בעקבות דרך בורמה: מסלול לרכב 4X4

יום ירושלים ה-51 ויום העצמאות ה-70 למדינה הזכירו לנו שלצד הדרך החדשה, הנוחה ועתירת המחלפים לעיר הבירה, משתרכת דרך נוספת. צרה, לא סלולה וקצת נשכחת - דרך בורמה. הדרך הזאת אפשרה ללוחמי הפלמ"ח (ולאחר הקמת המדינה, ללוחמי צה"ל) להעביר אספקה לירושלים הנצורה. 

בשנים עברו, הדרך הלא סלולה היתה קשה למעבר והצריכה שימוש במשאיות וברכבי שטח קשוחים במיוחד. אבל עבודות להכשרתה, לטובת כלי רכב ורוכבי אופניים, הפכו אותה למתאימה ברוב חלקיה גם לרכבי פנאי רכים יותר. נתיב הנסיעה שנבחר מתחיל בירידה מירושלים ולוקח אותנו מערבה. כמובן שניתן לבצע את המסלול גם בדרך ההפוכה.

אל הדרך יצאנו עם סובארו אאוטבק, רכב עם מוניטין של שילוב בין נוחות של מכונית מנהלים, שימושיות של מכונית סטיישן גדולה ויכולות שטח אמיתיות מבית סובארו. למרות שמדובר בכלי רכב ותיק ודי פופולארי בעולם, לא כל הישראלים זכו להכיר אותו; בארה"ב, לעומת זאת, מדובר בדגם הנמכר ביותר של סובארו. רק בשנת 2017 נמכרו שם מעל 188,000 רכבים מסוג זה.

אל הנסיעה הצטרפו עוד 3 נוסעים, אחד מהם הגיע עם אופניים; הבגאז' הגדול, שבקיפול מושבים מגיע לנפח עצום של 1,848 ליטרים, מאפשר להכניס גם אופניים בגודל מלא בקלות יחסית. 

נקודת ההתחלה: שורש ובית מאיר 

כדי להגיע לנקודת ההתחלה של המסלול צריך לנסוע על כביש מס' 1 לכיוון מחלף שורש. במחלף שורש יש לרדת ולהמשיך ישר בכיכר של היישוב 'שואבה' לכיוון שורש ובית מאיר. עולים בעלייה, עוברים את שורש וממשיכים כ-2 ק"מ לכיוון בית מאיר. מימין אפשר לראות שלט גדול של קק"ל ומגרש חנייה קטן. זאת נקודת ההתחלה של המסלול. 

מכאן השביל מתחיל. כבר לאחר 100 מ' מגיע הפיצול הראשון. המשך הנסיעה ישר תוביל לדרך השיירות העוברת במשלטים 16 ו-21 ומציעה תצפית מקסימה על כביש מס' 1 ועל שער הגיא (הידוע גם כבאב אל וואד). 

אנחנו פנינו שמאלה, בדרך שמציעה שתי אפשרויות ירידה. הראשונה קלה וארוכה, אך עבודות בשטח פתחו דרך חדשה שהיא למעשה ירידה תלולה מאוד שלא תתאים לכל רכב רך. החלטנו לרדת בדרך זו, כך שניצלנו את מערכת ה-X-Mode של סובארו. המערכת יודעת לנטר את המידע על רמת האחיזה, להעביר כוח בין הגלגלים ולבלום באופן יעיל את הגלגל שאינו אוחז. בירידה התלולה המערכת תפקדה מעולה על תקן 'בקרת גלישה במדרון'. היכולת לזהות את זווית המורד אפשרה לה לשמור על הרכב במהירות של 2-3 קמ"ש בירידה התלולה ללא שימוש בבלמים. בירידות מתונות יותר המערכת מאפשרת מהירות גלישה מהירה יותר בהתאם לשיפוע המדרון. 

המשך הדרך מובילה לערוץ נחל בורמה שנמתח בין היישוב בית מאיר ומשלט המסרק, לכיוון "רכס שיירות". הדרך פה שופרה משמעותית לאחרונה במסגרת עבודות להנחת צינורות שנעשו בסביבה. בפועל, בנקודת הזמן הזאת כמעט כל רכב עם מרווח גחון טוב יוכל לעבור, אבל המצב משתנה מפעם לפעם ובעיקר אחרי גשמים - אז שימו לב למצב הדרך. 

ביום בו אנו טיילנו, השבילים היו במצב טוב יחסית - אך עדיין מדובר בדרך זרועת אבנים, חריצים ומהמורות. ספיגת השיבושים ונוחות הנסיעה של האאוטבק התגלתה כלא פחות ממעולה. הוא רך, אבל לא רך מדי במתאר הזה. מי שישב מאחור נהנה ממרווח מצוין, עם משענת גב שניתן להשעין לאחור ולהפוך למעין כורסת שכיבה. בשלב מסויים על דרך העפר גילינו שהנוסעת שמאחורינו פשוט הלכה לישון.

ממשיכים בירידות, ומנווטים את הרכב בין המהמורות הקלות. הנוף מרשים, ירוק בכל ימות השנה. בחלק האחרון של קטע זה, אנחנו מגיעים ליער שקט ומקסים עם שולחנות קק"ל והמון צל. זו נקודה מצויינת לעצור לפיקניק ולנוח עם המשפחה. 

