מבחן השוואתי: סיאט לאון מול פורד פוקוס

עיצוב וסגנון

מדובר בשתי מכוניות שכל אחת מהן מגיעה בגישה כל כך שונה. הלאון מרגישה נקייה יותר. הקווים שלה מפוסלים ומינימליסטיים. פס הניקל סביב החלונות מקנה לה מראה מעט יותר יוקרתי, וכך גם הכיתוב לאון בכתב יד על הזנב. מצד שני, היא קצת נעלמת בעין ומעט שגרתית מדי.

הפוקוס לעומתה עגלגלה יותר, קלילה יותר למראה ונדמה שהיא לוקחת את עצמה מעט פחות ברצינות. התוספות של גרסת האקטיב, והאמור נכון גם לגרסת ה-ST Line, מקנות לה אופי ייחודי וניגודיות שמבליטה אותה ביחס להמון המשפחתיות הנוסעות מסביב. גם פסי הגגון, גם ה-'כאילו' מגיני גחון ואפילו קשתות הגלגלים - כולם מספרים צ'יזבט על רכב פנאי. אגב, הבדלי הגובה בין השתיים עומדים על פחות מ-5 ס"מ - ללמדכם עד כמה מדובר בעניין של תדמית ולא במהות הדברים.

בכל מקרה שתי המכוניות מרשימות בצבעים האדומים איתם הן הגיעו למבחן. עיצוב הפנים של הפוקוס מתחיל להתיישן ומרגיש פחות נקי ואלגנטי בהשוואה לתא הנוסעים המינימליסטי והממוקד יותר של הסיאט, מה שמעניק לספרדיה יתרון קל בסעיף הזה.

אבזור ותפעול

במבחנים הקודמים התרשמנו שהפוקוס מאובזרת היטב. ואכן, לצד הסיאט יש לה כמה יתרונות: כניסה ללא מפתח, טעינה אלחוטית, זיהוי דו-גלגלי במערכת הבלימה האוטונומית והעברה אוטומטית מאורות גבוהים לאורות דרך. מצד שני, למרות שמדובר רק בגרסת הכניסה, סיאט לאון היא מכונית מאובזרת מאוד. יש לה חלון שמש, חיישני חנייה מאחור, בקרת אקלים עם יציאות לאחור ומנופים להעברת הילוכים מאחורי ההגה.

מעבר לאלו, שתי המכוניות מתהדרות בשלל פריטי אבזור מגוונים. לשתיהן כפתור הנעה, בקרת שיוט אדפטיבית, בקרת סטיה מנתיב ובלימה אוטונומית. שתיהן מכריזות על בואן באורות LED ומציעות גם מצלמות רוורס, בלם יד חשמלי עם פונקציית Hold ומראות מתקפלות חשמלית. איכות החומרים וההרכבה בשתיהן סבירה עם יתרון קל לטובת הסיאט.

התפעול הוא סיפור אחר לגמרי. תא הנוסעים של הפוקוס מלא בשלל כפתורים. אפשר להגיד שהוא כמעט מעמיס אבל למעט על ההגה, רוב הכפתורים מסודרים בצורה טובה המאפשרת תגובה מהירה למתרחש ברכב. מסך המולטימדיה קטן ברבע אינץ' (8") מזה של הסיאט. הגרפיקה מרגישה מיושנת אך גם במסך הכפתורים גדולים וברורים וקל לבצע בו פעולות.

לא כך בסיאט. בספרדייה יש מעט מאוד כפתורים פיזיים, שזה נחמד ככל שזה נוגע לעיצוב המינימליסטי. העניין הוא שרוב הפונקציות נעשות מההגה או מהמסך. בהגה המצב עוד טוב - אמנם אין פה לוח מחוונים דיגיטלי אך מחשב הדרך יחסית קל לתפעול. לעומתו, המסך המרכזי יותר מורכב לתפעול. הרבה יותר.

