מבחן השוואתי: אופל גרנדלנד מול מיצובישי אאוטלנדר, גרסאות PHEV

מבפנים האאוטלנדר כבר מזדקן באופן פחות מוצלח. אמנם, יש לו שילוב צבעים בהיר שמעניק תחושה מהודרת יותר מזו של האופל, אך איכות החומרים בינונית בלבד, לוח המחוונים מיושן ומסך המולטימדיה (בהתקנה מקומית) לא מבריק.

האופל כהה הרבה יותר ומשדר תחושה פשוטה, גם בגלל מחוונים אנלוגיים (אפילו למד הטעינה של הסוללות), אבל איכות החומרים שלו מצוינת והמראה הנקי נעים לעין.

המיצובישי יקבל ציון גבוה יותר בגלל המראה המהודר ותא הנוסעים הבהיר, אך גם הוא לא מושלם וכבר מרגיש מיושן. האופל אמנם צעיר ממנו, אך הסגנון העיצובי שלו פשוט ותכליתי.

אבזור ותפעול

הטבת המס שמקבלים דגמי הפלאג-אין מאפשרת ליבואנים לאבזר את הרכבים הללו בנדיבות. לשניהם יש מושבי עור עם כוונון חשמלי וחימום, תאורת לד בחזית, חיישני חניה מלפנים ומאחור, כניסה והנעה ללא מפתח ופתיחה חשמלית לדלת תא המטען.

למיצובישי יש במפרט גם חלון שמש בגג ופונקציית Auto Hold לבלם היד החשמלי, אך האופל מציע כנגד מערכת לחניה אוטומטית, זכרונות ואוורור למושבים הקדמיים, פתיחת תא מטען בהושטת רגל ובעיקר מערכת מולטימדיה מקורית שפועלת טוב בהרבה מהמערכת המקומית שהתקינה מיצובישי. גם תפעול מחשב הדרך עדיף באופל, לעומת עומס התפריטים והמידע שיש בצג הקטנטן של המיצובישי.

בתחום הבטיחות מציעים שני הרכבים בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית וניטור שטחים מתים במראות הצד, אך לגרנדלנד יש גם תיקון אקטיבי לסטיה מנתיב הנסיעה (התרעה בלבד באאוטלנדר), זיהוי תמרורים והתרעת עייפות.

לסיכום, האופל הוא המאובזר מבין השניים, המולטימדיה שלו עדיפה וגם הנדסת האנוש שלו טובה יותר.

שימושיות ומרווח

יתרון הגובה של המיצובישי עומד על כ-10 ס"מ, מה שמקנה תנוחת נהיגה גבוהה ושולטת יותר - אך לעומת זאת מושב הנהג באופל מציע תמיכת גוף עדיפה. באופל יש גם היצע רחב בהרבה של תאי אחסון.

במושב האחורי יש יתרון ברור למיצובישי בכל מה שנוגע למרווח הברכיים ובמידה מסוימת גם ברוחב המושב, אך הכסאות עצמם נמוכים וקצרים ויהיו פחות נוחים לישיבה ממושכת. במסגרת מתיחת הפנים נוספו סוף סוף פתחי מיזוג מאחור, אך שקעי טעינה עדיין חסרים.

האופל פחות מרווח, אך המושב האחורי יספיק בהחלט לזוג מבוגרים עם ילד ביניהם. המרווח לראשי הנוסעים מצוין ולצד יציאות המיזוג יש גם שקע USB לטעינה.

הויתור על צמד המושבים מאחור מאפשר לאאוטלנדר להציג תא מטען גדול במיוחד, עם נפח רשמי של 463 ליטרים ומבנה רחב ונגיש. שקע 220 וולט שממוקם בצד ודאי יהיה שימושי יותר ממחזיקי הכוסות, שנותרו לאחר הסרת המושבים. גם לאופל תא מטען גדול יחסית, אך הוא עדיין קטן מזה של המיצובישי ולא מציע תאי צד לאחסנת חפצים קטנים. בשני הרכבים יש ערכת ניפוח במקום גלגל חלופי.

לסיכום, המרווח באופל טוב מאוד - אך המיצובישי גדול ומרווח יותר באופן ברור וגם נהנה מתא מטען עדיף.

נוחות נסיעה

האאוטלנדר, שמיועד גם לשוק האמריקאי, מציג כיול רך יחסית. הוא מרבה לנוע על מתליו ומרגיש עסוק על פגמי האספלט בסביבה העירונית, בעוד מחוץ לעיר הוא נוח יחסית על כבישים איכותיים - אך נוטה להתנדנד על כבישים גליים. תוספת המשקל גורמת לפעולת מתלים מאומצת ולרעשים בהתאם, כאשר גם רעשי רוח וכביש חודרים לתא הנוסעים.

האופל מוצק ומרוסן יותר. אמנם, צמיגים נמוכי חתך על חישוקי ענק הם לא מתכון אידיאלי להתמודדות עם שיבושי הכביש הקטנים, אך למרות זאת מצליח הגרנדלנד לספק נוחות טובה מאוד בכל תנאי הדרך, מרגיש מהודק ויציב וגם שומר על בידוד רעשים מצוין. בסעיף הזה הניצחון הגרמני ברור.

מנוע וביצועים

שני הרכבים מצוידים בסוללה בקיבולת של כ-13 קוט"ש, והם מגיעים עם מטעני Mode2 שמאפשרים לטעון את הרכב משקע ביתי בתוך 4-6 שעות וחוסכים התקנה של עמדת טעינה יקרה. מי שירצה לטעון את הרכבים מעמדות ציבוריות יצטרך לרכוש כבל נפרד בעלות של כ-1,000 שקלים.

