לפני שנתחיל לדבר על ב.מ.וו 125, בואו נדבר רגע על פולקסווגן גולף. הגרמנייה מוולפסבורג, שהתניעה אי שם בשנת 1974, הפכה לאמת מידה בכל הנוגע למכונית האצ'בק משפחתית. כשאופל משיקה דור חדש של האסטרה, הגולף היא המטרה. שהפוקוס של פורד מגיחה בדור חדש, ישר בודקים האם איכות החומרים עומדת ברף של הגולף, וכך גם עם פיג'ו, רנו וכל מכונית אחרת שמדברת בשפות אירופאיות. אבל למה ב.מ.וו, שמייצרת מכוניות יוקרה, מעיפה מבט לכיוונה של הגולף?
לסיבה קוראים גולף GTI, המשפחתית הספורטיבית שכבר עשרות שנים זוכה בנתח שמן במיוחד ממכירות המכוניות הספורטיביות באירופה. ולזה, לב.מ.וו פשוט לא הייתה תשובה. בבסיס התחום המשפחתי, יש לה מכוניות כמו 118 ו-120 שלא מצליחות לאיים מבחינת הביצועים; מצד שני ניצבת ה-M135 המשגעת שלועסת את ה-GTI לארוחת בוקר, אבל עולה הרבה יותר.
ועכשיו יש את ה-125, ששמה את גולף GTI במרכז הכוונת. וברצינות, עם מנוע בהספק דומה, מחיר דומה ואספירציות זהות, האם ה-GTI צריכה לתפוס מחסה?
העיצוב של ה-125 הוא לא מקרה קלאסי של "כן או לא". יש הרבה שאוהבים והרבה שלא סובלים, אבל יש בעיקר מתבוננים שעדיין לא נסגרו על עצמם. אי אפשר לטעות בחזית הבווארית ובזנב הקטום שמוכר מכל סדרה 1 אחרת.
לטובת המסר הספורטיבי הגיחה בלילה פייה מחטיבת ה-M (הכוונה כמובן ל- M sport) ונגעה ל-125 במצח עם שרביט הקסמים שלה. התוצאה: כונסי אוויר מובלטים, חצאיות וחישוקי מגנזיום מרשימים. ההבדל מגרסת ה-135 מתבטא בעיקר בדיפיוזר אחורי צנוע בהרבה.
תא הנוסעים
מבט על ההגה מגלה גלגל קטן ושמנמן, עם ה-M בבסיסו. המושבים עוטפים ותנוחת הישיבה נמוכה. באופן מפתיע ביחס למחיר כיוונון המושבים ידני, והוא לא מספיק אינטואיטיבי. לעומת זאת כמויות האפשרויות לכוונון מאפשרת הגעה לתנוחת ישיבה כמעט מושלמת.
העיצוב הפנימי דומה לכל ב.מ.וו אחרת וכבר מתחיל להרגיש מיושן. איכות החומרים סבירה אבל אין שום דבר שמרגיש חדשני או מיוחד. גם איכות החומרים לא עומדת ברף של אודי A3. מערכת ה-I-Drive עובדת מצויין אבל גם היא מתחילה לחשוף את גילה.
המחיר של הבימר, בגרסתה הזולה ביותר, גבוה בכ-15% מזה של הגולף GTI, אבל הוא לא משקף אבזור יוצא דופן. תשכחו ממערכת ניווט, מהחישוקים היפים (רק בגרסה היקרה יותר) או ממערכות בטיחות מתקדמות. רק שמירה על הנתיב, ללא תיקון הגה והתראה על מרחק מרכב אחר, נמצאת בסביבה. בעבור סכום נוסף תזכו בפנסי לד, גג שמש קטן ואותם צמיגי 18 אינצ' מרהיבים. שווה את הכסף? לא בהכרח.
המרווח מאחור דומה לכל סדרה 1 אחרת. יש מקום סביר ל-2 אנשים ופחות ל-3. תא המטען סביר בגודלו.
נוחות נסיעה
אם מסתכלים על הגרסאות השונות של סדרה 1, אפשר בקלות לסמן את ה-118 כמכונית הנוחה והמפנקת (יחסית) בעוד שה-135 תרגיש לעומתה נוקשה וכואבת. ה-125 מתמקמת בדיוק באמצע. היא נוקשה ומעבירה הרבה משיבושי העיר לנהג ולנוסעים אבל היא עדיין לא מענישה. הריסון מעולה וסגירת מתלה היא עניין נדיר ששמור לאכזריות שבמהמורות. ככל שמחוג המהירות נע ימינה כך נוחות הנסיעה משתפרת, בעיקר בכבישים מוצלחים. רעשי הדרך יכולים להפריע מעט אבל במכלול הדברים ה-125 הולכת ומתבררת כמכונית GT מוצלחת ככל שהכבישים נמתחים וככל שהמהירות עולה.
מנוע ותיבת הילוכים
מתחת למכסה המנוע הארוך שוכן מנוע 2.0 ליטרים חדש שמזכיר לנו שוב שב.מ.וו התחילה את דרכה ממנועים. מנועי מטוסים ליתר דיוק. למנוע יש 218 כוחות סוס (בגרסה הזאת) שמביאים את עצמם לשיא בסביבות 5,000 סל"ד. בסעיף המומנט מופיע הנתון 31.6 קג"מ אבל הוא מייצג רמת מומנט שמתחילה ב-1350 סל"ד ונמשכת עד 4,800 סיבובים לדקה.
