחות.

צ'אקרות

רויאל אנפילד היא חברה שנוסדה באנגליה, שאופנועיה שירתו בין היתר את צבא הוד מלכותה בהודו, אבל אי שם בשנות ה-80 במאה שעברה, עברה החברה כולה לתת היבשת באסיה ומזוהה עם ארצו של גנדי (אינדירה), כשלכלים שלה יצא שם של זולים וטובים, חסינים ועמידים לדרכים המשובשות של הודו, פשוטים לאחזקה ותחזוקה והיחידים שמצליחים לנשום בגבהים של ההימליה בלי שהמנוע ישתנק.

הטור הארוך של מאות אופנועים יוצא לדרך ואני איתם. דרכי הצד של עמק יזרעאל, רמות מנשה, אליקים והסביבה, נוף נהדר, מזג אוויר בהזמנה והמהירות 80-90 קמ"ש. ועכשיו אני מבין.

פתאום זה האופנוע הכי נוח בעולם, זורם, נעים, לא נלחם בי ואני לא נלחם ברוח. זורם עם שניהם ונהנה מכל רגע וקילומטר. אחרי כמה שעות של רכיבה, פלוס ארוחה טובה באמצע, כל החבורה הענקית מתפזרת, איש איש לביתו עד למפגש השנתי הבא. בדרך חזרה אני כבר על המוד הנכון של התודעה, עמוס באנרגיה חיובית, שוב על הכביש המהיר, הפעם בימני, נעקף על ידי כל המכוניות ופתאום זה לא אכפת לי, שומר על קמ"ש דו-ספרתי, ומחייך כל הדרך הביתה.

מעמיד אותו בחניה וחושב לעצמי שבמחיר של 46 אלף שקלים אתה מקבל לא רק כלי תחבורה חמוד, יפה ונוח, שעושה נהדר את העבודה היומית או הסופ"שית, אלא גם מרוויח  גורו מוטורי שמסדר לך את המחשבות, האנרגיות ומצב הרוח. עסקה טובה.