- על מה רכבנו: Honda CB1000GT
- כמה עולה: 97 אלף שקלים על הכביש
- מתחרה: ימאהה טרייסר 9
- מצטיין: מנוע, גיר וקוויקשיפט, מתלים, יכולת דינמית
- טוב למדי: נוחות, מושב, מזוודות, סאונד, אבזור, מחיר
- יכול להשתפר: תחושת בלם, תנוחת רכיבה, חום מנוע, רעידות, מחיר
- לא משכנע: מפתח חכם

אופנועי ספורט-תיור הם ניסיון מכני לפתור בעיה פילוסופית עתיקה: האם באמת אפשר לקבל גם וגם? גם אופנוע חזק ומהנה לכבישים מפותלים, גם כלי שאפשר לבלות עליו יום שלם. גם ביצועים, גם נוחות. גם מזוודות וחימום לידיים, אבל בלי להרגיש שבגיל 35 מכרתם את הסופר-ספורט יחד עם הנשמה שלכם וקניתם כורסה עם לוחית רישוי.
בדרך כלל התשובה מגיעה בצורת פשרה. קצת פחות ספורט, קצת פחות תיור, והרבה שימוש במילים כמו "ורסטילי" או "אול ראונדר". ובכן, הונדה ניסתה לעשות משהו אחר. לקחה מנוע שמגיע מפיירבלייד 1000 על כל המשתמע מכך ומתחה סביבו אופנוע מעניין. כן, אנחנו יודעים שהוא מבוסס על ההורנט 1000. מיד נגיע לזה.

במבט ראשון ה-CB1000GT הוא... הונדה. אין פה ניסיון לסובב ראשים בכוח, אין שום דבר שמרגיז את העין. החזית מודרנית, הפרופורציות טובות, יחידת הזנב מרשימה וכך גם המפלט והשלדה. מוצלח, לא מסעיר. נאה, לא חתיך.
אבל נשמע מצוין. יש משהו בארבעה צילינדרים יפניים שעדיין מצליח בעולם של תקנות זיהום ומגבלות רעש לגרום הנאה לאוזן. גם ברוגע, ובטח כשעוברים את ה-8,000 סל"ד. ככה בדיוק צריך להישמע מנוע 4 צילינדרים בטור, 16 שסתומים, 4 פעימות, גל זיזים עילי כפול, מקורר נוזל בנפח ליטר עם 149 כ"ס ב-11,000 סל”ד ו-10.4 קג"מ ב-8,750. סימפוניה.
גובה המושב הוא 825 מ"מ, ומיכל הדלק מכיל 21 ליטרים. ושניהם מאפשרים רכיבה לאורך יום שלם ומאות קילומטרים, בלי לעצור לתדלוק ובלי לקבוע פגישה עם הכירופרקט. כי המושב נוח אבל הריפוד שלו מחליק, ולא פעם נאלצנו למקם את עצמנו מחדש. הונדה אגב מודעת לזה, ומציעה מושבי נוחות משופרים בתוספת תשלום עם עוד 15 מ"מ של ריפוד. מקורות זרים טוענים שזה משפר באופן ניכר.

תנוחת הרכיבה ספורטיבית יחסית. עם גוף רכון מעט לפנים ורגליים מקופלות מעט. עבור רוכבים בגובה ממוצע היא כנראה תהיה מוצלחת, עבור גבוהים היא מרגישה מעט צפופה וכפופה. אחרי יום רכיבה ארוך מאוד אי אפשר היה שלא להרגיש את מפרק שורש כף היד, וזה אומר שיותר מדי משקל נשען על הידיים.
מול הרוכב נמצא מסך TFT צבעוני בגודל "5 בלבד, וזה אומר שבעידן בו יצרנים מתייחסים ללוח מחוונים כאילו מדובר בטאבלט, זו גישה עניינית ופשוטה יחסית. המסך בהיר מאוד, קריא היטב גם באור יום ומציג את כל המידע החשוב בצורה פשוטה וברורה. מהירות, סל"ד, הילוך משולב, כמות דלק, מחשב דרך ומצבי הרכיבה. הכל נמצא איפה שהייתם מצפים למצוא אותו.
ניתן לבחור בין מספר סגנונות תצוגה ויש גם קישוריות לסמארטפון, אם כי לא דרך Apple Carplay או Android Auto כמו למשל באפריקה טווין, וזה חבל ומוזר.

פחות מוזר מהמפתח החכם. באופן עקרוני המפתח יכול להישאר בכיס, וזו הכוונה בהנעה ללא מפתח. בפועל, כדי לפתוח את החשמל צריך לסובב ביד מעין מחוג גדול בצורת מפתח. מילא. אבל אז מגיעים לתדלוק וכדי לפתוח את מכסה מיכל הדלק צריך להוציא מתוך השלט את המפתח הפיזי ולהכניס אותו למנעול. אותו מפתח משמש גם לפתיחת המושב והארגזים. אולי כדאי שמישהו יסביר למהנדסי הונדה מה הכוונה ב"קי-לס".
המנוע הזה נהדר. הוא עבר התאמה ל-GT ועם כמעט 150 כ"ס הוא פוגע בול. חזק, חלק, מדויק ועם כוח זמין לאורך עקומה רחבה. ובכל זאת, אהבנו (עוד) יותר את תיבת ההילוכים. היא מרגישה כאילו נבנתה סביב המנוע הזה, ולא רק חוברה אליו בסוף תהליך הפיתוח. ההעברות מהירות, מדויקות וחלקות, עם קוויקשיפטר מצוין לשני הכיוונים ועם אפשרות לבחירה בין שלושה מצבים לבחירת הכוח המופעל על הרגלית. בשילוב עם תגובת המנוע המצוינת מתקבלת יחידת הנעה שפשוט גורמת לכם לחפש עוד הילוך, עוד סל"ד ועוד חיוך דבילי על הפנים.

