הונדה פרלוד - קופה ראשית

• במה נהגנו: הונדה פרלוד
• מתחרים: סובארו BRZ, ב.מ.וו סדרה 2
• מתי אצלנו: במהלך 2027
• מחיר משוער: 280 אלף שקל

• בעד: מראה, יכולת דינמית
• נגד: תא נוסעים, ביצועים

אתם יודעים איך זה, מכונית אומרת המון על הבעלים שלה. ממש כמו מה שאומרים עליו הסניקרס או המוקסינים בלי גרביים שהוא נועל, חולצת הפשתן המסוגננת או הטישירט סוף מסלול נובמבר 2' שהוא לובש, הפאטק פיליפ או הקאסיו ג'י שוק שיש לו על היד. וככה גם עם מרכב של מכוניות. הרושם הראשון שעושה מכונית סדאן לבנה עם ארבע דלתות הוא של איש משפחה בורגני עם רכב ליסינג מהעבודה. הרושם הראשוני שמעביר בעל מכונית קופה נמוכה עם שתי דלתות הוא שאני דינמי, מרוויח טוב, אוהב לנהוג ודי מתעלם מהעובדה שאתם - אלה שמביטים בי כרגע - משוכנעים שאני צריך לפצות על משהו. לא כי אני לא צריך, כי לא אכפת לי.

פעם, לכל יצרנית רכב הייתה בפורטפוליו איזו קופה בסיסית ונגישה על בסיס משפחתית נפוצה. ביפן אלה היו בין היתר טויוטה סליקה, מיצובישי אקליפס, מאזדה MX6. אפילו סובארו לאונה קופה זצ"ל. באמריקה היו כמה שאנחנו לא רוצים אפילו להזכיר, ובאירופה רשימה מכובדת של דוגמאות שנעות בין אופל קליברה ופולקסווגן שירוקו ועד לפיאט קופה ופיג'ו 406. אפילו הקוריאנים ניסו להבריק (ולא ממש הצליחו) עם קיה פרו סיד ויונדאי קופה. כולן נכחדו. יש לכך מספר סיבות אבל אין לנו חשק לפרט אותן. מה שחשוב הוא שכיום אין קופה. נגמר כמעט לגמרי כל הקטע הזה, ואפילו בקטגוריית היוקרה האקסצנטרית הן נדירות למדי.

גם להונדה הייתה פעם קופה, אפילו כמה. ורק עכשיו הוחלט להחזיר אחת. דווקא בלב ליבה של המהפכה האדירה שעוברת על תעשיית הרכב ומטלטלת אותה באופן שספק אם חוותה, ובטוח שאיש לא שיער את עוצמתה. רבע מאה עברה, ועכשיו היא שוב כאן, הפעם על בסיס סיוויק עממית ומשפחתית.

העניין הוא שהונדה לא בחרה רק להחזיר את הקופה. היא גם בחרה לה את השם פרלוד, מכונית שהציגה בכל אחד מהדורות שלה חידושים והמצאות. למשל היגוי לארבעה גלגלים, או תזמון שסתומים משתנה, או דיפרנציאל מוגבל החלקה עם חלוקת מומנט מתקדמת. מכונית שלא רק נראתה כמו משהו שאתה ממש רוצה, אלא גם התנהגה ככה. חתיכת נעליים גדולות להיכנס אליהן בעידן של קיצוצים.

בלינג בלינג

הפרלוד החדשה נראית מעולה, לא פחות. עם עיצוב שמשלב יופי בין ספורט לאלגנט, בלי להיגרר לצעקנות יתר. כונסי ומסיטי האוויר המשולבים בה מוצנעים יחסית, הפרופיל אתלטי כמו שרשם הרופא והיא מושכת יותר תשומת לב מלמבורגיני אורוס בצבע חרדל. ואז נכנסים פנימה, ומתחילים להתבאס.

