דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

כוח דלתא - ההיסטוריה והעתיד של לנצ'יה

Getting your Trinity Audio player ready...

דמיינו מותג של מכוניות יוקרה עם מסורת של קרוב ל-120 שנה. כזה שהציג שורת חידושים טכנולוגיים ומחזיק במספר הזכיות הגבוה ביותר בתולדות אליפות הראלי העולמית. אם לא קראתם את הכותרת ואתם לא יודעים על איזו יצרנית רכב אנחנו מדברים - ובמיוחד אם לא נולדתם לפני 30 שנה או יותר - נסלח לכם אם לא תנחשו בקלות שרשימת ההישגים המרשימה הזו שייכת ללנצ'יה.

לנצ

כן, אותה יצרנית רכב איטלקית זניחה, שנכללת כיום בקונצרן הרב לאומי סטלנטיס (שבבסיסו פיג'ו-פיאט-קרייזלר). כה זניחה, עד שברבע המאה האחרונה היא נמכרה בישראל רק לאורך שנים בודדות (בעיקר בין 2014-2011), וגם בהן העלתה לכביש פחות מ-400 מכוניות. מצבה מחוץ לאיטליה לא הרבה יותר טוב.

חשמלית מודל 1913

ההתחלה של לנצ'יה הייתה מפוארת הרבה יותר. מאחוריה עומד וינצ'נזו לנצ'יה, נהג מרוץ וניסוי איטלקי צעיר שהחל את דרכו בפיאט. כן, אותה אחת מ-1899 שהייתה אז כוח עולה בתעשיית הרכב הצעירה ומעמדה באירופה היה גדול בהרבה מאשר כיום.

אחרי שצבר ניסיון - וגם הצלחה - על מסלול המרוצים עם פיאט, לנצ'יה החליט לחבור לידידו קלאודיו פוגולין ולהקים יחד את היצרנית שתישא את שמו. השנה הייתה 1906, ושני נהגי המרוץ מיהרו להנדס את היצירה הראשונה שלהם - שנודעה תחילה כ"סימן 51" ומפורסמת יותר כ"אלפא". אין קשר לאלפא רומיאו, יש קשר לחיבה של השניים לאותיות יווניות (שישמשו את מרבית הדגמים של היצרנית מאז ועד היום).

עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, לנצ'יה נודעה כיצרנית מכוניות יוקרה מתוחכמות שנבנו בעבודת יד. זאת, אפילו לאחר מותו המפתיע של וינצ'נזו ב-1937 בגיל 55 בלבד והעברת ניהול החברה לאשתו (אדל) ובעיקר לבנו (ג'יאני), שהחזיק במושכות עד 1955. בימים הראשונים תחת וינצ'נזו ומשפחתו, לנצ'יה חתרה לחדשנות טכנולוגית, לעיתים קרובות על חשבון שורת הרווח.

כך ב-1913 לנצ'יה חישמלה את התעשייה, תרתי משמע, עם המכונית האירופית הראשונה בהיסטוריה שמצוידת במערכת חשמל מלאה ותקנית (לנצ'יה ת'טא). פחות מעשור מאוחר יותר לנצ'יה למבדה שילבה לראשונה מרכב אחוד (כלומר גוף רכב ושלדה בחלק אחד, ולא נפרד כמו בכרכרות סוסים) ומתלי קפיץ משולבים בשיכוך הידראולי. פטנט שהיה כה מוצלח דינמית (אך כמובן יקר ולא רווחי), שלנצ'יה המשיכה איתו עד 1963. ב-1937, רגע אחרי מותו של וינצ'נזו, לנצ'יה חשפה את האפריליה - המכונית האחרונה שעליה הוא עבד ושכללה את מנוע ה-V4 הראשון בעולם.

גאווה איטלקית

לאחר מלחמת העולם השנייה, ג'יאני לנצ'יה דחה את הפיתוי לחזור לייצור מכוניות בטכנולוגיה מיושנת. בעוד יצרניות רבות עשו זאת כדי לחסוך בעלויות עקב תנאי הצנע ששררו אז באירופה, לנצ'יה הציגה תיבת חמישה הילוכים ידנית ראשונה בארדיאה (1948), וזמן קצר מאוחר יותר (1950) חשפה את משפחת האורליה, מהמכוניות האיקוניות של המאה הקודמת שכללה בהמשך גם גרסת קבריולה בלתי נשכחת (B24).

לאורליה היה את מנוע ה-V6 הראשון בעולם בייצור סדרתי וחידוש נוסף: תיבת הילוכים ומצמד הממוקמים מאחור בצמוד לסרן האחורי. כן, לפני אלפא רומיאו.

ג'יאני לנצ'יה המשיך את מסורת אביו גם במרוצים, ודחף חזק את היצרנית לתחום בתחילת שנות החמישים. זה עזר לה לרשום הישגים תדמיתיים ולבסס את עצמה כיריבה לאלפא רומיאו הדומיננטית בתחום, אבל גם חשף אותה לבעיה חוזרת: הפסדים. לנצ'יה, שהתמקדה בייצור לא יעיל, מחירים גבוהים וטכנולוגיה מרשימה, נקלעה לקשיים.

וב-1955 משפחת לנצ'יה נאלצה לוותר על השליטה ומכרה את החברה למשפחת פשנטי, שעשתה את הונה בעיקר בתחום המלט. הבעלות החדשה החזיקה את לנצ'יה מעל למים, אבל לא הובילה להצלחה משמעותית, ובסוף 1969 הגיעה המושיעה הבאה: פיאט.

תור הזהב עם פיאט

כמו יצרניות איטלקיות אחרות (אנחנו מסתכלים גם עלייך, אלפא רומיאו), לנצ'יה נכנעה ליצרנית האיטלקית הוותיקה והפכה לעוד סמל באורווה הגדולה שלה. אבל ההתחלה דווקא הייתה די מבטיחה. פיאט השקיעה סכומי עתק בהפיכת היצע הדגמים של לנצ'יה למודרני, גם אם לפחות יוקרתי.

זה התחיל בשילוב אוטוביאנקי, מותג המכוניות העירוניות של פיאט ופירלי שנרכש ב-1968, לתוך לנצ'יה. ה-A112 הפופולרית עברה לידי יצרנית היוקרה ותהפוך לימים ל-Y10, ומשם הדרך לאפסילון המודרנית כבר יחסית ברורה. בשנות השבעים והשמונים לנצ'יה נכנסה לתור הזהב שלה: תחילה עם הבטא (1972) שהתבססה על מכלולי פיאט בשינויים גדולים ובמגוון גרסאות מרכב, בהמשך עם הסטראטוס שעיצב מרצ'לו גנדיני, מעצב ברטונה האגדי שהלך לעולמו בחודש שעבר.

זו האחרונה פתחה את עידן מכוניות הראלי המודרניות של לנצ'יה ועיצובה העתידני השפיע על שורת יצרניות. הוא אף השפיע על האפסילון החדשה שאיתה מקווה לנצ'יה לשוב לחזית. תיכף נגיע אליה.

מחץ הדלתא

הדגם הגדול באמת של לנצ'יה הגיע ב-1979 ונקרא דלתא. זו הייתה משפחתית קומפקטית - התשובה של לנצ'יה לפולקסווגן גולף - והמכונית הראשונה, והיחידה, של היצרנית שזכתה בתואר "מכונית השנה באירופה". הדלתא הציעה עיצוב מודרני, מנועים מתקדמים והכי חשוב - גרסאות מרוץ: HF, אינטגרלה וה-S4. שתי הראשונות זכו גם למקבילות כביש פופולריות, האחרונה נותרה רק על המסלול. אבל שלושתן, ומשפחת הדלתא כולה, זכו למוניטין מרשים. במצטבר, לנצ'יה זכתה איתן לא פחות מעשר פעמים בתואר אליפות הראלי העולמי ליצרניות. כן, יותר מסיטרואן, טויוטה, פולקסווגן, פיג'ו או פורד.

התהילה של לנצ'יה במרוצים תורגמה להצלחה נאה גם במכירות, אך רק לזמן קצר יחסית. בתחילת שנות השמונים לנצ'יה הימרה על תחום המשפחתיות הגדולות עם התמא, מכונית שפותחה יחד עם סאאב (9000), פיאט (כרומה) ואלפא רומיאו (164). רק האחרונה מהן זכתה להצלחה, וגם היא יחסית.

בתחילת שנות התשעים פיאט שינתה מדיניות, צימצמה עוד יותר את ההשקעה בלנצ'יה והחלה למזג דגמים. כך נולדו בין היתר מיניוואנים משותפים עם פיג'ו-סיטרואן, משפחתיות אפרוריות שזכו להצלחה בינונית, ומיקוד עודף דווקא בתחום מכוניות המיני, מקום שבו לנצ'יה החלה לגלות הצלחה לצד פיאט פנדה, בעיקר בשוק האיטלקי. מבחר הדגמים הצטמצם בהדרגה, עד שבראשית שנות האלפיים מכירות לנצ'יה הלכו והתכווצו. השיווק בישראל הופסק ב-2001, רגע לפני סוף חיי הקאפה, משפחתית גדולה שניסתה - ולא ממש הצליחה - להתחרות בפולקסווגן פאסאט.

מיזוג כושל עם קרייזלר

ב-2008 הוצגה דלתא חדשה, משפחתית קומפקטית שהתבססה על פלטפורמת פיאט ואחת המכוניות האחרונות ששווקו בישראל (מ-2010). גם זו לא הצליחה להחיות את המותג, וב-2011 פיאט בחרה באסטרטגיה חדשה: בעקבות ההשתלטות, סליחה - המיזוג - עם קרייזלר פושטת הרגל, בפיאט החליטו לנסות ולשווק את דגמי קרייזלר הוותיקים תחת מותג לנצ'יה באירופה.

כך קרייזלר 300 הפכה ללנצ'יה תמא, קרייזלר 200 קבריולה ללנצ'יה פלאביה קבריולה וקרייזלר וויאג'ר ל...לנצ'יה וויאג'ר. וכן, זה היה כישלון צורב. פחות מארבע שנים אחרי ההשקה בקול תרועה רמה, פיאט בישרה על ביטול כל הדגמים האמריקאיים וצמצום לנצ'יה לדגם אחד - מכונית המיני אפסילון, ולשוק אחד - איטליה.

יש תחייה?

ומכאן הגענו לימינו, או יותר נכון ל-2021. אחרי שפיאט קרייזלר התמזגה עם פיג'ו (PSA) ונוצרה סטלנטיס, ביצרנית הענק החדשה הפתיעו והודיעו שלנצ'יה תחזור ב-2024. הם ליוו את ההכרזה בתוכנית סדורה: אשתקד נחשפה מכונית התצוגה החשמלית Pu+Ra HPE שעוצבה בהשראת הסטראטוס הקלאסית.

לצידה פורסמה תוכנית להשקת שלוש מכוניות חדשות לפחות בשלוש השנים הבאות. תחילה האפסילון החדשה, שקפצה קטגוריה ממכוניות המיני לסופרמיני ומבוססת על פיג'ו 208, כולל מכלולים ועיצוב כללי, אך עם בידול ומיצוב איטלקי. וכן, גם עם סממני עיצוב - בראשם החרטום המחודד והאחוריים עם יחידות התאורה העגולות - מאותה סטראטוס מיתולוגית.

בהמשך לנצ'יה צפויה להשיק את הגמא, כפי הנראה רכב פנאי קומפקטי שיתבסס על דגם מקביל של אלפא רומיאו (מילאנו). זה יקרה ב-2026, ובשלב הבא תגיע כנראה דלתא חדשה. וכן, שלושת הדגמים הללו יהיו כנראה חשמליים בלבד. מכאן מקווים בלנצ'יה גם לחזור לשווקים מחוץ לאיטליה, אך נכון לעתה לא ידוע על תוכניות לשיווק בישראל.

בחזרה למוסף הרכב

פורסם לראשונה ב- 19.04.24

למאמר זה התפרסמו 21 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

חזור למעלה