השטן לובשת מודרני: למבורגיני דיאבלו קמה בערך לתחייה

בקצרה:

• סדנת אקצ'נטריקה מחייה את למבורגיני דיאבולו
• על הבסיס האגדי, עם 3,500 חלקים חדשים
• 19 יחידות ייוצרו, כל אחת תעלה כ-1.5 מיליון יורו

• נקמת הטרקטור: ההיסטוריה של למבורגיני
• הסערה המושלמת: נהיגה ראשונה בלמבורגיני רוולטו

האגדה חוזרת: 25 שנים לאחר שהופסק ייצור הדיאבלו, אחת המכונית המפורסמות של למבורגיני חוזרת לחיים. לא מדובר בדגם של למבורגיני עצמה, כפי שעשתה עם הקונטאש בעבר, אלא גרסה משוחזרת עם גג נפתח עליה אחראית סדנת אקצ'נטריקה (Accentrica באיטלקית, אקסצנטרי או חריג) המתמחה בשחזור ושדרוג הדיבאלו.

החשיפה הרשמית מתוכננת לאירוע השנתי המפורסם של רכב קלאסי ואקזוטי בפיבל ביץ' מונטריי, קליפורניה, בסוף השבוע הקרוב. הייצור יוגבל ל-19 יחידות בלבד, עם תג-מחיר שצפוי להיות גבוה מ-1.2 מיליון יורו. ואגב הוא לא כולל מחירה של הדיבאלו המקורית שתשמש לה בסיס ונע כיום בין 300 ל-600 אלף יורו.

החברה מסן מרינו הוקמה לפני שלוש שנים על ידי עמנואל קולומביני העומד בראש קבוצת ריהוט גדולה, וגם אספן מכוניות ונהג מרוצים חובב שכמו רבים וטובים התאהב בדיאבלו עוד בילדותו, וחלם להתאים אותה לעידן המודרני, גישה שהפכה נפוצה למדי בקטגוריה של מכוניות קלאסיות ואייקוניות.

בפיתוח מעורב גם מאוריציו רג'יאני, אחד המהנדסים הבכירים בלמבורגיני שכיהן גם בתפקיד מנהל טכני ראשי (CTO) ובין היתר היה אחראי על המורצ'ילאגו, הדגם הראשון שפותח תחת הבעלות של פולקסווגן, הגאיירדו, האוונטדור וההורקאן.

לשפר את המקור: לדברי הסדנה, השדרוג כולל לא פחות מ-3,500 חלקים ייעודיים בייצור ייחודי עבורה, עם שימוש ניכר בחלקי קרבון קשיחים וקלים. על העיצוב אחראי בורומאו דה סילבה, ששמר על הפרופורציות והמראה הכללי של גרסת המקור, עם יחידות תאורה לד מודרניות, כונסי ומסיטי אוויר גדולים ומודגשים, חישוקים מקוריים ועוד. גם צמד המפלטים (של קפריסטו) המוצבים במרכב משולבים בצורה הרמונית יותר מגרסת המקור.

סביבת הנהג עדיין שומרת על עיצוב 'אנלוגי', עם מתגים פיזיים ובורר הילוכים מתכתי גדול המזדקר בקונסולה המרכזית, אבל עם מחוונים שונים שמזכירים יחידות דיגיטליות משנות ה-80 וה-90. וכמובן עם חומרים איכותיים הרבה יותר מהמקור, כולל דיפוני וריפודי אלקנטרה.

במתכונת הקלאסית: מנוע V12 בנפח 5.7 ליטר מקבל שורה של שידרוגים לטובת שיפור תגובת המצערת ומפיק 550 כ"ס, 60 כ"ס יותר מגרסת המקור, בחיבור לתיבת 6 הילוכים ידנית (חמישה בגרסת המקור) והנעה אחורית. הזינוק ל-100 קמ"ש אורך 3.8 שניות (0.7 שניות פחות) בדרך ל-335 קמ"ש מרביים (+10 קמ"ש).

גם השלדה עצמה חוזקה במקומות ייעודיים על מנת לשפר את הקשיחות, מערך המתלים נתמך כעת בולמי זעזועים אדפטיביים, הבלמים הם יחידות גדולות יותר של ברמבו (380 מ"מ מלפנים, 345 מ"מ מאחור) ועל הקשר לאספלט אחרים פירלי P-זירו טרופאו R. לא פחות משמעותית היא מערכת ההיגוי החדשה, עם תגבור הידראולי שלא היה קיים בדיאבלו הראשונה.

מה אנחנו חושבים: השדרוג שבוצע בדיאבלו מרשים ומעורר התפעלות, לא שהיינו מצפים למשהו אחר בהתחשב במכונית הזו ומה שהיא מסמלת לתעשיית הרכב בכלל, ולזו האיטלקית בפרט. הוא גם חלק מאופנה חדשה בקרב אספני רכב לשדרג דגמים קלאסיים ואיקוניים עם מערכות מודרניות, שהופכות את הנהיגה בהם לקלה ונעימה יותר.

אנחנו מעדיפים את המתכונות הקלאסית המלאה, גם כי מדובר ביצירת אומנות יפהפייה שכל שינוי הוא בחזקה המוסיף גורע. וגם כי זו מכונית שמפרידה בין גברים לילדים, שור זועם שמחייב מיומנות כדי להשתלט עליו, ואם זה כבר לא המצב, אז מה הטעם.