קודם כל, כי מכונית קופה חייבת דלתות נטולות מסגרת. אבל שיקולי עלות וזה, מנעו זאת כאן. וזו הבעיה הקטנה. כי מה שיותר מטריד הוא שכמו פחות או יותר כל דגם של הונדה, למעט הבלחות קלות פה ושם, הפנים של מכונית הספורט זהה לרכב של הבת של השכנה שקיבלה אוטו כדי להגיע לאוניברסיטה. לוח מחוונים בסיסי ("10.2) וזהה פחות או יותר לזה שבסיוויק משפחתית, כמעט ללא אפשרויות לתצוגת נתוני אקשן מתבקשת. וגם עם מסך מגע זעיר ("9) ולא איכותי. אפשר תמיד לומר שלבחירה בכזה אי חשק לצאת מהשבלונה יש יתרונות, כי מתגים פיזיים למה שחשוב נותרו, ולא צריך לתפעל את המסך כדי לכוון את המראה או פתח אוורור או להוריד מעלה אחת במזגן. או קיי, יש גם דיפון מעט שונה בדלתות ובקונסולה הקדמית, אבל בעיקר יש המון פלסטיק שחור ונוקשה וממש לא חביב לעין או ליד או בכלל.

אני (כמעט) מוכן לסלוח ליפנים, כי הם כן השקיעו במה שחשוב באמת במכונית ספורט. למשל במושב נהג עם תמיכה צידית מצוינת שתופס את הגוף היטב, נוח ולא מעייף גם אחרי שעות של נהיגה. וגם בהגה עם חלק תחתון שטוח וסימן מרכוז בחלקו העליון, ומנופי שליטה ידנית מאחוריו שעשויים ממתכת ומרגישים מעולה. אבל יותר מכל זה הגובה. לא שלי, כי אני 1.67 עם בלנדסטון. הגובה של מושב הנהג.

היום כשאנחנו מוצאים עצמנו בעיקר ברכבי פנאי עם סוללות ענק מתחת למושב, פשוט אי אפשר לשבת קרוב לכביש. בטח לא במכונית בלי סמל של פורשה, פרארי, למבורגיני או אסטון מרטין. ישיבה נמוכה זה מאסט במכונית ספורט, היכולת להרגיש, להיות קרוב למרכז הכובד ולציר התנועה ולחוש בדיוק מה קורה. ולמרות הישיבה הנמוכה, שדה הראיה מצוין, מזכיר את זה של פורשה 997 זכר צדיקה לברכה, שמאפשר לדעת בדיוק איפה פינת החרטום, להדביק אותה לשיא הפניה ובכל זאת לא לגרד מעקה בטיחות.

מושב אחורי? לא באמת. ספק רב אם אפשר לבלות בו יותר משתי דקות אם כבר חגגת בר מצווה. מה שכן, תא המטען עם תצורת דלת חמישית הוא סופר שימושי, ולאחר קיפול גב המושבים האחוריים אפשר לדחוק ללא בעיה אופני הרים לסינגל של שישי בבוקר. בתנאי כמובן שלא שכחתם את הטייץ הסגול, את חולצת הרכיבה של אלוף העולם, את הקסדה מקרבון שעלתה 1,000 דולר ואת הכרטיס ניקובים לקפה בארומה בלונדון מינסטור.

וורום וורום

ולחדשות הרעות. לא רק סביבת הנהג אלא גם מערכת ההנעה מגיעה מהסיוויק. ומכיוון שלא מדובר בטייפ R, זה לא סימן מעודד בכלל. עם מנוע חשמלי (184 כ"ס) שמחובר ישירות לגלגלים הקדמיים ואחראי עיקרי להנעה, ומנוע בנזין (4 צילינדרים בנפח 2.0 ליטר עם 143 כ"ס) שמתפקד בעיקר כגנרטור למצברים ועוזר בשיוט מהיר או בתאוצה חזקה. על ביצועים מרשימים אין מה לדבר. בטח לא על מרשימים, אבל גם לא על ביצועים בכלל.