יש חמישה מצבי רכיבה: Sport, Tour, Standard, Rain ו-User ולכל אחד אופי ולא רק שם משלו. ב-Sport תגובת המצערת חדה יותר והאופנוע מרגיש דרוך ומיידי. Standard הוא מצב האמצע השימושי ליומיום, Rain מרכך את הובלת הכוח ומעלה את רמת ההתערבות של בקרת האחיזה ואילו Tour משלב את מאפייני הכוח של Standard עם ניהול מתלים שמתאים את השיכוך גם בהתאם למהירות הנסיעה. אבל המעניין מכולם הוא מצב User בו הרוכב יכול לבחור את רמת הכוח, בלימת המנוע, בקרת האחיזה, מאפייני השיכוך וכיוון עומס הקפיץ כאוות נפשו. במילים אחרות, לייצר מצב רכיבה עצמאי. מצוין.
אם המנוע הוא הלב של ה-CB1000GT, המתלים הם כנראה הסיבה שהוא מצליח להיות הרבה יותר מהורנט עם פלסטיקה. מערכת Showa EERA האלקטרונית משתמשת במידע מה-IMU, ממחשב המנוע ומחיישני המתלים כדי לשנות את השיכוך בזמן אמת, לפי הונדה היא מתאימה עצמה תוך כ-15 אלפיות השנייה.

בפועל, המתלים מצליחים לספוג כבישים ישראליים, על שלל תחלואיהם, באופן יוצא מהכלל. הם מגהצים מהמורות בלי להפוך את האופנוע לרך ומנותק, וכאשר הקצב עולה, הם מתהדקים ומעניקים את התמיכה הנדרשת. אבל הטריק של ה-EERA לא נגמר בשיכוך. את עומס הקפיץ מאחור ניתן לכוון אלקטרונית בהתאם לעומס על האופנוע - רוכב בלבד, רוכב עם מטען, רוכב ומורכב, או שני רוכבים עם מטען.
הבולם האחורי מאפשר גם כיוון עדין של עומס הקפיץ הראשוני על פני 24 דרגות, ואף מאפשר לבצע את ההתאמה תוך כדי נסיעה. מלפנים עומס הקפיץ ניתן לכיוון ידני. נשמע לכם מיותר? עד הפעם הראשונה שבה תעמיסו מזוודות, תרכיבו נוסע או תצאו לסוף שבוע.

במקום מפתח C, הברגה, ספירת קליקים ואיזו קללה קטנה כלפי המתכנן של הבולם, לוחצים על כמה כפתורים וממשיכים בחיים. עבודת המתלים הנהדרת יחד עם נעלי גומי מבית מישלן Road 6 GT - קדמי במידה 120/70ZR17, אחורי במידה 180/55ZR17 - והיגוי מדויק, הופכים את הכניסה לפניות לקלה, מהנה ובטוחה.
על ריסון, בלימה ועצירה של המאסה הדוהרת הזאת אחראים זוג דיסקים קדמיים בקוטר 310 מ"מ עם קליפרים רדיאליים של Nissin בעלי ארבע בוכנות, מאחור דיסק 240 מ"מ, ומעל הכל Cornering ABS הנשען על יחידת ה-IMU בעלת שישה צירים. כן, המערכת מתפקדת טוב, אבל כן, היינו שמחים להרגיש נשיכה קצת יותר החלטית כבר בלחיצה הראשונה על ידית הבלם.
המשקף אמנם זוכה לחמישה מצבי כיוונון ידניים, אבל באף אחד מהם הוא לא מבריק, בטח שלא במקרה של רוכבים גבוהים. החדשות הטובות הן שהונדה מציעה משקף גבוה מקורי כחלק מחבילת ה-Comfort או כאביזר נפרד בתשלום נוסף. המלצה שלנו, לכו על זה כבר בשלב ההזמנה.
מי שירכוש את ה-GT יקבל אופנוע של הונדה. נשמע מוזר, אבל זה בדיוק כך. אופנוע מהוקצע עם יכולת רב-גונית. הוא לא מושלם, לא מסעיר מדי ולא חתיך מושך, וגם לא מבטל את חוקי הפיזיקה. הוא פשוט מנהל משא ומתן טוב מאוד עם כל מה שתציבו לפניו. כן, הוא יקר מדי לטעמנו כי בחו"ל למשל, הונדה מקפידה להיות זולה יותר מהמתחרה הישירה שלה, להלן ימאהה. ולכן ה-CB1000GT זול בחו"ל ב-2,000 אירו מאוד משמעותיים מהטרייסר 9 של המתחרה.
בארץ למרבה הצער היבואן להשוות את המחיר, וחבל. נדמה לנו שמחיר שומט לסתות היה עדיין משאיר את שני הצדדים מרוצים, אבל גם כך הוא ראוי להצלחה.