דילוג לתוכן המרכזי בעמוד

DS3 (1.6 טורבו, ידני) - מבחן רכב

Getting your Trinity Audio player ready...


אחרי כמה שנים של מכירת הדגמים תחת מותג סיטרואן, החליטה החברה להפריד את ליין הדגמים של DS ולהשיקו תחת מותג נפרד. על הדרך רעננה היצרנית את הליין והעבירה את ה-DS3, הדגם הפופולרי ביותר של החברה, מתיחת פנים.

אחרי שבחנו את דגם ה"לחם והחמאה" וגם הצבנו אותו מול הארכי-מתחרה שלה, הגיע גם זמנה של גרסת ה"ספורט שיק" שלה להגיע אלינו למערכת. עם מנוע 1.6 ליטר טורבו וגיר ידני, היא אמורה להיות ה"זהבה" (נו, זאת משלושת הדובים) של היצע הגרסאות. לא חלשה מדי, אבל לא יקרה מדי, לא ספורטיבית ונוקשה מדי אבל גם מספיק מהנה.

לעמוד הדגם בקטלוג: DS3


DS3, טורבו-בנזין 1.6 ליטר, ידנית, 165 כ"ס, 139,900 שקל
יתרונות

חסרונות

עיצוב וסטייל
התנהגות כביש

נוחות נסיעה
לא נראית שונה מגרסת הבסיס

ביצועי מנוע
תנוחת ישיבה


DS3

עיצוב

בהצלחה. כלומר, בהצלחה לזהות את ההבדלים בין הגרסה הזו לבין הגרסאות הפשוטות יותר. מצד אחד, הן כולן נראות נהדר, עם פנסי הלד הגדולים, החישוקים הבולטים והגג שמקבל צבע אחר. אבל מצד שני היה נחמד לקבל איזשהן נגיעות שיבדילו את הגרסה החמימה מאלה האחרות.
גרסת ה-Performance החזקה יותר (שאינה משווקת בישראל) מקבלת אותן. אז קצת חבל שלפחות חלק מהן לא זלגו לפה. אבל שוב, אין בכך לומר שהיא לא נראית טוב, ממש לא. היא עדיין מושכת אחריה פחות או יותר כל זוג עיניים שהיא חולפת לידו ועדיין מצליחה לסחוט חיוך בכל פעם שרואים אותה.

DS3

תא הנוסעים

גם פה, התגובה מעורבת. כי אם אתם לא מכירים את הגרסה האחרת תתקלו בתא נוסעים מעוצב למשעי, עם לוח שעונים מהמגניבים שפגשתי, דשבורד מעניין עם מטהר אוויר מובנה, מסך גדול ואיכותי ואיכות חומרים גבוהה.
אבל אם אתם כן מכירים את הגרסאות האחרות, תמצאו שגם כאן, במו בחוץ, אין שום הבדלים בין הגרסה הזו לגרסאות החלשות יותר. וכאן התחילה ההתאהבות להתפוגג.

אחד הדברים שהכי הפריעו לנו ב-DS3 הספורטיבית, שמשום מה בכלל לא שמנו לב אליהם בגרסה האחרת, היא תנוחת הישיבה. היא מאוד גבוהה, גם כשלעצמה, ובוודאי שביחס למצופה ממכונית עם ניחוח ספורטיבי.

DS3

בגרסאות האוטומטיות זה לא הפריע לנו. כנראה שזה כנראה הגיר הידני, שדורש כיוונון יותר מדויק של המושב כדי לדרוך בנוחות על הקלאץ' ולתפעל את הידית, אבל פשוט לא הצלחנו למצוא תנוחה שתרצה אותנו.

מבחינת מרווח, ה-DS3 טובה מאוד ביחס לסופר מיני, ובמיוחד ביחס לאחת נטולת דלתות אחוריות. הדלתות האקסטרה ארוכות הופכות את הגישה למושב האחורי לסבירה לחלוטין, והוא בעצמו יחסית מרווח לשני מבוגרים. במפרט כתוב "5 מושבים", אבל אל תבנו על זה. תא המטען מציע נפח טוב למדי ביחס לסופר מיני.

DS3

נוחות נסיעה

זה אולי ישמע מוזר, אבל ה-DS3 בגרסת ספורט שיק, היא... נוחה מדי. "מה זאת אומרת נוחה "מדי"? איך זה יכול להיות" בטח תשאלו.

ובכן, בורות וגבשושיות בכביש מקבלים טיפול הולם וה-DS3 מסננת די טוב את מפגעי הכביש. הנקודה היא שממכונית עם ניחוח ספורטיבי, היינו מצפים לנוקשות מסוימת, כזו שתחבר את הנהג לכביש ולמכונה ותיצור אווירה של נהיגה, יותר מאשר נסיעה.

אם אתם עדיין חושבים שאין דבר כזה מכונית "נוחה מדי" אגיד לכם רק שה-DS3 היא נוחה למדי, ונעצור בזה. בכבישים מהירים המצב טוב אפילו יותר, עם בידוד רעשים טוב שמאפשר שיוט נינוח וניהול שיחת חולין רגועה ב-120 קמ"ש. הנוחות במהירויות גבוהות גם היא גבוהה, עם מרכב מהודק שלא מתרגש מגלים או חריצים רוחביים בכביש.

