קיה נירו - מבחן וידאו

 
אלא שרק כשמכניסים אותו למקום חניה ליד קיה סיד או סול, מגלים שהוא (154.5 ס"מ לגובה) גבוה מהראשונה רק ב-6 סנטימטרים, ונמוך ב-5 מהשניה, ולשתי אלה אף אחד כנראה לא יתבלבל ויקרא ג'יפון, או גדולות.

אם נשווה אותו לג'יפון הקאלט של קיה - הספורטז' - נראה שגם ביחס אליו הנירו קטן. ב-13 ס"מ לאורך, 5 לרוחב ובדיוק עשרה סנטימטרים בגובה. אבל, וזה אבל לא קטן בכלל, בסיס הגלגלים של הנירו ארוך מזה הנדיב גם ככה של הספורטז', ב-3 ס"מ. מה שאמור להפוך אותו למרווח יותר.

תא הנוסעים

אז אם אתם מסיעים עד ארבעה אנשים ברכב, הנירו באמת מרווח יותר מהספורטז' ומרווח מאוד כשלעצמו. אבל אם תנסו להכניס פנימה חמישה תגלו שהרוחב העדיף של הספורטז' ינצח ולנוסעים במושב האחורי של הנירו יהיה צפוף למדי.

עיצוב תא הנוסעים של הנירו סביר. המון גוונים של אפור, בין כהה מאוד לכהה יותר, וגם מסך המולטימדיה הזערורי (5 אינץ', קטן בהרבה מה-7-8 אינץ' המקובלים בקטגוריה) לא תורם לתחושת העושר. אבל איכות החומרים וההרכבה מכפרות על זה די בקלות. החומרים איכותיים ונעימים למגע, ההרכבה מוצקה ואף חלק פלסטיק לא צייץ או חרק.



אחת הסיבות להיעדר הציקצוקים בפלסטיקה היא העובדה שהנירו מגיע לישראל עם אפס התקנות מקומיות, בעיקר בלי מערכות התראה. למה? כי הוא מגיע איתן כבר מהמפעל. הנירו משווק עם חבילה מקיפה מאוד של מערכות בטיחות אקטיביות, חבילה שאין למצוא במכוניות אחרות במחיר דומה - למעט כמובן היונדאי איוניק האחות. החבילה כוללת בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית ותיקון סטיה מנתיב. אגב היונדאי, בגרסה הבכירה שלה היא כוללת גם ניטור שטחים מתים. אבל אנחנו פה כדי לדבר על הנירו.

שאר האבזור סביר לקטגוריה, אבל ממש לא משהו לרוץ לספר לחבר'ה. יש חישוקים קלים (עם כיסויי פלסטיק לשיפור האווירודינמיות), דיבורית בלוטות', בקרת אקלים מפוצלת ועוד.

תא המטען של הנירו ממוצע למדי עם 401 ליטרים של נפח. הוא קטן מזה של הספורטז' ב-65 ליטרים אבל גדול מזה של הסיד ב-21 ליטרים. שפת ההטענה נמוכה מאוד ומקלה על העמסת חפצים כבדים והדלת רחבה וגדולה.

נוחות נסיעה

אחת הסיבות שהג'יפונים הם הקטגוריה הצומחת ביותר בעולם הרכב היא תנוחת הישיבה הגבוהה. הנירו אמנם לא נותן את תחושת ה"עליונות" של ג'יפונים גדולים, או אפילו קטנים-אך-גבוהים כמו אופל מוקה, אבל הוא כן מציע מושב שגבוה ב-6-7 סנטימטרים מזה של קיה פורטה - או לצורך העניין משפחתית סטנדרטית אחרת.

אופנה אחרת שקיה ישראל החליטה לוותר עליה - ולטעמנו מאוד (אבל מ-א-ו-ד) בצדק - היא אופנת חישוקי הענק. הוא מוצע במחוזותינו אך ורק עם חישוקי 16 אינץ' שנועלים צמיגים ברוחב 205 מ"מ ועם חתך 60.

התמורה המידית של חתך הצמיגים הגבוה הוא נוחות נסיעה טובה על שיבושים קטנים בתוך העיר וספיגה מופתית של שברים ובליטות קטנות ומעצבנות בכביש. שברים ובליטות שצמיגים בחתך 50 או 45 פשוט יעבירו ישר לתוך עמוד השדרה שלכם.

בחו"ל מוצע הנירו גם עם חישוקי 18 אינץ', אבל שישאירו אותם לעצמם, לנו טוב עם ה-16.

מאידך, בולמי הזעזועים של הנירו מוצקים יחסית. מה שגורם לריסון טוב על כבישים מהירים וגליים, ומעט מאוד רכינה תחת האצה, בלימה, ובפניות הדוקות.

