במשקל כבד: טנדרים אמריקאיים ענקיים עשויים לכבוש את אירופה
במשקל כבד: טנדרים אמריקאיים ענקיים עשויים לכבוש את אירופה
סעיף שזכה לפחות תשומת לב בהסכם הסחר החדש בין ארה"ב לאירופה' קורא לאפשר שיווק מכוניות בתקינה אמריקאית באירופה - ולהיפך. אם ייושם, הוא עשוי לשנות באופן משמעותי את האופן שבו יצרניות רכב באירופה וארה"ב מפתחות מכוניות
האם בקרוב יוכלו יצרניות רכב אמריקאיות למכור מכוניות "כמו שהן" באירופה, ולהיפך? כך עולה מסעיף שהוכנס להסכם הסחר בין ארה"ב לאיחוד האירופי, המסדיר את המכסים בין המדינות אך נוגע גם בשורה של תנאי ייצוא וייבוא בין השתיים.
סעיף שמונה בהסכם הסחר, שפורסם מוקדם יותר החודש, קובע כי "ביחס לכלי רכב, ארה"ב והאיחוד האירופי מתכוונים לקבל ולספק הכרה הדדית בתקנים האחד של השני". במילים אחרות, התקינה האירופית למכוניות תכובד בארה"ב, והתקינה האמריקאית תכובד באירופה.
לכאורה מדובר בשינוי קטן, אבל אם הסעיף יאומץ כלשונו הוא יחולל מפץ בתעשיית הרכב, מהגדולים בעשורים האחרונים. בין החסמים לשיווק דגמים מיבשת אחת לשנייה, הבולטים שבהם נוגעים לתקני זיהום אוויר ובטיחות. בעוד באירופה מכוניות נדרשות בעיקר לפליטת פחמן דו-חמצני נמוכה, לטובת מלחמה בהתחממות כדור הארץ, בארה"ב התקינה מתמקדת בהפחתת חנקן חד-חמצני, מזהם המשפיע יותר על בריאות בני אדם ובעלי חיים.
וכך מכונית עם פליטת CO2 נמוכה אך עם רמת פליטה גבוהה של חנקן, למשל עם מנוע דיזל, לא תעמוד בתקינה האמריקאית. רכב שפולט פחות חנקן אבל עם רמות פליטה גבוהות של CO2, למשל טנדר גדול עם מנוע בנזין, לא יכול להיות משווק באירופה.
בתחום הבטיחות, האירופאים דורשים רמות גבוהות בהרבה של הגנה על הולכי רגל, המחייבות בין היתר פגושים בעיצוב מתאים, מכסה מנוע קורס בזמן תאונה ואף כריות אוויר חיצוניות. בארה"ב, הבטיחות מתמקדת בהגנה על נוסעים ודורשת, בין היתר, גם פגושים המתאימים להגנה מתאונות חניה.
אם הסעיף יאומץ, עלויות הפיתוח הכפולות שמושתות על יצרניות הרכב – עמידה בתקינה אחת למכוניות המשווקות במדינת המוצא ותוספת עבור התקינה במדינת הייצוא - יוזלו משמעותית. פירוש הדבר כי היצרניות יוכלו למכור את אותו הדגם באותו מפרט ביותר שווקים, ללא עלויות פיתוח נוספות וכך להציע תמחור תחרותי יותר.
ההסכם החדש עדיין לא פותר בעיות אחרות: למשל כיצד יתפקדו מכוניות אמריקאיות במבחן הריסוק המחמיר Euro NCAP. זה מבוצע באופן קפדני יותר מהמבחן התקני בארה"ב, של הרשות האמריקאית לבטיחות בדרכים (NHTSA), ותוצאה נמוכה בו עדיין משפיעה על הצלחת מכונית ביבשת. בתעשיית הרכב גם חלוקים בדעתם עד כמה האירופים באמת ירצו לרכוש מכוניות אמריקאיות גדולות, ובפרט רכבי פנאי וטנדרים ענקיים ובזבזניים.
שאלה נוספת שההסכם לא עונה עליה, הוא מה יקרה למכוניות שמיוצרות בקנדה ומקסיקו. הסכם הסחר החדש נוגע רק לארה"ב, אך חלק ניכר מהמכוניות המיוצרות על-ידי יצרניות הרכב הגדולות (פורד, GM וסטלנטיס), מגיע ממפעלים בקנדה ומקסיקו. בשלב זה לא ברור אם גם אלו יזכו לפטור מהדרישה לעמוד בתקינה האירופאית.
ומה עם ישראל?
אצלנו, בשונה מאירופה, אין בעיה לשווק גם מכוניות אמריקאיות: משרד התחבורה מתיר שיווק של מכוניות בשני התקנים, אירופי ואמריקאי. אנחנו, אם כך, נהנה מההסכם החדש רק אם ייושם במלואו: במילים אחרות, אם מכוניות יפותחו בתקינה אחת לשתי היבשות וכתוצאה מכך יוזלו, ייתכן וגם בישראל נזכה ליהנות מכך.
רוב הרכבים שנמכרים בארה"ב התיישרו ל"תקן הצפון אמריקאי" NACS שהוא בעצם התקן שטסלה פיתחה לעצמה ולאחרונה פתחה (בתשלום) לשאר החברות.
באירופה כמו בשאר העולם המכוניות מחויבות להגיע עם שקע לפי התקינה העולמית של CCS2.
מכונית אמריקאית עם שקע NACS לא תוכל להיטען באירופה ופריסת מערכת טעינה כפולה היא יקרה ומסורבלת (כמו המצב היום בארה"ב שיש מכוניות עם סוגי שקעים שונים).
אין בעיה למכור בארץ רכבים אמריקאים עם מנועי 8 ליטר. באירופה לא מוכרים את הפורד ברנקו, בארץ הכל חופשי. אפילו את הסוזוקי ג'ימני לא מוכרים באירופה בגלל המנוע המזהם
לא הוזכר בכתבה, אבל, אורות הדרך בנהיגת לילה בארה"ב וקנדה מסנוורות באופן קיצוני כי אין הטיה של אלומת האור ימינה, זה החמיר מאוד עם מעבר לנורות לד עוצמתיות. בנוסף יש מוזרויות כמו איתות עם שימוש באור הבלם, פנס קדמי אחד נכבה בצד של האיתות
זה אמריקאים חובבי מכוניות ספורט אירופאיות יקרות שכיום מותר להביא רק בתור רכב אספנות. אמריקאים לא יעמדו בתור לקנות פג'ו 3008 אבל בהחלט ישמחו להיילקס דיזל.