כמעט כל פעולה ולו הפשוטה ביותר נעשית מהמסך ומשלל כפתורים קטנים ולא נוחים. יש כמה קיצורי דרך כמובן אך אף אחד מהם לא מביא אתכם ישירות להפעלת המזגן למשל. לצורך כל שינוי במזג האוויר תאלצו ללחוץ על כפתור יעודי וקטן.

למרות שאפשר להגיד שהלאון מנצחת בנקודות בסעיף האבזור, היא ללא ספק מפסידה בהנדסת האנוש.

שימושיות ומרווח

אז הסיאט אמנם הפסידה בסעיף הקודם, אך בכל הנוגע למרווח ושימושיות היא מנצחת, ולא כי הפוקוס רעה.

בניגוד לעבר, מרווח הפנים של הפוקוס לא רע בכלל. המושבים תומכים, תנוחת הישיבה נוחה ולמרות שהיא לא גבוהה היא מציעה שדה ראיה טוב. יש משהו מעט אינטימי / ספורטיבי באופן בו המכלולים עוטפים את הנהג וזה נחמד לחובבי הז'אנר. מאחור מציעה הפוקוס מרווח טוב לשני נוסעים אך היא צפופה לשלושה. הנוסע האמצעי יהנה מרצפה שטוחה יותר אך לצערם של היושבים מאחור אין להם יציאת מיזוג מאחור ולא חיבורים ל-USB. הם יהנו משקע 12 ווולט במקום.

הסיאט היא סיפור אחר. העיצוב המינימליסטי מעניק תחושה מאוד מרווחת ואוורירית מלפנים והמושבים מרגישים מעט רחבים יותר. תנוחת הישיבה יותר נמוכה אך בפער קטן. המעבר אחורה חושף פער דרמטי בין השתיים: הסיאט מציעה מרווח רגליים טוב בהרבה מהפוקוס, והיא כנראה מהמרווחות בקבוצה. מרווח הראש דומה לזה של הפוקוס ויתאים לאנשים שאינם עוברים את ה-185 ס"מ. בלאון יש מאחור שתי יציאות USB C והכי חשוב - פתחי אוורור ואפילו שליטה על הטמפרטורה. המושב עצמו מעט נמוך יותר ופחות תומך בירכיים אך מדובר בעניין שולי לצד היתרונות שהיא מפגינה.

תא המטען של הספרדייה ממשיך בהובלה ברורה, עם נפח של 380 ליטרים לעומת 341 בפוקוס. המרחב הנוסף מורגש אך חייבים לציין שלשתיהן אין רצפה כפולה ויש גם רף העמסה גבוה איתו צריך להתמודד בהכנסה ובהוצאה של ציוד.

הציון בסופו של יום ניתן להן כמכניות האצ'בק, וצריך להודות שיש משפחתיות מרווחות יותר מהן. ככאלו, הסיאט מציעה מרווח כמעט מושלם ואילו הפוקוס טובה - אבל פחות.

נוחות נסיעה

הקרב הקשוח נמשך ושוב נרשמת מנצחת ברורה. אם בסעיפים הקודמים המנצח הייתה הטובה מבין שתי מכוניות מצוינות, כאן יש מכונית סבירה ואחת שקצת פחות.

לסיאט מערכת מתלים מעט נוקשה. לפוקוס, במיוחד בגרסת האקטיב, יש כיול רך יחסית. בתוך העיר העדיפות של הפוקוס ברורה כמו שמש באמצע יום קיצי. מערכת המתלים של הפוקוס מטפלת במהמורות באופן עגול ורך יחסית, והיא מצליחה לספוג לא מעט מהנזקים הנקראים פה כבישים עירוניים. היא לא סוגרת מתלה בקלות וכשזה כבר קורה היא לא מתרסקת לגמרי. הכיול הרך מוביל לעיתים רחוקות לתנועה עודפת של המתלה ולמעט חוסר ריסון. פעולתו של המתלה שקטה יחסית.

