הקטנות של סיאט כבר חוגגות כבר יום הולדת שמיני, אבל היצרנית הספרדיה עדיין לא מתכננת מחליפות ובמקום, מעבירה אותן מתיחת פנים שניה במספר. נהיגה ראשונה בהן גילתה מה השתנה
תעשיית הרכב מתנהלת בדרך כלל במחזורי חיים כמעט-קבועים. מהיום שבו יצרנית חושפת דגם חדש ועד החלפתו חולפות בדרך כלל 5-6 שנים, כאשר באמצע הדרך יש מתיחת פנים אחת או שתיים בהתאם להצלחה ולתוכניות היצרן. נזכיר כי האמור לעיל מתייחס לתעשיית הרכב המסורתית, שכן זו הסינית - בעיקר בתחום החשמלי - זרקה את הכללים לכל הרוחות, אבל זה כבר סיפור אחר.
בחזרה לסיאט. מקרים שבהם יצרנית רכב מחליטה להאריך את חיי כל דגמיה, לא קיימים. ובכל זאת זה המצב בזרוע הספרדית של קונצרן פולקסווגן. הפעם האחרונה שבה הציגה דגם חדש היתה עם הלאון הנוכחית ב-2020, אותה שנה בה הופרדה ממנה קופרה שהפכה למותג עצמאי. קופרה הציגה בחמש השנים שחלפו ארבעה דגמים עצמאיים וחדשים לחלוטין. סיאט החליטה להמשיך עם ההיצע הקיים עד סוף העשור לפחות.
האם ככה נראה חיסולו של מותג? נזכיר כי לפני כשנתיים וחצי דווח בתקשורת הבריטית כי עד סוף העשור הנוכחי סיאט תעצור את פעילותה כיצרנית רכב, ותהפוך לחברה המספקת שירותי ניידות עירוניים, בזמן שאת ייצור הרכב - עם גלישה ברורה לחשמל - תיקח על עצמה קופרה.
אלא שבינתיים התפכח עולם הרכב מהמהפכה החשמלית, ויצרניות ממהרות להחיות תכניות בנזין כדי להמשיך ולהזרים מזומנים. האם זה מה שעושה היצרנית מספרד, ועל הדרך פונה לקהל נאמן עם דגמים מוכרים ומוכחים?
עם השאלות האלו הגענו למפגש ראשון עם סיאט איביזה וסיאט ארונה המעודכנות. האחת סופר-מיני ותיקה עם מוניטין של 40 שנה, השני הוא רכב פנאי שמבוסס עליה. שניהם הוצגו בדור הנוכחי כבר לפני שמונה שנים, וזו להם מתיחת פנים שניה שאמורה לשמור אותם רלוונטיים עד סוף העשור.
מה שונה: העדכון המשמעותי ביותר שעברה האיביזה נוגע לחזית, שם יש סבכה קדמית משושה חדשה, פגוש שונה עם כונסי אוויר צרים יותר, פנסי ערפל מוסתרים ויחידות תאורה צרות יותר עם תאורת לד בעוצמה גבוהה מבעבר. יש גם חישוקי גלגלים חדשים ומאחור פגוש חדש ומושחר ברובו, לצד חתימת לד חדשה ביחידות התאורה וכיתובים מושחרים. עם כל השחור והזוויות המודגשות, היא נראית מעט אגרסיבית מבעבר.
שינוי דומה עבר על הארונה, עם חידוש משמעותי יותר במבנה הפגוש, מיקום נמוך יותר לפנסי הערפל וגבוה יותר ליחידות התאורה הראשיות, במטרה להקנות לרכב מראה קשוח יותר.
בתא הנוסעים השינוי צנוע יותר. יש דיפונים חדשים ורכים יותר על הקונסולה הקדמית ובדלתות, יש ריפודים חדשים למושבים וציפוי עור עבה ומחורר על גלגל ההגה. משטח הטעינה האלחוטי הוחלף בחדש ומקורר בהספק גבוה פי שלושה (15W) ויש גם אופציה למערכת שמע חדשה ומשודרגת. גרסאות ה-FR יציעו גם מושבי ספורט תומכים (מצוינים) כציוד תקני.
מה דומה: בשונה מהמקובל כיום, סביבת הנהג באיביזה ובארונה כוללת מתגים פיזיים לתפעול קלאסי של המערכות השונות, סידור קל ונוח בעיקר בזמן נהיגה. ועדיין, התחושה עדכנית הודות למסכי מגע גדולים ("8.25 או "9.2, בהתאם לרמת הגימור) וללוח מחוונים דיגיטלי המוצע כאופציה ("10.25). ידית בלם החניה נותרה מכאנית-ארכאית.
למרות בסיס גלגלים קצר יחסית (256.5 ס"מ), שתיהן מציעות מרווח טוב לארבעה נוסעים, כאשר לארונה יתרון צפוי במרווח הראש ובהתאם, היא נוחה יותר להושבת פעוטות מאחור. תאי המטען שימושיים כבעבר: 355 ליטר באיביזה ו-400 ליטר בארונה. מערך הבטיחות כולל בשתיהן בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית והתרעת שטח מת.