אל כביש 38 ומושב מסילת ציון

דרך בורמה מוכרת בדרך כלל במקטע הראשון שעוקף את איזור שער הגיא. המשוריינים לאורך כביש 1 מזכירים זאת היטב לכל נהג ונוסע וגם השיר המפורסם על 'באב אל וואד' מתייחס לאיזורים הללו. אבל חלק נוסף, לא פחות חשוב והרבה יותר ארוך, הוביל את התנועה בדרך העוקפת את משטרת לטרון. תחנת המשטרה בלטרון, היכן שכיום נמצא מוזיאון חיל השריון, הייתה אחד ממבצרי הטיגארט שנבנו על ידי הבריטים והועברו לידי הלגיון הירדני לקראת הכרזת המדינה העברית. הניסיונות לכבוש את המשטרה ולאפשר תנועה מהירה לכיוון ירושלים לא צלחו. לכן, דרך בורמה נפרצה על מנת שהשיירות שיצאו מקיבוץ חולדה לירושלים יעקפו גם את המקטע הזה. 

כדי להתחיל לנוע בכיוון הנכון יש לסיים את השביל ולהגיע למחלף חדש הצמוד למושב מסילת ציון. מיד לאחר המעבר ממשיכים ישר (לא לפנות לכיוון היישוב) וחוזרים לנסיעה בשטח. עוקבים אחרי הסימון האדום וממשיכים בנסיעת שבילים קלה ונוחה רוב הזמן, אך כזו שלא תתאים לרכב פרטי. כאן צריך לשים לב לתעלות קטנות ושקעים בשביל שעלולים לפגוע בגחון הרכב. 

בערך קילומטר וחצי אחרי מעבר כביש 38 ניתן לבחור האם להתפתל עם הסימון האדום או לעבור בדרך קלה יותר שנמצאת מעט צפונה משם. לאחר כ-800 מטרים הדרכים נפגשות. אנחנו בחרנו באדום.

ההמשך על הסימון האדום מביא אותנו לנקודת מפגש עם שביל כחול. בעלי הרכב הרך צריכים לקחת את השביל הכחול בנקודה זאת. נהגים מיומנים עם רכבי שטח קשוחים יותר יכולים להמשיך על הציר האדום. 

הסרפנטינות

הסרפנטינות נחשבו בזמנו למקטע הקשה ביותר של דרך בורמה. רצף סיבובים הדוקים בירידה חדה הקשו מאוד על הנסיעה. אבל רגע לפני המפגש עם הקטע הקשוח, נתקלנו בצינור ישן וחלוד. הצינור הזה הוא חלק חשוב ומפורסם בסיפור שבירת המצור על ירושלים. ב-9.5.1948, מספר ימים לפני הכרזת המדינה, השתלטו הכוחות הערביים על צינורות המים ותחנת השאיבה ליד לטרון והפסיקו את אספקת המים לירושלים. המים בעיר, בעיקרם מים שנאגרו מבורות וגשמים, היו בכמות שתספיק לחודש בלבד. 

עם פתיחת דרך בורמה, החלו עובדי מקורות בהכשרת צינור חלופי מהמעיינות בשפלה, ובהם גם עין סוסין אותו נפגוש בהמשך. במהלך יוני 1948 הצליחו עובדי מקורות להשלים את הנחת הצינור ואספקת המים לעיר הבירה חודשה. הצינור נקרא צינור השילוח, על שם נקבת השילוח שהובילה מים לירושלים בעת העתיקה. 

ובחזרה לסרפנטינות. בהגעה לתחילת המקטע כבר אפשר לראות שרכב רך לא אמור להסתובב בשטח הזה. הקטע אמנם קצר, אבל הבורות גדולים ומזמינים הצלבות בשפע.

אז חזרנו למסלול הכחול כדי להגיע אל הסרפנטינות מצידן המערבי. בקטע הזה החלטנו לבחון את יכולות השטח של האאוטבק. פה נכנסו למשחק גם מרווח הגחון וגם ההנעה הכפולה ומערכת ה-X-Mode.

את הסיבוב הראשון עברנו בקלות. מרווח גחון של 20 ס"מ ומיקום נכון של הגלגלים מאפשרים להעביר את המכונית הארוכה ללא קושי. במשך הוצאנו מכוון קרקעי והצלחנו לעבור בזהירות ובאיטיות את הדרך עד לסרפנטינה החזקה שפונה שמאלה. סרח עודף קצת גדול בחרטום ובטן חשופה בגלל זווית הגחון (בכל זאת, יש פה בסיס גלגלים של רכב מנהלים) אומרים שאפשר לנסוע גם בשטח מסולע שמזמין הצלבות, אבל בזהירות. המשכנו למעלה, מפתעים מהעובדה שהמקטע עבר בלי חיכוכי גחון או הצלבות גלגלים. תענוג אמיתי. 

מעלה תאנים, בית סוסין ובית ג'יז

בעת פריצת הדרך, מעלה התאנים היה נחשב למקטע קשה שהצריך העברת ציוד על גבי חמורים ופרדות, לפחות עד שהוא הותאם לכלי רכב. כיום מדובר בכביש סלול שמוביל ממצפה הראל לסרפנטינות. הסימון גם פה הוא אדום. לצד הכביש ניתן לראות מיצג ברזל המעוצב כדחפור שמזכיר את עבודות הפריצה בנקודה. על הכביש עצמו האאוטבק מתקדם בנינוחות מפתיעה. גם המעבר לשבילי עפר בהמשך לא משנה את ההנאה מנוחות הנסיעה. על השבילים המהירים אפשר סוף סוף להינות גם מהמנוע. מדובר במנוע בוקסר בריא וחזק בנפח 2.5 ליטרים, עם הספק של 175 כ"ס. הוא חזק, מגיב היטב ומסוגל להפוך נסיעת שבילים לחוייה של מירוץ ראלי. זאת בהנחה והנוסעים שלכם מוכנים להתמודד עם זה... 

הכל על עולם הרכב ערוץ הוואטסאפ של