DS3

מנוע ותיבת הילוכים

הסיבה לשמה התכנסנו כאן. גרסת הספורט שיק של DS3 מקבלת את מנוע ה-1.6 ליטר טורבו בנזין המוכר של היצרנית - 165 כ"ס ו-24.4 קג"מ נמצאים פה לפקודתו של הנהג ומשודכים לשישה הילוכים ידניים. קובץ הנתונים מספר על 7.5 שניות למאה קמ"ש ומהירות מרבית של 218 קמ"ש, אם ניקח בחשבון את המחיר של הגרסה הזו, בדיוק אמצע הדרך בין גרסת ה-1.2 ליטר המאובזרת לבין פיג'ו 208GTi. נראה שיש פה חתיכת עסקה, היות וה-DS איטית למאה קמ"ש רק בשניה אחת מהאחות לבית פיג'ו אך מהירה ב-2.5 שניות מאחיותיה האוטומטיות.

אבל בפועל התחושה היא שמשהו פה קצת התפספס. המנוע אמנם חזק, אך חסר את תחושת ה"בעיטה בגב" של מנועים עם אופי ספורטיבי. תיבת ההילוכים אמנם ידנית ומצליחה להעביר את הכוח לגלגלים טוב יותר מזו האוטומטית הטובה כשלעצמה, אך התפעול שלה מעט מסורבל ונקודת ההפרדה של המצמד גבוהה מדי.

המנוע מרגיש גדול וחזק. הוא מושך מצוין בסל"ד נמוך, אבל לא מדרבן את הנהג לסחוט ממנו עוד כמה סל"דים ולמשוך את ההילוך עוד כמה עשיריות שניות. פשוט אין טעם, הוא נותן כמעט את אותו דחף ב-4,000 סל"ד כמו ב-6,500. התוצאה היא, שוב, מכונית שמרגישה חזקה, אך לא ספורטיבית.

DS3

התנהגות כביש

היא סיטרואן, עם שלדה של פיג'ו 208GTi. היא חייבת יכולה להיות טובה, אין מצב שלא. 200 מטר לפני שהכביש נעלם שמאלה, עוד קצת, עוד כמה מטרים, הבלמים שלה טובים. יורד על הדוושה האמצעית, והשמאלית, מוריד שני הילוכים. עוזב את הדוושות, מסיט את ההגה. עוד רגע, עוד שניה, ההגה מתחיל להתיישר, רגל ימין מתחילה להינעץ בדוושה. עוד לחץ, עוד לחץ, ו... תת היגוי. לא מעט תת היגוי. נסיון שני, כיכר. מגיע, חוזר על הריטואל. הפעם היגוי יתר. משהו פה לא מסתדר.

וככה זה המשיך עוד כמה וכמה פניות. פעם תת היגוי, פעמיים היגוי יתר. משהו בכיול של ה-DS3 לא מצליח להסתדר לי בראש. ההתנהגות שלה לא מספיק מכוונת לכיוון מסוים. תחזרו לגז טיפל'ה מוקדם מדי, תקבלו תת היגוי. הטיה טיפ-טיפה יותר חריפה של ההגה, היגוי יתר. משהו בהתנהגות הכביש של ה-DS3 הזו הרגיש לא מחובר מספיק. אולי אחרי קצת יותר קילומטרים של נהיגה תובענית היינו מצליחים להתרגל אליה, ואולי לא.

משהו בתחושות חסר, משהו בתקשורת בין המכונה לאדם. ההגה לא מעביר אינפורמציה, תנוחת הישיבה גבוהה ולא מצליחה להכניס אותי ל"זון" של נהיגה ספורטיבית. כשלוקחים את כל זה, ומסתכלים על ה-DS3 דרך משקפיים של נהיגה ספורטיבית, מגלים שאין לה ולו יתרון אחד על פני ה-208GTi של פיג'ו.

DS3

סיכום

זאת הפעם הרביעית שהסיכום הזה נכתב. הקטע הוא שניסינו לכתוב על ה-DS3 הידנית משהו שהוא יותר מ"תכלס, זאת גרסה חזקה יותר של ה-DS3 הרגילה" ופשוט לא הצלחנו. כי בסופו של דבר היא נותנת עוד כוח ודווקא די הרבה ממנו, אבל לא מצליחה לקחת את התנהגות הכביש למחוזות ספורטיביים באמת.

הנקודה היא, שאם הגעתם אליה בשביל הספורטיביות, קחו את הפיג'ו 208GTi (לא, באמת, קחו אותה. היא נהדרת). במיוחד לאור העובדה שהיא נמכרת באותו מחיר (ב"מבצע" מתמשך). סטייל ושיק הם משא נפשכם? גרסת ה-1.2 המאובזרת תיתן בדיוק את אותו העיצוב המגניב שמייחד את ה-DS3 וגם את אותו אבזור, תיבת הילוכים אוטומטית וביצועים לא רעים בפני עצמם.

אבל כמה שלא הפכנו את זה, וכמה שלא ניסינו לסחוט עוד מילים, פשוט לא הצלחנו לחשוב על משהו. ה-DS3 הידנית היא בדיוק זה, גרסה חזקה של ה-DS3. אולי כדאי לשנות לה את השם מ"ספורט-שיק" ל"סטרונג-שיק". זה יהלום אותה יותר.


לדגמי DS בישראל - DS

למאמר זה התפרסמו 4 תגובות

יעוץ מקצועי חינם לפני קניית רכב
  • צור קשר בוואטסאפ
  • התקשר אלינו

הוספת תגובה

תגובות

תגובות לכתבה

חזור למעלה