המעבר להנעות חשמליות הוא אתגר משמעותי עבור כל יצרניות הרכב, אבל לא במידה דומה. כי מה שמעניק הזדמנות לפריצה עבור יצרניות סיניות צעירות ועלומות, או סיכוי לעליונות טכנולוגית עבור יצרניות קוריאניות שנתפסו עד כה כשמרניות, בהחלט מעמיד משוכה לא פשוטה עבור יצרניות יוקרה אירופאיות. למשל ב.מ.וו.
יצרנית היוקרה הגרמנית, שבמשך עשרות שנים מצאה עצמה בצמרת התעשייה כשזה נגע למנועים ותיבות הילוכים פנטסטיים לצד יכולת דינמית מעולה, נדרשה לפתע להתמודד ללא הפרטים המייחדים אותה. בזירה טכנולוגית מורכבת מאוד, שבה למנועי בעירה פנימית נהדרים ותיבות הילוכים משובחות אין כלל מקום. סביבה שבה מאות קילוגרמים של סוללות נטרלו עשרות שנים של כיול ושיפור מערכי מתלים עילאיים.
ועם כל הכבוד לשורת רכבי הפנאי המצוינים (והנמכרים בהיסטריה) של היצרנית הבווארית, האחריות להעברת המורשת מוטלת יותר מכל על כתפיה של ב.מ.וו i5. המהדורה הטריה והחשמלית של סדרה 5, מי שנתפסת כבר עשרות שנים כאמת המידה הדינאמית בקטגוריית מכוניות הסאלון.
האתגר מתעצם שבעתיים כשאל המבחן מגיעה גרסת ה-M60 החזקה, עטורת סמלי M רבי-משמעות ונושאת תג-מחיר של 860 אלף שקל, לפני תוספות. הרבה מאוד כסף, הרבה מאוד אתגרים והרבה מאוד שעות של נהיגה, שהובילו למעט מאוד מסקנות. והן חד-משמעיות.
סיכום: ב.מ.וו i5 היא אחת החשמליות המשכנעות ביותר שבהן נהגנו לאחרונה, למרות - ואולי בגלל - שהיא לא מרגישה סופר-חשמלית כמו מרצדס EQE, וכן מנסה לשמור על האופי המובהק של דגמי הבנזין. מחד, פלטפורמת בנזין מוסבת גובה מחיר ברור בשימושיות ולא משחררת את כל היתרונות של יחידה ייעודית, מאידך היא כן חמושה במיטב הטכנולוגיות העדכניות של היצרנית.
והיא נראית מעולה בחוץ ובפנים, עם ביצועים פנטסטיים והתנהגות כביש משובחת לצד איכות נסיעה גבוהה. מאלה שנדיר למצוא לא רק במכוניות חשמליות, אלא בכלל.
- מתחרות ישירות: מרצדס EQE, ג'נסיס G80, ניו ET7, טסלה מודל S
- מחיר: 860 אלף שקל
- טוב: ביצועים, יכולת דינמית, טכנולוגיה
- בסדר: אבזור, הנדסת אנוש
- טעון שיפור: מושב אחורי, בידוד רעשים, טווח
- ציון: 8
ובהיבט זה היא בפירוש המשך ישיר לשושלת המפוארת של סדרה 5, הישג לא מבוטל. אלא שזה לא סופו של הסיפור. כי בהחלט רצוי לשאול האם יש מספיק רוכשים שמחפשים יכולת דינמית גבוהה במכונית סאלון חשמלית מאוד גדולה? האם יש מספיק מהם שיקריבו קרוב למיליון שקלים ויוותרו על הפיתוי שברכישת מתחרה סינית, חשמלית ומהירה לא פחות, שעל הדרך גם תחסוך כמעט 400 אלף שקל? כנראה שמעטים (מאושרים) בלבד.
איך נראה: ה-i5, במיוחד בגרסה הסמי-ספורטיבית שנבחנה, נוטשת את מחוזות האלגנט ומציגה מראה אגרסיבי למדי, עם קווים ישרים, זוויות חדות ולא מעט עיטורי אקשן. אהבנו את הסבכה הקדמית המוארת ואת הפגושים השריריים, וגם את ידיות הדלתות השקועות שמשיגות אפקט אווירודינמי דומה לזה של ידיות נשלפות, אך עם תפעול נוח בהרבה. היא לא נראית חשמלית? נכון, ולטעמנו זהו דווקא יתרון.
