לפני כשנתיים נהג מנכ"ל פורד, ג'ים פארלי, במשך שישה חודשים במכונית חשמלית של המותג הסיני שיאומי, יצרן שעד לפני יומיים וחצי היה מוכר למערב כספק מוצרי חשמל ביתיים ולא יותר. "אני לא רוצה לוותר עליה", אמר אז פארלי. אבל הוא כמובן ויתר. גם אם לא היה מנכ"ל של חברת רכב אמריקאית, הוא לא היה יכול באופן חוקי להיות בעלים רשום של שום מכונית מתוצרת סין בארה"ב. החוויה הזו קצת דכדכה אותו. פארלי יודע היטב שהחברה שהוא מנהל, אחד המותגים הכי אמריקאים שיש, נמצאת בפיגור גלובלי עצום בתחום שכל המומחים מסכימים כי הוא עתיד תעשיית הרכב: מכוניות חשמליות. תכלס, גם בתחום המכוניות מונעות הבנזין והדיזל המצב של התעשייה האמריקאית לא משהו.

ארה"ב היא שוק הרכב השני בגודלו בעולם, אבל תחת דונלד טראמפ הלך השוק הזה הרבה מאוד צעדים לאחור במיוחד בתחום הרכבים החשמליים. והתוצאה היא שאלה קיומית לשלוש ענקיות התעשייה, ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר, סליחה, סטלנטיס. הן ממשיכות להציע מספר מוגבל של כלי רכב חשמליים וחלקן אף הפסיקו לפתח, וממשיכות להתמקד בייצור ומכירה של כלי רכב מונעי דלק. גם כי הדרישה לחשמל פוחתת במהירות וגם כי הן לא ממש הצליחו לייצר דגמים אטרקטיביים ונקיים מזיהום.
אבל הן לא יוכלו להמשיך להתקיים רק ממכירת רכבים שמרוקנים את כיס הצרכן האמריקאי בתחנת הדלק, בזמן שהסינים מייצרים את המכוניות האלה כמו בוטנים, וגם מוכרים אותן במחיר של פיצוחים. נכון, ארה"ב ויתרה באופן רשמי על התחרות נגד סין ועברה לשחק בונקר עם סגירת המדינה מפני כניסת מכוניות סיניות. אבל צריך מידה גדולה במיוחד של נאיביות, תמימות, חוסר הבנה או רק משקפיים ורודים במיוחד כדי לא לקלוט שמדובר לכל היותר בניסיונות נואשים להאטת הבלתי נמנע. באופן כללי, מאוד קשה להילחם נגד קידמה. ולפחות כרגע, היא שייכת באופן בלעדי לסין.
סין נאבקה במשך עשרות שנים כדי להקים תעשיית רכב מקומית שמסוגלת להתחרות במערב. אבל עכשיו זה כבר סיפור אחר, שכן האסטרטגיה ארוכת הטווח שלה הוכיחה את עצמה כל כך טוב, עד כי כעת היא כבר לא מתביישת להצהיר על רצון לשליטה בשוק העולמי. לפני שני עשורים וקצת סין ייצרה פחות ממיליון מכוניות בשנה. לפני כ-15 שנה כבר עקפה את ארה"ב מבחינת גודל השוק והייצור. ומאז הפער גדל משמעותית.

בסין יש כמאה יצרניות רלוונטיות של כלי רכב חשמליים, היברידיים ומונעי דלק. על פי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, סך כלי הרכב שסין ייצאה אשתקד עמד על כ-7 מיליון. מתוכם, יותר מ-2.5 מיליון היו חשמליים. ושימו לב, יותר ממחצית מכלל מכירות הרכב בסין היו אשתקד של רכב חשמלי. יצרניות רכב סיניות היו אחראיות ל-60 אחוז מסך כלי הרכב החשמליים שנמכרו בעולם כולו. בחודש אפריל האחרון סין שלחה לעולם, לראשונה בהיסטוריה, יותר כלי רכב חשמליים ומחושמלים (היברידיים) מאשר רכבי בנזין ודיזל.
אז כן, סין הרחיבה בשנים האחרונות באגרסיביות את טביעת הרגל שלה בתחום הרכב החשמלי ברחבי אירופה, בריטניה, אסיה ואוסטרליה, ייצאה מיליוני כלי רכב ובנתה מפעלים שמסייעים לה לעקוף את היטלי המס באירופה, אבל רק למקום אחד אין לסין גישה: ארה"ב.
תקנות מחמירות והתנגדות עזה מצד מחוקקים ותעשיית הרכב, עדיין מצליחים להחזיק את החומה האמריקאית, אבל הדפיקות בדלת הופכות חזקות מכדי שאפשר יהיה להמשיך ככה. הסיליון 06 של BYD, למשל, היה הופך בקלות ללהיט גדול בארה"ב. וגם רכבים סיניים לא חשמליים היו מצליחים שם מאוד.
חסימה מוחלטת של ארה"ב לכניסת רכבים סיניים היא אחד הנושאים היחידים עליהם יש הסכמה דו-מפלגתית בפוליטיקה האמריקאית. ב-2024 הכריז ממשל ביידן על איסור מוחלט של טכנולוגיה סינית בכלי רכב המחוברים לאינטרנט בכבישים אמריקאים. בפני הסנאט גם עומדת הצעת חוק דו-מפלגתית לאסור לצמיתות כניסת יצרניות רכב סיניות. כל אלו מעידים על עומק הפאניקה האמריקאית. זה לא היה חייב להיות כך, ארה"ב היתה יכולה להפוך למובילה עולמית בייצור מכוניות חשמליות, אבל לובי חזק מאוד של חברות הנפט ועידן טראמפ חיסלו כל סיכוי.