מכונית שנראית ככה ומזנקת ל-100 קמ"ש ב-8.2 שניות, זה קצת מביך. מכונית שנראית ככה ומסתבר שהיא איטית יותר מהמשפחתית הסטנדרטית שמהווה לה בסיס, זה פשוט מבאס. ומכונית שנראית ככה ב-2026 ומזנקת בשנייה תמימה לאט יותר מהדגם בעל השם הקודם לפני 30 שנה? זה וואוו ברמות של "מי לעזאזל היפני שקיבל את ההחלטה הבלתי הזו?". ואפילו לא נגענו בשאלה איך אפשר להעלות כזו מכונית על הכביש ועדיין להיות איטי יותר מחשמלי בסיסי מתוצרת סין.

אבל רגע, לא הכל שחור. בקונסולה המרכזית יש מתג חביב עם הסימון +S, וכשלוחצים עליו עוברים לעולם אחר. רעיונית מדובר במנגנון דומה לזה של איוניק 5N. נו, זה שמייצר תחושת העברת הילוכים עם סאונד וקפיצות והכל, בעזרת מנופים מאחורי ההגה. רק שהרמקולים לא עושים את זה כאן. הצליל מופק על ידי שינוי טווח הסל"ד של מנוע הבנזין (כזכור, רק גנרטור). וכן, הוא עדיין מזויף וכן, הבנזין לא באמת אחראי להנעה ולא באמת עושה כלום חוץ מרעש. אבל לעזאזל, זה משדרג את החוויה מ"מה זה הדבר החלבי הזה" ל"הופה, מכונית ספורט עם מנוע בנזין של S2000".

טוב, הגזמתי קצת. אבל זה כן משלב עניין והתלהבות שאחרת אי אפשר היה למצוא גם עם פרוג'קטור, ובעיקר מעניק תחושה (מלאכותית, כן, מלאכותית) של חיבור למכונה. אה, ואם אתם בדרך לסופר, למערכת ההנעה הזו יש פעולה חלקה ונעימה כמעט כמו של מכונית חשמלית, והמנופים מאחורי ההגה הופכים לאמצעי שליטה בעוצמת הרגנרציה. חביב.

המבחן האמיתי

הפרלוד מבוססת על פלטפורמת הסיוויק, אבל היא בכל זאת מרגישה אחרת. יש לה בסיס גלגלים קצר יותר (ב-13 ס"מ), מפסקי סרנים מורחבים (ב-8.9 ס"מ מלפנים וב-4.9 ס"מ מאחור), ומבלי להיכנס להסברים טכניים מפרכים, אלו שינויים משמעותיים שמשפיעים על מאפייני הניהוג והופכים את היכולת לשנות כיוון למיידית. הרבה יותר.

בנוסף היא מקבלת את תצורת המתלה הקדמי של הטייפ R (מכונה Dual-Axis), מנגנון די יקר לייצור ולכן רק עוד שתי מכוניות בהיסטוריה צוידו בו: רנו מגאן RS (תחת הכינוי PerfoHub אם אתם ממש גיקים) ופורד פוקוס RS מהדור השני (שם הוא מכונה RevoKnuckle, בחיי). המנגנון הזה מצמצם באופן מאוד יעיל את השפעת המומנט על ההיגוי במכוניות הנעה קדמית חזקות, תופעה המכונה "לוחמת הגה".

ואם החזקתם מעמד עד כאן עם הפירוט הטכני, אני יכול לספר לכם שבמציאות זה עובד נפלא. הפרלוד היא מכונית עם אפס תת היגוי, כלום, נאדה. נסו ככל שתרצו ולא תצליחו. טוב, אולי אם אתם ממש, אבל ממש מאותגרים מוטורית, אבל במקרה כזה עדיף שלא תעלו אף פעם על הכביש. זו מכונית מהסוג הנדיר שרואה אספלט מפותל ואתה מרגיש שאיפשהו בפנים, במקום נסתר, מתחילה הילולה אמיתית.