סביבת הנהג היא העדכנית של המותג עם צמד מסכים מחוברים וקעורים, מעט מאוד כפתורים וקונסולה מרכזית גבוהה שמאכלסת את בורר ההילוכים הזעיר ואת גלגלת ה-iDrive המסורתית, לצד מספר כפתורי מגע נוספים. התרשמנו מדיפוני העור המצוינים, אך איכות החומרים איננה אחידה, והשימוש הנרחב בפלסטיק שחור-מבריק לא אהוב עלינו כלל. לא כאן ולא באשר תוצרת גרמניה. נראה טוב בקטלוג, במציאות צובר אבק וסימני אצבעות ומעניק תחושה זולה.
מערך התצוגות כולל לוח מחוונים דיגיטלי ("12.3), מסך מגע גדול ("14.9) ותצוגה עילית גדולה ושימושית. כל אלו תומכים באופן מלא בעברית. זה פועל טוב בדרך כלל, אך מדי פעם פגשנו טקסט בכתב ראי. ניסיון להשתמש בהפעלה הקולית (באנגלית בלבד) נתקל בסירוב כל עוד בחרנו בעברית כשפת התפריטים בתצוגה - עוד נקודה ששווה לשייף. המסכים עצמם מרשימים למראה ומציעים אינספור אפשרויות סידור בהתאמה אישית, וגם קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי.
עם זאת, המסך המרכזי עמוס מדי באפשרויות, וכל פעולה בסיסית - כולל בחירת מצב רגנרציה או בדיקת נתוני מחשב הדרך - דורשת נבירה בתפריטים מסורבלים. זה הופך את השימוש בגלגלת להרבה פחות נוח מבעבר, והבחירה בחומר דמוי-קריסטל לגלגלת עצמה יוצרת לא פעם סנוור בנסיעה תחת שמש. הסינים אוהבים, אנחנו פחות.
השימוש במחוות יד לביצוע פעולות בסיסיות (שליטה בעוצמת השמע, מענה לשיחת טלפון ועוד) עובד נהדר, כרגיל, ותצוגת המציאות הרבודה על לוח המחוונים מוסיפה לחזות הטכנולוגית, אך מבלבלת ולא תמיד נוחה לשימוש. תלונה אחרונה לפרק זה נוגעת לפתחי המיזוג החבויים, שאת עוצמת זרימת האוויר שלהם ניתן לכוון באמצעות משטח מגע, בעוד כיוון הזרימה נשלט על ידי גלגלת גומי משונה. לא ברור מדוע נדרש הסרבול הזה.
הישיבה מלפנים נוחה, אך שטח חלונות קטן וקורות קדמיות עבות מצמצמות את שדה הראייה. מאחור, המרווח לברכיים ולראש מספק והמושב עצמו נוח, אבל תעלת הינע גבוהה - זכר לשימוש בפלטפורמת בנזין מוסבת ולהנעה אחורית או כפולה - פוגעת אנושות במרווח לנוסע השלישי.
לתא המטען נפח של 490 ליטרים ומפתח גדול יחסית, אך רכב המבחן צויד בגלגל חלופי אופציונלי שתפס נתח משמעותי מחלל הטעינה. ושוב, באשמת הפלטפורמה המוסבת, אין כאן תא מטען נוסף מלפנים.
מפרט האבזור הסטנדרטי כולל, בין היתר, מצלמות היקפיות, חניה אוטומטית עם נסיעה עצמאית לאחור למרחק של 50 מטרים, חימום למושבים הקדמיים, גג שמש פנורמי, טעינה אלחוטית ומערכת שמע מתוצרת "הרמן קרדון" עם 12 רמקולים. באופן תמוה, המערכת המשודרגת מתוצרת B&W עם 17 רמקולים, זמינה בגרסת ה-40 הזולה יותר, או כאן כחלק מחבילת האבזור האופציונלית והיקרה, שעולה 60 אלף שקל ומוסיפה גם ריפודים משודרגים, וילונות מאחור ואוורור למושבים הקדמיים.
מערך הבטיחות כולל בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת תנועה חוצה מלפנים ומאחור, ניטור שטחים מתים וגם מערכת לעקיפה אוטונומית - שהתגלתה כהססנית מדי ונמנעה ממעבר נתיב גם כאשר נצפתה תנועה ממרחק רב. יתר המערכות פעלו היטב.
איך נוסע: הגרסה הנבחנת מצוידת בצמד מנועים חשמליים בהספק משולב של 601 כ"ס, עם נתון מומנט מרשים של 81 קג"מ. הנתון הזה מטפס ל-83.6 קג"מ במצב Boost, שאותו מפעילים באמצעות מנוף הממוקם מאחורי ההגה, האחראי לתוספת לפרק זמן של עשר שניות.
