מבחן השוואתי: פיג'ו 3008 מול רנו קדג'אר

עיצוב וסגנון

קשה לנצח את פיג'ו 3008 בסעיף העיצוב. רכב הפנאי של פיג'ו מצליח ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים. הוא מלא ניקלים, גבוה והזנב שלו הוא מלאכת מחשבת של עיצוב, כמעט כמו מכונית קופה. רנו קפצ'ור אף הוא רכב מרשים. הוא מציע חזית יותר אגרסיבית ומובדלת מניסאן קשקאי, עליו הוא מבוסס, ויחידות התאורה מאחור נראות מאוד הרמוניות. הצדודית שלו קצת אנמית אבל סך הכל מתקבל רכב די מרשים.

בפנים הפיג'ו פשוט מכה שוק על ירך את הרנו. העיצוב של תא הנוסעים של הפיג'ו עומד בשורה אחת עם מכוניות יוקרה. הפנים נראה חלליתי משהו עם מסך המגע שניצב על הדשבורד ולוח המחוונים הדיגיטאלי הענק. המבנה כפול המדפים של הדשבורד נקי מכפתורים ויש לא מעט משטחים דמויי קרבון. כל ההופעה הזאת פשוט מרגישה מליגה אחרת.

הרנו, לעומת זאת, נראה פשוט מבפנים. הוא לא מרגיש יוקרתי אלא יותר תכליתי. איכות החומרים בפיג'ו גבוהה מאוד, למעט פלסטיקים שנמצאים נמוך מאוד בקונסולה ובדשבורד. ברנו, איכות החומרים סבירה ולא יותר. 

אבזור ותפעול

בסעיף האבזור הפיג'ו ממשיך להגדיל את הפער. בניגוד לרנו הבסיסי, ב-3008 יש מערכת בקרת אקלים עם יציאות למושב האחורי, יש גם מסך מולטימדיה וחיישני חנייה שמוצעים ברנו בתוספת תשלום. לשני הרכבים יש בלמי חנייה חשמליים ולשניהם בקרות אקלים.

ואז מגיע סעיף התפעול וטורף את הקלפים. לרנו יש סביבת נהג נוחה להבנה ותפעול. מסך המולטימדיה לא הכי אינטואיטיבי אבל אחרי כמה דקות ברמזורים כבר תבינו איך לתפעל כל דבר באופן מהיר ויעיל. ב-3008 אפשר להבין איך לתפעל את כלל הפקדים אחרי פרק זמן מסויים של למידה. מכיוון שרוב הפונקציות מרוכזות במסך המגע, גם לאחר תהליך הלמידה לא תמיד אפשר להגיע בקלות לכפתור הנכון ובדרך כלל צריך להוריד מבט מהכביש. גם פסנתר הפקדים מתחת למסך, זה שאמור לחסוך לחיצה אחת על המסך, עמוס מדי וצריך לנחש אם לוחצים על הכפתור של הרדיו או של הניווט. לפיג'ו מפרט אבזור עשיר יותר, לרנו יתרון בתפעול, ובסעיף הזה יש לנו תיקו.

מרווח ושימושיות

הקדג'אר הוא אחד הרכבים הקטנים בקטגוריה, כמעט וזהה במימדיו לניסאן קשקאי. למרות הנתונים הללו, הוא מרווח במושבים הקדמיים וגם במושב האחורי. יש מספיק מקום לנהג בגובה 1.80 ולמבוגר בגובה דומה מאחוריו. המרווח לראש מצויין אך בסיס המושב לא ארוך כמו במתחרה הצרפתי השני. הרוחב מעט מצומצם ושני מושבי ילדים גדולים חיסלו למעשה את המושב האמצעי, שבין כה הוא לא נוח במיוחד ובטח לא יתאים למבוגר בנסיעה ארוכה. 

הפיג'ו מציע מרווח עדיף במושב האחורי. יש מעט יותר מקום לרגליים, לראש יש מרווח דומה וטוב ובסיס המושב יותר ארוך. הרוחב של הרכב גדול יותר ולכן גם המושב האמצעי יהיה יותר מרווח, אבל לא באופן משמעותי ויש שם גם פתחי מיזוג שעלולים להפריע. 

