ב.מ.וו X1 פלאג אין - מבחן רכב

עיצוב

כבר הרחבנו על זה לא מעט במבחנים קודמים. ב.מ.וו X1 הוא רכב נאה, למרות שהוא לא נראה ממש כמו ג'יפון. הפרופורציות לא משדרות את הקשיחות האופיינית לרכבי פנאי, ובקטגוריה כל כך תחרותית בה הלקוחות מאוד רגישים לעיצוב - יש משהו קצת מפוספס במראה הקצת מיניוואני של ה-X1.



ועדיין, מדובר ברכב נאה מאוד בפני עצמו. הגריל הגדול והקווים העדינים מעניקים לו תחושה מכובדת וניחוח יוקרתי. דווקא את העובדה שמדובר ברכב מחושמל קשה מאוד לגלות. יש אמנם כיתוב מאחור שחושף את שם הדגם ופתח לכבל טעינה בצד הקדמי, אך עדיין קשה לזהות שמדובר פה בגרסה שונה וייחודית.

תא הנוסעים

הפנים של הרכב מתכתב עם העיצוב החיצוני. האוחזים בהגה יגלו רכב עם שטח חלונות גדול ושדה ראיה מצוין. בניגוד לג'יפונים רבים שמקריבים את שדה הראיה והמרחב הפנימי לטובת תחושת מוצקות וקשיחות, הבימר, דווקא הוא, מציע ישיבה גבוהה, שטח נרחב בין הנהגת והנוסע (ולהיפך) וקו מותניים נמוך יחסית. כל זה מכניס פנימה הרבה אור ומעניק תחושה פחות ג'יפונית ביחס לקטגוריה.

מקום אחד שבו ב.מ.וו מאוד מקפידה הוא באיכות החומרים וההרכבה. הפלסטיקים רכים והעור ושאר חומרי הדיפון נעימים במיוחד ומרגישים ברמה אחת מעל המקובל. גם איכות ההרכבה ברכב המבחן היתה ללא רבב.

גרסת הפלאג-אין מגיעה ברמת אבזור אחת וגבוהה - M-Sport. החבילה מגיעה עם מושבי עור איכותיים ונוחים באופן יוצא דופן, שגם מציעים תמיכה טובה לגוף. בנוסף יש לרכב מערכות חנייה מקיפות הכוללות חיישנים מלפנים ומאחור, מצלמת רוורס וחנייה אוטומטית. לרכב פנסי לד, כניסה והנעה ללא מפתח, חלון שמש פנוראמי מלא, דלת תא מטען חשמלית, מערכת סאונד מעולה של הרמן-קרדן ועוד.

תפעול המולטימדיה נעשה דרך מערכת ה-i-Drive המוכרת והמוצלחת של ב.מ.וו. מסך המולטימדיה מרגיש קצת קטן לעומת המתחרות אך התפעול נותר מוצלח יחסית. לוח המחוונים האנלוגי מרגיש מיושן במכונית יוקרה שעולה 300 אלף שקלים. הגיע הזמן להתקדם.

המרווח מאחור טוב. בדגמים הקודמים שבחנו הוא הרגיש מעט יותר מוצלח באזור הרגליים. יכול להיות שמושבי הספורט הגדולים מלפנים מעט פוגעים במרחב לברכי הנוסע – ועדיין מדובר במקום שיאפשר לאכלס מבוגרים בנוחות לזמן לא קצר בכלל. קו המותניים הנמוך יהפוך גם את חוויית הנסיעה של ילדים לטובה מאוד. יש פה פתחי מיזוג, מקום לכוסות ואפילו נוסע שלישי יכול לשבת פה לנסיעות קצרות.

תא המטען מרשים על הנייר עם נפח של 450 ליטרים - 55 ליטרים פחות מהגרסאות האחרות של ה-X1. בפועל הוא קצת רדוד ועם שפת העמסה גבוהה. אין רצפה כפולה ומתחת לרצפה הרגילה כל החשמל הזה תופס מקום.

נוחות נסיעה

נסיעה עירונית קצרה מחדדת את התחושות שקיבלנו ממכוניות ב.מ.וו אחרות בשנים האחרונות. הרכב די רך. העניין הזה לא הופך אותו לרכב מתנדנד סטייל ספינות אמריקאיות משנות ה-80. הוא פשוט מתנהג בצורה אלגנטית וסופג היטב שיבושים מקובלים כמו פסי האטה. מהלך המתלה לא ארוך כך שהוא מגיע לסופו די מהר, ואז המהמורות עוברות באופן יותר ברור והרכב מרגיש יותר עסוק. אם צריך לסכם את הנוחות העירונית, נגיד שהיא בינונית.

מחוץ לעיר ב.מ.וו X1 מרגיש יותר בנוח. גם כאן מפגשים עם מהמורות בולטות יגמרו בתנועה פחות אלגנטית של הרכב וגם כאן בשאר הזמן הוא יגלה נוחות לא רעה. בידוד הרעשים נמצא בצד הטוב של הסקאלה. בדרך כלל מדובר ברכב שקט, עם רעשי דרך על משטחים לא מבריקים ורעשי רוח במהירויות גבוהות, אך לא גבוהות מדי.

מנוע ותיבת הילוכים

אחד הנתונים המסקרנים לגבי ה-X1 בגרסת הפלאג-אין הוא הספק המנוע. בדרך כלל הספקים של מנוע הבנזין והמנוע החשמלי מקוזזים באופן מסויים כך שלא כל כוחם בא לידי ביטוי יחד. זה לא הסיפור כאן. לרכב מנוע טורבו-בנזין בנפח 1,500 סמ"ק עם 125 כוחות סוס. לצידו מנוע חשמלי עם עוד 95 כ"ס. על פניו ההספק אמור להיות נמוך מ-220 סוסים משולבים. בפועל זה בדיוק ההספק של רכב הפנאי הקטן, הספק שרומז על ניצול יעיל ביותר של העבודה המשותפת של שני המנועים.

המנוע החשמלי מצויד בסוללת 10 קוט"ש שאמורה להספיק לנסיעה חשמלית של 57 ק"מ. אנחנו קיבלנו אותו אחרי כמה נהגים שהפגינו נהיגה פחות מתחשבת ולכן הטווח שהרכב צפה היה כ-36 ק"מ. מכיוון שאת הנסיעה התחלנו בכביש בין עירוני החלטנו לבחור במצב Save ולשמור את החשמל לנסיעה עירונית. לרכב 4 מצבי נסיעה: הראשון הוא מצב היברידי רגיל שמבצע אופטימיזציה בין מנוע החשמל למנוע הבנזין, השני הוא מצב ששומר את הבטריה לשלב מאוחר יותר, השלישי הוא מצב Power שם הרכב מנצל את מלוא כוחם של שני המנועים ללא שום חשבון ואילו המצב האחרון הוא מצב חשמלי מלא - שניתן לשימוש כל עוד יש מיץ בסוללה.

מחוץ לעיר, גם במצב השומר על הבטריה, הרכב מתנהל בקצב טוב. מנוע הבנזין מרגיש מספיק נחוש, למרות ההספק הנמוך יחסית, והרכב יעקוף בקלות בכל מתאר שגרתי. לאחר כמה קילומטרים עם מערכת משולבת (בנזין + חשמל) נכנסנו לאזור עירוני מלא כדי לבדוק האם הטווח המובטח אכן רלוונטי. על השעון הרכב הבטיח 20 ק"מ נקיים מזיהום. בתוך העיר ההתניידות על חשמל מצויינת וזהה למכונית חשמלית רגילה. הרכב שקט, בעל מומנט מוצלח ובמהירויות עירוניות הוא מרגיש זריז. אחרי 21 ק"מ הבטריה הגיעה לסופה. כל עוד מקפידים לנצל את הרכב בשימוש עירוני, הבטחת הטווח מתקיימת והוא כנראה גם יגיע לאותם 57 ק"מ נכספים בהתנהלות רגועה וכשהבטרייה טעונה במלואה.

מכאן ואילך נותרנו עם רכב פנאי נחמד בעל מנוע בנזין + מנוע עזר חשמלי. ה-X1 לא מרגיש חלש גם כשהוא עם סוללה ריקה והמשקל הנוסף לא ממש מפריע לו, אבל במצב הזה הוא גם לא חסכוני במידה יוצאת דופן. במבחן כולו, כמה מאות קילומטרים שכללו כ-35 ק"מ שבהם נסענו רק או בעיקר באמצעות המנוע החשמלי, עמדה צריכת הדלק על 12.8 ק"מ לליטר סבירים.

בנסיעה ללא סוללה, ממש בדומה למצב Save, הרכב לא מרגיש חלש ולא זקוק לדחיפה כדי להתקדם בקצב טוב. לא היינו יוצאים לעקיפות הרפתקניות בכביש הררי וכנראה שעם 5 נוסעים וציוד יהיה לו יותר מאתגר, אך במאפייני נהיגה יומיומיים לא תהיה לו שום בעיה.

תיבת ההילוכים של ה-X1 הנטען היא אוטומטית בעלת 6 הילוכים, בניגוד לתיבת 7 הילוכים רובוטית כפולת מצמדים שמוצעת בשאר הגרסאות. אנחנו מחבבים את התיבה האוטומטית-פלנטרית שכאן הרבה יותר בזכות האופן החלק שבו היא מתפקדת.

התנהגות כביש

ב.מ.וו X1 הוא רכב פנאי קטן, ובדרך כלל רכבים כאלו פונים לקהל יותר אירופאי בגלל גודלם הצנוע (באופן יחסי). ה-SUV הקטן של ב.מ.וו מרגיש שונה מבחינה זו. כאמור, הוא מרגיש מעט רך אבל מה שיותר הפתיע אותנו היא רכינת מרכב די מוחשית. האחיזה מצויינת הודות למרכז הכובד הנמוך אך בסיבובים המכונית מרגישה כאינו היא נשענת יותר מדי לתוך הסיבוב. גם ההגה לא מבריק. הוא לא מספיק מדוייק, הוא קל ומהלכו ארוך בניגוד למקובל אצל היצרנית הבווארית.

אבל לצד הרכינה וההגה הפחות מבריק, השלדה עדיין מגיבה בצורה נפלאה להעברות משקל ומאפשרת שליטה מוצלחת ברכב ע"י הרפיות של דוושת התאוצה או העברת משקל קדימה בבלימה.

האחיזה עצמה טובה רוב הזמן אבל תחת עומס הוא יכול לחשוף תת היגוי מפתיע, שקל לנטרל עם העברת משקל קדימה. ההנעה הכפולה לא מספקת תועלת גבוהה בשטח או בכביש המפותל, שכן יתר מכלולי הרכב לא הותאמו לנסיעת שטח או לנהיגת כביש נמרצת.

סיכום

ב.מ.וו X1 פלאג-אין מציג יחידת הנעה מצוינת שתעניק ערך רב למי שיכול לטעון אותה בלילה, וליהנות מכמה עשרות קילומטרים של נסיעה חשמלית במהלך היום. תא הנוסעים אולי מרגיש יותר מיניוואני מג'יפוני, אך זה בדיוק מה שמשפחה צריכה; חבל רק שתא המטען לא מעניק את אותה השימושיות ששאר הרכב מספק. גם מבחינת האבזור לא חסר פה שום דבר.

מצד שני, מי שלא יכול להטעין את הסוללה על בסיס קבוע, מי שמחפש רכב עם יכולת דינאמית גבוהה יותר ומי שאוהב ג'יפונים קשוחים יותר למראה, כנראה פחות יתחבר לרכב הזה. כך או אחרת, מדובר לטעמנו בגרסה המוצלחת ביותר של רכב הפנאי היוקרתי-קומפקטי.

לצפייה בכל דגמי ב.מ.וו בישראל

למאמר זה התפרסמו 1 תגובות