הכוח העצום הזה אולי לא מאוד חריג בעולמות החשמל, אבל התחושות כאן הן מהטובות שפגשנו. עם תגובת דוושה מיידית שמשגרת את הרכב הכבד (2.3 טונה, לא כולל נהג) כהרף עין גם ביציאה מהמקום - 3.8 שניות מאפס למאה קמ"ש, איטי רק ב-0.4 שניות מה-M5 היוצאת.
גם תאוצות הביניים מסחררות ובניגוד לחשמליות אחרות, כאן לא מורגשת דעיכה בביצועים במהירות תלת-ספרתית. על כך תעיד גם מהירות מרבית נדירה בעולם החשמל - החרד לריקון מהיר מדי של סוללות במהירות גבוהה - של 230 קמ"ש.
הנהג יכול לבחור באחד מתוך מספר מצבי נהיגה, אך באופן תמוה רק המצב הספורטיבי ניתן להתאמה אישית מלאה. מצבי הנהיגה משפיעים לא רק על כיול המתלים וההיגוי, אלא גם על צלילי מנוע מזויפים (ומיותרים) ועל צלילים מלאכותיים אחרים (ומיותרים) שמתנגנים בחלל הרכב. צעד אחד רחוק מדי לטעמנו, אך הסאונד ניתן גם להשתקה.
באופן מפתיע, עוצמת הבלימה הרגנרטיבית נשלטת רק באמצעות תפריטי מסך ולא ממנופים פיזיים. לצד המצבים הקבועים ישנו גם מצב אדפטיבי המושפע מנתוני הרדאר הקדמי ומגיב היטב לאופי התנועה. במצב זה ירדנו מערד לים המלח, מרחק נסיעה של 23 ק"מ, מאחורי שיירה שהזדחלה בעצלות מאחורי אוטובוסים ומשאיות, ללא נגיעה בדוושת הבלם וללא שימוש בבקרת השיוט. מרשים.
סוללת 81 קוט"ש מבטיחה טווח נסיעה של כמעט 500 ק"מ. בפועל, בנהיגה מתונה יחסית אך ביום קר מהממוצע, השגנו טווח מאכזב של 330 ק"מ בלבד. טעינת AC מתאפשרת בקצב של 11 קילוואט, בעוד קצב הטעינה המהירה מגיע ל-205 קילוואט - מה שמאפשר למלא את הסוללות מ-10% ל-80% בתוך כחצי שעה.
ה-i5 מסתייעת במתלי אוויר מאחור ובבולמי זעזועים אדפטיביים מלפנים, בשני המקרים עם שליטה אוטומטית במידת הקשיחות. המערך הזה מצליח להתגבר על המשקל העצמי גבוה ועל חישוקי ענק וצמיגים נמוכי חתך (245/40R20 מלפנים, 275/35R20 מאחור), ומעניק נוחות נסיעה טובה מאוד בכל תנאי הדרך.
בידוד הרעשים פחות מרשים, עם רמה של רעשי דרך ורוח שלא אופיינית למכונית סאלון מסוגה. היגוי אחורי אמור לשפר את היכולת הדינאמית ואת כושר התמרון בעיר, אך במשימה האחרונה הוא לא מצליח להעניק יתרון ממשי, זאת בשל זווית הפניה מוגבלת של 2.5 מעלות שמקזזת 60 ס"מ בלבד מקוטר הסיבוב.
אבל בכל מה שנוגע ליכולת הדינאמית, ל-i5 יש בהחלט סיבות לגאווה. ולא רק בזכות ההיגוי האחורי. הצמיגים הרחבים מספקים אחיזת כביש יותר ממשכנעת, לשלדה רמת תקשורת נדירה בעידן החשמל, ההיגוי מהיר וחד ובכבישים מפותלים התחושה היא של מכונית קטנה ממידותיה. בנוסף, זוויות הגלגול שטוחות כמעט לחלוטין ולבלמים עוצמה ראויה ותחושה טבעית - גם זו לא שכיחה בדגמים חשמליים.
- מנוע: חשמלי
- קיבולת מצבר: 81 קוט"ש
- הספק / מומנט: 601 כ"ס / 83.6 קג"מ
- הנעה: כפולה
- אורך: 506 ס"מ
- רוחב: 190 ס"מ
- גובה: 150.5 ס"מ
- בסיס גלגלים: 299.5 ס"מ
- משקל: 2,305 ק"ג
- נפח תא מטען: 490 ליטר
- 100-0 קמ"ש: 3.8 שניות
- מהירות מרבית: 230 קמ"ש
- כריות אוויר: 6
- דירוג בטיחות (Euro NCAP): חמישה כוכבים
- מחיר רכב מבחן (בסיס): 860 אלף שקל (620 אלף שקל)
פורסם לראשונה ב- 05.02.24
למאמר זה התפרסמו 38 תגובות