כדי להגיע לאי מאן שנעוץ באופן לא נוח בעליל בתוך הים האירי (תבדקו, יש כזה), צריך לקחת מעבורת מעיר התעשייה האפורה עם קבוצת הכדורגל הלא מאוד אטרקטיבית ליברפול. המעבורת הזו ששטה במרץ לכיוון אירלנד אבל לא ממש מגיעה אליה, יוצאת פעמיים ביום. עד כאן זה נשמע כמו סיוט, ותכל'ס, בניכוי כמה משתנים לא חשובים בעליל, זה גם כזה.
במשתנים אני מתכוון לעובדה שהמכונית איתה אני מטפס על המעבורת היא ב.מ.וו M2 CS, וגם לכביש ההיקפי באי הזה שנקרא Snaefell Mountain Course. בכל מקרה אחר השם והמיקום היו משמעותית פחות חשובים מהמכונית, שהיא גרסת קצה לאחת ממכוניות הנהיגה המשובחות שמיוצרות כיום וזמינות לרכישה עבור הכביש הציבורי. במקרה הזה, לכמעט 61 ק"מ האלה שמכסים חלק נאה מהאי, יש יותר משמעות מבערך כל כביש אחר על פני כדור הארץ. לא בגלל בתי האבן המסוגננים לצדו או הנוף הנהדר שנשקף מחלקיו הפתוחים, או השלכת היפהפייה בסתיו שהופכת את הנסיעה בו למחזה מרהיב.
מאז תחילת המאה הקודמת נערך מדי שנה בכביש הזה אחד מאירועי הספורט המוטורי המטורפים ביותר על הפלנטה, וללא ספק המסוכן שבהם. במשך שבועיים בחודשים מאי ויוני מגיעים לכאן מאות רוכבים כדי להתמודד בסדרה בלתי נגמרת של מירוצים שונים ומשונים, כולם על שניים (למעט הקטע המוזר הזה עם הסירה), כולם במהירות פסיכית שעוברת בקטגוריות הבכירות בקלות את ה-300 קמ"ש במרחק של מילימטרים (ולפעמים פחות) מקירות אבן, שיהרגו אתכם גם אם תתנגשו בהם במהירות של 30 קמ"ש. 280 רוכבים נהרגו על המסלול הזה לאורך השנים, מספר חסר תקדים לאירוע ספורט מוטורי כלשהו.
מלבד השבועיים המשוגעים האלה, שמתחילים בשבוע אימונים וקביעת דירוג וממשיכים בשבוע של אול אאוט פסיכי ברמות שאי אפשר לתאר, הכביש פתוח לקהל הרחב. אה רגע. בגלל שהאי מוגדר כטריטוריה בעלת שלטון עצמי הנמצאת תחת חסות הממלכה הבריטית (Crown Dependency), החוקים כאן מעט שונים. החשוב שבהם - אין הגבלת מהירות. זאת אומרת, יש, אבל רק באזורים מיושבים, כפרים זעירים עם כמה בתים ואז שוב, תמרור עם פס שחור חביב כזה על רקע לבן שאם לתרגם אותו למילים משמעו "תן בגז חביבי, אתה מביך את עצמך במהירות הזו, ובעיקר עושה עוול לדבר הזה שמשנע אותך באיטיות מרגיזה".
והדבר הזה הוא M2 רק עם (קצת) פחות משקל, (קצת) יותר כוח והרבה כיול שונה למתלים במכונית הקטנה והזולה ביותר של חטיבת הביצועים של ב.מ.וו. מכונית שסביבה יש סוג של הילה ייחודית, כי היא האחרונה במתכונת הקלאסית שאומרת גם מנוע בנזין, גם בלי סיוע חשמלי, גם עם הנעה אחורית בלבד. מה שאומר שמעבר להיותה בת הלוויה הנוכחית שלי, היא בדרך להפוך לפריט אספנות, ממש בקרוב.
כדי שאף אחד לא יתבלבל בינה לבין סתם M2, יש לה אף אגרסיבי יותר עם פתחי אוורור מוגדלים, מסיט אוויר בולט בקצה הפגוש וגם סנפיר קטן שמזדקר מדלת תא המטען לטובת כוח הצמדה, ובעיקר בידול ויזואלי. היא לא יפה ואלגנטית, כי היא לא מחביאה את היכולת מתחת למרכב עגלגל וזורם. זו מכונית שאומרת "אני בעסקי ספורט מוטורי ואם אתה פחות בעניין, פנק את עצמך ב-240 שעומדת ליד. מה שכן, בצבע כחול-קטיפה ייחודי עבורה עם חישוקים מוזהבים, אין אחד שלא סובב אחריה את הראש. בלי קשר למבטי הקנאה המופגנים של חברי לשייט המעבורת.
אני מניח שרק מעטים מהם יודעים למשל איפה נחסכו כמה עשרות קילוגרמים במכונית הזו. 30 ליתר דיוק. או, אז מכיוון ששאלתם, קרבון בגג ובמסיטי האוויר ובדלת תא המטען וגם בתא הנוסעים, כמו למשל במושבי באקט ספורטיביים שמספקים תמיכה מצוינת ותנוחת נהיגה מעולה, אבל מתגלים כמעייפים בנהיגה ממושכת. וגם בוויתור על משענת מרכזית ליד ועל מחזיקי כוסות. אם היו מוותרים על הכיוון החשמלי של המושבים זה היה יותר אפקטיבי, אבל מילא.
ההגה לא מקרבון, אבל אם כבר, הוא נראה מעולה ומצופה אלקנטרה שתמיד עושה נעים בידיים. ועדיין לא ממש אהבתי אותו, כי הוא עבה מדי לעבודה רצינית. אולי מתאים לידיים של גרמני גדל גוף, לא לשלי. מאחור אגב יש צמד מושבים לטובת הקפצה מהירה של הילדים למסגרות בבוקר, וגם תא מטען סביר בגודלו (390 ליטר). טוב, אלה עניינים פחות חשובים.
כיול שונה לקפיצים ולבולמי הזעזועים לעומת M2 רגילה זה די מתבקש, וגם זה שהיא קרובה יותר לכביש ב-8 מ"מ. וגם החישוקים אחרים וקלים יותר, וגם הדיסקים קרמיים, כי באמת, איך אפשר בלי. אפשר לבחור בין גומי של מישלן שעונה לכינוי החברי פיילוט ספורט קאפ 2, חתיכת צמיג דביק שמומלץ לא לאתגר על אספלט רטוב בכלל. או ב-4S רגועים יותר שאוכלים גם גשם אם צריך. ומכיוון שגם באוגוסט יכול לרדת מבול באי מאן, זה לא רע שהם אלה שהיו במכונית שלי. עוד קצת ממבו ג'מבו מגיע בדמות כיול אחר וספורטיבי יותר להגה ולדיפרנציאל מוגבל ההחלקה.
ופאן פאקט שאני לא יודע איך להתייחס אליו, וגם לא בטוח עד כמה הוא פאן: יש אפליקציה שמדרגת את היכולת שלכם לבצע דריפטים לפי פרמטרים של זווית, זמן, מרחק, יציבות ורציפות ההחלקה. אני לא באמת מבין למה צריך את זה ובכל מקרה, אני פחות בקטע של לעשות פוזות עם תמרות עשן וצמיגים צווחים מהיר ועצבני סטייל. זה לרקדני בלט, לא לנהגי מרוץ.
התרשמתי מאוד לטובה מאפשרויות ההתאמה האישית של המערכות, כמעט כמו במכונית מסלול. שלושה מצבים למנוע, לגיר ולמתלים, שני מצבים להגה (קל מדי לטעמי גם במצב "ספורט") ולבלמים. ולא פחות מ-10 מצבי התערבות לבקרת המשיכה. יבש ושמשי היום, אז אני בוחר ב-0.
עד 10:00 אני מספיק לנהוג בכל כבישי האי פעמיים, כולל קפה ומנה גדולה של 98 אוקטן כי זה מה שהיא אוהבת ולזה המנוע מכוון. יש עוד המון שעות אור ועוד הרבה גומי על הצמיגים. אבל כדי לשמור על שפיות, אני לוקח בחשבון שאירוע האופנועים האגדי והמירוצים הפסיכים שהוא כולל הסתיים לפני חודש. אבל עדיין, בכניסה לכל אחת מהפניות יש שלט עם שם הפניה, וגם שכבות ספיגה להפחתת פגיעה בסלעים ובעצים כי לגוף האנושי בכל מקרה אין סיכוי לשרוד את המכה בקצב שבו הם רוכבים כאן. יש עדיין את עמדות המרשלים והדגלים של הספונסרים ואם היה גם קהל, זה לא היה שונה מיום של מרוץ.
אגב אספלט, כל סוג פניה שמוכר לאדם יש כאן. מהדוקות של הילוך ראשון ועד סוויפרים של רביעי על מנתק ההצתה וכל מה שיש באמצע, כולל שינויי כיוון וגובה שגורמים למטורפים על אופנועי המרוץ להרים גלגל ב-250 קמ"ש ולהוריד אותו רק כשהמנתק של החמישי אי שם באזור ה-290 קמ"ש מחייב את זה. רכבת הרים משוגעת וממש לא משחק ילדים. בלי שולי בטיחות, נתיב אחד לכל כיוון, ללא מעקות הפרדה. רק עוד משהו שצריך לקחת בחשבון. המון ארנבים חמודים נוהגים לקפוץ כאן לכביש בדיוק מול האף, ויש אינספור עדויות דוממות לאירועים כאלו בצידי הדרך. זה מטריד אותי. גם כי אני ממש אוהב חיות וגם כי מפגש קטלני כזה עבורם יגרום נזק משמעותי למצננים החשופים בחרטום ויחייב לחזור ללונדון על גרר. שלא לדבר על מפגש עם כבשה. לא יודע למה הזכרתי את זה.
ה-CS היא דבר רציני. מבלי להמעיט בערך הגרסה הרגילה, מדובר במשהו שונה. תחת ידיים שיודעות מה הן עושות, היא תבדיל בקלות בין אלה שיודעים לבין אלה שחושבים שהם יודעים. היא חדה ומהירה יותר בתגובות שלה לכל אינפוט. האף זז כאילו חיברו אותו לקצות האצבעות שלך, התחת זז בדיוק במידה שהוא שידר לך אלפית שניה קודם לכסא. אם התנועות לא מדויקות, המכונית הזו תסביר לך שאתה נמצא במושב הלא נכון. תיקונים כאן - בטח אחרי ביטול מערכות ההגנה האלקטרוניות - זה לא עניין של מה בכך, ואם מוסיפים לזה את קצב ההתקדמות המהיר, אז בכלל. מהר מאוד תמצאו את עצמכם מחוץ למשחק אם תפשלו. ובמחוץ למשחק הכוונה למרוחים על סלע, גדר הבטיחות או תוך כדי צניחה חופשית מצוק גבוה אל הים האירי.
זו מכונית וזה כביש שמחייבים רמות ריכוז במקסימום, ברמה של המרוצים הקשוחים והמאתגרים ביותר שהיו לי מעולם. אין זמן לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממה אני צריך לעשות הלאה כדי להמשיך ולהתקדם במהירות בלי לחסל את כל הכיף הזה בעשירית שניה של חוסר ריכוז. את הנוף המדהים ראיתי רק בעצירת התדלוק, את הבתים החמודים רק במין פריים כזה מטושטש.
אני מבקש להזכיר לכל מי שלא היה כאן בשיעורים הקודמים. בסופו של דבר יש כאן יותר סוסים (530) מבפורשה 911 GT3, רק 10 פחות מאודי R8 עם V10 מפלצתי מלפני עשור.
בהשוואה ל-M2 רגילה, הזינוק ל-100 קמ"ש אורך 3.8 שניות (0.2 שניות פחות), ל-200 קמ"ש ב-11.7 שניות (1.2 שניות פחות) בדרך ל-302 קמ"ש מרביים (17 קמ"ש יותר). כאן אני לא מרשה לעצמי מעבר ל־200 פלוס. תאמינו לי, זה מטורף מספיק.
נחמד גם שאפשר לקבל אותה רק עם גיר אוטומטי. כן, אני יודע, זה לא טהור מספיק בעיניכם. אבל עבורי זה עובד יופי בעיקר כי למרות הניסיון, לטפל ביחסי הילוכים עם יד שמאל בזמן שאני משתדל שלא לגרד את הצבע על סלע משונן באמצע פניה חצי עיוורת של 160 מעלות זה פחות מומלץ בביקור כל כך קצר. ובלי קשר (אולי קצת עם), כשכל כך הרבה כוח עובר רק לצמד צמיגים מאחור, זה עדיף. אפשר היה לכייל אותה טוב יותר, עם העברות מהירות יותר וחלקות יותר תחת עומס גבוה, אבל אני ממש מתקטנן כאן. ממש.
ובדיוק כשאני חושב שאני על גג העולם, נושק לאייפקס בקרוב ל-200 קמ"ש וצובר עוד מהירות בעליה ארוכה קלה, מרגיש הכי מהיר על האי ומפסיק להביט במראות לרגע, מפתיע אותי אופנוע שעוקף עם כמה עשרות קמ"ש ספייר ורעש אגזוז מפחיד. פתאום אני מרגיש שאני עומד במקום. ועם כל הרצון הטוב ומכונית סופר מקצועית, לא הצלחתי לשמור איתו על קשר עין ליותר מעוד כמה שניות ואז הוא נעלם. מהמר שמדובר באחד מרוכבי המרוץ שהיה עסוק בבדיקת המידה המדויקת של שיכוך הכיווץ, או ביחס ההעברה של ההילוך הרביעי, או בעמידות של הרפידות המיוחדות שג'ון אירגן לו מ־SBS הספונסרים. אם רק היו לי כמה מאות קילו פחות לסחוב כאן, אולי הייתי מתקרב איכשהו. אבל אתם יודעים, 1.8 טון.
בדרך למעבורת שתחזיר אותי ללונדון, אני מחליט סופית שכיום, כשפורשה הפסיקה לייצר את הקאיימן, אין ל-M2 תחרות אמיתית. לא לשילוב הנדיר הזה של מכונית ממש חזקה אבל גם קלינית ומדויקת וגם לא אחת ששוקלת כמו טנק. גם לאי מאן אין תחרות אמיתית. לא לתמהיל הנהדר הזה של כבישים ללא מגבלת מהירות, נופים בראשיתיים ותושבים חביבים וגם רוכבי אופנוע שיכולים לעשות לך בית ספר לצניעות בכל רגע נתון.
פורסם לראשונה ב- 09.09.26
קראו את חוקי הקהילה שלנו בתנאי השימוש של iCar
1. מילימטרים (ולפעמים פחות) מקירות אבן
בדיוק פה הפסקתי לקרוא. , 10-09-2026
מילימטרים (ולפעמים פחות) מקירות אבן הדגזמה פראית אבל אחלה קליק בייט בדיוק פה הפסקתי לקרוא.
074-799-1900 
בשיתוף לובינסקי
קבלו ייעוץ מומחה
* אני עדיין בתקופת למידה של התוכן באתר וייתכנו טעויות
