קרב ענקים: פורד F250 מול שברולט סילברדו וראם

תעשיית הרכב עמוסה ביריבויות רבות וארוכות שנים בין מותגים מאותו מוצא. רנו ופיג'ו, ב.מ.וו מרצדס ואודי, פרארי ולמבורגיני וכמובן ג'נרל מוטורס מול פורד וקרייזלר. במקרה של השלישייה האחרונה זוהי יריבות לכל רוחב אולם התצוגה, אבל היא מתמקדת בדגמים נושאי הדגל - הטנדרים הגדולים. אחת הקטגוריות הרווחיות עבורן, עם מכורים-למותג ברמה של כת דתית.

אצלנו הם צעירים יחסית, נחתו רק בעקבות ביטול הטבת המיסוי לה זכו טנדרים קטנים (ע"ע איסוזו, טויוטה ומיצובישי) עד 2005, שהפכה את האמריקאים לאטרקטיביים יותר שכן הם מוגדרים כמשאיות (רישיון C1, ג'). ולכן הם נהנים מפטור ממע"מ שמוריד את מחירם לרמה של טנדרים קטנים, לפני הטבות מיסוי נוספות כמו שווי שימוש אפס, הכרה מלאה בהוצאות ועוד. הוסיפו על זה גודל פיזי לעבודה, יכולת העמסה וגרירה וקרוב ל-500 כ"ס, עם המון המון אבזור נוחות.

שלושת המתמודדים במבחן הנוכחי – שברולט סילברדו 2500HD, פורד F250 וראם 2500HD - עברו לאחרונה עדכונים שונים, ולכן כינסנו אותם למבחן מפרך של מאות קילומטרים על כביש ובשטח, גרירה מאומצת ועוד. והתוצאות לפניכם.

שברולט סילברדו 2500HD

• מנוע: 6.6 ליטר, V8, טורבו-דיזל
• הספק: 470 כ"ס ב-2,800 סל"ד
• מומנט: 134.8 קג"מ ב-1,600 סל"ד
• תיבת הילוכים: 10 הילוכים, אוטומטית
• הנעה: אחורית, כפולה-אוטומטית, הילוך כוח
• משקל עצמי/מותר: 1,628/3,520 ק"ג
• מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 25.7 ס"מ, 21.9/24.1 מעלות
• מחיר רכב מבחן (בסיס): 325 אלף שקל (280 אלף שקל)

ראם 2500HD

• מנוע: 6.7 ליטר, 6 צילינדרים, טורבו-דיזל
• הספק: 430 כ"ס ב-2,800 סל"ד
• מומנט: 148.7 קג"מ ב-1,800 סל"ד
• תיבת הילוכים: 8 הילוכים, אוטומטית
• הנעה: אחורית, כפולה, הילוך כוח
• משקל עצמי/מותר: 1,143/3,479 ק"ג
• מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 33.3 ס"מ, 25.8/22.9 מעלות 
• מחיר רכב מבחן (בסיס): 320 אלף שקל (283 אלף שקל)

פורד F250

• מנוע: 6.7 ליטר, V8, טורבו-דיזל
• הספק: 475 כ"ס ב-2,600 סל"ד
• מומנט: 145 קג"מ ב-1,600 סל"ד
• תיבת הילוכים: 10 הילוכים, אוטומטית
• הנעה: אחורית, כפולה, הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל אחורית
• משקל עצמי/מותר: 1,378/3,430 ק"ג
• מרווח גחון, זוויות גישה/נטישה: 23.3 ס"מ 21.1/26.7 מעלות
• מחיר רכב מבחן (בסיס): 340 אלף שקל (320 אלף שקל)

עיצוב ותא נוסעים

הסילברדו הוותיק בחבורה הוא גם הנאה מכולם, עד כמה שאפשר להתייחס לכלי הרכב הענקים האלה מבחינה אסתטית. בעיקר כי הוא נראה השרירי והאגרסיבי ביותר. הראם סובל מעומס ניקל בחרטום בעוד ה-F250 החדש נראה מעט גמלוני עם יחידות התאורה החדשות.

אבל עיצוב הפנים בשברולט מיושן, איכות החומרים נמוכה יותר ואין לו מדרגות נפתחות חשמלית להקלה על הטיפוס לקבינה. וצריך אותן. מושב הנהג פחות נוח ונעדר תמיכה ושדה הראיה פחות טוב עקב מכסה מנוע גבוה וחלונות צד קטנים. לחיוב נציין שהוא היחיד עם מדרס ייעודי לרגל שמאל. ואם להיות קטנוניים, יש רק שקע חשמל בודד לעומת צמד באחרים.

סביבת הנהג בראם היא האיכותית והמודרנית בחבורה, עם מסך מגע ענק במרכז ("14 לעומת "13.4 בשברולט ו-"12 בפורד), אבל תפעול פחות נוח עקב ביטולם של מרבית המתגים. גם אלה האחראים לשליטה ידנית בהילוכים - על ההגה, מתחת לבקרת השיוט, לא חביבים עלינו. ברכב המבחן יש גם מסך מגע לנוסע ("10.25) שנראה טוב, אבל מנטרל תא אחסון יעיל שקיים במתחרים (ובגרסת הבסיס שלו).

גם לראם יש כעת לוח מחוונים דיגיטלי עם תצוגת נתונים משתנה, אבל הוא סובל מהשתקפות מטרידה ואין תצוגת נתונים עילית כמו בפורד ובשברולט. תא האחסון במרכז הוא הוא הגדול והשימושי מכולם, ויש הרבה יותר שקעי USB מהאחרים (10 לעומת 6) עם צמד משטחי טעינה אלחוטית לעומת אחד באחרים. אבל. ההגה נטול כיוון למרחק ופוגם כך בתנוחת הנהיגה למי שאינו בממדי טקסס, והגיע הזמן שבלם החניה הרגלי-מכאני יהיה חשמלי כמו באחרים.

סביבת הנהג בפורד פונקציונלית מאוד, עם שילוב נכון בין מתגים פיזיים בגדלים שונים, שישה שקעי AUX להפעלת מערכות חיצוניות (כננת, תאורה) בעזרת אייקונים גדולים על מסך המגע. גם מושב הנהג הוא הנוח מכולם לישיבה ארוכת ק"מ, עם איכות חומרים טובה מבעבר, אבל לא מצטיינת.

פורד הוא גם המרווח ביותר מאחור ומאפשר לשלושה מבוגרים לשבת בנוחות, אבל מרווח הראש מוגבל בגלל חלון שמש פנורמי (חלון קטן במתחרים). הסילברדו שני מבחינה זו עם מרווח נדיב יותר לראש אבל ספסל פחות נוח מהאחרים. ראם הוא הצפוף ביותר, היחיד ללא רצפה שטוחה.

מה עוד? בפורד יש תא אחסון ענק וסופר-שימושי מתחת לספסל. בראם יש תא דומה, אבל את חלקו הימני תופס רמקול ממערכת השמע אך מפצים על כך צמד תאים נסתרים מתחת לרצפה. בסילברדו יש תאים קטנים בגב הספסל, אך חלקו התחתון חשוף כך שהציוד שתשימו שם, יגלוש קדימה בבלימה הראשונה.

לשברולט הארגז הגדול ביותר (לאורך ולרוחב) וכושר העמסה הגבוה ביותר (בכחצי טון מהראם, ברבע טון מהפורד). לסילברדו ול-F250 יש ארבע מדרגות בפינות הארגז לצורך טיפוס נוח, בפורד נשלפות מדרגה וידית אחיזה מדלת הארגז. אבל הוא היחיד ללא שקע חשמל בארגז (יש בארה"ב). לראם הארגז הקטן ביותר גם בגרסה הרגילה, ועוד יותר מכך במקרה של רכב המבחן עם צמד תאים ננעלים שימושיים לציוד.

רשימת האבזור של רכבי המבחן בגרסאות הבכירות עשירה וכוללת ריפודי עור, מושבים קדמיים מתכוונים חשמלית עם חימום ואוורור (חימום גם לאחוריים), מערכת מצלמות היקפיות (איכותית במיוחד בראם), מפתח חכם (עם הנעה מרחוק בשברולט ובראם) ותאורה היקפית ולארגז. הפורד מוסיף כיוון חשמלי להגה, עיסוי למושבים הקדמיים ופתיחת וסגירה חשמלית לדלת הארגז (רק פתיחה באחרים).

מערך הבטיחות של שלושתם כולל בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת, לשברולט רק התרעה על סטייה מנתיב, לראם יש גם תיקון אקטיבי בעוד הפורד מסוגל גם לשמור על מרכז נתיב.

מנועים וביצועים

מנוע הקאמינס בראם מייצר 430 כ"ס משישה צילינדרים בנפח 6.7 ליטר, ומעביר אותם לגלגלים בעזרת תיבת 8 הילוכים אוטומטית. הביצועים אומנם שופרו לעומת קודמו, אבל בחבורה הזו הוא עדיין אחרון במבחני התאוצה ולמרות שיפור בבידוד, הוא עדיין הרועש ביותר.

השניים האחרים מצוידים במנועי V8 ותיבות 10 הילוכים אוטומטיות, אבל הפורד (עם 475 כ"ס) היה מהיר במעט במבחני התאוצה מהשברולט (עם 470 כ"ס). גם אופי הפעולה של מערכת ההנעה ב-F250 חלק ושקט יותר.

חיברנו לכל אחד מהם נגרר במשקל 3.5 טון ויצאנו לסיבוב בכבישים ההרריים שסביב לירושלים. הסילברדו הפגין כאן נחיתות והיה האיטי ביותר בעליה בגלל נתון מומנט נמוך מהאחרים (ב-10.2 קג"מ מהפורד וב-13.9 קג"מ מהראם), בעוד מערכת האגזוז-ברקס שלו פשוטה יותר (ללא מצב אוטומטי שיש באחרים) ופחות יעילה ולכן מחייבת שימוש מוגבר בבלמים.

ראם היה הטוב ביותר בגרירה והגם שהיה שני לפורד ביכולת ההאצה בעליה, מערכת האגזוז-ברקס שלו הייתה היעילה ביותר. בממוצע המבחן המאומץ, צריכת הדלק של הפורד הייתה הנמוכה ביותר עם 6.4 ק"מ לליטר, לעומת 5.9 ק"מ לליטר בראם ו-5.1 ק"מ לליטר בשברולט.

נוחות, התנהגות ויכולת שטח

הראם הוא הנוח מכולם, הן בכביש והן בשביל, בין היתר הודות לקפיצי סליל מאחור (עלים באחרים) וחישוקים קטנים יותר ("18 לעומת "20) עם חתך צמיגים גבוה. הוא גם קל יותר לנהיגה בעיר בזכות מידות קטנות יותר וכושר תמרון עדיף, אבל ההגה קל ומרגיש מנותק. למרות שהוא היחיד ללא בורר שטח ייעודי ומהלך המתלים בו קצר יחסית, בקרת המשיכה מטפלת ביעילות בקטעי עבירות מעוטי אחיזה. בשילוב ל-4L תיבת ההילוכים מתחילה נסיעה בהילוך שני, וצריך לעבור למצב ידני ולשלב לראשון כדי לאפשר קצב זחילה של ממש.

הסילברדו סובל מחוסר איזון בין הצירים, הוא רך מדי מלפנים וקשה מדי מאחור, והנסיעה בו היא הפחות נוחה בהשוואה. בעיקר על תוואי שאינו אחיד. היכולת הדינמית היא הטובה ביותר הודות למתלה קדמי נפרד (סרן קשיח באחרים) וההיגוי בו פחות מנותק. הוא גם היחיד בעל אופציה להנעה כפולה אוטומטית (מעבירה כוח לפנים כשנדרש) לטובת נסיעה על כביש רטוב - יתרון בטיחותי. בשטח טכני הוא מרגיש מגושם ועדין ביחס לשניים האחרים.

מתלי הפורד נוקשים יחסים ומחייבים עומס - משקל מטען או מהירות גבוהה - כדי להיכנס לתחום היעיל. לכן הוא קופצני מעט במהירות נמוכה, אבל הוא היחיד מהשלושה שממש שולט בתנועת המרכב בנסיעה מהירה על כביש גלי. בשטח הוא הטוב מהשלושה, למרות בקרת משיכה לא משכנעת (כמו בשאר הטנדרים ורכבי השטח של פורד), הוא נהנה ממהלך המתלים הארוך ביותר ונעילת דפרנציאל אחורי תקנית. שימו לב, מסיט האוויר הנמוך בקצה הפגוש הקדמי ייתלש בנסיעת שטח ראשונה.

סיכום

שברולט סילברדו מסיים אחרון. יש לו יתרונות דינמיים מסוימים ויכולת העמסה מרשימה מאוד, אבל מכל בחינה אחרת הוא נחות. ללא רענון משמעותי הוא יאבד קשר עם מתחריו. הבעיה: אחד כזה עוד לא נראה באופק.

הראם הוא הנוח ביותר לנסיעה, עם סביבת הנהג האיכותית ביותר ויכולת גרירה מצוינת. אבל המנצח הגדול של המבחן ההשוואתי הקודם מסתפק הפעם במקום השני.

פורד F250 שסיים אחרון בהשוואה הקודמת מסיים הפעם כמנצח ברור, למרות תג-מחיר גבוה במעט ממתחריו. יש לו את מערכת ההנעה הטובה ביותר, הוא הביצועיסט מהשלושה וצריכת הדלק שלו הצנועה מכולם. תא הנוסעים בו מאובזר ומרווח יותר, ועל כך נוסף שיפור ניכר באיכות הנסיעה וביכולת השטח. אלוף.

תודה ל-VetroLux פתרונות זכוכית ול-Mogo השכרת כלי צמה על הסיוע במבחן