עכשיו, הבעיה הגדולה של תעשיית הרכב האמריקאית היא שגם רגולציות מפלדה לא חוסמות מראה עיניים, והאמריקאים רואים את המכוניות החשמליות הסיניות בכל מקום, גם ברשתות החברתיות ואפילו סתם מעבר לגבול. טיקטוק ופלטפורמות מדיה חברתית אחרות מוצפות בסרטונים של אמריקאים שמקדמים רכבים חשמליים סיניים, כשחלקם הוזמנו לסין במיוחד על ידי חברות מקומיות. בתערוכת הרכב של בייג'ינג שנערכה בחודש מאי היו עשרות יוטיוברים אמריקאים שפרסמו ביקורות מצולמות נלהבות.
במקביל, ייבוא מותגי רכב חשמליים סיניים לצפון אמריקה כבר מתרחש במקסיקו ובקנדה. כלי רכב סיניים מהווים רבע מכלל המכירות במקסיקו, קנדה הסכימה להכניס לתחומה כמעט 50 אלף מכוניות סיניות בשיעור מס צנוע של 6.1 אחוז בלבד. או קיי, תחת לחץ אמריקאי חזרה בה מקסיקו מהתוכנית לאפשר ל-BYD לבנות מפעל על אדמתה, אבל היא ביחד עם המתחרה מבית ג'ילי, הן בין המועמדות הסופיות בהתמודדות על רכישת מפעל ניסאן-מרצדס באותה מקסיקו. BYD שוקלת לבנות מפעל בבעלות מלאה בקנדה, וכבר הצהירה שהיא עשויה לרכוש "יצרנית רכב ותיקה שנמצאת בקשיים". לכו תתמודדו עם זה. אגב, לאורך הגבול בין ארה"ב למקסיקו אפשר לראות המוני רכבים חשמליים סיניים. הם נרכשו בסוכנויות במקסיקו על ידי אזרחים מקסיקנים שיש להם אישור לנסוע הלוך ושוב לאל פאסו, סן דייגו וערים אחרות מעבר לגבול. על פניו יש כאן פרצה להברחות, אבל התקנות האמריקאיות הופכות את רישום הרכבים הללו בארה"ב לבלתי אפשרי.

למרות כל המכשולים המוצבים בפניהם בדרך לרכישת רכב חשמלי סיני, לא מעט אמריקאים מאוד סקרנים לגביו. בוודאי כשכל ביקור בתחנת הדלק הוא חתיכת כאב לב לארנק. סקר שערכה KBB, החברה המובילה בארה"ב להערכת שווי רכב, העלה כי 38 אחוז מהאמריקאים היו שוקלים לקנות רכב סיני חשמלי והדבר היחיד שעוצר אותם זה, ובכן, שאסור להם. מומחים סבורים כי מראה של מכוניות סיניות בכבישי ארה"ב קרוב יותר מכפי שחושבים. ורגע לפני שהקנדים יתחילו לקנות אותן ובזמן שהמקסיקנים כבר קונים אותן, הלחץ יגדל משמעותית.
מומחים אמריקאים מבהירים כי למרות שהפוליטיקאים מציבים מחסומים, לא נוסחה תוכנית קוהרנטית להפיכת יצרניות הרכב המקומיות לתחרותיות נגד התפשטות תעשיית הרכב הסינית מכל הסוגים. "זה לא יכול להיות רק 'לא, לעולם לא'", הם אומרים בתמימות דעים. "בסופו של דבר זה יפגע בתעשיית הרכב האמריקאית. הטכנולוגיה שלנו תישאר מבוגרת בשניים או שלושה דורות מכל דבר שמישהו יכול לקנות באירופה ובסין", אומרים אחרים.
אבל בינתיים, ייבוא ישיר של כלי רכב מתוצרת סין לארה"ב לא נראה כסביר בעתיד הנראה לעין, לפחות כל עוד הממשל הנוכחי מקבל את ההחלטות. ולכן, הדרך הריאלית ביותר לחברות האמריקאיות להישאר רלוונטיות ותחרותיות בעולם, עשויה להיות ההצטרפות הידועה לאויב, כשאי אפשר לנצח אותו. ייצור רכבים סינים במפעלים שיוקמו בארה"ב, אולי במיזם משותף עם חברות אמריקאיות, זו כבר אופציה ריאלית שיש לה תמיכה אפילו מטראמפ. "אם הם רוצים לבוא ולבנות מפעל ולשכור אותך ולשכור את החברים והשכנים שלך, זה נהדר" אמר טראמפ בינואר, "אם ככה, תנו לסין להיכנס".

מסלול שיתופי פעולה עם חברות רכב אמריקאיות נראה גם כמו המטרה הסבירה הסופית של היצרניות הסיניות. "אני חושב שיהיה שילוב של חברות סיניות שירצו לעשות זאת לבד, או ליצור שותפויות ומיזמים משותפים. פורד מתכננת להרחיב את שותפויותיה עם חברות סיניות מחוץ לארה"ב, תוך שהיא מבטיחה לשמור מפני ההשפעה 'ההרסנית' שעלולה להיות לרכבים סיניים אם ייכנסו לשוק האמריקאי", מסביר מומחה בתחום. פורד כבר נמצאת במגעים עם ג'ילי לצורך יצירת שותפות אירופית, ולפי הוול סטריט ג'ורנל, "נראה גם שזה פותח את הדלת לאפשר מכוניות סיניות בארה"ב בשלב מסוים".
נראה שג'נרל מוטורס היא הראשונה לעשות צעדים מתאימים, עם שמועות עיקשות על שימוש בפלטפורמה סינית לטובת הדגם הבא שלהם. בנוסף היא מייבאת תאי סוללות סיניים לשימוש בשברולט בולט החשמלית המיוצרת בקנזס סיטי. ובכלל, יש לה מספר שותפויות ארוכות שנים בסין שנמצאות במשא ומתן מתקדם להתחיל בייצור רכבים נוספים במקסיקו.
וסטלנטיס, או קרייזלר ודודג' וג'יפ וראם? זו בעלת המניות הגדולה ביותר של יצרנית הרכב הסינית ליפמוטור. לפי מנכ"ל סטלנטיס, אנטוניו פילוסה, החברה "בוודאות רואה הזדמנות בהרחבת ייצור ומכירת כלי הרכב שלה עם ליפמוטור במקסיקו ואולי גם בקנדה".

כניסה של מכוניות סיניות לארה"ב בהחלט תהפוך את הרכבים החשמליים לנגישים יותר בטווח הקצר, אבל עדיין מדובר בהרפתקה יקרה יותר מכפי שהצרכן האמריקאי חושב, ואין ספק שיהיה לכך מחיר מבחינת מקומות עבודה במפעלים ברחבי ארה"ב. הפתרון הוא דרך ביניים שתאפשר השקעה סינית גדולה יותר בארה"ב, ולו משום שתחרות גדולה יותר לרוב משפרת את איכות המוצר וגם את המחיר.
מאידך, גם התומכים הגדולים סבורים שצריך לגרום לסינים לעבוד קשה לפני שיצליחו להיכנס איכשהו לשוק האמריקאי. "יצרניות רכבים חשמליים סיניות רעבות לשוק חדש", אמר ל-CNBC מייקל דאן, מנכ"ל חברת ייעוץ המתמקדת ברכבים חשמליים ואוטונומיים, "אבל אנחנו צריכים לשאול 'מה אתם הולכים לעשות עבורנו אם ניתן לכם גישה לשוק שלנו? כמה אתם הולכים להשקיע? איפה? אילו טכנולוגיות תעבירו? צריך להקשות על הסינים להיכנס לכאן, בדיוק כפי שהם הקשו עלינו להיכנס לשוק הסיני".
- בחזרה למוסף הרכב ycar, ספטמבר 2026
פורסם לראשונה ב- 09.09.26
למאמר זה התפרסמו 21 תגובות