אם אפשר היה לנתק לגמרי את הגננת האלקטרונית שמתעקשת להישאר ליד ארגז החול ולנדנד, זה בכלל היה נהדר. אי אפשר. ועדיין זה כיף בלתי רגיל. הוסיפו לזה הגה לא פחות ממצוין ומהיר (2.1 מקצה לקצה) ומדויק, והחגיגה בעיצומה.

הבלמים עם קאליפר של ברמבו מלפנים בסדר, לא הרבה מעבר בעיקר בסעיף התחושה. היזון חוזר, פידבק. אשמת מערכת מחזור האנרגיה אנחנו מניחים. ועל כל אלה, יש בולמי זעזועים אדפטיביים עם שלושה מצבי קשיחות בהתאם למצב הנהיגה (נוחות, GT או ספורט) או מצב התאמה אישית, שמאפשר להעביר אותם למצב ביניים אבל להותיר את מערכת ההנעה וההגה במצב הקיצוני יותר. מומלץ.

לא רק יפה

הפרלוד היא אחת המכוניות המפתיעות שיצא לי לנהוג בהן לאחרונה. בהתחלה חשבתי שמסתתרת כאן הפתעה מוטורית מטורפת עם DNA של הפרלוד ההיא מפעם, עם הכוחונס של טייפ R ועם מראה של אקזוטיקה ללקק את האצבעות. אחר כך הורדתי את השאר והנחתי שמדובר רק באשליה, עטיפת צלופן מבריקה על קופסת קרטון משומשת. אחר כך הבנתי שלא הבנתי כלום.

נתחיל במה שקל, וזה מה שאין בה. מנוע בריון למשל, או גיר ידני קצר יחסים ומהלך עם גולת מתכת מלוטשת בקרבה נהדרת ליד ימין. אין בה אווירה של מכונית ספורט, או אווירה בכלל. והיא לא פורצת דרך ומתקדמת ביחס לתעשייה כמו הדורות הקודמים.

מה שיש בה הוא מה שחשוב יותר. איכויות הנדסיות גבוהות ויכולות דינמיות מהמדרגה הכי עליונה שאפשר לצפות. היא מלהיבה לנהיגה בכבישים שחזקות ממנה כפליים ויותר היו מאבדות בהם את הצפון, והיא רק רוצה להמשיך ולהדק עוד יותר את הפיתול ההוא והעקומה ההיא. זו מכונית לנהג שלא חייב 0 ל-100 או מהירות מרבית, אלא את התחושה שהוא מחובר לשקע הקטן ההוא בשיא הפנייה שבמכונית אחרת לא היו מרגישים, אבל כאן הוא מזיז טיפונת את ציר הסבסוב ימינה. תענוג.

שימו שם רק מנוע בנזין חזק, וגיר ידני, עזבו את הקונסולה הקדמית, השאירו אותה בשחור פלסטיק. ותזמינו לנו שתיים, אחת בכחול, אחת בלבן.

• מנוע: בנזין, 4 צילינדרים, 2.0 ליטר וחשמל
• הספק מנוע בנזין: 143 כ"ס ב-5,900 סל"ד
• מומנט מנוע בנזין: 18.9 קג"מ ב-4,500 סל"ד
• הספק / מומנט מנוע חשמלי: 184 כ"ס / 32.1 קג"מ
• תמסורת: יחס ישיר, הנעה קדמית
• אורך: 452.5 ס"מ
• רוחב: 188 ס"מ
• גובה: 134.9 ס"מ
• בסיס גלגלים: 260.4 ס"מ
• משקל עצמי: 1,480 ק"ג
• נפח תא מטען: 269 ליטר
• זינוק ל-100 קמ"ש, מהירות מרבית: 8.2 שניות, 188 קמ"ש
• צריכת דלק, פליטת מזהמים: 19.2 ק"מ לליטר, 117 גרם CO2 לק"מ
• כריות אוויר: 8
• דירוג בטיחות (Euro NCAP): טרם נבחנה
• מחיר משוער: 280 אלף שקל