יכול להיות ששכחתם ויתכן שבכלל לא ידעתם, אבל רנו עשתה לעצמה שם של חתיכת חלוצה בתעשייה, עם רעיונות פורצי דרך וביצועים חסרי תחרות במגוון דגמים מרשים לאורך השנים. זו לא סקירה על רנו, אפשר להירגע. זה כן אזכור לשני תחומים עיקריים בהם הפגינה חלוציות - ושניהם רלוונטיים לכאן. הראשון הוא כמובן החשמל. עולם הרכב קצת פספס את זה, אבל בזמן שטסלה השיקה את מודל S המהפכנית ב-2012, רנו כבר הייתה שם עם הזואי החרישית, חלוצה של ממש. או קיי, טסלה דהרה קדימה ובשלבים מסוימים שוויה עמד על בערך פי מאה מזה של רנו הוותיקה, בזמן שהאחרונה לקחה קצת רוורס וניסתה לחקות את פולקסווגן. זאת אומרת, להשיק מכוניות חשמליות יעילות, אבל עם אפס תשוקה ורגש. התחום השני קשור לכיוון עכשווי יותר - זיהוי נוסטלגיה כמנוף לרווח. נכון, פיאט (500), מיני (חדשה), פולקסווגן (חיפושית) היו שם קודם, אבל אם זה עבד להם, למה לא לנסות גם?
זה מתחבר לאיש שנבחר להוביל את היצרנית אחרי הכאוס שיצר קרלוס גוהן שברח מיפן ללבנון בתוך רמקול. לא משנה. בכל מקרה, מחליפו נקרא לוקה דה מאו, אותו אחד שהחייה את ה-500 ב-2007 ושהגה את חזרת המותג אבארט. איש עם חזון ונוסטלגיה. 5 חשמלית וחדשה הייתה הראשונה, ה-4 הגיעה אחריה, ואם ביקרתם לאחרונה בצרפת ראיתם אותן בכל פינה, כאילו חזרנו לסבנטיז ולאייטיז רק בלי העשן הכחלחל הזה שהפציע מהאגזוז. ועכשיו טווינגו.
אם אתם מדור Z וצפונה, אתם בטח זוכרים שהטווינגו הייתה מכונית מיני עירונית יוצאת דופן שהושקה בתחילת הניינטיז, אי שם בין נירוונה לרד הוט צ'ילי פפרס. מכונית שלמרות גודלה המזערי, הפכה עם השנים לאחת המיוחדות והמפורסמות בהיסטוריה של התעשייה הצרפתית. עם המון מקום למרות ממדים חיצוניים פצפונים הודות לרעיון מבנה ייחודי שנקרא קופסה אחת (one-box) ששילב בתוך חלל אחד את המנוע, תא הנוסעים ותא המטען, עם גלגלים ממש בפינות המרכב. אוכל באגט עם קממבר בשם ז'אן-פייר פלואה עיצוב אותה, והצליח אפילו להעניק לה תווי פנים אנושיים. באמת, זה לא רק נדמה לכם. בהתחלה היא הייתה שיקית, אחר כך הפכה לאייקונית. רנו השאירה אותה בייצור משהו כמו 15 שנה ושיגרה בערך 2.5 מיליון יחידות ממנה לכבישי אירופה. עם ביצוע כל כך מוצלח והתאמה מופלאה לרעיון מכונית עירונית, זה לא פלא. בהמשך נטשה רנו את העקרונות האלה, והפופולריות ירדה עם הדורות הבאים בשושלת. אבל אנחנו כאן בשביל החדשה.