וכן, המנוע הזה הוא פנינה יוצאת דופן. החל מסל"ד אפסי הוא מושך אל שיא ההספק ומעבר לו. המנוע כנראה גם עבר כמה שנות מילואים בצה"ל, כי כשקוראים לו בצו 8 הוא מתגייס בזריזות ובמלוא עזוז. זמינות הכוח מאפשרת לחלוף על פני כל מכונית בכביש באופן בטוח ללא תלות בשיפוע או במהירות ההתחלתית. האופי שלו מעט מבלבל כי הוא מרגיש יותר גמיש ופחות ספורטיבי מהמצופה במכונית חדה כל כך. מעבר למצב S בתיבה הופך אותו למעט יותר "נשוך נחש" וכוחני.
מצד שני, צריך לזכור שבב.מ.וו היו צריכים לבדל את המנוע הזה מהמנוע הנפלא של ה-135 ולכן הריכוך המסויים בביצועי המנוע נועד לגרום לכם לחלום על אותם 6 צילינדרים ו-320 כוחות סוס ולקוות שביום מהימים תוכלו להרשות לעצמכם גם את ה-135M.
תיבת ההילוכים עצמה כמעט מושלמת ואנחנו חוזרים על כך בכל מפגש איתה. בגרסת ה-125 מדובר בכיול ספורטיבי יותר של התיבה וכתוצאה מכך גם קצת פחות מעודן. הפערים קטנים ולא יטרידו את הנהג הממוצע ובתמורה הוא יזכה לטמפרמנט מעט יותר גבוה והעברות הילוכים יותר חדות.
צריכת הדלק לא רעה ובמבחן המאומץ שלנו עמדה על כ-9 ק"מ לליטר.
חשוב מאוד לסכם את פרק המנוע, בגלל שבקטגוריית המחיר של ה-125 לא חסרות מכוניות עם מנועים משובבי נפש. ועדיין, המנוע של ב.מ.וו, עם נתון ההספק הנמוך בחבורה, מצליח להיות אחד המרשימים והמענגים שבהם.
התנהגות כביש
לא היה לנו ספק שב.מ.וו 125 הולכת ללמד את חבורת המכוניות בעלות ההנעה הקדמית הלכות פנייה ונדנודי זנב. כבר בכניסה הראשונה לסיבוב הגרמנייה מראה כמה אחיזה מספקים צמד הצמיגים שמקדימה.
מכוניות עם חרטום דבוק לקרקע הן דבר מוכר, אבל ב-125 מצטרפים לחגיגה שלדת הנעה אחורית מעולה והגה קצר ומדוייק. בכביש סדום-ערד קצב צליחת הסיבובים הזכיר יותר את האחות החזקה (135M) מאשר מתחרות במחיר דומה.
ההגה מצליח להביא את המכונית פעם אחר פעם לנקודת ההשקה של הסיבוב וההנעה האחורית מאפשרת הורדת כוח יעילה ומדוקדקת ביציאה מהסיבובים. בכל מקום שלא תערבו את מצב ה"ספורט +" הבימר תשמור על ניטראליות שתגרום לשוויצרים להסמיק. ואם תחליטו לאמץ את מצב הפלוס היא תתחיל לשחרר זנב ביציאה, אבל באופן מעודן. במשטח פנוי אפשר לראות האם מדובר במכונת דריפטים והתשובה שלילית. ניתן לשבור אחיזה בצמד הגלגלים האחוריים אבל השלדה לא מעודדת את שימור החלקות באופן המצופה ממכונית הנעה אחורית עם הרבה כוח. נדרש נהג מאוד מיומן כדי להוציא ממנה "דריפט" רציני. מה הסיבה? אם תשאלו אותנו, הבווארים עדיין מעדיפים שתרכשו את הגרסה היקרה יותר.
מההגה, דרך אגב, ציפינו ליותר תקשורת, בנוסף לדיוק ולמשקל המוצלחים, אבל בדור האחרון של המכוניות שמייצרים במינכן אנחנו כבר רגילים לאכזבות מהסוג הזה.
סיכום
ב.מ.וו 125 מצליחה ללכת בין הטיפות בלי להירטב. היא ספורטיבית מספיק כדי להתחרות בגולף GTI ודומותיה. היא שימושית מספיק לאותן מטרות בדיוק והיא מספיק מתונה כדי שהזוהר העוטף את ה-135M וה-M235 ישמר.
למעט תא נוסעים פשוט ואבזור דל, באמת שקשה למצוא ביקורת מהותית לפרשנות שמצאה ב.מ.וו למכונית ספורטיבית שימושית. ועם זאת, קשה שלא להרגיש שבמעט מאמץ היא יכלה להיות קצת יותר. קצת יותר ספורטיבית, קצת יותר חזקה וקצת יותר מאובזרת.
ה-125 ללא ספק תמשוך לקוחות מה-GTI וזה בדיוק הסיבה שלשמה היא מיוצרת. ובאשר לתלונות של הח"מ, הם בעיקר נובעות מההיכרות האינטימית עם הגרסאות החזקות יותר של ב.מ.וו, כך שלנהג שעשוי לבקר באולם התצוגה של ב.מ.וו, לאחר ביקור בזה של פולקסווגן, הן ישמעו כמו אוושת רוח סתמית. שיהיה לו בהצלחה. הוא ללא ספק ייהנה.
לדגמי ב.מ.וו בישראל -
ב.מ.וו למאמר זה התפרסמו 3 תגובות
ערוץ הוואטסאפ של 