הדבר היחיד שהפר את השלווה בשיוטים מהירים בנירו הוא בידוד הרעשים. הוא אמנם לא "רע" כשלעצמו, אך כשמצרפים את זה ליחידת ההנעה השקטה ונוחות הנסיעה הטובה, זה בולט יותר מאשר זה היה במצבים אחרים.

מנוע ותיבת הילוכים

העובדה שהוא היברידי היא כמובן אחד הדברים הבולטים ביותר בנירו. מערכת ההנעה של הנירו משלבת מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטר שמפיק 105 כ"ס ומנוע חשמלי שמפיק כ-43 כ"ס. יחד מפיקים המנועים 141 כ"ס ו-27 קג"מ, נתון יפה מאוד למכונית בקטגוריה. אבל בגלל משקל של 1.5 טון, למרות הנתונים הנירו מציג ביצועים סבירים ותו לא. התאוצות מהמקום מספיק נחושות ושיוט במהירויות כביש 6 מושג בלי מאמצים כבירים, אבל עקיפות ותאוצות ביניים במהירויות גבוהות לוקחות לא מעט זמן.

תיבת ההילוכים של הנירו היא כפולת מצמדים עם שישה הילוכים. אבל לא מדובר פה בתיבת שישה ההילוכים הישנה של קיה, אלא על גרסה נטולת הילוך שביעי של תיבת שבעה ההילוכים החדשה. פעולת התיבה חלקה, זריזה ונעימה מאוד. אחד החסרונות האינהרנטיים של תיבות רובוטיות היא בזינוקים איטיים מהמקום וזחילה בתנועה איטית, אבל בנירו את תפקיד ההנעה בנקודות הזמן האלו לוקח על עצמו המנוע החשמלי, שמפיק את הכוח בצורה חלקה מאוד, מה שמצליח להתגבר לחלוטין על ההססנות של תיבות מעין אלו.

אחד היתרונות הברורים של מכוניות היברידיות היא כמובן צריכת הדלק, וכאן הנירו זורח. בנסיעה רגועה, כשני שליש בתוך העיר ושליש בשיוט, הצלחנו להגיע לנתון לא פחות מפנטסטי של 20 ק"מ לליטר, ובשום שלב של המבחן, גם אחרי עמידה ממושכת עם מנוע פועל וקטע דינאמי תובעני ואגרסיבי, לא הצלחנו לגרום לנירו לשרוף יותר מליטר אחד של בנזין לכל 14 קילומטרים.

התנהגות כביש

נכון, אף אחד כנראה לא הולך לקנות את הנירו בגלל הביצועים עוצרי הנשימה או התנהגות הכביש המושחזת שלו, אבל דווקא כאן הוא הצליח להפתיע לטובה. קודם כל לא, הוא לא חיית מסלול והצמיגים הגבוהים מעמעמים את הקשר בין האצבעות של הנהג לבין האספלט, אבל בזכות העובדה שהמרכב של הנירו תוכנן מלכתחילה עם המחשבה של מערכת הנעה היברידית, קיה הצליחה להתקין אותה במקומות נמוכים, ובכך להוריד את מרכז המאסה.

התוצאה של זה היא התנהגות מאוד נייטרלית, בטוחה וצפויה. פניות עוברות מהר, עם מעט מאוד זוויות גלגול, והתחושה היא כאילו לנירו יש רזרבות אחיזה די גדולות ואפשרות לצאת ממצבים מלחיצים בלי יותר מדי דרמה ועם מינימום השפעה על הדופק של הנהג.

סיכום

איך שלא תסתכלו עליו, קיה נירו מציג פתרון טוב ויעיל כמעט לכל שאלה. הוא נוח, בטיחותי, מאובזר לא רע בכלל, מרווח מאוד לארבעה ויותר מהכל חסכוני בטירוף ואפילו נראה קצת כמו ג'יפ. לחובתו אפשר לזקוף רק את העובדה שלחמישה נוסעים יהיה מעט צפוף ושהוא "לא באמת ג'יפ".

אבל אם אתם מחפשים מכונית שקודם כל תהיה מכונית ורק אחר כך עיצוב ורושם, קשה למצוא סיבות אמיתיות לפסול את הנירו. ואת כל זה אנחנו אומרים מבלי שבכלל התייחסנו לעובדה שהוא עולה פחות מהספורטז' הבסיסי ביותר, ורק אלפים ספורים יותר ממכונית משפחתית רגילה.

למה לעבוד קשה? מגוון הצעות בקליק עכשיו במדור ליסינג >>>

לדגמי קיה בישראל - קיה

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות