כל מי שיש לו 4 ילדים או יותר, ובישראל מדובר במשפחות רבות, נתקל לאחרונה בבעיה לא פשוטה: כמעט ואי אפשר להשיג רכבים עם 7 מקומות ישיבה. בעית המלאים מקיפה למעשה את כל שוק הרכב, אבל אצל מובילי הנוסעים המצוקה חמורה בהרבה, מה שגם מקפיץ כלפי מעלה את מחירי המשומשות.
ואז הגיעה דאצ'יה, והשיקה רכב חדש עם 7 מושבים במחיר שנע בין 105,000 ל-120,000 שקלים. מדובר בסכום שנמוך ב-60,000-80,000 אלף שקלים לעומת כל רכב אחר כמעט שמציע כמות מושבים דומה; למעשה, במחיר של דאצ'יה ג'וגר מהניילונים תוכלו לרכוש רכב מרובה מושבים אחר בן 5 שנים, פחות או יותר.
אז איפה הקאץ'? בתור התחלה, כדי לנהוג בג'וגר תצטרכו להסתדר עם תיבת הילוכים ידנית, פריט שכמעט ונעלם משוק הרכב המקומי. ומה עוד? בשביל זה תצטרכו להמשיך ולקרוא.
הוא דווקא נראה לא רע בסך הכל, לפחות בגרסה הבכירה שמגיעה עם חישוקי "16 קלים וללא צלחות פלסטיק. הוא ללא ספק מיניוואן, על אף הצהרות ג'יפוניות בדמותם של מרווח גחון מכובד (כ-20 ס"מ) ופסי גגון אופנתיים; הוא גם מעט צר במבט על החלק האחורי, אבל בסך הכל זה לא רכב שתתביישו להיראות בו. הוא מודרני ואפילו קשוח במידה מסוימת.
מבפנים הוא כבר הרבה יותר פשוט ושמרני. מסך צף בגודל 8 אינץ' ודיפון בד שנמתח על הדשבורד מנסים להציל את המצב, אך הצבעים כהים והפלסטיקה קשיחה ומחוספסת. יחד עם לוח המחוונים המיושן משהו וחיפויי ה"הכנה לכפתורים" שמצאנו במספר מקומות ברכב, מתקבלת תחושה של רכב לואו-קוסט.
תא הנוסעים
תנוחת הישיבה גבוהה יחסית, גם אם לא כמו ברכבי פנאי אמיתיים. הראות החוצה טובה הודות לשטח חלונות גדול וגם קל יחסית להגיע לתנוחת ישיבה מדויקת. לכסא אין אפשרויות כוונון מרובות וגם תמיכת הצד מוגבלת, אך בסך הכל הישיבה נוחה.
היצע תאי האחסון מצומצם, וכולל תא גדול מתחת ליחידת המיזוג, צמד מחזיקי כוסות ותא קטן יחסית בתוך משענת היד המרכזית. בדרך כלל אנחנו רגילים לפגוש בהיצע נרחב יותר כשמדובר במיניוואן. ועוד הערה: בגלל מימד הרוחב המוגבל של הג'וגר - שמבוסס על הסופר מיני סנדרו - הנהג חש באינטימיות מסוימת עם הנוסע שלצידו, עד כדי התחככות קלה בכל החלפת הילוך.
מפרט האבזור מצומצם מאוד בגרסאות הבסיס. גרסת הכניסה Essential מגיעה עם חלונות ידניים מאחור וכוונון ידני למראות - פריטים שלא פגשנו כבר הרבה מאוד זמן ברכב חדש. אבל גם בה תמצאו חיישני חניה אחוריים, מסך מולטימדיה מקורי עם תרגום (בינוני) לעברית, וגם קישוריות אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי.
גרסת הביניים "קומפורט" מוסיפה את התפעול החשמלי למראות הצד ולחלונות האחוריים, וגם בקרת אקלים; ה"קומפורט פלוס" הבכירה שנבחנה כוללת בנוסף גם כניסה והנעה ללא מפתח, חיישני חניה גם מלפנים ובלם יד חשמלי.
על תחום הבטיחות שווה להתעכב: המפרט דווקא סביר וכולל 6 כריות אוויר ובלימת חירום אוטונומית שפעילה עד למהירות של 170 קמ"ש, ומצוידת רק ברדאר ולא במצלמה - ולכן מסוגלת לזהות כלי רכב אך לא הולכי רגל ורוכבי דו-גלגלי.
גרסת ה"קומפורט פלוס" כוללת גם ניטור שטחים מתים במראות, שמשום מה מתחיל לפעול רק במהירות של 30 קמ"ש - כלומר, לא יזהה רוכבי אופניים סוררים במהירויות של פקקי תנועה - וגם מתנתק מעל 140 קמ"ש. כך או אחרת, המערכת מתריעה בהדלקת נורה בלבד, ללא צפצוף, ובמהלך המבחן לא פעלה מספר פעמים גם כאשר נסענו בצמוד למשאיות ורכבים אחרים.
אבל הכוכבית הגדולה של הדאצ'יה בתחום הבטיחות היא ציון הריסוק של איגוד הבטיחות האירופי, שעומד על כוכב אחד בלבד. נציין כי הרכב לא נבחן ישירות וזכה לציון שלו על בסיס מבחן הריסוק שנערך לדאצ'יה סנדרו, עליה הוא מבוסס; אך הדירוג הנמוך לא נובע רק ממפרט אביזרי הבטיחות המצומצם, אלא גם מרמה נמוכה יחסית של בטיחות פאסיבית. את הדו"ח המלא של המבחן ניתן לקרוא באתר ה-EuroNCAP.
במעבר חד נדלג לשורת המושבים השניה. כאן מצאנו מרווח מצוין לשני נוסעים בוגרים, כאשר גם הכסא המרכזי מציע מרווח סביר כך שהצלחנו לאכלס בקלות שני מושבי בטיחות גדולים עם עוד בוסטר ביניהם. לנוסע בוגר שישב במרכז כבר יהיה צפוף למדי.
המושב עצמו גבוה ונוח ושטח החלונות גדול. ליושבים מאחור יש שקע 12 וולט בודד, אך אין שקעי USB, מחזיקי כוסות או פתחי מיזוג. עניין חשוב לאור העובדה שמערכת המיזוג התאמצה גם כדי לייבש את הזיעה לשני נוסעים שישבו מלפנים.
כדי לעבור אחורנית יש לקפל את מושבי השורה השניה במשיכה קלה. אז גם בסיס המושב מתרומם, אך זהירות: הוא יורד בחבטה עזה, ורגלי הברזל החדות שלו עלולות לסכן ילד שיכנס לשורה השלישית עם סנדלים או כפכפים.
בשורה השלישית המרווח מפתיע לטובה, כאשר גם מבוגרים יוכלו ליהנות שם ממרחב מחיה לגמרי לא רע. המושב עצמו יחסית נוח וחלונות הצד גדולים ואפילו נפתחים לכדי חרך צר. מחזיק כוסות בודד ישרת את הנוסע שישב מימין. שקע 12 וולט יאפשר לאחד הנוסעים להטעין את הסלולארי.
תא המטען כמובן קטן מאוד כאשר כל המושבים בשימוש. לא הצלחנו להכניס פנימה יותר משניים-שלושה תיקי גב קטנים, על מזוודה או עגלה אין מה לדבר. קיפול של המושבים יוצר שטח העמסה גדול בהרבה, אך שלא כמקובל - הם לא "נכנסים" לתוך הרצפה ובכך יוצרים מדרגה שקצת מפריעה לסידור החפצים. את המושבים עצמם ניתן להסיר ולהוציא מהרכב בשעת הצורך.
נוחות נסיעה
כמו תמיד אצל דאצ'יה, רמת הנוחות של הג'וגר גבוהה למדי. הוא סופג היטב שיבושים עירוניים, בין היתר בזכות בסיס הגלגלים הארוך (כמעט 290 ס"מ) והצמיגים בעלי החתך הגבוה. עם זאת, בסיס הגלגלים הארוך מגדיל את רדיוס הסיבוב ומקשה על התמרון.
גם מחוץ לעיר הנסיעה נוחה למדי והג'וגר מרגיש יציב ומרוסן כמעט בכל מהירות. בידוד הרעשים מפתיע לטובה, כאשר רק רעשי רוח חודרים לרכב במהירות של 100-110 קמ"ש ומעלה.
מנוע ותיבת הילוכים
הג'וגר משווק בישראל בשלב זה עם יחידת הנעה אחת. זו כוללת מנוע טורבו-בנזין בנפח ליטר אחד, עם 3 צילינדרים, הספק מירבי של 110 כ"ס ומומנט של 20.4 קג"מ. זה לא נשמע הרבה, וזה באמת לא הרבה.
הג'וגר הוא לא רכב זריז במיוחד. גם בלי להעמיס 7 נוסעים ומטען, התאוצות במהלך המבחן היו איטיות יחסית, אך לא הרגשנו בעיה להתמודד עם קצב התנועה המקובל. בנסיעה הררית נדרשנו לעבודה מאומצת עם תיבת ההילוכים וגם למידה מסוימת של סבלנות.
התיבה הידנית קלה לתפעול הודות למהלך ידית קצר ומדויק ולדוושת מצמד רכה. ההסתגלות תהיה פשוטה יחסית גם עבור מי שלא פגש תיבה ידנית שנים רבות. מערכת עזר לזינוק בעליה, שפועלת ביעילות, תורמת גם היא להסתגלות. נציין כי ההילוכים החמישי והשישי ארוכים מאוד, מה שמאפשר שיוט בינעירוני בסל"ד נמוך, אך גם דורש הורדה של הילוך או שניים בכל עקיפה או עליה קלה.
המנוע הקטן מסייע להשיג צריכת דלק חסכונית למדי. במהלך המבחן מדדנו נתון של 14.5 ק"מ לליטר בשיוט מתון, כאשר לאחר הקטע הדינאמי והמאומץ ירד הנתון עד ל-10.4 ק"מ לליטר.
התנהגות כביש
למרות מרווח הגחון הנדיב, הג'וגר מרגיש בכביש המפותל כמו רכב פרטי ולא כמו ג'יפון. זה בהחלט יתרון: הרכינה מצומצת, אחיזת הכביש טובה והתגובות בסך הכל צפויות ומדויקות. מאידך, ההיגוי קל וחסר תחושה וגם השלדה לא מעדכנת את הנהג על מצב האחיזה, כך שאין כאן איזושהי קריצה דינאמית לחובבי הנהיגה. מילא.
סיכום
כיף לבחון מכוניות כמו דאצ'יה ג'וגר. לא כי הן הכי טובות שיש או הכי מהנות לנהיגה, אלא בגלל שניתן להפיק מהן תובנות ברורות, להיות מופתעים לטובה מהיתרונות ולהצביע בבירור על החסרונות. מרבית הרכבים בשוק יהיו מספיק טובים עבור רוב הנהגים; מעטים המקרים שבהם צריך להצביע על הפשרות וגם על הרווח הברור.
נתחיל מהחסרונות: כדי לנהוג בדאצ'יה ג'וגר תצטרכו להתמודד עם תיבה ידנית, ועבור רוב הישראלים מדובר בעילה ברורה לפסילה של הרכב. גם בבטיחות הג'וגר סובל מנחיתות ברורה. אלה הם שני החסרונות הגדולים, ואליהם אפשר להוסיף מגרעות נסלחות יותר כמו הביצועים, איכות החומרים או עיצוב הפנים.
אבל לצד אלו, הג'וגר מציע גם כמה יתרונות כמעט חסרי-תחרות. הוא מרווח בצורה יוצאת דופן, נוח לנסיעה, שקט, חסכוני בדלק ובעיקר מציג מחיר רכישה שנמוך דרמטית לעומת כל מתחרה אפשרי. מכאן והלאה, ההחלטה שלכם.
אחרי 4 לודגי גם דיזל וגם בנזין. רכב סביר עושה את העבודה וחסכוני. הדיזל מגיע ל 23 לליטר בבנזין מגיע לליטר ל 15. נסיעות ארוכות הרכב שובר וקשה הכיסאות קצרים וההפתעה בגוגר ממה שראיתי שחוץ מהצורה החיצונית והקוסולה המרכזית לא שינו את הכיסאות כלל. סהכ הרכב בסדר ולא יותר מזה. יש לו יתרונות רבים כמו אפשרות העמסה וקיבולת ענקית יש לו תמרון מדהים והוא נוח לתוך העיר. לא אפרט כאן הכל אבל לאחר 4 לודגי שלוש דיזל ואחת בנזין שכל אחת עשתה סביבות 130000 קמ האוטו הוא בסדר ויש לו יתרונות רבים. אבל אני כיוםאני? עם אאוטלנדר 2017 ודי לחכימא ברמיזה
