יונדאי טוסון (1.6 טורבו, מתיחת פנים) - מבחן רכב

עיצוב

העיצוב של הטוסון תמיד היה מרשים. למרות לא מחדש או מפתיע אלא בסך הכל מציג את כל הפריטים המתבקשים שרכבי פנאי מסוגו כבר הציגו, איכשהו התוצאה הסופית מרגישה נכונה מאוד. הגריל החדש כמעט לא מציג שוני, אלא לכל היותר מחדד את הזוויות. בניגוד לגרסאות הפשוטות, הגריל פה מקבל פסי ניקל לרוחב. מאחור העסק אנמי. בחו"ל מוצעות גרסאות יותר קרביות, עם מפלטים בולטים ופגוש יותר נוכח. 

אבל עזבו אתכם מהעיצוב החיצוני, הסיפור הגדול מתחיל כשנכנסים לרכב. אחת הביקורות המרכזיות על הקוריאני לפני מתיחת הפנים נגעה לעיצוב הפנים. משהו במיקום של המסך ובאיכות החומרים הבינונית פגע בתחושות שנתן הטוסון לנוסעיו. 

בדרך מאוד לא אופיינית למתיחות פנים, הטוסון קיבל את עיצוב הפנים החדש של המותג. מדובר בשינוי מהותי שמשדרג את תא הנוסעים, אבל ממש משדרג. המסך הופך ל"מסך צף" - כזה שיושב "על" הקונסולה. העיצוב החדש פשוט מרגיש יוקרתי ואיכותי יותר ומיישר קו עם הטובים שבקטגוריה. 

תא נוסעים

אבל זה לא רק העיצוב. המיקום החדש מאפשר לפתחי המיזוג להיות באיזור נפרד ולקבל מראה יותר הרמוני ולמסך עצמו להיות בקו הראיה, במיקום הרבה יותר טוב שמונע הורדת מבט תוך כדי נהיגה.

תנוחת הישיבה נמצאת על הצד העמוק של הסקאלה. הנהג מרגיש עטוף היטב בזכות קו מותניים גבוה. צריך לבחור מיקום גבוה של המושב כדי להרגיש שרוכבים על הרכב.

המרווח במושבים הקדמיים והאחוריים די מוצלח ופה אין הבדל מהותי. נהגים גבוהים כנמוכים ימצאו תנוחת ישיבה טובה בזכות הכוונון החשמלי למושב הנהג. מאחור, כרגיל ברכבי פנאי מהסוג הזה, יש מרווח טוב לשניים ופחות מוצלח ל-3. תא המטען מעולה ומציע מרווח גדול וגישה נוחה מאוד. 

האבזור ברכב לא מבריק. במחיר של למעלה מ-180 אלף שקל, הטוסון מתייצב לקרב עם פריטים כמו גג שמש פנוראמי, כניסה והנעה בלי מפתח, מערכת מולטימדיה הכוללת שלל אפליקציות ובהן Waze כמובן. 

זה נחמד, אבל רוב הרכבים שמתחרים מולו ברמת המחיר הזאת מגיעים עם בלם יד חשמלי, מה שאומר שהם מציעים גם מערכת Auto Hold יעילה. בקטגוריה הזו רכבים רבים מגיעים עם מושבים מחוממים שכאן אין, חיישני חנייה קדמיים, מראות שמופנות מטה ברוורס ועוד ועוד. אבל אולי החיסרון המשמעותי ביותר הוא היעדרה של בקרת שיוט אדפטיבית, שכיום נדיר למצוא מכוניות במחיר הזה שלא מצוידות בה. מעבר לזה רשימת פריטי הבטיחות נדיבה: התראה על תנועה בשטח מת ובנסיעה לאחור, תיקון סטייה מנתיב ובלימה אוטונומית חשובה שטוב מאוד שעשתה את דרכה לרכב. 

מערכת המולטימדיה עצמה היא הכלאה של מערכת הקונקטד של היבואן והמערכת המקורית של היצרן. במבחן ארוך טווח עם היונדאי i30 כבר עמדנו על המינוסים של המערכת אבל קשה להתעלם מהם גם הפעם. חלק מהפעולות נעשות ממערכת האנדרואיד, חלקן מהמערכת המקורית (רדיו לדוגמא). לעיתים מערכות האנדרואיד של הנייד ושל הרכב לא מסתדרות טוב אחת עם השנייה ואז פתאום המוזיקה שהוזרמה נעלמת. גם צלצול לאיש קשר מהמערכת ולא מהנייד עצמו לא תמיד מצליח. חבל. 

נוחות נסיעה

הטוסון נוח. לעומת הטורבו הקודם, ההבדל בנוחות זניח. בכביש בין עירוני הוא מרגיש מעט יותר קשיח, אבל בפער שולי, ונוחות הנסיעה הטובה נשמרת. בתוך העיר, משום מה, הוא נוח יותר, שוב, בפער שולי לחלוטין - אבל איכשהו העובדה שהוא נועל צמיגי 19 אינץ' מפריעה פחות מבעבר למתלה ולנוסעים. 

נקודה אחת לא השתנתה ומדהים לראות עד כמה היא בולטת: בידוד הרעשים. במבחן הקודם שערכנו לפני שנה לטורבו, התלוננו על הרעש הרב שנוצר כשהמדף שמעל תא המטען לא סגור. אז הנחנו שמזג האוויר הסוער הוא אחד הגורמים לרעש הניכר. כנראה שלא. במבחן הפעם מזג האוויר היה טוב בהרבה, ועדיין כשהמדף היה פתוח הרעש היה ניכר. סגירה של המדף משפרת את המצב אבל קצת יותר בידוד היה משדרג את המצב משמעותית. 