עכשיו, הביטו בה. ותנו עוד מבט. ועוד אחד. התמונות באמת מספרות את כל הסיפור. זו מכונית מתוקה ונהדרת למראה עם המון הקפדה על אלמנטים מיוחדים ואזכורים היסטוריים ומה לא, בתמהיל סופר מושך וחביב. כן, יש מסיט אוויר בחלק העליון של הפנס האחורי שכאילו אמור לשפר את היעילות האווירודינמית. בחייאת, המכונית הזו תשמור כל חייה על מהירות ממוצעת של פחות מ-25 קמ"ש, יעילות אווירודינמית, מצחיק. ויש גם חתיכות פלסטיק שחורות בפינות הפגוש כי יותר זול להחליף חתיכה אחת שנשברה, כי הסטודנט בבית ממול חונה לפי שמיעה. ושלושת הפסים בקצה הימני של המכסה הקדמי שמזכירים אלמנט דומה שהיה בגרסת המקור, שם הם שימשו ליניקת אוויר למערכת המיזוג וכאן זה רק פתח נוח למילוי נוזל לניקוי שמשות בלי לפתוח את כל המכסה הקדמי. מה אין כאן? את דגל הטריקולור הפטריוטי שמוצמד בגאון למרכב ה-5 וה-4. אולי כי את הפיצית הזו מייצרים בסלובניה. אבל עדיין, תענוג לעין.
כאן בערך נגמר הקטע שבו אנחנו ממש מבסוטים מהעניין, ולא כי יש ארבע דלתות לעומת שתיים במקורית. אל תבינו אותי לא נכון, אני לגמרי זורם עם הצורך לשמור על שורת הוצאות צנועה במכונית עירונית. רטרו והכל, אבל אנחנו לא בשנות ה-90 העליזות אלא בעידן שבו צ'אנג יאנג בגוואנגזו קובע אם תמשיך להחזיק בתואר מעצב ראשי ביצרנית צרפתית. הכסף מדבר חברים. אבל זה ממש לא מסביר למה הטווינגו שנראית כל כך נהדר מבחוץ, צריכה להיות כל כך, איך לומר בעדינות, לא מיוחדת בפנים.
כן, גם הטווינגו הראשונה הייתה פלסטית ופשוטה, אבל מאז עברו איזה שנה-שנתיים של פיתוחי חומרים והנה, אותם סינים יודעים לבזבז מעט ובכל זאת לתת לתא נוסעים ולסביבת הנהג תחושה של חומר איכותי. לא כאן. אתם יודעים מה, בסדר עם הפלסטיק, שיהיה זול וחלול. למה אבל לא באיזה גוון שהוא משהו חוץ משחור לילה? פה ושם יש נגיעות צבע של המרכב, בפנלים בדלתות הקדמיות ובקונסולה הקדמית, ויש גם התחכמות של שם הדגם בכתב סמלים מוטבע מול הנוסע מלפנים, על הגג והשטיחים. אבל זה בשום פנים ואופן לא מפיג את התחושה הקודרת אליה מתלווה גם סוג מסוים של מבוכה קלה עבור רנו. למשל כשרואים את החלל העגול שנועד למפתח שאינו קיים, והוא נמצא שם רק כי זה החלק על המדף שהיה הכי זול, בלי להתאמץ ולשלב בו את מתג ההתנעה. אלמנטרי.
אפשר להתבוסס כאן בטונות של טענות, כולן מצודקות ורובן ממש לא ברורות, במין זרם תודעה שהוביל לפדיחות. למשל, אם כבר הולכים על נוסטלגיה, למה לא לשחזר את ריפוד המושבים הצבעוני של גרסת המקור? ואם כבר, למה לא ללכת על מושב חובק ותומך בדומה לפחות או יותר כל דגמי רנו המשווקים כיום, במקום להסתפק בכסא בסיסי? הטכנולוגיה קיימת והיא אפילו נמצאת בבית.
הלאה בסעיף הטרוניות. רנו מייצרת מאות אלפי לוחות מחוונים דיגיטליים בדגמיה השונים, ומספר דומה של מסכי מגע. יש סיבה שבטווינגו זרקו שתי יחידות שהמילה איכות קצת זרה להן? לפחות פשטות התפעול נשמרה, עם חוגת שליטה בבקרת האקלים ומתג מהיר ומבורך לנטרול מיידי של מערכות התרעה מטרידות. וכמו בשאר החשמליות של רנו, גם כאן יש מימין להגה שלוש ידיות. אחת למגבים, סבבה. שנייה לבורר מצבי נסיעה, שיהיה. השלישית ששולטת במערכת השמע וזה כבר מוגזם ומבלבל בדיוק כמו שזה נשמע. בהזדמנות אחרת נדבר על ידיות פתיחת הדלתות המוזרות. רנו לא הראשונה שבוחרת דווקא באלמנט סופר פונקציונלי כבסיס מיותר להתחכמות.
בהשוואה לגרסת המקור, החדשה גדולה יותר ב-36 ס"מ לאורך (379 ס"מ) וב-15 ס"מ לבסיס הגלגלים (249 ס"מ), וכמו אז גם הפעם יש אפשרות כיוון למרחק ולזווית המסעד של צמד המושבים מאחור. זה לא אומר שאני יכול לשבת מאחורי עצמי, אבל שני ילדים יסתדרו שם סבבה כל עוד לא יהיה להם חשק לפתוח את החלון ליותר מחרך צנוע עם מנגנון פתיחה צידי אה-לה שנות ה-80.
עכשיו קחו את כל הבכי ונהי הזה, ושימו אותו בקונטקסט הבא - רנו טווינגו החדשה היא מקרה בוחן לגישה חדשה בשם "בואו נשים את האגו הצרפתי בצד כדי שנמשיך להתקיים", במסגרתה העיצוב מתבצע בצרפת, התכנון ההנדסי מתבצע במרכז המחקר והפיתוח בשנגחאי על ידי מהנדסים סיניים, במטרה לקצר את הזמן לשנתיים בלבד, מחצית מהמקובל. חלק מהתכנון נגע גם להפחתת השימוש בחלקים: 700 בלבד לעומת 1,200 ב-5 או 2,500 במכוניות בנזין קונבנציונליות, וזו המטרה השנייה - חסכון משמעותי בכסף.
כמו בטווינגו המקורית גם כאן אין יותר מדי אפשרויות בחירה לתוספות, המסתכמות בשדרוג למערכת ניווט של גוגל, מצלמת נסיעה לאחור, מערכת רגנרציה מתקדמת שאפשר לשלוט עליה בעזרת מנופים מאחורי ההגה וחישוקים קלים וגדולים יותר ("18). ודי מומלץ ליבואנית לסמן עליהם V באפיון המוצר, שכן כיסויי הפלסטיק על חישוקי "16 הסטנדרטיים נראים קצת כמו רקוויאם לכרמל דוכס. מערך הבטיחות כולל בלימה אוטונומית ושמירת נתיב. אם אתם רוצים בקרת שיוט אדפטיבית - שלטעמי מיותרת גם במכונית של מיליון שקל - תשלמו עוד קצת. יש גם אופציה לחניה אוטומטית למי שמשום מה מתקשה להשחיל את הפצפונת הזו ברוורס.
מערכת הנעה? אחת. 82 כ"ס, הנעה קדמית, סוללה של 27.5 קוט"ש וטווח תיאורטי של 263 ק"מ, שבפועל מתכווץ בזמן שאתה ממצמץ. כי כן, זו מכונית לנסיעה עירונית או פרברית עם חיבור לעמדה ביתית כי ממילא הטעינה המהירה נעצרת ב-50 קילוואט. כמו בדגמי רנו גדולים יותר, גם כאן יש אפשרות ייחודית להפעלת מכשירים חיצוניים באמצעות הסוללה (V2L) או לטעון אותה בתעריפים מוזלים בשעות השפל ולספק חשמל לרשת הציבורית בשעות השיא (V2G).
הטווינגו המקורית נתנה לך עודף מ-800 קילו, וגם הנוכחית קלילה ביחס לעובדה שהיא נדרשת לסחוב סוללה במשקל 200 ק"ג. גם בהשוואה למתחרות הסיניות היא קלה ב-100 ק"ג, ועדיין זה 1.2 טון. תוספת ה-50% משקל בהשוואה לדור המיסד לא מפריעה לה להיות זריזה ונמרצת בין רמזורים כל עוד המהירות לא עובדת את ה-70-60 קמ"ש.
