מרצדס GLB - מבחן וידאו

עיצוב

ה-GLB  אומנם מגיע ממשפחת ה-A, אבל הוא פחות דומה לשאר בני המשפחה ונהנה מעיצוב קשוח יותר שמזכיר דווקא את ה-GLS הענק. חלקו האחורי כמעט וישר, הפרופיל לא עגלגל כמו ה-GLA, אין לו קורה אחורית מוטה בזווית כמו ב-GLC או את הקורה האלכסונית המפורסמת של ה-GLE; הוא מרובע, חסון ואלגנטי - בייבי GLS.

לעומת החוץ הקשוח, מבפנים הוא מזכיר הרבה יותר את הקשר ל-A קלאס עם עיצוב כמעט זהה. לטעמנו העיצוב בכללותו מוצלח וה-GLB בהחלט נראה קשוח ויוקרתי.

תא הנוסעים

הכניסה למושב הנהג נוחה. לא "נופלים" למושב וגם לא צריך לטפס לרכב למרות הישיבה הגבוהה. מעמדת הנהג רואים את קצה מכסה המנוע והתחושה הג'יפונית מתחזקת הודות לשמשה קדמית ישרה וצרה יחסית. שדה הראיה לא מרשים בגלל אותה שמשה קדמית ומבט לאחור יגלה שדה ראיה סביר, למרות תוספת חלונות הצד מאחורי קורה C.

המושבים הקדמיים נוחים ותומכים. ישנו כוונון חשמלי למושב הנהג וגם כוונון (ידני) לאורך המושב. לצד זאת אין תחושת מרווח יוצאת דופן מעמדת הנהג. זה המקום בו מרגישים שה-GLB מבוסס על A קלאס הקומפקטית.

השורה השנייה היא המקום בו ה-GLB מחזיר לעצמו ניקוד בתחום המרווח. המושב מרווח מאוד, המושבים נעים על מסילה (בחלוקה של 70/30) ויש המון מקום לרגליים ולראש. תוכלו להכניס כאן 3 מבוגרים למרות מושב אמצעי מוגבה במקצת, אך תעלת ההינע לא גבוהה במיוחד. צמד כסאות בטיחות יותירו מקום באמצע לילד צעיר.

החידוש המסקרן כאן הוא כאמור השורה השלישית. לעומת השורה השנייה המוצלחת, זו האחורית לא מצטיינת בלשון המעטה. זה מתחיל בכניסה לא נוחה במיוחד – מושב השורה השנייה לא זז מספיק לפנים ובמפתח הדלת ישנה "בטן" קטנה. זה ממשיך בשני מושבים קטנים כאשר המושב עצמו נמוך והברכיים עולות גבוה מאוד. המרווח לברכיים מצומצם מאוד, גם כאשר השורה השנייה הוזזה לפנים.

במרצדס מציינים באופן חריג כי המושב יתאים לנוסעים בגובה של עד 168 ס"מ; הח"מ אומנם חורג ב-7 ס"מ בלבד, אך עדיין מדובר במושבים שיתאימו לילדים קטנים בעיקר.

למרצדס GLB שלוש רמות גימור – אקסקלוסיב, פרימיום ו-AMG Line כאשר לשתיים הראשונות יש מנוע 1.3 ליטרים ולאחרונה מנוע 2.0 ליטרים. האבזור מרשים מאוד ובכל הגרסאות יש מושב נהג חשמלי כפי שהוזכר, ריפוד בד משולב עור, לוח שעונים דיגיטלי בגודל 7 אינץ' (שאמנם נראה קצת קטן אבל יש בו כמעט הכל) ומסך מולטימדיה בגודל 10.25 אינץ' באיכות מצוינת עם אפשרות שליטה ישירות במגע, מחלקו הימני של ההגה או ממשטח מגע ייעודי שפועל בצורה טובה מאוד.

אבזור סטנדרטי נוסף הוא תאורת לד מלאה, בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים לשורה השנייה (אך לא לשלישית), גג פנורמי עם וילון לא ממש אטום לחום, בלם יד חשמלי עם פונקציית "אוטו הולד", שליטה מההגה על תיבת ההילוכים, חיישני חניה היקפיים עם מצלמת רוורס באיכות מעולה, תא מטען נפתח חשמלית וחישוקי 18 אינץ'.

גם אבזור הבטיחות הסטנדרטי מרשים וכולל בלימת חירום אוטונומית כולל זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, תיקון סטיה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת רכב בשטח מת, התרעת עייפות והתרעת רכב חולף בפתיחת דלת.

בתוספת 40,000 שקלים, נכון למועד כתיבת המבחן, גרסת ה"פרימיום" משדרגת את הרשימה עם ריפודי עור ודיפוני עור בדלתות, כניסה ללא מפתח, תאורת אווירה עם 64 צבעים, פתיחה ללא מגע של תא המטען וחישוקי 19 אינץ'. נציין שמושב נוסע חשמלי הוא רק אופציה בתוספת תשלום.

בבטיחות מוסיפה גרסת הפרימיום גם סיוע אקטיבי בתמרוני חירום, מערכת Pre Safe שמכינה את הרכב לקראת תאונה ולהתרעת הרכב בשטח מת יש גם היגוי אקטיבי.

ה-AMG Line שנבחנה (עוד 46,000 שקלים) מוסיפה בעיקר פרטי עיצוב ספורטיביים כמו עיצוב חיצוני ספורטיבי, חישוקים בעיצוב שונה, גימור פנים דמוי קרבון, דוושות אלומיניום, הגה ספורטיבי וריפוד עור בשני צבעים.

הנדסת האנוש טובה בסך הכול, אך צריך ללמוד רגע את מערכת המולטימדיה ואת סגנונות התפעול השונים שלה, ואם לא הורגלתם אז גם לכפתורי המגע שעל ההגה ולתפריטי לוח המחוונים.

איכות החומרים טובה, אבל אחרי שהורגלנו לאיכויות המעולות של מרצדס, בכל זאת התאכזבנו קלות. חלקו העליון של תא הנוסעים מרגיש איכותי ומוצק, אבל ברגע שיורדים מקו הכפתורים של בקרת האקלים נתקלים בפלסטיקה שגרתית לגמרי וזו של קורות הצד דקה וחלולה. גם גימורי ה"אלומיניום" עשויים ברובם פלסטיק.

תא המטען לא ממש שימושי כשכל המושבים בשימוש ונפחו עומד על 130 ליטרים בלבד. אם נקפל את המושבים ונזיז את השורה השנייה קדימה נקבל נפח שימושי מאוד של 640 ליטרים ועדיין יישאר מספיק מקום ליושבים מלפנים.

כמו ברוב המקרים, אם התפוסה של הרכב לא עולה על 6 נוסעים, אפשר לקפל את אחד המושבים האחוריים ולהרוויח עוד קצת בגאז'. בתא המטען יש 2 תאורות (אחת צידית ואחת בחלקה הפנימי של דלת תא המטען), רצועות גומי בצדדים ושני ווי תליה. סף ההעמסה גבוה יחסית, אבל המפתח רחב וקל להכניס ציוד רחב כמו עגלת ילדים למשל (כשהמושבים מקופלים כמובן).

נוחות נסיעה

הנוחות העירונית טובה וה-GLB מצליח לספוג שיבושים קטנים, כשגם פסי האטה עוברים בצורה טובה. למרות שהוא מרגיש רך הוא יחסית מרוסן.

גם בנסיעה בין-עירונית הנוחות נותרת טובה והג'יפון הקומפקטי מרגיש יציב ולא מתנדנד. בידוד הרעשים טוב למדי אבל כבר ממהירות שיוט פרברי נשמעו רעשי כביש וישנה תחושה כאילו חסר עוד קצת חומר בידוד מלפנים.

מנוע ותיבת הילוכים

מרצדס GLB משווק בשלב זה עם שתי יחידות הנעה: גרסת 200 עם הנעה קדמית ומנוע 1.3 ליטרים בהספק של 163 כ"ס, או גרסת ה-250 שנבחנה עם הנעה כפולה ומנוע בנפח 2.0 ליטרים בהספק של 224 כ"ס ועם 35.7 קג"מ שזמינים מ-1,800 סל"ד. אל המנוע הזה משודכת תיבת כפולת מצמדים עם 8 הילוכים וההאצה ל-100 קמ"ש אורכת 6.9 שניות.

המנוע מרגיש נמרץ ולא חסר לו כוח בשום צורת התנהלות, שגרתית או מאומצת. יש לו יכולת נאה למשוך את מחט הסל"ד ולבצע עקיפות זריזות. מנגד, זה לא מנוע ש"יעיף" אתכם קדימה; האופי שלו יותר ליניארי וסולידי, ואין כאן את תחושת הדחף בגב.

תיבת ההילוכים מהירה וחלקה ברוב הזמן. בקיק-דאון ישנה השהייה קלה והשילוב להילוך אחורי איטי באופן מורגש.

צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על כ-9 ק"מ לליטר.

התנהגות כביש

התנהגות הכביש של מרצדס GLB בטוחה ויציבה, בין היתר הודות להנעה הכפולה. אך למרות זאת ישנה נטייה לתת היגוי וגם רכינת מרכב בולטת. הוא לא ספורטיבי בהווייתו למרות הצליל המגרגר של המנוע.

סיכום

מרצדס GLB הוא רכב פנאי שימושי בהרבה מה-GLA, ורכב מוצלח בפני עצמו. הוא נהנה ממראה קשוח יותר, מציע מרווח פנימי עדיף בשורה השנייה, הוא נוח, חזק למדי בגרסת 2.0 הליטרים ומאובזר מאוד כבר מגרסת הכניסה.

לצד היתרונות על פני האח הקטן, צריך לציין כי השורה השלישית צפופה ותתאים בעיקר לילדים קטנים, תא המטען זעיר כאשר כל המושבים בשימוש, התנהגות הכביש לא ספורטיבית ואיכות החומרים לא מתקרבת לקצה העליון של היצע מרצדס.

אבל אם אהבתם את ה-GLA ואתם צריכים יותר מרווח או אפילו תא מטען גדול יותר (בקיפול השורה השלישית), וגם אם אתם מחפשים רכב פנאי יוקרתי עם אפשרות להסעת 7 נוסעים במחיר לא אסטרונומי כמו אחיו הגדולים - ה-GLB נמצא שם בדיוק בשבילכם.

לצפייה בכל דגמי מרצדס בישראל

למאמר זה התפרסמו 0 תגובות