גם יחידות ההנעה נותרו ללא שינוי וללא כל סיוע חשמלי, גם לא סיוע היברידי-מתון (48V) שקיים בדגמים אחרים של קונצרן פולקסווגן ויגיע לקטנות של סיאט רק בעוד שנתיים. ההיצע המוכר כולל בנזין מוגדש עם 3 צילינדרים בנפח ליטר (115 כ"ס), או 4 צילינדרים בנפח 1.5 ליטר (150 כ"ס), בשני המקרים עם הנעה קדמית ותיבת שבעה הילוכים כפולת מצמדים.
המנוע הצנוע מהשניים מספק ביצועים סבירים (9.9 שניות ל-100 קמ"ש) אך גם אופי פעולה מחוספס וצליל רועש. המנוע הגדול יותר מאפשר תאוצה מהירה יותר (8.1 שניות באיביזה, 8.3 בארונה) ובעיקר בעל פעולה שקטה, ליניארית ונעימה יותר.
כיול המתלים באיביזה נוקשה יחסית ויחד עם חישוקי "18 של גרסת FR בה נהגנו הנסיעה קופצנית במהירות נמוכה, אך ההרגשה טובה במהירות גבוהה. הארונה רכה יותר ונוחה יותר בעיר, אבל גם עם מרכז כובד גבוה יותר ולכן רוכנת יותר בסיבובים.
סיכום: כפי שציינו בפתיחה, סיאט החליטה להאריך את חיי שני הדגמים מעבר למקובל, וההשקעה במתיחת הפנים הנוכחית צנועה בהתאם, עם שינויים מינוריים בלבד שמצליחים להעניק חזות רעננה יותר. למזלן - הן לא נדרשות להרבה יותר מזה. שתיהן עדיין מהטובות בקטגוריות שלהן, עם תמורה טובה מאוד להשקעה.
נכון, מרבית המתחרות התחדשו באופן משמעותי: במראה החיצוני, בסביבת הנהג, ובאבזור לצד תוספת מתחרות היברידיות וחשמליות חדשות לגמרי. ולכן מי שמחפש חידושים כנראה ידלג מעבר לצמד של סיאט. לקוחות שמרניים יותר, עם ארנק צנוע ורצון "ללכת על בטוח", ימצאו בצמד הספרדי הצעה טובה מאוד.
בעבר לסיאט היתה תמורה טובה למחיר. במיוחד באיביזה שתומחרה הרבה מתחת למתחרות. היום סיאט מנסה לשבור שיאים של מחיר בלי שום שינוי משמעותי לתמורה ויחד עם כניסת הסיניות ההיברידיות במחיר נמוך יותר מהאיביזה - יש להם בעיה. מדוע לרכוש איביזה במחיר של 130K כשאפשר לרכוש MG3 במחיר מעט נמוך עם מערכת היברידית מתקדמת, מנוע חזק בהרבה ורמת אבזור עשירה יותר?
אהה... כי מה אני משווה בין סיני לבין רכב ששייך לקונצרן "המפואר" של פוקסוואגן?
תזכרו את המשפט הזה, כי מלבדו ( ועצם העובדה שאין לו יותר משקל באמת) למוכרים באולם התצוגה של סיאט לא יהיה הרבה מה להגיד...
כבר התקבלה החלטה: ב 2030 סיאט תפסיק לייצר מכוניות. לכן הם לא מוצאים דגם חדש:https://www.ynet.co.il/wheels/news/article/hy6sjlr4h
יצרנית הרכב הספרדית שעברה מספר גלגולים עד שנחתה בידיו הבטוחות של קונצרן פולקסווגן, תהפוך עד סוף העשור - ואולי אפילו לפני כן - לספקית שירותי ניידות. ואתם מנחשים כנראה לבד איזה מותג יחליף אותה
איזה קטע,אני נמצא כרגע באיביזה. מוקף באיביזות מכל הצבעים.
איביזה הוא הרכב המועדף על גרושתי כי אני מתחזק לה אותה. בטורונטו אין איביזות רק בנטלי ולינקולן.
כמה טיפשות וכמה חוכמה יש למגיב 13?
טיפשות: להגיד שבספרד אתה מוקף באיביזות,כמו להגיד בצרפת אתה מוקף ברנו.
חוכמה: אתה באיביזה שטוף את העיניים בחתיכות ולא במכוניות,
מה הקשר לטורונטו חתיכת טורונצ׳ו
המכוניות במאמר מתאימות לגמדים, עכברים וחולדות קטנות מכיוון שהמכוניות הללו קטנות מאוד. אדם שגובהו 2 מטרים ומעלה לא יכול להיכנס ולשבת במכוניות האלה. יש מכוניות קטנות בטורונטו מכיוון שהן צורכות מעט מאוד בנזין. לרוב האנשים יש מכוניות גדולות בטורונטו.
6, 9 ו-12. כולכם צודקים. 16 אברמיקו. מספר 13 הוא מטומטם. יש הרבה מכוניות לינקולן אך מעט מכוניות בנטלי בטורונטו.