הסיאט לעומת זאת מכויילת בנוקשות. היא מרגישה עסוקה מאוד על השיבושים העירוניים ומעבירה את חלקם בבירור לנוסעים ברכב. גם הסיאט, כמו הפוקוס, לא מגיעה לסגירות מתלה כואבות, אבל הדרך בה המתלה פועל עד לנקודה זאת - פחות מרשימה. חייבים לציין שלפוקוס יש יותר 'בשר' על הצמיג ביחס לסיאט וזה ללא ספק משפיע על רמת הנוחות.

מחוץ לעיר הדברים מתאזנים פחות או יותר. הפוקוס, בגרסת האקטיב כמובן, מרגישה מעט רכה. היא נוחה אך יכולה, במקרים חריגים, לנוע קצת יותר מדי על המתלה. הסיאט ממשיכה בקו המרוסן מאוד, כאן הנוקשות של המתלה פחות מורגשת ואיכות הנסיעה יותר גבוהה למרות שגם כאן רעש המתלה נשמע יותר מהרצוי.

בסעיף בידוד הרעשים הסיאט עדיפה בפער קטן. למרות שרעשי רוח נשמעים בה, הם מגיעים במהירויות יותר גבוהות ביחס לפוקוס. הפוקוס רגישה לרעשי רוח וגם מבחינת רעשי הכביש היא מבודדת פחות ביחס ללאון.

מנוע וביצועים

כשמביטים רק שנתיים לאחור, אפשר לראות כמה מהר השתנתה קטגוריית המשפחתיות וכמה היא מנסה להתאים את עצמה לזמנים בהם רכבי פנאי הם העיקר. לפני שנתיים בחנו את רנו גרנד קופה נגד סקודה אוקטביה. ציינו לטובה את הרנו שהגיעה עם מנוע טורבו בהספק של 140 כ"ס כבר בגרסת הכניסה, בעוד מנוע ה-1.5 טורבו של הסקודה נמכר בגרסה יקרה יותר.

המחירים בקבוצה האמירו בשנה וחצי האחרונות והמנועים התחזקו. כך, הפוקוס מתהדרת ב-182 כוחות סוס כבר בגרסאות הבסיס, והסיאט מציגה בגרסת הכניסה שלה את אותו מנוע 1.5 ליטרים עם 150 כ"ס. למנוע של הלאון נוספה מערכת היברידית קלה, שנקראת בשפתנו Mild Hybrid.

נשמע שפער של 32 סוסים הוא הבדל משמעותי... בשטח הפער המורגש גדול אפילו יותר. לפוקוס מנוע מאוד דינאמי שאוהב לטפס במעלה הסל"ד. במובן מסויים זה מרגיש שהמכונית קלה מדי עבורו. כל נגיעה בדוושה (למעט במצב Eco) מקפיצה את הפורד במהירות קדימה.

לצד המנוע החזק ניצבת תיבת הילוכים אוטומטית עם 8 יחסי העברה. התיבה, למרות הציפיות מתיבה פלנטרית, היא תיבה גסה שלא תמיד מעבירה הילוכים באופן חלק ונעים וגם לא מציעה שליטה עצמאית על החלפות הילוכים. באופן כללי יחידת ההנעה מרגישה חזקה, תזזיתית ולא ממש מהוקצעת.

הלאון מציגה את ההפך הגמור. למנוע ה-1.5 טורבו של קונצרן פולקסווגן יש עוד צילינדר (4 בסך הכל) ואופי מאוד שקט ורגוע. הרכב מאיץ באופן מאוד ליניארי ומגיב במתינות לרמיסות דוושה. ליד הפוקוסף הביצועים של הסיאט מרגישים כמעט 'חלשים' - אבל זה בגלל שהכל יחסי בחיים. המערכת ההיברידית הקלה בהחלט תורמת לתחושות – היא מגשרת על העברות ההילוכים ומאפשרת למנוע לכבות את עצמו בהאטות ובשיוט מאוד רגוע. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים לעיתים לא פועלת הכי חלק אבל גם כאן המערכת המיקרו היברידית מעדנת דברים.

וכך, קרב הביצועים מסתיים בעדיפות של הפורד. לעומת זאת בסעיף איכות ההגשה והעידון, ובעיקר בצריכת הדלק, הסיאט טובה יותר. בשיוט הבין עירוני הלאון רשמה צריכה של 15.6 ק"מ לליטר לעומת 12.6 ק"מ לליטר של הפורד, בעוד שבסוף המבחן הסיאט סיימה עם 12.1 ק"מ לליטר בעוד הפוקוס רשמה נתון של כ-10 ק"מ לליטר. הנתונים האלו מביאים אותנו לשוויון בציון הכולל.

התנהגות כביש

התנהגות הכביש ממשיכה בקו של יחידת ההנעה. הסיאט מציגה גישה מאוד רגועה וחסרת דרמות לנהיגה ברכב. האחיזה האבסולוטית של הספרדיה גבוהה מאוד. אבל למרות שהיא מגיעה עם מתלים נוקשים, האחיזה הגבוהה לא מתורגמת להתנהגות כביש מהנה במיוחד. ללאון יש אופי מאוד ניטראלי עם נגיעה קלה של תת היגוי. היא צפויה מאוד, לא ממש מגיבה להרפיות דוושה ודורשת פעולות ברורות כדי להפנות אותה. ההגה שלה אולי לא מתקשר אך לעומת זה של הפורד יש לו משקל נכון.

הפוקוס לעומת זאת מציגה שלדה "שמחה" יותר שמגיבה היטב לכל מסר מצד הנהג. האחיזה שלה מעט פחות גבוהה אך קל בהרבה לשלוט בה, יש לה נטייה להיגוי יתר קל ובאופן כללי היא מרגישה כמו בת לוויה נפלאה לכבישים מפותלים. הבעיה היחידה היא ההגה. יש לו משקל קל מאוד והוא מרגיש מנותק מהרכב.

סיכום

קשה להאמין ששתי מכוניות האצ'בק אירופאיות, עם מנועי טורבו, אבזור דומה, מימדים קרובים וקהל לקוחות דומה יציעו חווייה כל כך שונה.

סיאט לאון הפתיעה אותנו עם מראה נקי מאוד מבחוץ ובפנים. המרווח הפנימי שלה מצוין, האבזור עשיר ביחס לעובדה שמדובר בגרסת הכניסה ויחידת ההנעה חסכונית ונעימה. לחובתה עומדת נוחות הנסיעה העירונית, התנהגות הכביש שהיא אמנם בטוחה אך לא ספורטיבית ובעיקר הנדסת אנוש פחות טובה.

הפוקוס לא נכשלת באף אחד מהסעיפים אך יש לה כמה נקודות חובה ברורות. תיבת ההילוכים שלה לא מעודנת, צריכת הדלק גבוהה מהמקובל ותא הנוסעים מרגיש מעט מיושן. למרות החסרונות הללו היא לא נכשלת בהרבה מקומות. זו מכונית נוחה יחסית, יש לה יחידת הנעה חזקה מאוד, היא מתנהגת טוב ונהנית מהנדסת אנוש טובה ומאבזור עשיר.

ויש עוד נקודה משמעותית שצריך להזכיר. אם הגישה הספציפית של ההאצ'בק אקטיב לא מספיק מתאימה לכם, אם תא המטען קטן מדי, אם צריכת הדלק גבוהה או אם מתחשק לכם משהו באווירה ספורטיבית יותר -  תמיד תוכלו לעבור לפוקוס אחרת שמתאימה לכם (סטיישן, סדאן דיזל או ST ליין ספורטיבית) כמעט באותו המחיר. בסיאט הגרסה המאובזרת יותר או הגרסה החזקה יותר עולה הרבה יותר.