המושבים מקדימה גם הם קצת יותר נוחים ומגיעים עם ריפוד יותר נעים. המרווח לנהג ולנוסע מקדימה טובים מאוד. תנוחת הישיבה ב-3008 קצת מלאכותית. ההגה לא יוצא מספיק החוצה ומאלץ ישיבה קצת קרובה מדי לדשבורד בעוד ברנו אפשר להגיע לתנוחת ישיבה יותר טבעית.

תא המטען של הפיג'ו גדול מאוד, 520 ליטר, והוא נגיש. יש בו רצפה שניתן לכוון לפי גובה, מדרגה נמוכה להוספת נפח ומדרגה גבוהה בכדי ליצור רצפה שטוחה. תא המטען של הרנו מעט יותר קטן ופשוט. מצד שני הוא מאוד מודולארי, יש בו רצפה כפולה אמיתית, ויש בו אפשרות ליצור חציצה בין צד אחד של התא לצד שני.

נוחות נסיעה

שני הרכבים התייצבו למבחן עם צמיגים גדולים מהרגיל. ה-3008 הגיע עם חישוקי 18 אינצ' והרנו הגיע עם חישוקי 19 אינצ' עצומים. בשני הרכבים החתך הנמוך השפיע על הבדיקה ובשני המקרים הגרסאות הרגילות יהיו נוחות יותר.

בכביש הבין עירוני, ובעיקר כשהכביש איכותי, הפיג'ו מציג נוחות נסיעה עדיפה. היתרון שלו מתבטא בשיכוך יותר טוב של מהמורות בולטות ופסי רוחב, ובעיקר בבידוד רעשים שהוא משמעותית יותר טוב, בעיקר כשמדובר על רעשי כביש. הקדג'אר גם הוא נוח רוב הזמן אבל בידוד רעשי הכביש שלו לא מלהיב וכשהוא פוגש מהמורה היא מורגשת בתא הנוסעים. האשמה, לדעתנו, נופלת בעיקר על החתך הנמוך של הצמיג. 

בכבישים בין עירוניים לא מהירים, כאלו שנוטים להיות יותר משובשים, היוצרות מתחלפות. הפיג'ו מתחיל להיות עסוק מדי ולזוז יותר מדי על מתליו. מתקבל תחושה שיש בו איזה חוסר ריסון שיכול להציק פה ושם. הרנו לעומתו מוצק ומרוסן, וגם אם עוברות מהמורות אל התא הן מטופלות היטב ולא "ממשיכות" עם הנוסעים אחרי המעבר עליהן. 

בנסיעה עירונית הפיג'ו שוב מוביל עם יכולת מעט יותר בוגרת בהתמודדות עם פסי האטה ושיבושים. רצף שיבושים יתקבל פחות בברכה וה-3008 יקפץ על מתליו. הרנו משכך מעט פחות את השיבושים ובעיקר מעביר יותר רעש מתלים, אך אי אפשר להגיד שנוחות הנסיעה לא מוצלחת, לא ברנו ולא בפיג'ו. בשני המקרים שיבושים חדים ופתחי ביוב בולטים עוברים פנימה באופן לא מספיק מעודן ובשני המקרים אנחנו קודם כל מפנים אצבע כלפי החתך הנמוך של הצמיגים. 

מנוע וביצועים

לרנו יש יחידת הנעה מוכרת, ותיקה ומאוד מוצלחת. המנוע, בנפח 1,500 סמ"ק, מפיק 110 כוחות סוס ו-25.5 קג"מ. לפיג'ו מנוע בנפח 1,600 סמ"ק שמציע 120 כ"ס ו-30.6 קג"מ. לרנו יש רצועת כוח ארוכה יותר ב-500 סל"ד. 

על הכביש קשה להגיד מי המנוע המוצלח יותר. הפיג'ו מרגיש מעט יותר גמיש וחזק. יחסי ההעברה שלו קצרים יותר ולכן הוא מרגיש מעט יותר זריז. לרנו יש מנוע מעט פחות מעודן, אבל מדובר בניואנס, ותחת עומס הוא מרגיש מעט יותר חלש. המנוע של הפיג'ו גם שקט יותר. 

למנוע של הרנו משודכת תיבת הילוכים כפולת מצמדים. התיבה טובה, למרות שהיא קצת סרבנית כשזה נוגע להורדת הילוך ב"קיק-דאון", והיא מעבירה הילוכים באופן חלק. תיבת ההילוכים של ה-3008 אולי יותר טובה מה-AL4 העתיקה ששימשה את החברה בעשור הקודם, אבל בתור תיבה אוטומטית היא נוטה להיות איטית ולעיתים אפילו מעבירה מכה בהחלפת הילוכים. זה לא קורה הרבה אבל ציפינו ליותר. 

במהירויות כביש שש רגועות, גם הפיג'ו וגם הרנו הציגו צריכת דלק כמעט זהה. הנתון של הפיג'ו היה 18.8 ק"מ לליטר לעומת 18.6 של הרנו. ככל שהנסיעה הפכה פרברית ועירונית, כך גדל יתרונה של הרנו ובסוף המבחן היא הייתה עדיפה על הפיג'ו ובפער משמעותי. המבחן הסתיים עם 15.1 ק"מ לליטר בקדג'אר לעומת 13.8 ק"מ לליטר ב-3008. 

התנהגות כביש

כשבוחנים התנהגות כביש, צריך להתייחס למספר פרמטרים משמעותיים, שונים ולעיתים מנוגדים האחד לשני. בסביבה העירונית, שדה הראייה לדוגמא משחק תפקיד משמעותי. ממושב הנהג של הרנו אפשר לראות באופן נפלא את הסביבה ובעיקר לנסוע לאחור. מצד שני, בגרסאות הפשוטות אין מצלמת רוורס ולא חיישנים. לפיג'ו יש רק חיישנים, ולהגיד שזה מרגיע אי אפשר. שדה הראייה אחורה בפיג'ו מאוד מוגבל בגלל זנב גבוה ושמשה קטנטנה. התחושה היא שלא משנה מה קורה, תמיד נוסעים "על עיוור" ומצלמת רוורס היא בהחלט מצרך נחוץ. בכל מקרה שדה הראייה בפיג'ו פחות טוב מהרנו.

ומה מבחינת תחושת הבטיחות? בגרסת המבחן המאובזרת, הרנו הגיעה עם שלל מערכות בטיחות אך בגרסה הבסיסית הן לא קיימות. מצד שני, היא מציעה אחיזת כביש מאוד גבוהה. המתלים שלה, שעל הריסון שלהם כבר דיברנו, מונעים זוויות גלגול ושומרים על הרכב מאוד מפולס. גם האחיזה גבוהה כך שנהיגה, ואפילו מהירה, לא תסכן את הנהג והנוסעים. 

הפיג'ו לעומתה אוחזת פחות טוב. היא עדיין תהיה מאוד בטוחה אבל היא לא מציעה את האחיזה האבסולוטית הטובה כמו בצרפתייה השנייה. ל-3008 יש יותר זוויות גלגול והן פחות תורמות לתחושות בנהיגה מהירה. מה שהפיג'ו מביאה לנהיגה הדינאמית זה כיף. הנכונות של הפיג'ו לשנות כיוון מצוינת והיא פונה בנחישות די מפתיעה, ולעיתים מפתיעה מדי. הזנב נכון להדק את הסיבוב וחוץ מההגה הקטן מדי והקל מדי, בהחלט מדובר במכונית משובבת. 

ההגה של הרנו גדול ולא ממש מדויק ורכב הפנאי הזה, כמו רכבים דומים בקטגוריה, לא שש להיכנס לפניות. זה לא הרכב אם אתם בקטע של נהיגה דינאמית. 

סיכום

שני כלי הפנאי הללו הם רכבים מרשימים בטווח המחיר הזה, והעובדה שהם מגיעים עם יחידות הנעה ששותות סולר עשויה להוות יתרון משמעותי ללקוחות רבים.

פיג'ו 3008 היא המכונית למי שמחפש ג'יפון אופנתי וטכנולוגי ונאלץ להתפשר על מנוע דיזל, כי זה מה שיש בגרסת הבסיס של הפיג'ו. המנוע הוא לא הנקודה הבולטת שלו ביחס למתחרים - אבל בכל סעיף אחר, הפיג'ו זורחת.

רנו קדג'אר, שנראית טוב ונוסעת טוב, תתאים למי שרוצה ג'יפון וצריך לגמוע איתו מרחקים. צריכת הדלק העדיפה והריסון במהירויות בין עירוניות יהוו יתרון בתנאים אלה, ובנוסף ניתן לקבל אותה ברמת גימור גבוהה - מה שבפיג'ו יצריך נטישה של מנוע הסולר ומעבר לגרסת הבנזין.

למאמר זה התפרסמו 3 תגובות