ועם פחות מעשרה מטרים של קוטר סיבוב, היא מתקרבת לקביעת שיא לרכב ארבעה גלגלים מודרני, וגם נותנת כתף רחבה למאותגרי חניה שבינינו. באמת, לחנות אותה זה חתיכת משחק ילדים, כל עוד לא דפקתם את חתיכת הפלסטיק השחור שנועדה להידפק.
זה בעיר, וזה מאוד חיובי. אבל כל העסק הופך לפחות משעשע בכביש בין עירוני, שלא לומר מהיר, שלא להזכיר אוטוסטרדה. מעבר ל-120 קמ"ש היא פשוט לא מרגישה בנוח ועוד לא דיברנו על הרעש שמייצרת החשמלית הקטנה הזו, של רוח וצמיגים כמובן.
תראו. הבסיס עליה נשענת הטווינגו עונה לשם AmpR שבעברית זו פלטפורמה ייעודית לחשמליות של רנו, למעט החלפת המתלה הרב חיבורי המתקדם יותר שיש ב-4 וב-5 בקורת מתח פשוטה וכמובן, זולה יותר. אבל הצרפתים השקיעו בכל זאת בכיול מוקפד, משהו שקשה עד בלתי אפשרי לייחס בינתיים למתחרות הסיניות. ולכן נוחות הנסיעה מצוינת, טובה בהרבה מהמקובל לדגמים קטנים ואנחנו מכירים לא מעט גדולות משמעותית שמרגישות פחות טוב. בהתאם, גם היכולת הדינמית גבוהה מהמקובל, עם אחיזה טובה שנעזרת בגומי איכותי - קונטיננטל אקו-קונטק 7. אה, ויש גם דיסקים בכל הפינות, וזה מורגש היטב וחיובי עד מאוד.
תראו, זו בפירוש לא המכונית שמיועדת לדהירה מהירה בין מינכן לברלין על אוטובאן לא מוגבל בחלקו. אבל בתחום הדינמי רנו יכולה להעביר בעזרתה שיעור מאלף לחטיבות התכנון והביצוע בסין. וגם באירופה, ובטח בארה"ב. בעיר? קשה לי לחשוב על כלי יעיל יותר לחלוץ איתו פקקים ולחדור איתו למקומות חניה מוגבלים. לא, אין לה כוח מרשים ולא, היא לא המכונית לשיאי מהירות וגם לא מיועדת לכך. היא כן זו שתרגישו בה בנוח. אלא אם אתם כמוני, ומכוניות במידה סמול עושות לכם להרגיש קצת קלסטרופוביה.
אני לא מבסוט מהצוות שאחראי על עיצוב חלל הפנים. יש כאן פספוס ענק לטעמי, דווקא כאן, דווקא עם המורשת, דווקא מכיוון שיש מסביב דוגמאות מעולות לאיך לעשות את זה נכון, וגם איך לא. חומרים מעט יותר איכותיים, ויתור על שטויות והשקעה בפרטים החשובים היו מקפיצים את התאווה למכונית כזו למשמעותית הרבה יותר.
היא עדיין מכונית עם ניצול חלל פנים מצויין, עם מראה נהדר מבחוץ ועם יכולת דינמית משובחת למדי. ובאירופה היא גם מאוד נגישה וזולה להפליא, כשהיא ממתינה בקוצר רוח למתחרה שווה בשם פולקסווגן ID1 שתצטרף אליה בקרב מול הסינים. טוב נו, זה כן הרכב שהייתי בוחר לנהיגה עירונית טהורה. כי על קורקינט חשמלי אני בכל מקרה לא עולה יותר.
פורסם לראשונה ב- 09.09.26
קראו את חוקי הקהילה שלנו בתנאי השימוש של iCar
1. לא בטוח ששווה 115
רמי, 10-09-2026
מחיר מצחיק
074-799-1900 
בשיתוף לובינסקי
קבלו ייעוץ מומחה
* אני עדיין בתקופת למידה של התוכן באתר וייתכנו טעויות