בסופו של יום, אין כאן מכונית יותר טובה. שתי המכוניות מרשימות, מצליחות ונכשלות בסעיפים שונים. במי לבחור? זה יותר תלוי באופי הנהיגה שלכם ובחיבור לרכב. מעולם נסיעת מבחן לא היתה חשובה יותר.

האופציה הג'יפונית: קיה אקסיד

היבואנית של קיה ביצעה מהלך מעניין בדור הנוכחי של המשפחתית שלה. בעוד הסיד הרגילה מגיעה ארצה ברמת אבזור אחת, בסיסית מאוד, שמיועדת לציי רכב - ה-X היא זו שפונה ללקוחות הפרטיים. וזו לא קיה סיד רגילה אלא גרסה מוגבהת מעט, בתצורת קופה דינאמית יותר למראה וייחודית בנוף.

העיצוב החיצוני שלה ללא ספק מרשים בהרבה לעומת שתי המכוניות האחרות במבחן. בפנים, בגרסה המאובזרת שקיבלנו, אפשר לספר על מרווח דומה לנהג ולנוסע ועל אבזור שופע משתי המתחרות. ברשימה יש לוח מחוונים דיגיטלי יפהפה, כיסאות בעלי כוונון חשמלי עם זכרונות וגם את כל מה ששתי האחרות מציעות.

לקיה מרווח מאוד מצומצם מאחור, בעיקר בכל מה שנוגע למרווח הראש, שיהיה גבולי לנוסעים שגובהם מעל 1.75 מ'. זוהי תוצאה ישירה של העיצוב הדרמטי. תא המטען בפני עצמו לא רע והוא גדול מהסיאט ומציע רצפה כפולה.

מבחינת נוחות הקיה ניצבת בין הסיאט לבין הפורד. היא נוקשה, אך פחות מהסיאט; בידוד הרעשים שלה לא מבריק עם רגישות לרעשי כביש אך פחות לרעשי רוח.

יחידת ההנעה שלה יעילה. מדובר במנוע טורבו-בנזין בנפח 1.4 ליטרים עם הספק של 140 כ"ס, שמשודך לתיבה כפולת מצמדים בעלת 7 הילוכים. האקסיד אמנם פחות חזקה משתי האחרות, אך חסכונית במעט מהפורד. מצד שני, בניגוד לאירופאיות, יחידת ההנעה כאן מתפקדת היטב במלואה - גם מנוע, גם גיר.

התנהגות הכביש של האקסיד נייטרלית מאוד. אין לה את הזנב המשעשע של הפוקוס ולא את תת ההיגוי העדין של הסיאט. בכביש המפותל היא אוחזת באופן נפלא את האספלט ומציגה אחיזה טובה משל שתי האחרות. בנוסף, ההגה שלה מציע משקל טוב משל השתיים ואין ספק שהשלדה שלה יכולה להתמודד עם מנוע חזק יותר.

לקיה אקסיד יש אתגר אחד מרכזי: המחיר. היא אמנם לא יקרה בפער דרמטי מהפוקוס והלאון, והמחירים שלה נעים בין 140,000 שקלים לגרסאות הבסיס ל-146 אלף שקלים עבור הפרימיום הבכירה - אך אלו כבר מחירים שנושקים לקטגוריית רכבי הפנאי הקומפקטיים, שם תמצאו ג'יפונים שמעניקים יתרון ברור הן בתחושת הגובה והמראה והן במרווח הפנימי. ביניהם ניתן למנות דגמים כמו סיאט אטקה, קיה סלטוס ואופל גרנדלנד X.

בתור משפחתית פלוס, האקסיד היא מוצר יוצא מהכלל ובמרבית הפרמטרים היא מעניקה תמורה גבוהה יותר מהפוקוס והלאון. אבל האם בתקציב שלה לא עדיף כבר להוסיף את הנדרש ולקנות רכב פנאי מהקטגוריה הבכירה יותר? השאלה הזו, כמו תמיד, תלויה בצרכים ובגישה.

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות