בזמן הקצר שהוא משווק בישראל, סיטרואן C4 קקטוס (אין באמת שום קשר ל-C4 ה"אמיתית") כבר הצליח לזכות בתואר "אייקון". הוא - בהפרש ניכר - אחד הרכבים הייחודיים, המעניינים, אך יחד עם זאת גם המוזרים והחריגים שעלו לכבישי ישראל בהיסטוריה האחרונה, לפחות אחורה ככל שהזיכרון שלי מצליח ללכת.
בגדול, הקקטוס הוא מין ג'יפון קטן, שמבוסס על פלטפורמת הסופר מיני של קונצרן פיג'ו-סיטרואן, פלטפורמה שמשמשת גם את ה-208 וה-C3. אך בניגוד לשאר מתחריו בקבוצה, הוא יועד כדי להיות רכב די זול ובסיסי, וזאת מבלי לוותר על השיק הצרפתי והעיצוב המעניין והמגניב.
עד לא מזמן, מוטיב החיסכון מנע מהקקטוס את מנוע הטורבו של החברה והשאיר אותו רק עם מנוע ה-1.2 ליטר האטמוספרי (
). עכשיו הוא קיבל את המנוע המעניין יותר של הקונצרן, אבל הצליח - במידה מסוימת לפחות - לשמור על המחיר הנמוך שלו. יצאנו לבדוק האם זו חתיכת הפאזל החסרה.
במבט חטוף, והאמת היא שגם ביותר מזה, לא תוכלו להבדיל בין סיטרואן קקטוס טורבו לבין זה האטמוספרי. ההבדל היחיד ביניהם הוא תג ה-PureTech שמתנוסס על אחוריו של זה המוגדש כאשר גם הקקטוס טורבו שומר על המראה המיוחד והחמוד של אחיו.
הקקטוס הוא חיה עירונית בלי שמץ של יומרנות שטח מכל סוג שהוא, וסיטרואן החליטו לעצב אותו בהתאם. לא פגושי פלסטיק קשוחים למראה ומרכב מפוסל שנשען בערגה על מוניטין לעיסת הבלודרים של אבות אבותיו. במקום זאת, יש לנו פה צבעים בוהקים ושמחים, ופלסטיק רק איפה שהסביבה העירונית משופעת שפשופי החניה מכתיבה. כל אלה הופכים אותו למגנט של תשומת לב, לא משנה איפה אתם נמצאים.
אבל העיצוב לא נגמר בעיצוב ותשומת לב גרידא. כי בועות ה-AirBumps בצדדים וחיפויי הפלסטיק מלפנים ומאחור - שלמרבה הצער הם רק חיפויי פלסטיק ולא AirBumps - מגנים על הקקטוס מכל הכיוונים האפשריים מפני מכות של פתיחת דלתות או רוורסים חסרי תשומת לב של אנשים - איך לומר - פחות אכפתיים לרכושם של אחרים. מה שמוסיף לקקטוס גם מידה של שלווה נפשית שאין שניה לה בעולם נכון להיום, לפחות בכל הקשור לגורלו בחניה.
.jpg "סיטרואן קקטוס")
תא הנוסעים
בפנים כבר אין שום הבדלים בכלל בין הגרסאות. וטוב שכך, כי תא הנוסעים של סיטרואן קקטוס הוא אחד מתאי הנוסעים בעלי יחס "תחושה לשקל" הכי טובים שנתקלנו בהם. למרות שאין בנמצא חומרים רכים או איכותיים ברמת פרימיום, ביחס למחיר שמבקשים בלובינסקי על הקקטוס התחושה היא לא רק טובה מאוד, אלא מצוינת.
גם העיצוב משובב נפש, עם חלק עליון של הדשבורד שמזכיר מזוודה, מושבים כורסתיים ורחבים נורא, שלמרבה הפלא דווקא אחזו לא רע גם את הפיגורה הצנומה שלי, וטונות של אופי שזולג מכל חריץ ופתח.
אגב פתחים וחריצים, זה מביא אותנו לשתי נקודות בהן החסכון בעלויות הייצור זועק לשמיים. הראשונה היא פתחי המיזוג, אך בעיקר היעדרו של אחד ימני כזה לרווחת הנוסע, שנאלץ לשאוב את כל האוויר הקר שלו דרך פתח אחד במרכז הדשבורד. והשנייה היא החריצים - כלומר, החלונות - האחוריים, שלא נפתחים מטה אלא נדחפים החוצה (כמו בפיג'ו 108 וסיטרואן C1).
רשימת האבזור מספקת לחלוטין, במיוחד - שוב - אם נזכרים בתג המחיר. היא זהה לחלוטין לזו של שתי הגרסאות האחרות של הקקטוס והיא כוללת מערכת מולטימדיה, דיבורית, בקרת שיוט, מסילות גגון, חישוקים קלים, מזגן דיגיטלי (שרק נראה כמו בקרת אקלים).
המרווח בקקטוס ממוצע. מרווח הראש טוב בכל המושבים, ומאחור שני מבוגרים או שלושה ילדים ימצאו די מקום, בין היתר בגלל העיצוב השטוח של מושב הספסל ובזכות הגג השטוח והצדדים הזקופים, אך שלושה מבוגרים יכנסו רק בדוחק. מרווח הראש טוב גם למבוגרים בגודל ממוצע. תא המטען, עם 348 הליטרים שלו, גדול מספיק לרוב השימושים, אך שפת הטענה גבוהה מאוד והיעדר כמעט מוחלט של פתרונות קיבוע חכמים לא יזכו אותו בפרסים בתחום קלות השימוש.
נוחות נסיעה
אחד הדברים שסיטרואן שמה לה למטרה כשהיא תכננה את הקקטוס היה דיאטת הכאסח שהיא העבירה אותו. התוצאה היא משקל כולל של 965 קילו בגרסת הבנזין האטמוספרית, 1,020 קילו בגרסת הטורבו שנבחנה ו-1,070 בגרסת הדיזל. על פניו, המשקל הנמוך אמור להיות לו לרועץ בתחום הנוחות, הוא אמור לקפץ על שיבושים, להרגיש לא בטוח בנסיעה מהירה ואפילו לרקוד על רצפי שיבושים - כורח של המתלים הקשיחים שנדרשים כדי להחזיק אותו יציב.
אבל על פניו לחוד ומציאות לחוד. הקקטוס מצליח להיות מאוד נוח - שוב, כאשר משקללים את הגודל והמחיר שלו. הוא מצליח לבודד את שברי האספלט העירוניים בלי שום קושי מיוחד וגם שיבושים בכבישים בינעירוניים עוברים מתחת לגלגלים בלי יותר מדי דרמה.
בידוד הרעשים מעט פחות טוב, אבל לא רע כשלעצמו, ואפשר לשייט איתו במהירויות גבוהות בלי להרגיש צורך להוריד את המהירות בגלל רעשי רוח, מנוע או כביש. חלק מהמשקל שירד ללא ספק הורכב בחלקו גם מחומרי בידוד, אבל נראה שצוות העיצוב של סיטרואן הצליח להתגבר על כך בעזרת יצירת מרכב עגלגל וחלקלק שאינו מתנגד יותר מדי לרוח ומצליח לחתוך את האוויר בלי ליצור רעשים מיותרים.
מנוע ותיבת הילוכים
אחד הדברים הבולטים ביותר בקקטוס בעידן טרום מנוע הטורבו, היה... ובכן, היעדר מנוע הטורבו. המנוע האטמוספרי, עם 82 כוחות הסוס שלו, זריז וחביב, ומרגיש בפועל יותר חזק ממה שניתן לנחש מדף הנתונים, אבל כמה שלא נרצה, את חוקי הפיזיקה עדיין לא למדו לכופף ולפעמים היינו רוצים לקבל עוד קצת כוח.
ועוד קצת כוח זה בדיוק מה שמנוע הטורבו נותן - עוד 28 כ"ס, ו-110 בסך הכל ליתר דיוק. זה אותו המנוע שמשרת את פיג'ו 208 ו-DS3, וגם את פיג'ו 308 וסיטרואן C4 - שם הוא מפיק 20 כ"ס נוספים. אבל השוס האמיתי שלו הוא נתון המומנט - 20.8 קג"מ, מקביל למנועי 1.4 טורבו מסורתיים.
כמו שעם המנוע ההוא הקקטוס הרגיש ש"משהו חסר", הרי שהמנוע הזה מרגיש בחזיתו של הקקטוס כמו מוצרלה על פיצה, כמו רוטב הולנדייז בסלט, כמו דג במים. בדיוק במקום. בדיוק מה שהיה צריך. זה, בתוספת המשקל הנמוך, מתחברים יחדיו למכונית נמרצת וחביבה שמצליחה לזנק מעמידה בנחישות, ולסגור עקיפות והאצות ביניים בזריזות מפתיעה.
אבל לא הכל וורוד בקקטוס-טורבו. בין המנוע לגלגלים יושבת תיבת הילוכים ידנית עם חמישה הילוכים, והיא כנראה נקודת התורפה הגדולה ביותר במערכת ההנעה של הקקטוס. מהלך הידית הארוך והמעורפל ודוושת המצמד הכבדה והצמיגית הופכים את התפעול להרבה פחות נעים מזה של תיבות ידניות אחרות הקיימות היום בשוק.
אמנם אנחנו לא חושבים שתפעול הידית צריך להיות דיל ברייקר, אבל קצת חבל שדווקא במכונית בה אין אופציה לתיבת הילוכים אחרת, היצרנית לא התאמצה עוד קצת כדי להפוך את חוויית השימוש לנעימה יותר.
בסוף המבחן עמדה צריכת הדלק של סיטרואן קקטוס טורבו על 16.5 ק"מ לליטר מרשימים מאוד.
התנהגות כביש
מצד אחד עומדים מנוע חזק, משקל נמוך, ותיבת הילוכים ידנית. מצד שני, צמיגים "ירוקים", מרכז כובד גבוה ובגדול היעדר יומרות ספורטיביות. אז אמנם הנתונים היו שם, אבל עדיין הקקטוס הצליח להפתיע אותנו בכבישים מפותלים. מאוד.
רמת האחיזה הייתה הרבה יותר גבוהה ממה שציפינו, שינויי הכיוון נעשו בזריזות שלא פעם פתחה את העיניים שלי בחוסר אמונה, ובאופן כללי, הקקטוס הצליח להרגיש בכביש המפותל בבית כמעט כמו בסמטאות של מטרופולין עמוס.
כשהאחיזה כבר נגמרה, מה שדרך אגב קרה הרבה אחרי שהמהירות הפכה ללא הגיונית ל-90% אחוז מהרוכשים הפוטנציאליים, יצא הקקטוס לתת היגוי מדוד ונשלט שתוקן מהר מאוד עם ירידה מתונה מהגז.
סיכום
סיטרואן קקטוס נמצא במקום לא פשוט - עצם זה שהוא נמכר רק עם תיבת הילוכים ידנית הופך אותו ללא רלוונטי עבור פלח גדול מאוד של האוכלוסיה. אבל אם אתם מאלה שלא מוכנים להיזכר בתפקידה של רגל שמאל בתהליך הנהיגה, כנראה שלא הייתם מגיעים עד לכאן.
אז אם מבחינתכם "גיר ידני" אינו מחסום, תמצאו בקקטוס תמהיל ייחודי - ואפילו בלעדי - של עיצוב יוצא דופן, איכות חומרים טובה, מרווח סביר לגמרי, שימושיות טובה, ועכשיו עם מנוע הטורבו גם ביצועים מצוינים, צריכת דלק שמזכירה מנועי דיזל ולמרבה השמחה, גם מחיר שלא צמח יותר מדי.
לדגמי סיטרואן בישראל -
סיטרואן למאמר זה התפרסמו 6 תגובות