מנוע ותיבת הילוכים

יחידת ההנעה היא אותה אחת שפגשנו לפני מתיחת הפנים: 1,600 סמ"ק טורבו-בנזין, 177 כ"ס ו-27 קג"מ. יש הבדל בסל"ד לשיא ההספק שעלה מ-5,000 סל"ד ל-5,500 סל"ד, אבל זהו פחות או יותר. שאר הנתונים זהים ורק בעניין צריכת הדלק הקוריאנית מבטיחה להיות קצת פחות צמאה. יש גם הבדל קל במשקל עם סוג של דיאטה שהורידה 30 ק"ג מהמשקל. הלוואי עלינו. 

בפועל אין שום גילויים חדשים. המנוע ובעיקר תיבת ההילוכים משגרים את הרכב בהחלטיות קדימה. משהו ב-1.6 טורבו של הקוריאנים מרגיש נחוש ואפקטיבי. הוא יוצא במהירות מהמקום, לא פעם בסחרור גלגלים קדמיים באופן שמתאים לנהגים פוחזים ולא לאנשי הייטק מיושבים. אין ספק שזה יעלה להם חיוך על הפרצוף. המשיכה מתחילה מסל"ד נמוך מאוד ומגיעה עד לקצת אחרי שיא ההספק. בסל"ד גבוה היא לא כל כך אוהבת להיות ושומעים את זה, גם קצב ההתקדמות שם הוא לא אותו קצב. ובזמן שאני אומר את זה (באנגלית זה נשמע יותר טוב) היא עדיין מאיצה שם מהר יותר מכמה מכוניות חזקות שפגשנו לאחרונה. 

ויש את מצב הספורט שהופך את הדוושה לעצבנית וחדה. במצב הזה לא תרצו לנסוע ברחובות צרים בעיר, אבל בכביש מפותל ה"ספורט" שומר את ההילוך הנכון ומעניק שפע של כוח ותחושה נמרצת. 

התיבה, כפולת מצמדים עם 7 הילוכים, היא שותפה חלקה מאוד. מאלו שלא הייתה חושד בהן שהן רובוטיות, אם לא היו פקקים בעולם. 

כאן באה צריכת הדלק. השתפרה? ייתכן, ועדיין נתון של כ-10 ק"מ לליטר בתנאי המבחן הוא לא משהו שתרוצו לספר עליו לחבר'ה. 

התנהגות כביש

כביש סדום-ערד, בשעה שהשמש עוד לא יצאה ועם ציוד בתא המטען, הוא המקום האחרון שטוסון ציפתה לפגוש. ובכל זאת, היא הייתה שם ועשתה עבודה לא רעה. האחיזה של הטוסון גבוהה, הגוף רוכן אבל במידה סבירה, והאחיזה גבוהה. 

לגבי האחיזה, על משטחים חלקים ותחת כוח הנעה הקדמית מאבדת אחיזה בקלות רבה מדי ותת היגוי מרים את ראשו מוקדם מדי. אבל באמת שהטוסון אותגר דינמית במקומות לא לו. 

ההגה של הקוריאני לא מדויק מספיק, וגם זה יבוא לידי ביטוי במקומות פחות משמעותיים לנהג הרגיל. מבחינת רוב הנהגים האמירה המרכזית היא שיש הרבה כח שצריך לדעת איך לנצל ואחיזה גבוהה מספיק כדי לספק בטחון בנהיגה. 

סיכום

מתיחת הפנים של יונדאי טוסון הגיעה בזמן הנכון, בדיוק כשמתחרות חדשות הגיעו ומתחרות קיימות  עברו שדרוגים. הדגש המרכזי הוא על שדרוג משמעותי באבזור הבטיחות ועל תא נוסעים ששינה את פניו - ומאוד לטובה. 

אבל הגרסה שנבחנה היא גרסת הטורבו היקרה, שאמורה להתמודד מול רכבי הפנאי האיכותיים ביותר בסביבה. לעומת הטוסון, סובארו פורסטר מציע יכולת שטח מוצלחת, טויוטה ראב 4 משלב הנעה היברידית וביצועים נהדרים, מאזדה CX5 נהנה מעיצוב מופתי ותא נוסעים איכותי במיוחד. מולם, הטוסון מציע יחידת הנעה טובה אך לא מבריק בסעיפי האבזור, החסכון או המרווח. בנוסף, המראה שלו לא שונה מספיק מזה של הגרסאות הפשוטות.

עושה רושם שמתיחת הפנים תהיה משמעותית יותר דווקא בגרסאות הזולות והנפוצות של הטוסון. שם התחושה העדיפה בתא הנוסעים תהווה יתרון מוחשי על פני המתחרות, ומנוע ה-2.0 ליטרים האטמוספרי הבסיסי בהחלט ימשיך ויעמוד בכבוד מול האתגרים היומיומיים. כך או אחרת, לנו נראה שהקהל ימשיך להצביע לטוסון - ועכשיו יש לו עוד כמה סיבות טובות לכך.

לדגמי יונדאי בישראל - יונדאי

למאמר זה התפרסמו 7 תגובות