למרות קיבולת הסוללות הדומה, הגרנדלנד מבטיח טווח נסיעה חשמלי של 61 קילומטרים, לעומת 45 בלבד באאוטלנדר. בפועל, שניהם היו רחוקים מההבטחות (והאופל קצת יותר). יצאנו לדרך עם סוללות טעונות במלואן, ונסענו במסלול שאמור לספק תנאים אידיאליים לטובת השגת הטווח המוצהר: כביש פרברי עם רמזורים ותנועה צפופה, עצירות מרובות שטוענות את הסוללות ומהירות שברובה היתה מתחת ל-80 קמ"ש. אחרי 36 קילומטרים התרוקנה הסוללה של האאוטלנדר, בעוד האופל החזיק 3 קילומטרים נוספים עד שהניע את מנוע הבנזין. למרות הטווח העדיף של הגרמני, המיצובישי לפחות היה קרוב יותר לנתון המובטח והשיג 80% מהטווח המוצהר, בעוד האופל סיפק רק 64% מהסחורה המובטחת.

כשהקסם החשמלי נגמר, מתגלות כאן שתי יחידות הנעה שונות בתכלית: למיצובישי יש מנוע בנזין בנפח 2,400 סמ"ק, שמשמש במרבית הזמן כגנרטור לצמד המנועים החשמליים. במקום תיבת הילוכים קלאסית יש כאן תמסורת ישירה, בדומה לרכבים חשמליים. אצל האופל, לעומת זאת, אנחנו פוגשים במנוע הטורבו-בנזין המוכר של הקונצרן, בנפח 1,600 סמ"ק ועם תיבת 8 הילוכים אוטומטית. 

בכל בדיקה שערכנו, יתרון הביצועים היה שייך לאופל באופן מובהק. הוא מאיץ הרבה יותר מהר, עוקף בקלות ונותר שקט ונעים לפעולה גם תחת עומס, בעוד האאוטלנדר רועש במאמץ ואיטי יותר.

אחרי 55 קילומטרים של נסיעה מתונה, רובם באמצעות החשמל, ראינו סוף סוף נתונים שמזכירים את הקטלוגים של היצרן: האאוטלנדר בשלב הזה עמד על צריכת דלק של 32.2 ק"מ לליטר, בעוד האופל רשם 50 ק"מ לליטר. בסוף יום המבחן שמר האופל על היתרון עם צריכת דלק של 13.1 ק"מ לליטר, לעומת 12.3 במיצובישי.

גם כאן היתרון הוא של הגרנדלנד - אמנם טווח הנסיעה שלו רחוק יותר מנתוני היצרן בהשוואה לזה של האאוטלנדר, אך בסופו של דבר יש לו טווח עדיף וגם יתרון מוחלט בביצועים.

 

התנהגות כביש

האאוטלנדר לא מפגין חיבה יתרה לנהיגה ספורטיבית. הוא רוכן בעיקולים באופן בולט, ההגה שלו קל ומנותק וגם השלדה לא מתקשרת עם הנהג. עם זאת, ההנעה הכפולה מספקת אחיזת כביש טובה, וגם מעניקה יתרון מסוים בנהיגה על שבילים בוציים.

האופל אמנם לא מצטיין מחוץ לאספלט, אך בכביש המפותל הוא הרגיש הרבה יותר בבית והזכיר את הגנים המשובחים שקיבל מפיג'ו 3008. יש לו שלדה נהדרת, רכינה מינימאלית, אחיזת כביש גבוהה וגם היגוי מצוין, ובסך הכל הוא מספק חווית נהיגה מוצלחת. בתוספת מחיר של 25,000 שקלים ניתן לקבל אותו עם מנוע חשמלי נוסף מאחור, שמייצר הספק כולל של 300 כ"ס וגם הנעה כפולה. שדרוג מעניין לחובבי הביצועים.

 

סיכום

מי שמחפש רכב פנאי היברידי-נטען במטרה לחסוך בעלויות, יתקשה למצוא כאן את מבוקשו. נסיעה חשמלית למרחק של פחות מ-40 קילומטרים תתקשה להצדיק תוספת של עשרות אלפי שקלים למחיר; את הגרנדלנד, למשל, ניתן לקבל בגרסת דיזל חסכונית שעולה 48-60 אלף שקלים פחות מגרסת ה-PHEV. ואם כבר היברידי-נטען, אז קיה נירו שעולה 150,000 שקלים הוא כנראה הבחירה המשתלמת יותר מבחינה כלכלית טהורה.

מבין השניים, מיצובישי אאוטלנדר מציע את האופציה המחושמלת בתוספת מחיר יחסית קטנה לעומת גרסאות הבנזין ברמת אבזור דומה. הוא גם נראה גדול ומכובד, מציע מרווח פנימי נדיב וגם תא מטען גדול ושימושי, אך עם זאת, הוא כבר מרגיש מיושן בתא הנוסעים והוא גם פחות מאובזר, חזק, נוח וחסכוני. הדור הבא שמתקרב צפוי כנראה לצמצם פערים בתחומים האלו.

אופל גרנדלנד היה הרכב העדיף כמעט בכל תחום אותו בדקנו. הוא מאובזר יותר, יש לו יתרון ברור בביצועי המנוע, בנוחות הנסיעה ובהתנהגות הכביש, הוא שקט יותר, הטווח החשמלי שלו עדיף וכך גם צריכת הדלק. כבונוס הוא גם זול יותר לרכישה ונהנה מתקופת אחריות ארוכה יותר.

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות