סקודה אוקטביה נחשבת כבר לא מעט שנים, והוכיחה את עצמה במבחנים השוואתיים רבים, כאחת המשפחתיות הטובות בשוק. היא זכתה למחמאות בזכות מרווח פנימי נדיב, תא מטען עצום, איכות נסיעה גבוהה וגם בזכות מנועי הטורבו המצוינים של קונצרן פולקסווגן.
אבל במבחנים האחרונים שערכנו לאוקטביה, בהם מבחן בודד לגרסת הליטר ומבחן השוואתי, התלוננו על חולשה מסוימת של מנוע ה-1.0 ליטר וגם על כיול מתלים לא מבריק.
את שתי הבעיות האלה מתיימרת לפתור האוקטביה שאנחנו בוחנים הפעם, שמצוידת במנוע 1.5 ליטרים ובמתלים בכיול נוקשה-ספורטיבי יותר, בגרסת הדיינמיק. נכון למועד פרסום הכתבה, הגרסה הזו דורשת תוספת של 13,000 שקלים לעומת גרסת הבסיס שבחנו בעבר (1.0 אמבישן), ועל הדרך מצ'פרת גם בכמה אביזרים נוספים. שווה?
מדובר באותה משפחתית מפורסמת ונאה מאוד, עם כמה פערים לא גדולים בין גרסת ה-Dynamic שהתייצבה למבחן לבין הגרסאות האחרות. יש לה ספויילר קטן מאחור, חישוקי "17 בעיצוב שונה, מראות צד וגריל קדמי שעברו השחרה וגם ספי דלתות במראה קצת אחר.
כך או אחרת, מדובר במכונית מרשימה למראה והתוספות פה לא משחקות תפקיד משמעותי. הסקודה מרגישה גדולה ממידותיה, החזית החדשה מרגישה דינמית יותר והזנב יותר היי-טקי. למרות שזאת לא המכונית היפה והייחודית שבין המשפחתיות, היא ללא ספק מכונית מרשימה ומכובדת מאוד.
תא נוסעים
לעומת העיצוב החיצוני, העיצוב של התא הנוסעים חריג, לטובה. מדובר באחד מתאי הנוסעים הייחודיים, המרשימים והאלגנטים בסביבה. בבסיסו ניצב מדף ארוך שעליו ניצב מסך מולטימדיה גדול מאוד. אל מול פני הנוהגים יש לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 10.25 אינץ', ואפשר למצוא כאן עוד כמה תוספות של גרסת הדיינמיק – מושבים במראה ספורטיבי, גלגל הגה קטום, תקרה מושחרת, דוושות אלומיניום ותאורת אווירה. הכל מרגיש מאוד איכותי, לפחות באזורים שלפני הנהג בחלקים הגבוהים. הנקודה המעצבנת העיקרית ברמת העיצוב היא מיקום של פתחי המיזוג בנקודה נמוכה מדי.
התא מינימליסטי מאוד וחוסך בכפתורים. וכאן גם ניצבת הבעיה המרכזית של האוקטביה החדשה. לקבוצת פולקסווגן (שסקודה היא חלק ממנה) הייתה בעבר מערכת מולטימדיה עם תפעול ששואף לשלמות. המון מסכים ברורים מאוד, כפתורים פיזיים שתמכו בפעולות חשובות והיגיון בהיר לחלוטין באופן בו סודר כל תפריט וכל מסך.
כנראה שעל המשפטים "סוס מנצח לא מחליפים" או "לא צריך לתקן מה שלא שבור" דילגו בקונצרן, כי המערכת החדשה, למרות היותר מרהיבה למראה, היא אחת הפחות מוצלחות בהן נתקלנו לאחרונה. מעט מאוד פעולות חשובות ניתן לבצע באמצעות כפתור, המון אלמנטים מוסתרים בתפריטים ותתי תפריטים וכל הסלט הזה ניצב אל מול נהג שאמור לתפעל את זה כשהוא גם צריך במקביל להסתכל על הכביש.
האבזור בסך הכל די עשיר. ברמת הבטיחות יש פה את הדברים המרכזיים ובהם בלימה אוטונומית שפעילה גם בנסיעה לאחור, בקרת סטייה מנתיב ובקרת שיוט אדפטיבית. בנוסף יש בקרת אקלים מפוצלת, בלם יד חשמלי עם פונקציית Auto Hold, תאורת לד, כניסה וההנעה ללא מפתח ויתר הפריטים שאנחנו מצפים לפגוש במכונית משפחתית מודרנית.
מהבחינה הפרקטית, הנהג יושב מעט נמוך ושדה הראיה לפנים לא מושלם, אך פה פחות או יותר נגמרות התלונות. המרווח מקדימה מעולה, גם לרגליים וגם לראש. המרווח מאחור מצוין, לא משנה מה המידות שלכם. אפילו הרוחב מרשים ביחס למשפחתיות אחרות (אף כי מבנה המושב יקשה על הושבת שלושה מבוגרים) ועם פתחי מיזוג, שליטה על הטמפרטורה ושלל תאי אחסון מדובר באחד המושבים האחוריים הטובים בסביבה.
תא המטען, אין צורך לציין, עצום בגודלו, נוח מאוד לשימוש ומציע מפתח רחב מאוד.
נוחות נסיעה
גרסת הדיינמיק בה נהגנו מתיימרת להיות ספורטיבית יותר מהגרסה הבסיסית שמוצעת לעובד הרגיל - 'אמבישן'. זה מתבטא בהנמכה קלה של 15 מ"מ, שהושגה באמצעות קיצור הקפיצים והחלפת הבולמים לקשיחים יותר.
בתעשיית הרכב יש לאחרונה נטייה לשלב מתלה בעל כיול רך עם טווח תנועה קצר. הרעיון, ככל הנראה, הוא לדאוג שהרכב ירגיש סופג ונינוח רוב הזמן, ורק כשפוגשים מהמורה רצינית הוא יתקרב לסוף מהלך המתלה. בנקודה הזאת אמור בולם טוב לעשות את העבודה ולמנוע הגעה של המתלה לסוף מהלכו. למה? כי אם הוא מגיע לסוף מהלכו הנוסעים חוטפים חבטה יפה.
בתאוריה הרעיון מעניין, אבל בפועל זה לא תמיד עובד באופן חלק. העניין הוא כזה – אם יש פה מהמורות, הן חדות וכואבות, והגישה הזאת לתכנון מתלים פשוט גורמת למתלה להגיע יותר מדי פעמים לסוף מהלכו. דווקא הכיול הפולקסווגני הקלאסי של הדור הקודם, שהיה מרוסן יותר, אולי היה פחות מפנק ביום יום אך הוא פיצה על זה באופן נפלא בתחושה בוגרת של הרכב ובתנועה פחות תכופה של המתלים.
הנקודה הזאת, אגב, נכונה להרבה כלי רכב חדשים ולא רק לסקודה אוקטביה. בסופו של יום, מדובר במכונית בסדר גמור מבחינת הנוחות, לא יותר מזה. היא עסוקה מדי בעיר, כמו הגרסה עם המתלים הרגילים, אך היא לעולם לא סוגרת מתלה בחבטה (ואתם יודעים למה). מצד שני המתלה שלה עובד המון והבולם אף הוא.
כשעולים על הכביש המהיר המצב משתפר משמעותית – וכאן מורגש השינוי לעומת האמבישן. כאן אין הרבה דברים שיביאו את המתלה לקצוות מהלכו, רוב הזמן היא לא עסוקה, ומרגישה נינוחה ודי בוגרת – על אף שמדי פעם כבישי ישראל מזמנים לה דברים שמזיזים אותה טיפה יותר מהרצוי.
בידוד הרעשים סביר: אין הרבה רעשי רוח, אך יותר מדי רעשי כביש מוצאים את דרכם פנימה לתא הנוסעים.
מנוע ותיבת הילוכים
מנוע ה-1.5 טורבו בנזין של הקונצרן הוא אחד המוכרים בסביבה. הוא נמצא כמעט בכל רכב בקבוצה – סיאט, פולקסווגן, אודי וכמובן סקודה. מדובר במנוע מאוד רגוע, לא כזה שממהר להגיע לשיא ההספק אך גם לא כזה שמתקשה להגיע לשם. את הדרך לקו האדום הוא עושה באופן ליניארי ותמיד, ממש תמיד, יש לו מספיק מומנט וגמישות להתנייד בקלות.
האוקטביה היא לא מכונית קלה במיוחד, עם משקל עצמי שמתקרב ל-1.4 טון, ולכן השילוב בין השניים הוא שילוב מצויין. המנוע משנע את המכונית הגדולה בקלות, מוציא אותה לעקיפות בזריזות ובסך הכל מעניק תחושה שזה זה המנוע הנכון עבור המוכנית המגודלת.
תיבת ההילוכים הרובוטית (כפולת מצמדים) זוכה כאן להתנהגות הרבה יותר אלגנטית מבעבר, בעיקר בגלל מערכת המיקרו-היברידית ש"לוקחת פיקוד" לרגע חטוף כשההילוך מתחלף ובכך מונעת העברות לא נעימות או דפיקות מצד התיבה. זה יכול לקרות אך עכשיו זה מאוד נדיר.
בזכות המערכת ההיברידית הקלה, שפעולתה מורגשת מאוד, לחיוב, צריכת הדלק טובה - כ-15 ק"מ לליטר במבחן שהיה די רגוע.
התנהגות כביש
בוגרת, כבר יצא לנו להגיד? התנהגות הכביש טובה אך היא לא מהמובילת בקטגוריה. האחיזה הכללית טובה. ההגה ארוך מדי ולא מעניק הרבה תחושה. הרכב מגיב באופן סביר להעברות משקל אך אין פה התלהבות שלו להיזרק לסיבובים או לשחרר מעט זנב. מהעבר השני אין רכינה בגרסה הזו, הודות להקשחה,, המכונית מרגישה מאוד צפוייה, והבלמים טובים.
סיכום
מנוע ה-1.5 ליטר טורבו בנזין הוא המנוע הנכון עבור האוקטביה. עם יחידת ההנעה הזאת האוקטביה מרגישה בדיוק כמו שמשפחתית מסוגה צריכה להרגיש – חזקה מספיק כשצריך, נעימה ואלגנטית תמיד וגם חסכונית בדלק.
לסקודה המשפחתית יש את כל שאר הדברים שמכונית כזאת צריכה – מרווח מצוין, אבזור נדיב, תא מטען עצום ועיצוב מרשים מבפנים ומבחוץ.
בשתי נקודות מרכזיות היא מתקשה. הראשונה והבעייתית מכולן היא הנדסת האנוש – וזאת לא רק בעיה של האוקטביה אלא של דגמים חדשים רבים בקונצרן פולקסווגן. נקודה שניה היא נוחות הנסיעה בעיר שגם אם היא לא רעה, אי אפשר להגיד שהיא מוצלחת במיוחד.
בסיכום פשוט, למרות נקודות התורפה, מדובר באחת המשפחתיות הטובות בסביבה. כאשר הפער בן גרסת ה-1.5 ליטרים לבין גרסאות הליטר עומד על 6,000-7,000 שקלים בסך הכל, אנחנו סבורים כי מדובר בשדרוג בהחלט כדאי.
לדגמי סקודה בישראל – סקודה
למאמר זה התפרסמו 0 תגובות