הוא יודע לזהות אם שכחת את הילד מאחור ולהדליק לו את המזגן, מסוגל לבלוע פניות במהירות לא חוקית, מצליח להטעין טווח של נסיעה לאילת בזמן שלוקח לנהג שלכם לבלוע חצי מנה שווארמה, ובכל זאת הוא נחשב רכב מסחרי. נועם ריין החליף מקומות עם אלברט וחזר עם תובנה: המיניוואן ניצח
זה לקח כשעה, אולי קצת יותר, אבל מי סופר, עד שאלברט עצר בצד, הנמיך את המוזיקה, סובב את הראש ושאל בנימוס: "אדוני, אולי תרצה גם לנהוג במכונית?". לאלברט לא היו כפפות לבנות וגם לא כובע מגוחך. סביר להניח שקראו לו בכלל שטפאן, או מרטין, או משהו כזה. צלם וידאו שהתנדב בתמימותו לנהוג לרגע "מסביב לבלוק, כמה דקות", רק כדי שארגיש את המושב האחורי. אבל אלברט - או תומאס או כריסטיאן - הוא אירופי מתורבת. ואם האורח מהלבנט עדיין עסוק במסכים, בפונקציות העיסוי או בהדום החשמלי, אז לא יפה להפריע לו. עד שבכל זאת, חלאס. יש עוד עבודה לעשות היום.
כבר משהו כמו מאה שנה שהנוסחה למכונית פאר נראית בערך אותו הדבר. לימוזינת סדאן ארוכה, בדרך כלל בצבע שחור דיסקרטי או כחול כהה מלכותי, עם בסיס גלגלים עצום והמון טקס בישבן. במרצדס טוענים שזה התחיל כבר לפני 140 שנה, אבל הם לא ישכנעו אותי שהתלת אופן המצחיק ההוא נחשב למכונית. שלא לדבר על מכונית פאר. מדי פעם היו ניסיונות לחרוג מהנוסחה. אם תשאלו ראפר אמריקאי למשל, הוא משוכנע שגם קדילאק אסקלייד עם חישוקי ענק ותאורת ניאון מסביב ללוחית הרישוי מאחור הוא רכב שרד לגיטימי. בסין מקובל כבר שנים לפגוש בכירים שנוסעים במיניוואנים מפוארים, אבל כל עוד לא מצאתם מנהיג של מדינה שנוסע במשהו שנראה ככה, זה לא לגמרי נחשב.
ולמרות הזמן הקסום שהעברתי במושבים האחוריים של ה-VLE - תודה, אלברט - אני לא חושב שיש ממשלה כלשהי, או בית מלוכה, או מוסד נשיאותי, שישקול ברצינות להחליף את צי ה-S קלאס שלו במיניוואן, מפואר ומהודר ככל שיהיה. אבל אני אנסה לשכנע אותם ואתכם שהם טועים בגדול. וגם את אלברט. אגב, גרסה מסחרית נטולת חלונות צפויה להופיע רק בעוד שנתיים, אבל גם בלעדיה במרצדס לא מנסים להסתיר את העובדה שה-VLE משתייך לחטיבת המסחריות שלה. הוא גם מיוצר בוויטוריה, ספרד, לצד הוויטו הוותיק ובסביבתם של מיליוני עוכרי ישראל שמתגוררים בחבל הבאסקים.
נוסעים רחוק
נתון פנומנלי אחד ימחיש עד כמה מרצדס הלכה רחוק כדי להפוך את ה-VLE למשהו אחר: מקדם גרר של 0.25. נתון שהוא לא רק חסר תקדים עבור ואן מסחרי עם צללית של מקרר-אמנה-ארבע-דלתות-מכונת-קרח-בחזית, אלא גם טוב יותר מזה של חשמליות קומפקטיות רבות, שעוצבו כדי להצטיין בתחום הזה. כן טויוטה CHR+, סמארט 3, קופרה טווסקאן, אני נותן אתכן כדוגמאות נחותות אווירודינאמית מוואן ענק של מרצדס.
זה מאפשר ל-VLE להיות שקט במיוחד, ברור, אבל גם להציג טווח נסיעה שמגיע ל-700 קילומטרים. או קצת פחות, תלוי בגרסה. אל תהיו גרידיים, גם 600 ק"מ זה נתון שמביס בקלות את פולקסווגן ID.Buzz בעל המראה הנוסטלגי, או את אינספור המתחרים הסיניים שעוד לא הצליחו לשכנע את המגזר העסקי לעבור לחשמל. מעניין למה, מי לא היה רוצה לצאת לסבב משלוחים עם רכב שצריך לחפש עמדת טעינה כל שעתיים וחצי.
נכון, המרצדס עושה את זה גם בזכות סוללת ענק של 115 קוט"ש, אבל לצידה גם צריכת חשמל מצוינת של 18.4 קוט"ש ל-100 ק"מ. שוב, נתון שפוגשים בדרך כלל במכוניות קטנות וקלות בהרבה. מתח עבודה של 800 וולט מאפשר לו להיטען בקצב של 300 קילוואט, ולהוסיף יותר מ-350 ק"מ של טווח בתוך 10 דקות. מספרים די פנטסטיים.
משחק הכיסאות
את ה-VLE אפשר לקבל עם 5 עד 8 מקומות ישיבה, כמעט בכל סידור אפשרי שתוכלו לחשוב עליו. רוצים שני ספסלים עם 3 מושבים בחלק האחורי? אפשר, אבל חבל. יותר כיף סידור של 2 מושבים בכל שורה ושישה בסך הכל, ואז גם אפשר לסובב את מושבי השורה השניה וליצור מעין סלון בחלל האחורי. מעדיפים מושבים שחורים בריפוד אלקנטרה, עם חגורות אדומות וניחוחות AMG? על הכיפאק. רוצים את זה בעור חום סטייל משרדים מהסיקסטיז? אני לא מוצא בזה הרבה היגיון, אבל זה לגמרי אפשרי. רוצים לקפל כל מושב בנפרד, לשלוף אותו כדי להגדיל את תא המטען מ-800 ל-4,000 ליטר שיאפשר לכם להוביל כל רהיט? אהלן וסהלן.
אבל ה-VLE שהכי אהבתי הוא זה שלוקח לקצה את הפאר מאחור, עם צמד כורסאות ענק בשורה השנייה שנהנות מכיוון חשמלי, חימום, אוורור, עיסוי (בטח כבר אמרתי מתישהו) והדום נשלף חשמלית (אה, גם אותו כבר הזכרתי). אבל מה עם משטח ייעודי לסלולארי עם טעינה אלחוטית? או מגש נשלף ללפטופ? בעצם עליו אפשר לוותר, כי מהתקרה יורד מסך עצום בגודל "33.1, ברזולוציה מטורללת של 8K. אפשר להפעיל אותו משלט ייעודי שמאוחסן בכסא שלפניכם, אבל למה להתכופף עד לשם אם אפשר פשוט לצוות על הרכב באנגלית עם מבטא ישראלי, והוא כבר יעשה את זה עבורכם?
על המסך תוכלו לצפות במיטב מבחני הדרכים של iCar מתוך ערוץ היוטיוב הייעודי, או בתכנים נחותים יותר של נטפליקס, דיסני פלוס וכל אפליקציית סטרימינג אחרת. וגם לנהל פגישות וידאו עם הדירקטוריון באמצעות מצלמה ייעודית, ואפילו לפצל את המסך כדי שיותמי יוכל לצפות ב"מפרץ ההרפתקאות" בכסא הסמוך בזמן שאתם מאשרים הוצאה חריגה של יום כיף בימית 2,000 לעובדים שמכורים לאקשן עם כסאות פלסטיק לבנים. ויש גם צמד אוזניות בלוטות' ממותגות (ומעולות), שמסתנכרנות עם התכנים מהמסך או עם סולו הגיטרות המשוגע ההוא של אינגווי מאלמסטין מהמערכת של בורמייסטר. 22 רמקולים, לא ספרנו לבד.
רגע, סבלנות. כמעט סיימנו. יש גם ארבע מערכות מיזוג נפרדות ברכב, כי אתם לא אשמים שאלברט נוטה להזעת יתר בעונה הזאת של השנה, וגם וילונות צד חשמליים, דלתות הזזה חשמליות עם פתיחה וסגירה בהנפת רגל - פיצ'ר שידע להעריך כל הורה שסחב ילד ישן מהחניה למיטה - מצלמות פנימיות שמסוגלות לזהות תינוק שנותר לנמנם ברכב, להפעיל עבורו מיזוג (בהתאם לטמפרטורה החיצונית) ולשלוח לכם התרעה לסלולרי, והנה מתקרבים לסיום - יש גם מקרר לבקבוקי שתיה, שיכול גם לחמם את מה שזה לא יהיה שתשימו שם.
אלברט ישן, וקם
את הנחירות של אלברט אפשר לשמוע עד לציריך, וקשה להאשים אותו. מתלי האוויר האדפטיביים מייצרים רמת נוחות יוצאת דופן, קרוב מאוד לסביבה של S קלאס ורחוק להפליא מהעולם המיוזע והרוטט של המסחריות. אותה מערכת מתלים משובחת מסוגלת גם להנמיך את הרכב ב-4 ס"מ בחניה כדי להקל על הכניסה והיציאה, להגביה אותו ב-4 ס"מ לטובת נסיעה בשבילים משובשים ובאופן כללי להתאים את השיכוך למצב הנהיגה שבחרתם.
הממזרים מחטיבת המסחריות של מרצדס לא נרגעו עד שגייסו כל טכנולוגיה אפשרית מדגמי העילית של החברה. וזה כולל גם היגוי אחורי בזווית של עד 7 מעלות, שמאפשר לוואן הענק לתמרן בקלילות בחניונים צפופים, ומעניק לו קוטר סיבוב של 10.9 מטר. נתון טוב יותר מפולקסווגן גולף. אגב צפיפות, מערכת לחניה אוטומטית היא כמובן פיצ'ר מובנה. עם יכולת מרשימה להיכנס לכל מקום שבו אתגרנו אותה, במקביל או בניצב למדרכה, בין מכוניות עם מרווח מינימלי, כולל אומדן של המקום הדרוש מאחור כדי לפתוח את דלת המטען העצומה וגם עם יכולת לנסוע עצמאית לאחור למרחק של עד 150 מטר, בתוואי המדויק בו נסעתם קודם.
ארסנל התצוגות - מלבד זו העצומה שמאחור - כולל לוח מחוונים דיגיטלי ("10.25) ועוד צמד מסכי "14, האחד כמסך מגע מרכזי והשני עבור הנוסע מלפנים, אולי כפיצוי על כך שלא הרשו לו לשבת מאחור. ויש גם תצוגה עילית במציאות רבודה, אבל בין כל המסכים האלו נראה שבמרצדס שכחו להשאיר מקום לפתחי המיזוג - ובסוף דחפו אותם בחלק העליון של הדשבורד. בחירה גרועה שכדאי לתקן בהקדם.
ובכבישים המתפתלים של אירופה, בין ואנים שמסיעים באיטיות תיירים עייפים שאכלו יותר מדי קייזרשמרן, ה-VLE מפגין יכולות אתלטיות מפתיעות. אחיזת הכביש מצוינת, מרכז הכובד הנמוך (הודות לסוללת הענק) מקזז את הסרבול שיוצר המרכב הגבוה, ההגה מדויק וההיגוי האחורי מאפשר למוביל הנוסעים החגיגי להיכנס לפניות בנחישות של מייק טייסון וברגישות של שירי מימון, ובמהירות גבוהה בהרבה מכפי שהעזנו לנסות בכל ואן אחר. סליחה שהערתי אותך, אלברט. תיכף מגיעים.
קדנציה ארוכה
בניגוד לקצב התחלופה המהיר יחסית של מכוניות נוסעים, חשיפה של דור חדש לרכב מסחרי היא לא אירוע שקורה בתדירות גבוהה במיוחד. הדור היוצא של ה-V קלאס (או ויטו, או EQV, איך שתרצו לקרוא לו), מסיים בימים אלו כהונה בת 12 שנה. אני יודע, יש ראשי ממשלה שמכהנים זמן רב יותר. זה לא באמת קשור. אורך החיים יוצא הדופן הזה מאלץ את מרצדס לקבל החלטות שישפיעו במשך שנים רבות קדימה. לכן הם עשו כאן כל מה שהם יכולים כדי להפוך את ה-VLE להכי מודרני, טכנולוגי, איכותי ומהודר שניתן. גם אם זה מורכב, גם אם זה עולה המון. המטרה הרשמית היא מן הסתם לאפשר לו לשרוד במשך עשור לפחות, עם כמה שפחות שינויים במעלה הדרך; אבל אלברט ואני יודעים את האמת: החבר'ה של המסחריות פשוט רצו להוכיח שיש להם רכב שרד שווה יותר מ-S קלאס. אותנו הם שכנעו.